ביום רביעי בערב יחל צום תשעה באב, הצום השני בחשיבותו בשנה, שמצויין כבר 2000 שנה כיום שבו נחרב בית המקדש. ישנם חמישה איסורים בתשעה באב – אכילה ושתייה, רחצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. אולם כשברקע מתמודדים מיליארדים ברחבי העולם עם מגפת הקורונה, ישנם שינויים משמעותיים ליהודים שצמים ביום זה.
מתי מתחיל ומתי מסתיים צום תשעה באב תש"פ?
לפני תשובות הרבנים, שמקילים מאוד השנה יחסית על חולים, כדאי לחזור ולהיזכר מדוע תשעה באב נחשב ליום כל כך עצוב בהיסטוריה ובמורשת של עמנו. אבותינו ציינו חמישה דברים נוראיים שחווה העם היהודי ביום זה: חטא המרגלים, שבמסגרתו נגזר על דור המדבר שלא להיכנס לארץ ישראל, חורבן שני בתי המקדש, הקרב האחרון בעיר ביתר בין הרומאים ללוחמי בר כוכבא, וחרישת העיר ירושלים על ידי הרומאים לקראת הקמת העיר אליה קפיטולינה. לאורך ההיסטוריה התרחשו בתשעה באב אסונות נוספים לעם היהודי כשאחד המפורסמים בהם הוא ההכרזה על גירוש ספרד.
אכילה ושתייה - לצמים רגילים וחולי קורונה
האיסור הקשה ביותר, כמובן, הוא כל נושא האכילה והשתייה. הרב ברוך אפרתי מסביר כי "אדם רגיל שחש חולשה כרגיל בצום, ממשיך להתענות למרות הצער. עדיף להתענות ולנוח במיטה, מאשר להתפלל במניין ולשבור את הצום". השנה, מכיוון שאמור להיות מזג אוויר חם מהרגיל ובתי הכנסת סגורים, מה שאומר שהמתפללים יבצעו את התפילות בחוץ, הדבר נכון אף יותר מהרגיל.
חולה שאין בסכנה, אומר הרב אפרתי, "כגון בעל סחרחורות או חום, או אדם השוכב מחוליו, או מי שיש לו דלקת עיניים, או זקן שתש כוחו, והוא רוצה לאכול, או שהוא צריך לכך לרפואתו - מותר לו לאכול ולשתות, ואין צורך בשיעורים".
בכל הנוגע לאדם שהינו חולה מאומת בנגיף הקורונה, חל עליו איסור לצום על מנת שיחזק את גופו מפני הנגיף. אדם שנמצא בבידוד צם כרגיל, אבל אם יש לו כאבי שרירים, קוצר נשימה, חום או חולשה הוא פטור מהצום וחייב לפנות לרופא. הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר, מציין כי "בהתייעצות עם אנשי רפואה: הצום מחליש את יכולת ההתגוננות מפני המחלה. כיוון שכך – מי שחולה בקורונה אסור בצום. חשוב להדגיש כי לא מדובר בהיתר לא לצום. מדובר בחובה לא לצום. אולם, העובדה שלא צמים אינה פוטרת משאר ביטויי הצום, ובוודאי שלא ממיקוד היום הזה באבלות על ירושלים, בשורשי החורבן".
עובדי חירום, אחיות ורופאים צמים כרגיל, אלא אם כן הצום פוגע בתפקוד המקצועי שלהם בהצלת אחרים", קובע הרב אפרתי. "נשים בהריון ומיניקות מתחילות לצום כרגיל. אם מתחיל להן כאב ראש או בטן, או חולשה, מותר לאכול ולשתות מיד, ללא שיעורים. אישה עד שלושים ימים לאחר הלידה - בדורנו שהגוף חלש, פטורה מלצום, לכל העדות. אם המניקה חוששת שיתמעט החלב בשל הצום (אפילו אין כאב ראש או חולשה, ואפילו אם התינוק יהיה מסוגל לעבור לתחליפים), רשאית לשתות ולאכול כרגיל. אם יש הוראה מהרופא לאישה מעוברת להימנע מהצום מסיבה רפואית, יש לשמוע לו ולא לצום".
חובה לרחוץ ידיים - כרגיל
אחת הסוגיות המשמעותיות ביותר בתקופה זו, בשל החשש מהעברת הנגיף מאדם לאדם, היא סוגיית רחיצת הידיים. בתשעה באב נהוג שלא לשטוף את הגוף, אולם בשנה זו נושא ההגיינה קריטי הרבה יותר משנים רגילות.
הרב שרלו מבהיר כי מכיוון שמדובר בפיקוח נפש, לא רק שהדבר מותר אלא שהוא חובה של ממש. "רחיצת ידיים עם סבון יעילה הרבה יותר מאלכוג'ל לפי כל הפרסומים. בשל כך, אין היא מהווה רחיצה של תענוג, אלא רחיצה הקשורה בדיני נפשות, והיא לא רק מותרת, אלא חובה בתשעה באב, באותם תנאים המחייבים רחיצת ידיים בימים רגילים".
גם הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר, מסביר כי הדבר מותר מכל וכל. "כל רחיצה שאינה לתענוג מותרת. רחיצה שנועדה למנוע העברת זהום מותרת לכתחילה אלא אם יש אלקוג'ל. חולי קורונה פטורים מהצום וממילא אם יש צורך לרחוץ יכולים להקל. לא לתענוג אלא לניקיון. בתשעת הימים אנו נוהגים להקל בכל רחיצה שנועדה להסיר זיעה ולכלוך ובוודאי השנה".
עוד מהלכות תשעה באב (הרב אפרתי)
סיכה - מותר להשתמש בדיאודורנט. אסור להשתמש במשחות איפור. משחה נגד יובש מותרת. מותר למרוח חומר נגד יתושים בלילה.
רחיצה - פנים מלוכלכות מותר לשטוף. להתרענן אסור, אפילו באצבע קטנה.
תשמיש המיטה - בני הזוג פורשים כבימי נידה כל הצום (אך איסור נגיעה רק בלילה). בדיקות לפני טבילה במוצאי הצום וכו' – להתכונן מראש לפני הצום ולרחוץ מעט בצאתו לפני הטבילה, או להתכונן בהכל לאחר הצום.
נעילת הסנדל - מותר לנעול קרוקס וסנדלי שורש למרות שהם נוחים מעיקר הדין (יש מגדולי הפוסקים שהחמירו שלא לנעול נעלי פלסטיק אם הן נוחות). אסור לנעול נעלי עור.
ישיבה על הארץ - מחצות היום נהגו להקל לשבת על כיסא. עד חצות היום, מותר לשבת על שרפרף נמוך או מדריגה נמוכה או על הרצפה. באוטובוס עדיף לעמוד, ואם חלשים מותר לשבת.
לימוד תורה - אין לומדים תורה, משום שנאמר "פקודי ד' משמחי לב", חוץ מדברים השייכים לאבלות היום. וגם הם- לא בעיון (גם דף יומי אסור). ספרים העוסקים בבירורי אמונה ומוסר מותר ללמוד. יש אומרים תהילים, ויש נמנעים (למעשה אם נאמרים כתפילה, ניתן לומר).
מלאכה - אין לעבוד בתשעה באב, והעובד בו לא רואה ברכה מכך. מחצות היום נהגו להקל ולעבוד אם יש צורך גדול.
הסחת הדעת מהצום - אין לעשות דברים המסיחים את הדעת ממשמעות הצום, כגון טיולים בגינות ופרדסים וכדומה.
סדר היום בתשעה באב
ערבית:
אשכנז - מסירים הפרוכת מארון הקודש, ומתפללים בקול נמוך. שמונה עשרה, קדיש תתקבל. מדליקים אור רק כפי הנחוץ לקריאה. יושבים על הארץ וקוראים איכה בקול נמוך ובניגון המקובל. אומרים קינות, ואתה קדוש, עלינו לשבח.
ספרדים - מסירים הפרוכת, ויש שקוראים פרשת האזינו. עננו בשמונה עשרה, איכה בלי ברכות, קינות, ואתה קדוש, קדיש המיוחד, מכבים אורות ביה"כ ומכריזים לפני כמה שנים נחרב הבית, שיר למעלות, עלינו לשבח.
שחרית:
נוטל ידיו עד קשרי אצבעותיו (וכן אחרי שירותים), ואחר שנגב ידו ויש בה לחלוחית, מעביר על עיניו. אין לברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" (ויש מברכים). אין מניחים טלית ותפילין (יש מהספרדים שמניחים כרגיל), טלית קטן לובש בלי ברכה (ובברכת הטלית יכוון לפטור את הציצית). בתפילה אין אומרים פרשיות הקטורת והתמיד, אבל אומרים: "מזמור לתודה". ומנהג הספרדים כן לומר קרבנות.
בשמונה עשרה שחרית לא אומרים "נחם", והש"ץ אומר "עננו" בין "גואל ישראל" ל"רפאנו". ספרדים אומרים עננו גם בלחש של יחיד בשחרית.
למנהג אשכנז אין הכהנים עולים לדוכן, ואין אומרים ברכנו. למנהג הספרדים כן נושאים כפיים.
אין אומרים אבינו מלכנו ותחנון. אחר חזרת הש"ץ חצי קדיש, (ספרדים אומרים מעט קינות) וקוראים בתורה לשלושה בפרשת ואתחנן: "כי תוליד בנים", והשלישי מפטיר. חצי קדיש, מפטירים בניגון איכה: "אסוף אסיפם" עד "נאום השם". בברכת הפטרה מסיים: "מגן דוד". מחזירים ספר התורה לארון הקודש, ואומרים קינות.
אחרי הקינות:
מנהג אשכנז - אשרי, ואתה קדוש, אין אומרים למנצח, מדלגים הפסוק "ואני זאת בריתי". קדיש שלם בלי תתקבל. עלינו, קדיש יתום, ואין אומרים שיר של יום ופיטום הקטורת.
מנהג הספרדים - לאחר ההפטרה ממשיכים כרגיל עד סוף התפילה (אך אומרים על נהרות בבל במקום תפילה לדוד) קדיש עם תתקבל, חולצים תפילין ואומרים קינות ואיכה, ולאחר מכן קדיש המיוחד (עתיד לאתחדתא).
הולכים ביום זה כנזופים, ואין שואלים בשלום כשפוגשים חבר. מי שאומר שלום בטעות - משיבים לו ברמיזה.
מנחה
מי שלא הניחו בשחרית - מתעטפים בטלית ומניחים תפילין ומברכים עליהם. בני אשכנז אומרים שיר של יום ושאר דברים שהחסירו בשחרית. אשרי, חצי קדיש. מוציאים ס"ת, וקוראים לשלושה בפרשת "ויחל", והפטרת "דרשו השם" כבתענית ציבור. חצי קדיש לפני תפילה בלחש.
בשמונה עשרה אומר "נחם" בבונה ירושלים, ו"עננו" בשומע תפילה. הש"ץ אומר "עננו" בין ברכת "גואל" ל"רפאנו" בברכה מיוחדת, ו"נחם" בבונה ירושלים (אין משנים מהנוסח הרגיל, ויכוון במילים 'שוממה ובזויה' על עיר דוד והר הבית. אם שכח לומר "נחם" במקומו, אומרו בלא חתימה ב"שומע תפילה" אחר "עננו", או קודם "ותחזינה", "ועל כולם" או "אלקי נצור", ואם לא אמר כלל אינו חוזר).
ברכת כהנים- כשמתפללים אחר פלג המנחה. אך במנחה גדולה לדעת רוב הפוסקים אין נשיאת כפיים. אין אומרים "אבינו מלכנו".
ערבית
לאחר התפילה מקדשים הלבנה.
מוצאי הצום
השנה י באב הוא ערב שבת (יום ו), ועל כן מקלים יותר.
השנה מותר לכבס, להסתפר, ולהתרחץ, ואין צורך להמתין לחצות יום המחרת. ראוי להימנע מתשמיש המיטה במוצאי הצום.
מוזיקה, בשר ויין - מהפוסקים האשכנזים יש שהתירו מיד, ויש שאסרו כמו בכל שנה. למעשה המקל יש לו על מי שיסמוך. ספרדים נהגו להימנע מבשר ויין ומוזיקה כמו בכל שנה עד יום המחרת.