מופע הפרידה

מחאה. מכבי ת"א לא רצתה לשחק את סוף העונה הזו. היא תקועה לה כמו עצם בגרון, והיא גם שיחקה ככה רוב הזמן, אף שקואץ' ספרופולוס התאמץ מאוד. כדי להתמודד עם ההפסד בדרבי והגעה למשחק מכריע היא היתה צריכה למצוא מחאה נגד משהו, ומצאה אותה עם ההרחקה של סקוטי ווילבקין. 

הערב, עם חזרתו, הצהובים צריכים להשתמש במה שלמדו על עצמם במשחק האחרון - למצוא אנרגיה וגאווה בכל משחק, כמו שכתוב בדנ"א של המועדון. 

טקטיקה. עם כל הפציעות וההיעדרויות, למכבי ת"א עדיין יש סגל יקר ויוקרתי עם שחקנים איכותיים שיכולים לשחק בכמה עמדות. אם היא ניצחה את הפועל בלי שווילבקין הוביל את הכדור, היא יכולה לשחרר אותו מתפקיד המרכז גם עם חזרתו. גם ככה הוא על הקצה. שיתרכז בקליעה. 

יש מספיק דרכים להעביר את החצי, והנה רעיון: אפשר לעשות את זה במסירות ולא רק בכדרור. במשחק העומד היא תשתמש יותר ביהושפט סטודמאייר, שמשפר את המשחק שלו אפילו בגילו המתקדם, חודר בכדרור על הקו, מוסר אסיסטים לצד החלש - דברים שלא עשה באן.בי.אי. מרשים. אה, ויש גם את אבדיה. 

דני אבדיה. לו היתה רק סיבה אחת שמצדיקה את חזרתה של הליגה הישראלית ללוח משחקים מלא והתארכותה עמוק אל תוך יולי, הרי זוהי החוויה הקולקטיבית של צפייה בהתפתחותו ובגלגוליו של דני אבדיה. הוא החל את העונה כזחל צעיר שלומד את עולמם של הגדולים, עובר לכמה רגעים לתוך הקאקון של הספסל אבל מייד משתחרר והופך לפרפר חופשי, שמוסיף בכל יום צורות חדשות בצבעים חדשים לכנפיו. 

וכל זה קורה אל מול עינינו בקצב מסחרר, כמו קטע מסרטי טבע של נשיונל ג'יאוגרפיק שמוקרן במהירות גבוהה. והסרט הזה רץ עכשיו בכל אירופה ובארה"ב, עם רייטינג כמו של משחקי מכבי תל אביב בשנות ה־70. 

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות