רציתי לדבר על נושא חשוב וכאוב: הפרעות אכילה בספורט. הרבה ספורטאים מדברים על הנושא, אך לצערי לא המאמנים. על אף שהמאמנים הם שותפים עיקריים לבעיה, אני אומר לכם באופן חד משמעי: אין ספורטאי בכל תחום שלא חווה הפרעות אכילה.
אנחנו בספורט ה -MMA ובג'יו ג'יטסו חייבים לעמוד ולהישאר במשקל מסוים בתחרות, ומכאן מתחילות הדיאטות והבעיות. נכון שהתהליך נעשה בהנחיית תזונאים והכל בצורה מבוקרת ומסודרת, אבל כשהמוח נכנס לדיאטה וללחץ של עמידה במשקל, שם מתחילות בעיות האכילה.
הרבה ספורטאים ישראלים שאני מכיר נוהגים להירשם בקטגוריית משקל נמוכה יותר ממשקלם האמיתי. יום לפני השקילה הרשמית הם צריכים 'לחתוך' משקל - להוריד מהגוף נוזלים בזמן קצר מאוד לפני השקילה לתחרות.
'לחתוך משקל' הוא תהליך שקיים ומוכר בכל העולם. יש לוחמים שחתכו כ-20 ק"ג ביומיים, הייתי עד לתהליך המסוכן הזה ומיד תקראו על כך.
גוזלי עם שולחן גדוש. 'לחתוך משקל' הוא תהליך שקיים ומוכר בכל העולם
איך עושים את זה? קודם כל לא עושים ללא ייעוץ מקצועי, אבל אלה השיטות הקיימות.
1. ריצה עם חליפת הזעה (חליפה אטומה מיוחדת שגורמת לגוף להזיע יותר).
2. סאונה יבשה. ישנם מקרים שצריך לחתוך הרבה ממשקל הגוף ולפני שנכנסים לסאונה מורחים משחה מיוחדת על הגוף שגורמת להזיע יותר, או שנכנסים עם חליפת הזעה לסאונה. זה כבר סיוט מטורף!!!
3. אמבטיות מלח ואלכוהול. שופכים בתוך אמבטיה ק"ג של מלח גס וליטר אלכוהול לחיטוי פצעים, מוסיפים מים חמים ויושבים לפרקי זמן מדודים.
וזה חשוב אז אציין שוב - כל השיטות האלה לא מומלצות אלא בליווי מאמן בעל ניסיון!
בכוונה תחילה לא פירטתי את לוח הזמנים של כל אחת מהדרכים, כדי שלא תנסו את זה בבית, מדובר בתהליך מסוכן מאוד שעלול לגרום לנזק פיזי בלתי הפיך.
חבר'ה תזכרו: זו לא הרזיה אמיתית. מדובר באשליה זמנית בלבד!
"הראש עסוק באוכל"
ועכשיו נעבור לסיפור האישי שלי. לקראת הקרב הראשון שלי בבלאטור 164 התחלתי דיאטה כשאני במשקל 97 ק"ג עם אחוזי שומן גבוהים ופחות שרירים. היעד לתחרות היה משקל 77 ק"ג. התחלתי את הדיאטה וכמובן שהגעתי ליעד, אבל הדרך לשם הייתה רצופה בסבל.
כאדם שאוהב לאכול, אני נאלץ לאכול חמש ארוחות קטנות ביום. הארוחות אמנם מסודרות, בלי מלח ובלי סוכר, אך גם בלי טעם ובלי ריח, אני יודע שכדי להגיע למטרה אין לי ברירה אלא להיצמד לתפריט החדש.
מה שמלווה ומחזק אותי יומיום זו המטרה - להשיל 20 ק"ג ממשקל גופי.
כך מבלי לשים לב, אני נכנס להפרעת אכילה מכיוון שהראש עסוק באוכל מהבוקר ועד שעות הערב. הראש מתמלא בפנטזיות על אוכל, מה יהיה אחרי הקרב, מה אוכלים אחרי שכל זה ייגמר ומה מחכה בסוף הקרב ואוכל להכניס משהו טעים?
כשהסתיים בלאטור 164 וכמו אחרי כל דיאטה, אמרתי לעצמי שאני אטרוף את העולם. אחרי בלאטור 164, ממש למחרת, טסנו אני והבן שלי, אביב, לניו יורק כדי לראות את הקרב של קונור מקגרגור נגד אדי אלברז במדיסון סקוור גארדן.
זה היה אירוע ה-MMA הראשון במדיסון ומצחיק לחשוב שאני נלחמתי באירוע השני במדיסון, בלאטור 180.
מי שמכיר את ארצות הברית יודע שזו מדינה שתרבות האוכל והמזון מניעים אותה. בכל מטר תמצאו מגוון ושפע של מסעדות הכי מטורפות עם הקינוחים הכי משוגעים. מצאתי את עצמי פוחד לאכול. אני? זה שאוכל 12 דונאטס בחמש דקות? זה שיכול לחסל עוגה שלמה?
גוזלי. טיול בארה"ב, שפשוט הפך לסבל
כל הזמן הראש היה עסוק וחלפה המחשבה שרק לא אעלה שוב למשקל של 97 ק"ג. לא מתחשק לי ואני לא רוצה להיות שמן שוב. וכשהייתי אוכל מאכלים משמינים, הראש כבר עבר למצב מחשבתי דומה לזה שסובל מבולימיה - אולי אקיא ואוציא את זה?
אני מרגיש שאני נכנס ללופ של הפרעות אכילה ברמה גבוהה, ומוצא את עצמי חושב רק על זה.
במהלך טיול של חודש ימים בארצות הברית, טיול שהופך לסבל, בו אני נקרע כל יום מחדש אם לאכול דברים טעימים או לשמור על תזונה כדי לא להשמין שוב. הדילמות על אוכל במשך כל הטיול הרסו לי את החופשה, שהייתה אמורה להיות הבילוי האולטימטיבי אחרי מחנה אימונים וקרב.
"יורד ק"ג תוך כדי השינה"
סיפור נוסף שלי עם המשקל היה לפני בלאטור 192 בפורום בלוס אנג'לס, וחודשיים אחרי הקרב שלי בבלאטור 188 בישראל ,שם חתכתי גם 8 ק"ג.
הגוף שלי לא הצליח לרדת את המשקל חזרה, למרות כל האימונים שעברתי ומעט האוכל שאכלתי - הגוף היה שרוי בלחץ, עובדה שהשפיעה על הירידה במשקל.
יומיים לפני השקילה הרשמית אני שוקל 12 ק"ג יותר מהמשקל הרצוי.
אני והמאמן שלי, חזי רכטמן, התמקדנו בתהליך חיתוך המשקל, רק שכעת מדובר בתהליך הרבה יותר קשה - כל כניסה ושהייה בסאונה חייבת להיות כפולה בזמנים.
אני כבר מתקשה לעמוד על הרגליים, חזי מרים אותי ומכניס אותי לסאונה. בסופו של דבר הגענו לק"ג אחד יותר מהמשקל הרצוי.
בחישוב מהיר שלנו אני יורד ק"ג תוך כדי שנת לילה. אנחנו מגיעים לבית המלון, אני מנסה אך מתקשה להירדם ומרגיש שעובר עלי לילה של כאבים וסבל בכליות כולל כאבי שרירים עזים.
אחרי לילה ללא שינה וכאבים קמתי מהמיטה בסביבות שבע בבוקר, חזי הגיע אלי לחדר. עליתי על המשקל ולתדהמתנו אני שוקל כק"ג וחצי יותר מהמשקל הרצוי. נותרו לנו שעתיים ממועד השקילה הרשמית.
מילאנו מיד אמבטיית מים רותחים אליה הוספנו מלח מיוחד בתהליך לא פשוט בכלל, שעוזר לחתוך משקל ומצידנו היה האופציה האחרונה להגיע לתוצאה המיוחלת.
אני יושב באמבטיית מלח ובסופה הגעתי למשקל הרצוי - 77 ק"ג. הגענו לטקס השקילה הרשמית, לשמחתנו הגענו ליעד ולמטרה המיוחלת, עשינו זאת!
כעת הבעיות האחרות רק מתחילות.
אנחנו מנסים להחזיר את משקל הגוף כמו לפני החיתוך, בעזרת שתיית משקאות אנרגיה וארוחות קטנות שעיקרן מבוסס על חלבונים, ובשעות הערב מזינים את הגוף גם בפחמימות.
גוזלי. "מאות ספורטאים שסובלים מהפרעות אכילה בדיוק כמוני"
לצערי, הגוף שלי לא קיבל את ההזנה בצורה טובה והתחלתי לשלשל ולהקיא. בחוסר כוחות הגיע היום לסיומו ונרדמתי. בבוקר יום הקרב אני מתעורר בהרגשת חולשה ובקושי עמדתי על הרגליים. כשאנחנו מגיעים להיכל תחושת האדרנלין והלחץ גוברים על הגוף. הרגשתי שהחולשה נעלמת.
אני לפני קרב. הזעה. לחץ. רעש. ההמון מריע והמחשבות רצות על דבר אחד בלבד - לנצח!
קשה להביע במילים את מערבולת התחושות והאנרגיה ברגעים כאלה, אך חשוב לציין כי התחושות האלה הן שתפסו מקום בגופי והעלימו את תחושת העייפות שהיתה נוכחת רק כמה דקות קודם לכן.
הקרב המדובר התחיל, הכל היה נראה די סביר עד המכה הראשונה, אז מצאתי את עצמי במרחץ דמים.
הגוף שלי עבר טראומה. אני רואה את המכות מגיעות, אני מחשב את המהלכים שאני צריך לעשות אבל הגוף ננעל ולא תיפקד.
אלה היו שלושה סיבובים ארוכים בהם אני מקבל מכות ונשאר בזירה רק בזכות רוח הלחימה בקרבי, אני מרגיש שזה קרב בין המוח לגוף ומרגיש את רוח הלוחם שבי, אני ממשיך ולא נכנע עד שהסיבובים הסתיימו והפסדתי באופן רשמי.
"לא לתת לגוף לשלוט בי"
למדתי על עצמי ועל אומנות חיתוך המשקל כל כך הרבה, שלקחתי את זה איתי לקרבות הבאים.
בסופו של דבר, הצלחתי להתגבר על הבעיות בעזרת המומחה לתזונת ספורטאים הצמוד שלי: גילי גנות מ"ישראל בודי" שמלווה אותי כבר מספר שנים בנושא התזונה, ולא מעט גם בפסיכולוגיה שמסתתרת מאחורי הדברים.
לכל מי שרוצה שינוי בהרגלי התזונה אני ממליץ לפנות לגורמים מקצועיים בלבד, הגוף שלנו הוא לא משחק.
לגיל היה חשוב ללמד אותי כיצד הגוף שלי מגיב לשינויים כאלה ואחרים, ולא פחות חשוב - מדוע.
אחת השיטות בתהליך היא ללמוד לא להיכנס ללחץ ולהבין שאני יכול לשלוט בגוף שלי, ולא לתת לגוף לשלוט בי.
ברגע שלמדתי כיצד הגוף עובד ומגיב מפלס הלחץ ירד משמעותית ואיתו ירדו גם הבולמוסים. למדנו לתכנן את התהליך באופן שקול וחכם - לתת טווח זמן מתאים לכל שלב בתהליך וכך גם לא להיכנס ללחץ בכל שלב.
זה הסיפור שלי. אני בטוח שאם תחפשו טוב תמצאו מאות ספורטאים שסובלים מהפרעות אכילה בדיוק כמוני. לא משנה באיזה ענף ספורט הם עוסקים.
לא פעם אני רואה ושומע ספורטאים בכל הרמות מעלים תמונות בפייסבוק ובאינסטגרם של אוכל, השאלה היא רק אם אחרי הארוחה האוכל נשאר להם בגוף או שיוצא שלא כדרך הטבע?
מצד אחד, אנחנו ספורטאים, מצד שני אינני בטוח שאנחנו כלל בריאים ואני מקווה שאצליח לשנות קצת דרך ניסיון העבר שלי.
להתראות, חיים גוזלי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו