האם זה יהיה המחדל הבא? בסוף השבוע שעבר הודיע שר החינוך יואב גלנט כי שנת הלימודים הקרובה תיפתח כבר מתחילתה בלמידה בקפסולות בבתי הספר היסודיים בכיתות א'-ד'. המשמעות: תלמידי ה'-ו' - רק בני 12-10 - ייאלצו להישאר בבית יום שלם, והורים רבים חוששים וכועסים.
הסיבות: עוד לפני שלל הבעיות בתחום הלימודי, חלק מהתלמידים בכיתות אלה אינם בוגרים מספיק כדי להישאר לבדם יום שלם בבית. שנית, לחלק מהילדים אין די משמעת עצמית שתאפשר להם להתרכז בלימודים במקום לשחק במחשב. ואם לא די בכך, הם לא בהכרח יידעו להתמודד עם תקלה במחשב, מה שבעצם יפגע בלמידה.
"להשאיר ילד בן 10 לבד בבית זה מטורף", אומרת ליאת הויזמן, אם לארבעה, שאחד מהם עולה לכיתה ה', "אצלי בבית הוא יישאר עם אחותו בת ה־13 שגם אמורה ללמוד מרחוק, אך אם הוא היה הבכור אני לא חושבת שהייתי מרגישה בטוחה להשאיר אותו לבד יום שלם. חייבים לוודא שהילד מוגן ובטוח. יש מיליון ואחת סכנות שילד בן 10 לא אמור להתמודד איתן".
לדברי הויזמן, התלמידים יידרשו למשמעת עצמית שאפילו למבוגר יהיה קשה לעמוד בה. "להשאיר לבד בבית ילד בן 10, בלי הורה מפקח, ולתת לו להיות אחראי לסדר היום שלו, בלי שמישהו מבוגר מכתיב סדר יום, זה בלתי אפשרי. שיעורים בזום, דפי עבודה, משימות - לילד בן 10 אין משמעת עצמית כזאת. אני יודעת כי חווינו את זה בגל הראשון. אז הייתי עם הילדים בבית והייתי צריכה לצאת מגדרי כדי שהם יעשו את כל המטלות. הרבה מאוד מהמיומנויות שהם אמורים לרכוש בכיתה, ילכו לאיבוד".
"אין ספק שבכיתות ה'-ו' מעבר של למידה מרחוק לטווח ארוך הוא מאתגר מאוד", אומר ד"ר ניר מיכאלי, רקטור מכללת אורנים לחינוך ולשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, "יש בו שתי סכנות גדולות. הראשונה היא הרחבה של הפערים והשנייה היא הריק החברתי. בנוגע להרחבת הפערים, מעבר לפער הדיגיטלי, רבים מהתלמידים המתקשים עלולים ללכת לאיבוד, ולצוותים החינוכיים יהיה קשה לתת מענים הולמים מרחוק. אם זה יימשך כך חודשים, בסוף השנה אנחנו נראה ירידה בהספק של חומר הלימודים ובהישגים. בנוגע לריק החברתי - בני אנוש הם יצורים חברתיים הזקוקים למפגש. הצורך הזה אצל ילדים הוא משמעותי יותר ויש לו השפעות התפתחותיות עמוקות. במציאות שבה הלמידה מתבצעת מרחוק, חייבים לרתום את מסגרות החינוך הבלתי פורמלי כמו תנועות הנוער".
ד"ר מיכאלי מעריך שאם לא יימצא פתרון, "מה שיהיה בפועל הוא התארגנויות של הורים לא להשאיר את הילדים האלה לבד, אלא לאגד כמה ילדים יחד ולהשאיר אותם עם מבוגר. צריך לעשות מאמץ שהתלמידים האלה ילמדו לפחות חלק מהזמן בבתי הספר, בלי להתפשר על למידה סדירה של כיתות א'-ד'".
"אין היכרות מורה־תלמיד"
ואין זה רק שתלמידי ה'-ו' ייאלצו לוותר על הכיתות שלהם. גם תלמידי חטיבות הביניים (ז'-ט') ותלמידי התיכונים (י'-י"ב) לא יפתחו את שנת הלימודים כסדרה, אלא בלמידה מקוונת מרחוק. בחלק מהמוסדות אף מתוכננים לקום גני ילדים כדי להתמודד עם מצוקת המבנים לנוכח פיצול הכיתות. המשמעות היא שתלמידים שמתחילים לראשונה מסגרת חינוכית חדשה, כמו חטיבת ביניים (כיתה ז') או תיכון (כיתה י'), לא יגיעו לבית הספר.
"יש בעיה גדולה מאוד עם תלמידים בשכבות שנכנסות לראשונה לבית הספר", אומר אריק קפלן, אב לתלמיד שעולה לכיתה ז', המשמש גם יו"ר ארגון ההורים בירושלים, "לא יעלה על הדעת שתלמיד שמגיע לבית ספר חדש, שלא מכיר אף אחד, שהמורה לא יודעת מי הוא בכלל ולא מכירה את החולשות שלו או איך הוא נראה - יתחיל את השנה בזום".
"חוסר אחריות"
"הייתי מגדיר את זה כחוסר אחריות. אין פה שום אלמנט חינוכי או ערכי. זו פעולה שתגרום לילד נזקים. חייבים לוודא שילדים שמגיעים למוסד בפעם הראשונה ייפגשו עם כל מי שצריך, עם כל התלמידים האחרים בכיתה - הכל תחת מגבלות, אבל חייבים להתחיל את השנה בכיתה, שיכירו אחד את השני וייצרו חברות מינימלית, ורק לאחר מכן יתחילו לשלב למידה מרחוק. יש כאן פגיעה רגשית, ולא משנה באיזו כיתה אתה".
ד"ר סראב אבו רביעה, מרצה בכירה במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, מוסיפה מצידה כי תלמידים שעולים למסגרת חדשה גם כך סוחבים איתם פערים נצברים. "מלכתחילה לא היה אמור לחכות להם שם מורה שמכיר אותם, אבל כעת הם אמורים ללמוד מרחוק, והפער רק ילך ויעמיק", אומרת ד"ר אבו רביעה, "להרבה תלמידים שמגיעים מאוכלוסיות מוחלשות אין מחשב, נקודת הפתיחה שלהם נמוכה והיא תישאר כזאת מכיוון שגם אם יעניקו להם מחשב, להורים שלהם אין יכולת כלכלית להשלים להם את החומר באמצעות מורים פרטיים, בוודאי לנוכח המשבר הכלכלי של הקורונה. משרד החינוך היה צריך לנצל את הקיץ כדי להחזיר את השעות האבודות ולצמצם פערים".
ואם לא די בכך, קיימת גם בעיה חברתית. "כשמגיעים למסגרת חדשה, מתנקזים אליה תלמידים מכל מיני בתי ספר. תלמידי הכיתה יהיו חדשים ולא מוכרים. במצב כזה, כשגם לומדים מהבית, אין אופציה לתלמידים להכיר אחד את השני, אין אינטגרציה. גם אין באמת אפשרות ליצור קרבה עם המורה: התלמידים ירגישו בודדים מבחינה חברתית. עלולה להיווצר תופעה של נשירה סמויה מהלימודים, הם כאילו חלק מהכיתה אבל נפקדים ממנה".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "מערכת החינוך מתנהלת בשגרת חירום חסרת תקדים, לנוכח נתוני התחלואה בקורונה, ועושה כל שנדרש כדי ששום תלמיד במערכת החינוך לא ייפגע. אנו מנתחים באופן קבוע את מודל ההפעלה, לומדים מה נעשה בעניין זה בעולם, וממשיכים לעשות כל שנדרש כדי שתלמידי ישראל יצליחו וישגשגו, חרף מגבלות המצב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו