לפני תשע שנים, ב־2011, מינה הרמטכ"ל דאז בני גנץ את אורנה ברביבאי לראש אגף כוח אדם בצה"ל. היה זה הוא שחשף את הדרגות של הקצינה הראשונה והיחידה עד כה שהפכה לאלופה. זו כנראה הסיבה שלמרות העובדה שהיא כועסת מאוד על החלטתם של גנץ וגבי אשכנזי להצטרף לממשלה בראשות נתניהו, היא - בניגוד לחבריה לסיעה - אינה משמיצה אותם.
בראיון שקיימתי עימה אמרה ברביבאי כי "הצעד הזה של גנץ ואשכנזי גרם לי כאב. למרות שחלפו כמה חודשים מאז, אני חיה בתחושה של החמצה. אלה אנשים שהלכתי איתם עשרות שנים". כששאלתי אם היא יכולה להבין מדוע גנץ עשה זאת, השיבה: "אני בטוחה שהוא חשב שזה הצעד הנכון מבחינתו. אני חשבתי מהרגע הראשון שזה חיבור שנולד בחטא ושממשלה כזו לא תצליח לתפקד, והיתה בכך הפרה מאוד גדולה של התחייבות הבחירות שלנו".
את סבורה שכחול לבן נושאת באחריות זהה לזו של הליכוד בכל הקשור לתפקוד הממשלה, או שאת מפנה את כל הביקורת נגד נתניהו?
"גם כחול לבן נושאת באחריות למצב. זו ממשלה אחת עם שני ראשים, שלא מצליחה לייצר אפקטיביות בדרך קבלת ההחלטות. דווקא היום, כשאנחנו נזקקים לממשלה הכי יעילה, לממשלה קטנה שיודעת לקבל החלטות - יש לנו ממשלת מנופחת שלא יודעת לעשות זאת. הפגיעה באמון הציבור היא מהקשות שהיו. גם הניסיון שלהם לצבוע את המחאה כמחאה פוליטית הוא מאולץ".

מהו, לדעתך, הכישלון העיקרי של הממשלה בניהול המערכה נגד הקורונה?
"הדבר החמור ביותר הוא שלא קיים תהליך של קבלת החלטות ויש אטימות כלפי האזרחים. לדון לפתע בהקמת ועדת חקירה נגד שופטים או בסיפוח שטחים ביו"ש בעיצומו של המאבק נגד הקורונה, זה נראה למישהו הגיוני? לפעמים אני שואלת את עצמי, מדוע זה מגיע לציבור? שלא לדבר על הבזבוז של 6 מיליארד שקלים. נתניהו עושה זאת כדי להסיח את הדעת. אין לי ספק שמדיניות המאבק בקורונה נקבעת לפי שיקולים פוליטיים. האמון של הציבור בהנהגה נעלם, נתניהו נכשל בצורה קשה והציבור משלם את מלוא המחיר".
את מעריכה שהממשלה הזו תחזיק מעמד?
"זה תלוי מה יתאים לנתניהו. המתח שראינו ביום רביעי שעבר בין השותפות בקואליציה משקף את אובדן הדרך ואת הניתוק מהצרכים האמיתיים של הציבור. אפשר כבר גם לראות את הסכינים נשלפות בתוך הליכוד. בליכוד יש אנשים בהחלט טובים, ואני משוכנעת שבינם לבין עצמם קשה להם עם המצב שיש שלושה כתבי אישום נגד ראש הממשלה. אני מתפלאת שאף אחד מהם לא קם".
האם האופוזיציה מתפקדת?
"באופוזיציה יש מפלגות שונות וכל אחת מהן רוצה לשמור על הצביון שלה. אנחנו ביש עתיד נותנים פייט לממשלה. פתאום התהפכו היוצרות ואנחנו כאופוזיציה דואגים לציבור, ואילו הקואליציה שזה תפקידה משתמשת בעריצות הרוב שלה נגד האופוזיציה, שמעלה הצעות חוק לטובת האזרחים".
את מאמינה שליאיר לפיד יש סיכויים להיות ראש ממשלה? יש לו היכולות והנתונים לכך?
"אני חושבת שהוא מתאים מאוד. במשך השנה וחצי שאנחנו עובדים יחד הוא הוכיח לי ולחבריי לסיעה נחישות ויכולת לייצר סדר יום ולהוביל קבוצה מצוינת של אנשים. לדעתי יש לו כל הכישורים להיות ראש ממשלה מצוין. אין לי ספק שאילו ניתנה לנו ההזדמנות להוביל, היינו עושים זאת לאין ערוך טוב יותר מהממשלה הנוכחית".
השארת האנשים הטובים
בשבוע שעבר מונית ליו"ר ועדת המשנה לכוח אדם בוועדת החוץ והביטחון. עכשיו תהיה לך אפשרות לבקר את הקצינים שמובילים כיום את אכ"א ולבחון אם הכל מתנהל כראוי.
"בהחלט. האתגרים של משאבי אנוש בצה"ל הם עצומים, למשל איך אנחנו משאירים בשירות את האנשים הטובים ביותר, כיצד משפיע קיצור השירות על צה"ל, כיצד נבטיח שיש לנו מערך מילואים מאומן וכשיר. גם הרמטכ"ל מבין שהאתגר הכי חשוב שלו כיום הוא זה האנושי. הצטערתי לשמוע שהרמטכ"ל החליט שלא למנות את תא"ל מרב קירשנר לראש אכ"א. לדעתי היא יכולה היתה להיות ראש אכ"א מעולה".
במה צה"ל של 2020 שונה מהצבא שאת התגייסת אליו ב־1981?
"לפני 40-30 שנה יותר מ־80 אחוזים מהמקצועות בצה"ל היו חסומים בפני נשים. היום החסם שעדיין קיים להתקדמות נשים בדרגות רב סרן וסגן אלוף הוא שאומרים לקצינה שהיא לא מילאה שורה של תפקידים שרק גברים עושים. העובדה שאני למשל עשיתי מסלול כמו גברים מקבילים לי, אפשרה לי להיות ראש אכ"א".

את סבורה שהגיעה העת לפתוח את כל התפקידים בפני נשים?
"בוודאי. אני חושבת שהמשימה שצה"ל צריך להתמודד איתה היום היא לפתוח את כל המקצועות והתפקידים בפני נשים. לדעתי, על הרמטכ"ל להודיע באופן יזום שהוא עושה זאת. ביחידות הלוחמות והמבצעיות יש תפקידים שאין בהם נשים, ואין סיבה בעולם שלא לפתוח זאת".
מה שיעור הנשים שאינן מתגייסות כיום לצה"ל משום שהן מצהירות שהן דתיות?
"כיום 44 אחוזים מהנשים אינן מתגייסות לעומת 31 אחוזים מהגברים, אבל בציבור מדברים רק על גברים שאינם מתגייסים. מהנתונים על נשים שאינן מתגייסות אפשר לראות גידול במספר הנשים שאינן מתגייסות על רקע הצהרה דתית, ומצד שני הרבה מאוד נשים מהציונות הדתית מתגייסות כדי לעשות שירות משמעותי במגוון תפקידים".
נשים לרמטכ"לות
האם יש סיכוי שנראה בעתיד אישה בתפקיד הרמטכ"ל או מפקדת חיל האוויר או חיל הים?
"מצב שאישה תהיה מפקדת חיל האוויר או חיל הים יקרה לפני שתהיה אישה רמטכ"לית, משום שכבר כיום יש בחיל האוויר טייסות ובחיל הים יש נשים כמפקדות סטי"לים. כדי שתהיה אישה רמטכ"לית עליה להתחיל את המסלול מלמטה. ברגע שזה ייעשה, יהיה אפשר להריץ אישה עד לרמטכ"לות".

הגעת לכנסת לפרק זמן מוגבל או שאת שואפת להישאר במערכת הפוליטית?
"באתי לכנסת כדי להישאר ולהשפיע. אני וחבריי ביש עתיד נשארנו האחרונים כשומרי הסף. אני מרגישה שיש לי אחריות אישית להיות חלק מקבוצה ששומרת על הכנסת, שהולכת ונשחקת. לכן יש לנו תפקיד אולי יותר משמעותי מבעבר, להיות בצמתים של קבלת ההחלטות ולפעול לטובת אזרחי המדינה".
הילדה מעפולה ששוברת את תקרות הזכוכית
אורנה ברביבאי (57) נולדה ברמלה וגדלה בעפולה. אביה אלי שוחטמן עלה מרומניה ואמה צילה טויס עלתה מעיראק. אורנה גדלה במשפחה ברוכת ילדים, היא הבכורה ויש לה שישה אחים.
כשהיא נשאלת אם ספגה לתוכה יותר את המנהגים והאוכל הרומניים או את אלה העיראקיים, היא משיבה: "חד־משמעית גדלתי עם המשפחה העיראקית הגדולה בעפולה עילית. לאמי יש שמונה אחים וזה ממש שבט. אני מבינה ערבית היטב, אבל לא מדברת כי אין לי מבטא ואיני רוצה להישמע מגוחכת".
גם בענייני אוכל היא מעדיפה את המטבח העיראקי ומשבחת את הקובה מעשה ידיה ("אני עושה קובה חבל על הזמן"). את בעלה הכירה כשהיתה בת 14 בלבד. היא למדה בבית ספר בעפולה ובפנימיית כפר גלים.
ברביבאי מספרת שפעם בשבוע היא נוסעת לבקר את אמה בת ה־82, שעדיין מתגוררת בדירת עמידר בעפולה עילית, ואת שאר המשפחה. "גדלתי בפריפריה, וכשאני מבקרת בעפולה אני רואה מקרוב את ההבדלים בין המרכז לפריפריה. לכן אין סיבה להנציח את הפערים, אני נלחמת לצמצם אותם. יש המון מה לעשות בנושא זה בתחומי הבריאות, החינוך והגיל השלישי".

היא התגייסה לצה"ל ב־1981 ואת מרבית שירותה עשתה בחיל השלישות במגוון רחב של תפקידים. ב־2003 מונתה לשלישת פיקוד המרכז, ושנתיים לאחר מכן קודמה לדרגת תת־אלוף ומונתה לקצינת שלישות ראשית. בסוף 2006 מונתה לראש חטיבת כוח האדם בזרוע היבשה. ב־2011 מונתה לראש אכ"א והועלתה לדרגת אלוף, והפכה לקצינה הראשונה והיחידה בצה"ל בדרגה זו.
כשהיא נשאלת מה גרם לצעירה מעפולה שגדלה במשפחה ברוכת ילדים לעשות קריירה צבאית מוצלחת, היא אומרת: "כשהגעתי לצבא נפתח בפניי פתאום עולם חדש. הייתי הראשונה מהמשפחה שהתגייסה לצה"ל. תמיד אהבתי אינטרקציה עם אנשים, ולכן הגעתי בצה"ל לתחום כוח אדם כי רציתי לעסוק במשאבי אנוש. אחרי עשרה חודשים בלבד כבר הייתי קצינה. הרגשתי שהצבא נתן לי הזדמנות בלתי מוגבלת לעשות מה שאני טובה בו, והדברים התפתחו במהירות. לא תכננתי מראש את מסלול הקידום שלי, תמיד תפקיד רדף תפקיד. אף פעם לא חשבתי להגיע לקודקוד, אבל הרגשתי שניתנת לי האפשרות להביא לידי ביטוי את הכישורים שלי ושאין לי חסמים וגבולות. תמיד ידעתי שאם אתמקד במשימה ואמלא אותה על הצד הטוב ביותר, זה יספיק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו