קינג לארי

 

"מעולם לא הרגשתי נוח עם סטטוס הפרישה", מספר לארי קינג. "אחת החלטורות הראשונות שלקחתי היתה תפקיד הפרזנטור של תאגיד Brooklyn Water Bagel - המשמר את הבייגלים מניו יורק בתור הטובים בעולם, והכל בזכות המים המקומיים, שהם המרכיב החשוב ביותר בבצק. במסגרת הסידור בינינו אני מקבל 20 אחוזים מרווחי הסניפים שלהם בלוס אנג'לס, ועל הדרך זה גם נהיה המקום הקבוע שבו אני פוגש חברים לקפה בבוקר. ככה אני פותח את היום".

הייתם מצפים מאדם כמו קינג - כמעט בן 80, עם היסטוריה של יותר מ־50 אלף מרואיינים, עשרות פרסים בתחומי הרדיו והטלוויזיה, 16 ספרים ו־25 סרטים שבהם שיחק - שייתן לעצמו ליהנות מבייגלים חינם ויעביר את הזמן בכיף עם החברים. אבל פרישה אפילו לא עולה על דעתו. ביום של הראיון הבלעדי ל"ישראל היום" הוא מתרוצץ בין צילומים של שתי תוכניות שלו לאינטרנט, מקליט ברכה לאירוע צדקה מקומי בלוס אנג'לס, מצטלם לתוכנית הלילה של קרייג פרגוסון 

ב־CBS, קופץ לאירוע גאלה באוניברסיטת UCLA עם סגן הנשיא לשעבר אל גור, וורן בייטי וברברה סטרייסנד, ובין לבין גם מתכוון להגיע לאיצטדיון בייסבול כדי לעודד את בנו הצעיר במשחק ילדים. תוך כדי הראיון מתפרסמת הידיעה על מותו של נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, שקינג היה האמריקני האחרון שראיין אותו ב־2009, "ביום שבו פגשתי את אחמדינג'אד וקדאפי בעצרת הכללית של האו"ם", והסלולרי שלו לא מפסיק לצלצל. כל רשתות החדשות מבקשות לשוחח איתו, כולל הקולגות לשעבר מ־CNN.

יהודי מהגדה המערבית

אולפני OraTV ממוקמים בשכונת מגורים שקטה בפאתי פרבר גלנדייל, מצפון־מזרח ללוס אנג'לס. בבניין האפרורי שכנה פעם כנסייה, שהוסבה לחדרי משרדים ולאולפן טלוויזיה צנוע. לא קל למצוא את המקום, ועוד פחות קל להאמין שהבעלים שלו הוא המולטי מיליארדר קרלוס סלים, ושמאז הקיץ שעבר מתיישב כאן לארי קינג ארבע פעמים בשבוע ומשדר לאינטרנט את תוכנית הראיונות שלו: חצי שעה ביום, בפורמט שהפך לסימן ההיכר שלו במשך 25 שנים. קינג, עם השלייקעס הנצחיים, עושה בית ספר לכל המראיינים הצעירים בתחנות הגדולות.

"מה שלומך, דוביד!" הוא לוחץ את ידי בחום בתחילת הראיון, הגם שלא נפגשנו מעולם, והאווירה הופכת בלתי פורמלית. עוד לפני שאני מתחיל לשאול, הוא מספר על אהבתו לישראל, אף על פי שביקר בה רק פעם אחת, לפני 18 שנים.

"אני זוכר את הנסיעה ההיא כאחת החוויות המשמעותיות בחיי. להתהלך ברחובות בישראל - בירושלים, בתל אביב או באילת - ולראות שלטים בעברית גרם לי להתרוממות רוח. הרגשתי שיש מדינה ליהודים, לא מהאספקט הדתי, אלא כקונספט. אני גדלתי בניו יורק, שהיא מין 'הגדה המערבית' של ישראל, ובמהלך השנים גרתי במיאמי, שנחשבת לישראל הדרום־מערבית של ארה"ב. כיום אני גר בבוורלי הילס, שם בחיים לא תיתקל באנטישמיות.

"השהות שלי בישראל היתה קסומה, כי בתור ילד למשפחה ענייה, זה משהו שכל ילדותי חסכנו עבורו. שמנו תמיד מטבעות בצד לטובת החלום של ארץ הקודש, ואמא שלי זכתה לראות את מדינת היהודים קמה, אבל לא הספיקה לבקר בה. ירושלים היא המקום האהוב עלי בעולם. במהלך הביקור הופתעתי כמה אני פופולרי אצלכם. נתניהו אפילו אמר לי שבקלות אני יכול לרוץ לכנסת - פשוט לבוא לישראל, לקבל אזרחות מכוח חוק השבות, וללכת על זה".

קינג מספר שהוא מיודד עם בנימין נתניהו עוד מהתקופה שכיהן כשגריר ישראל באו"ם. "ישבנו לא פעם לסעודות משותפות, נהגנו לשוחח בטלפון ותמיד נפגשנו במלון ריג'נסי בניו יורק, שבו הוא לן. אני אוהב את הראש שלו, אף על פי שאני לא בהכרח מסכים עם דעותיו בחלק נכבד מהמקרים. הוא איש שיחה נהדר, ומאוד נגיש".

איך אתה רואה את הקשר בין ראש ממשלת  ישראל לבין הנשיא אובאמה?

"בכל הפעמים שראיינתי את הנשיא, השם נתניהו לא הוזכר. אבל אם להסתמך על העובדות כמו שאני מכיר אותן, אובאמה מכר יותר אספקה צבאית לישראל מאשר קלינטון ובוש יחד. נשיא אמריקני חייב להיות מאוזן ביחסיו עם המזרח התיכון, הוא לא יכול לתת לצד אחד משקל נכבד יותר מהאחר. בוש היה בעד פתרון של שתי מדינות לשני עמים - שזה הפתרון הכי מקובל גם לדעתי, ואני מאמין שישראלים שקולים בדעתם יסכימו איתי. עבור אובאמה, בניית התנחלויות נוספות היא כאב ראש לשני הצדדים, הוא לא יכול להיות משוחד, והוא מוכרח להביא בחשבון את ההשלכות העולמיות. אין לי ספק שהוא יעמוד בכל ההסכמים של ארה"ב עם ישראל, התמיכה הצבאית לא תיעלם, אבל זה נושא רגיש".

למה?

"קח לדוגמה את סוגיית איראן. אם ישראל תחליט לתקוף עצמאית, ארה"ב תהיה בבעיה. האצבע המאשימה תמיד תופנה לארה"ב, בגלל פעולות צבאיות שעשו בעבר במזרח התיכון. מאוד קל לתקוף את נשיא ארה"ב. אני זוכר שקלינטון כבר הרים ידיים, כשהשיחות בין ערפאת לאהוד ברק בשנת 2000 עלו על שרטון".

מה השתנה לדעתך בגישה הפלשתינית מאז?

"מה שהשתנה מאז הוא שהפלשתינים השקיעו סכומי כסף אדירים ביחסי ציבור. הם דאגו לספר לעולם את הסיפור מהצד שלהם. אני זוכר שב־1962 הנחיתי תוכנית רדיו במיאמי ביץ' ויזמתי עימות בנושא המזרח התיכון. הבאתי נציג מאחד הארגונים היהודיים במיאמי ונציג של הליגה המצרית. במהלך השידור התארגנה מחוץ לתחנה הפגנה ספונטנית של יהודים, שכעסו עלי כי נתתי במה לאדם שתומך בגמאל עבד־אל־נאצר. לא האמנתי שבכזאת קלות בני עמי הפכו אותי לסוג של נבל. אבל אחרי כל כך הרבה שנים הנסיבות השתנו, ואותם תומכי פלשתין למדו טוב מאוד כיצד להציג את הטיעונים שלהם".

קינג ראיין את כל ראשי הממשלות של מדינת ישראל, מלבד דוד בן־גוריון. עם חלקם שוחח בתוכנית הרדיו שלו, בתקופה שבה התגורר במיאמי, ועם האחרים בתוכניות האירוח בטלוויזיה. "ההגדרה הכי טובה ששמעתי על ישראל היא שכאשר יש ויכוח בין עשרה אנשים, תמיד יהיו לפחות 11 דעות שונות", הוא צוחק.

פינה חמה במיוחד שמורה לו ליצחק רבין. "הוא היה אדם שמאוד אהבתי. התלוויתי אליו בביקור שלי בישראל ב־1995, במסגרת חגיגות העשור לתוכנית שלי ב־CNN. ראיינתי אז גם את המלך חוסיין ואת יאסר ערפאת".

אתה גאה ביהדות שלך?

"אני חש בר מזל להיות יהודי, למרות שלא עשיתי שום דבר כדי להיוולד כיהודי ולמרות שאני לא דתי. במובן החברתי־תרבותי אני יהודי במאת האחוזים. אני מאוד אוהב את המסורות ואת המאכלים. בכל שנה אני מצפה בקוצר רוח לליל הסדר, חברים תמיד מזמינים אותי. ביום כיפור אני מוזמן לא פעם לשאת דרשה בבית הכנסת, וזה עונג גדול, כי אני רואה בזה הזדמנות לחלוק כבוד לאמי. בילדותי גם נהגתי לצום, כיום אני כבר לא יכול כי אני חולה סוכרת. אני לא מסוגל לערבב בשר וחלב. אני אוהב לאכול בייקון, אבל לעולם לא יחד עם כוס חלב.

"איבדתי את הדת, או שמא הדת איבדה אותי, כי הרגשתי שאני לא מקבל את התשובות שלהן ייחלתי. אני מכבד את הדת היהודית ואני מעריך רבנים, אם כי אני מתקשה למצוא שפה משותפת עם אורתודוכסים. התפיסות השמרניות שלהם קיצוניות מדי לטעמי, למשל בכל הנוגע להומוסקסואליות. אותו הדבר גם עם כמרים נוצרים. אני מכבד מאוד את אלו ביניהם שהם מודרניים בחשיבה שלהם. מעולם לא קיבלתי תחושה שיש השגחה עליונה, אני לא מאמין שיש מישהו ששופט אותי או שמתחשבן איתי, ואם לצטט את המשורר האנגלי ויליאם ארנסט הנלי - 'מודה אני לאל - כזה או כזה / על נפשי הבלתי מובסת".

לפחות בארה"ב יש הפרדה בין דת ומדינה.

"זאת הפרדה שלא תמיד מתקיימת, כי עדיין יש הקלות מס לכנסיות בארה"ב, שמוגדרות במקרים רבים ארגוני צדקה. אני גם לא מבין למה למפלגות הדתיות אצלכם מגיע תיעדוף תקציבי על פני מפלגות חילוניות, שמבקשות להעלות אינטרסים אחרים לסדר היום. הבעיה אצלכם מתחילה בזה שאין חוקה פורמלית, ואז הכל פרוץ בכל הקשור לערך היהדות".

עכשיו זה אולי הולך להשתנות, אתה יודע. יש לנו את יאיר לפיד.

"נו, אתה רואה? בסוף קיבלתם בתור שר אוצר מגיש טוק שואו, בדיוק כמוני".

במעלית של תחנת הרדיו

הוא נולד בנובמבר 1933 בברוקלין, בשם לורנס לייבל הארווי זיגר, לאדוארד וג'ני, זוג מהגרים מבריה"מ, שהקימו בית יהודי דתי בארה"ב. שנה לפני שנולד, שכלו הוריו את בנם הבכור ארווין, שנפטר בגיל 6 מסיבוך של דלקת בתוספתן. חמש שנים אחריו נולד אחיו, מרטי. הוריו של קינג כינו אותו "לייבל'ה" (אריה, ביידיש). כשהיה בן 9 נפטר אביו ממחלת לב, ואמו נאלצה להיעזר בקצבאות כדי לכלכל את שני הבנים.

אחרי מות אביו התמרד לארי נגד החינוך הדתי שהוענק לו בבית. "אני אדם סלחן, אבל אם באמת יש אלוהים, יהיה לי מאוד קשה לסלוח לו", כתב באוטוביוגרפיה שלו. הוא התרשל בלימודיו, אבל מדבר אחד לא הירפה: החלום לעבוד ברדיו. כשסיים את התיכון ויתר על לימודים בקולג' והעדיף עבודות זמניות כדי לעזור לאמו ואחיו, כולל אחת בבניין שבו שכנה גם תחנת רדיו ניו־יורקית. למרות שלא עבד כלל בתחנה, נהג קינג לעלות במעלית ולהעמיד פנים שהוא אחד השדרנים שעולה לשדר.

באחת הפעמים נתקל במעלית בשדרן מקומי, שיעץ לו לעבור לפלורידה, שם אולי יוכל להשיג משרה באחת מתחנות הרדיו הרבות. בגיל 22 מצא עבודה ככלבויניק בתחנה מקומית במיאמי, ולאחר כשנה, כשאחד השדרנים עזב, ניתנה לו הזדמנות להחליף אותו. חמש דקות לפני שפתח את המיקרופון, העיר לו מנהל התחנה ששם המשפחה זיגר הוא "אתני מדי", אז הוא דיפדף במהירות בעיתון שמצא בתחנה, נתקל במודעה לחברת משקאות אלכוהוליים בשם "קינג" - והשאר, כמובן, היסטוריה.

קינג שידר מוסיקה, פירשן אירועי ספורט והיה זמין לכל הזדמנות שהיא להיות על גלי האתר. במסגרת אחד משידוריו מחוץ לאולפן נשלח למסעדה במיאמי ביץ' וראיין שם את כל מי שהיה בסביבה, כולל המלצרים. שם גם מצא את המרואיין המפורסם הראשון שלו - הזמר בובי דארין, שנכנס למסעדה.

הוא שולט בכל תחום אפשרי: ספורט, בידור, פוליטיקה - לא תמצאו נושאים שמרתיעים אותו. בניגוד למראיינים רבים אחרים, הוא אימץ לעצמו סגנון ייחודי שאינו תוקפני או נשכני, אלא דווקא אמפתי; לא פעם הוא מסייע למרואיינים בשאלות רטוריות או מרים להם להנחתה. בסיום הראיונות הוא לוחץ את ידיהם. זאת אולי הסיבה שהם אינם חוששים להתראיין אצלו וחשים איתו מספיק בנוח גם כדי לגלות לו את סודותיהם הכמוסים ביותר. 

פרשייה אחת בעברו של קינג מעיבה על הרקורד המפואר שלו. בדצמבר 1971 הוא נעצר באשמת גניבה של 48 אלף דולר באמצעות המחאות ללא כיסוי. הסכום הועבר אליו על ידי איש עסקים בשם לואיס וולפסון, שהורשע שלוש שנים לפני כן בסחר לא חוקי במניות; וולפסון טען שקינג הבטיח לסייע לו בהמתקת עונשו על ידי ניצול קשריו עם שר המשפטים בממשל ניקסון, ג'ון מיטשל. קינג כפר באשמה וזוּכה מאשמת גניבה כעבור ארבעה חודשים. סעיפים אחרים מכתב האישום בוטלו מאוחר יותר מכוח התיישנות.

הפרשה הטילה כתם על שמו הטוב של קינג, והוא הושעה מתחנת הרדיו המקומית במיאמי שבה עבד ונותר מחוסר עבודה. בשנים שלאחר מכן עבד, בין היתר, ככרוז במירוצי סוסים במדינת לואיזיאנה, ונקלע לחובות של מאות אלפי דולרים בעקבות אורח חיים פזרני והפסדים בהימורי סוסים. לאחר ששמו טוהר חזר קינג לתחנה, וב־1978 קיבל תוכנית בסינדיקציה ארצית.

טד טרנר, הבעלים של CNN, הוא זה שהציג בפניו את המצלמה. "מעולם לפני כן לא חשבתי שאני יכול לשלוט במשדר טלוויזיוני", אומר קינג. "טד הוא דוגמה קלאסית למנהל שאינו מעורב בכל פרט קטן. מעולם לא עבדתי תחת מעביד שנותן כל כך הרבה יד חופשית. הגישה שלו היתה 'אתה יודע מה אתה עושה, ואני יודע מה אני עושה', והוא לא התעסק בהערות שוליים של אחרים או בהצעות קוסמטיות לשיפור. הוא היה אומר לי: הקהל יראה אותך כמו שאתה ויחליט בעצמו אם הוא אוהב את מה שהוא רואה או לא".

וזה היה המפתח להצלחה שלך?

"הסיבה היחידה שהצלחתי בקריירה הארוכה שלי היא שאני לא שופט אנשים מראש. אני לא מגיע לראיון עם אג'נדה מסוימת, שגורמת לי להיות שיפוטי כלפי מי שניצב מולי. אני תמיד נהנה לראיין אנשים שלא הכרתי לפני כן, שזה המפגש הראשון שלי איתם. ככל שאני מכיר פחות, כך זה טוב יותר עבור המפגש מול המצלמות".

אילו רגעים הכי זכורים לך בקריירה?

"תמיד אנצור בליבי את הראיון שקיימתי עם נלסון מנדלה בשנת 2000, אחרי הקדנציה שלו כנשיא דרום אפריקה. הוא אישיות מדהימה ומרתקת בעיניי, אחת הדמויות מעוררות ההשראה של המאה ה־20. מאידך, בפעם הראשונה שראיינתי נשיא בבית הלבן חששתי מאוד, זה היה ניקסון. גם בראיון הראשון שלי עם פרנק סינטרה רעדתי מפחד בדקה הראשונה. אבל מהר מאוד אתה חייב להתעשת ולהזכיר לעצמך: זאת התוכנית שלך, ושום דבר שיקרה במהלך הראיון לא יכול לשנות את העולם או להביא אותו אל קיצו".

היום CNN ירדה מגדולתה.

"תראה, העוגה של ערוצי הכבלים היא עוגה ענקית. אבל צריך לזכור שגם 2 מיליון צופים, כמו שמשיגים פוקס ניוז בימים טובים, הם עדיין חלק קטן מאוד מכלל הצופים. אין ספק שפוקס הצליחה להותיר חותם באמירה שלה, ויש לה מידה של השפעה, וכך גם אל־ג'זירה - ערוץ טוב מאוד ודי הוגן, לדעתי. אבל בסופו של דבר, כשמביטים בטבלאות הרייטינג, הסידרה הכי נצפית בכבלים בארה"ב היא בוב ספוג".

ותוכניות האירוח התרבו כפטריות אחרי הגשם.

"תוכניות כמו אלו של לטרמן או לנו הן מאוד קלילות, ומנסות בעיקר לבדר. בעלי הרשתות רוצים צופים צעירים, ולכן גם מחפשים מנחים צעירים ככל האפשר, דוגמת ג'ימי קימל או ג'ימי פאלון, שכנראה יחליף את ג'יי לנו".

זה מה שגרם לך לפרוש מ־CNN?

"במשא ומתן האחרון עם CNN רציתי הארכה של שלוש־ארבע שנים, והם הציעו לי שנה בלבד - ואז הרגשתי שהגיע הזמן לפרוש. 25 שנים הן די והותר זמן במקום אחד. כבר קבענו שיא גינס בתור תוכנית הראיונות הכי ותיקה עם אותו מנחה. קולין פאוול אמר לי פעם: כשאתה מגיע לסוף המסע, רד מהרכבת".

האם תינשאי לי?

כשנשאל פעם מהי השאלה האהובה עליו, ענה קינג בבדיחות: "האם תינשאי לי?" לא במקרה: הוא נישא במהלך חייו שמונה פעמים, לשבע נשים. מלבדן, ניהל מערכות יחסים עם רבות אחרות ויצאו לו מוניטין של רומנטיקן.

אשתו הראשונה היתה חברתו מהתיכון פרידה מילר, שאיתה התחתן בגיל 19, אולם הנישואים בוטלו כעבור שנה בעידוד הוריה. ב־1961 היה נשוי לתקופה קצרה לאנט קיי, שילדה לו בן בכור ללא ידיעתו. הוא הכיר את הבן רק 33 שנים מאוחר יותר, כשקיי חלתה בסרטן וסיפרה לו, על ערש דווי, כי זהו בנו הביולוגי.

"תמיד היה בי הספק בנוגע לקיומו של בני", כתב בספר "לארי קינג: המסע המופלא שלי", שהוציא לפני ארבע שנים. "אבל החיים שלי היו אז סביב ילדיי האחרים. לא חשבתי על זה, ולא שמעתי ממנו או מאמו עד שהיא חלתה". כיום משמש הבן, לארי ג'וניור, בתור יו"ר קרן התרומות לרפואת לב, שאותה הקים האב ב־1988. שנה לפני כן לקה קינג בהתקף לב קשה, וב־2010 עבר ניתוח להחדרת סטנטים לעורקים הסתומים. הוא סיפר על כך במהלך ראיון עם ביל קלינטון, שעבר באותה עת הליך רפואי דומה. שניים מבין 16 הספרים שכתב ייחד לבעיות הלב שמהן הוא סובל.

אחרי אנט קיי הכיר את אלין אקינס, שפנפנת פלייבוי שהועסקה באחד מהמועדונים של יו הפנר. בתקופת נישואיהם הקצרה נולד בנו אנדי. שנה לאחר גירושיו התחתן עם מרי פרנסיס "מיקי" סטופין, שעזבה אותו אחרי ארבע שנים. מהר מאוד הוא חזר לזרועות אלין, והשניים נישאו בשנית ב־1969, הביאו לעולם את הבת חיה, והתגרשו כעבור שלוש שנים. ב־1997 הוציא קינג עם בתו ספר ילדים משותף, עם חוויות שלהם מהוויי החיים של אב גרוש ובתו.

בין הנשים הרבות שהחליף בחייו נרשמו גם רומנים עם מגישת הטלוויזיה הפופולרית קייטי קוריק, עם כוכבת הקולנוע אנג'י דיקנסון, ועם שחקנית ושמה דינה לאנד, שעימה התארס חמישה שבועות אחרי שהכיר אותה, אולם נפרד ממנה מעט אחר כך. ב־1976 הוא התחתן בשישית - עם שרון לפור, מורה למתמטיקה ועוזרת הפקה. הפעם החזיקו הנישואים שבע שנים. ב־1989 פגש את אשת העסקים ג'ולי אלכסנדר והציע לה נישואים בדייט הראשון. הם התחתנו כעבור שלושה חודשים, והחזיקו מעמד שלוש שנים.

אשתו השביעית והאחרונה עד כה, שלה נישא ב־1997, שון סאות'וויק (53), היתה מנחת טלוויזיה בערוצים מקומיים. כשנישאו, קינג היה בן 63, והיא בת 37. יש להם שני בנים, צ'אנס (14) וקאנון (13). "אם יש דבר אחד שאני הכי גאה בו - זאת המשפחה", אומר קינג. אבל גם היחסים עם סאות'וויק ידעו זעזועים קשים; לפני שלוש שנים הגישו השניים בקשה לגט, אבל לאחר שלושה חודשים חזרו בהם והודיעו על שלום בית. הצהובונים בארה"ב ידעו להסביר את קירוב הלבבות הפתאומי בחוק הגירושים הייחודי של מדינת קליפורניה, שלפיו, לאחר עשר שנים מחויב בן הזוג העשיר יותר לשלם דמי מזונות בהסדר שיתאים לתנאים שאליו הורגל הצד השני בחייהם המשותפים.

אשתו של קינג היא מורמונית, ובתחילת נישואיהם הם החליטו שילדיהם יגדלו כמורמונים, "מאחר שעניין הדת היה חשוב לה. לא רציתי לכפות על הילדים שום דבר שאני לא מאמין בו, אבל הם יודעים בדיוק מה דעתי. בארוחת הערב הם אומרים את ברכת המזון כנהוג אצל מורמונים, אני מכבד אותם, אבל לא לוקח חלק בתפילה ולא אומר אמן. אני עוצם עיניים לרגע ומקשיב, אבל אני חושש שאין אף אחד ששומע את התפילה".

איך זה להתרוצץ אחרי ילדים קטנים בגילך?

"זאת הסיבה שהתחתנתי עם בחורה צעירה. בזכות הילדים אני מרגיש צעיר בנפש".

נלכד ברשת

מייד לאחר שפרש מ־CNN הכריז קינג שהוא עומד לצאת לסיבוב הופעות סטנד־אפ. במופעים הבודדים שקיים, חלק את סיפור ההצלחה של הילד מרחובות ברוקלין, שהגיע להיות המראיין המפורסם בעולם בשילוב אנקדוטות משעשעות. "הגשמתי חלום ישן", הוא אומר.

את המקסיקני קרלוס סלים, שהוכתר על ידי פורבס" לאיש העשיר בעולם, הכיר כשהתארח בתוכנית שלו ב־CNN. סלים הזמין אותו לביתו במקסיקו סיטי וסיפר לו שהוא מעריץ שלו. קינג: "הנחיתי עבורו טקס פתיחה של מוזיאון אמנות מפואר שהוא הקים במקסיקו, ונוצר בינינו קשר טוב. אחרי שפרשתי הוא פגש אותי ואמר לי שזה לא הגיוני שאשאר בלי עבודה. אשתי הציעה להקים רשת טלוויזיה באינטרנט, וזה מה שקרה".

אבל טלוויזיה באינטרנט היא לא כמו טלוויזיה אמיתית.

"היכולת לחדש היתה תמיד כוח מניע עבורי - החל מהרדיו, דרך תוכניות בטלוויזיה שבהן העליתי צופים על קו הטלפון, וכלה בהיותי אחד הראשונים לאמץ פרסום של מאמרים באינטרנט. כל חיי הייתי איש תקשורת. מאז שהייתי ילד רציתי להיות מול מיקרופון ברדיו, אחר כך בטלוויזיה, ומשם בשידור לווייני מסביב לעולם. אני אוהב אינטראקציה ישירה ומיידית עם קהל ומאמין שטלוויזיה באינטרנט היא המקום עבורי לעשות דברים באופן המשמעותי ביותר.

"הטלוויזיה השתנתה פלאים. מונחים כמו זמן צפיית שיא כבר לא תופסים. הדבר היחיד שאנשים חייבים לצפות בו בזמן אמת אלה אירועים בשידור חי, למשל טקס או אירוע ספורט. באינטרנט, הצופה קובע מתי לצרוך את התוכניות שלו. קח לדוגמה את הסידרה 'בית הקלפים', שהועלתה לאתר נטפליקס בבת אחת והפכה ללהיט ענק. ב־CNN רצועת השידור שלי היתה ידועה, ואני תמיד העדפתי שידור ישיר. כיום אני מקליט את התוכניות שלי, וכולן זמינות לצפייה ישירה בכל עת, משום שזו המציאות החדשה".

אתה עדיין נהנה מהשידור, כמו פעם?

"האווירה של האולפן כאן הרבה יותר נינוחה, אני מרגיש באמת בבית. אנחנו רצים מאז חודש יולי, ועכשיו אנחנו לקראת שיתופי פעולה בינלאומיים, ואני מאוד נרגש. ולחשוב שהחיבור קרה בשלב בחיי שבו כבר החלטתי על פרישה לטובת זמן איכות עם ילדיי..."

הונו של קינג מוערך ב־150 מיליון דולרים. על פי הדיווחים בתקשורת האמריקנית, כשחוזהו עם CNN חודש בשנת 2002, הוא השתכר 7 מיליון דולר לשנה, עם תוספת של מיליון דולר מדי שנה, עד שהגיע ל־15 מיליון בשנתו האחרונה. על זה יש להוסיף את האופציות שקיבל למניות בחברה ותנאים של מנהל בכיר, ובהם האפשרות להשתמש במטוס הפרטי של הבעלים. אפשר להניח כי גם החוזה עם OraTV מעניק לו תנאים דומים, נוסף על אחוזים מהמיזם החדש, שהוא כמובן הפנים המזוהות ביותר שלו.

בין הוויטראז'ים המרהיבים בחלונות המשרדים - כזכור, היתה כאן כנסייה פעם - בולטות תמונות מהסט של "לארי קינג עכשיו" ותמונות של בני משפחתו וחבריו של קינג. אפילו חברו הטוב פרנק סינטרה מונצח כאן על הקיר.

קינג מזמין אותי לצפות בצילומי התוכנית שלו, שבה הוא עומד לקיים פאנל על רוחות רפאים, בהשראת שתי תוכניות כבלים פופולריות מערוץ המדע הבדיוני. לפני תחילת הצילומים מבשר לו אחד האורחים כי מצא באולפנים רוח רפאים, וקינג מזהיר אותו שלא יפחיד אותו יותר מדי. "אחרי שראיתי את 'פסיכו' של היצ'קוק לא נכנסתי להתקלח במשך חצי שנה", הוא צוחק, ומזכיר הופעה קצרה שלו בסרט "מגרשי השדים" מ־1984.

הלו"ז היומי שלו צפוף מאוד. בבוקר הוא מסיע את הילדים לבית הספר הציבורי שבו הם לומדים, ממשיך למשרדו שבגלנדייל, מטפל בעניינים שוטפים, ואז יורד לאולפן ומקליט תוכניות. הוא גם משתדל לא לוותר על משחקי הכדורסל של הקליפרס ועל משחקי הבייסבול של הדודג'רס, וכמובן, על משחקי הבייסבול של ילדיו.

אתה פעיל במדיה החברתית?

"אני מצייץ דרך קבע, למרות שהעולם הזה של רשתות חברתיות עדיין זר לי במידה מסוימת. אני מתקשר באופנים שונים בהתאם לטכנולוגיה החדישה, אני לא רואה בזה משהו שונה מתחילת הקריירה שלי. ג'רי סיינפלד טען שלדעתו אני אחראי לתופעת הטוויטר, כתוצאה מהטור הקבוע שהיה לי בעיתון היומי 'USA Today'. הייתי מספר שם על כל מיני דברים שוליים שעלו לי בראש, אפילו על זה שאני אוהב סנדוויץ' עם חמאת בוטנים וג'לי. בסופו של דבר, זה הבסיס לטוויטר. אבל כשזה יותר מדי אישי, זה ממש לא מעניין אף אחד".

אם לא היית מראיין, באיזה מקצוע היית בוחר?

"משהו שקשור בסטנד־אפ או בקומדיה. השתתפתי בהרבה אירועים בעלי אופי קומי, ואני לא חושב שיש משהו שקוסם לי יותר מאשר להצחיק קהל. אין חוויה דומה לזאת. אני מאוד רוצה להיות מנחה אורח ב'סאטרדיי נייט לייב', אבל אף פעם לא הזמינו אותי, אפילו לא להשתתף במערכון בודד! רק עשו חיקויים שלי. לאחרונה עלה לפייסבוק קמפיין שקורא להביא אותי בתור אורח, בדיוק כמו שעשו עם השחקנית בטי ווייט לפני שלוש שנים".

נזכה לראות אותך שוב בישראל?

"הייתי אמור לבוא בקיץ שעבר, אבל זה לא הסתדר בגלל לוח הזמנים ועליית התוכנית החדשה. אגיע כנראה בעוד שלושה חודשים, זה התכנון כרגע. אתה יודע שבפעם הקודמת שבאתי, ב־95', ביבי נתניהו בא לקחת אותי משדה התעופה?"

אתה מצפה שהוא יאסוף אותך מהשדה גם הפעם?

"חסר לו שלא!"

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו