שש שעות. שש שעות בלבד הפרידו בין הנחיתה שלי בנמל התעופה הבינלאומי של איסלנד, קפלאוויק, לבין הודעת הסמס הקצרה מטעם רשות הבריאות האיסלנדית: ״לא אובחנת כנשא COVID-19. אנא עזור לנו לאתר את הנגיף באמצעות הורדת אפליקציית הקורונה האיסלנדית״. במילים אחרות: ברוך הבא לעולם בלי קורונה. בלי מסיכות, בלי שמירת מרחק. ברוך הבא לעולם שהכרת פעם, בעידן הטרום־קורונה, לפני ארבעה חודשים בסך הכל, שנראים כמו ארבע שנים.
נמל התעופה של ברלין היה שומם למדי ביום ראשון בצהריים. בגרמניה מזהירים מהגעתו הצפויה של "הגל השני", לנוכח התפרצויות מקומיות גוברות של המגיפה. להפתעתי, הטיסה של איסלנדאייר לרייקיאוויק מלאה, בניגוד לטיסות אחרות. רבים מהטסים הם גרמנים, שקפצו על ההזדמנות הראשונה לטוס ליעד תיירותי אקזוטי יותר מהאיים הקנריים, שנפתחו גם הם באמצע יוני לתיירות זרה מאירופה. איסלנד מושכת סוג שונה של מבקרים: אוהבי טבע, שקט ובדידות.
כולם במטוס עוטים מסיכות, כמובן, ועדיין, התחושה מוזרה. ״אחרי שלושה חודשים שבהם לא יכולנו לעזוב את גרמניה, מיהרנו לממש את זכותנו לחופשה מהעבודה ולנסוע למקום שמבטיח רוגע, הרחק מכל החרדות והפחדים של התקופה האחרונה״, אומרים ירג ובירגיט, צעירים שזה להם ביקורם הראשון באיסלנד. ליופי הייחודי של האי הם התוודעו בסדרת הטלוויזיה ״משחקי הכס״, שצולמה שם, ותכננו לנסוע עוד לפני פרוץ הקורונה. ברגע שהתחדשו הטיסות הסדירות בין גרמניה לאיסלנד, ב־15 ביוני, מיהרו לרכוש כרטיסים.
איסלנד, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, ניצחה את הקורונה. מקרב 360 אלף תושבי האי הוולקני, ששוכן בצפון האוקיינוס האטלנטי, כ־2,000 ק"מ מצפון־מערב לבריטניה, רק 1,842 נדבקו בנגיף, נכון לאמצע השבוע. עשרה מתו. 1,819 החלימו. 13 אנשים במדינה עדיין חולים בקורונה, שלושה מהם מאושפזים בבתי חולים, לא בטיפול נמרץ. עשרת הנותרים מקבלים טיפול מרחוק, בבתיהם.
איסלנד היתה מהמדינות הראשונות בעולם שהכריזו על היערכות מיוחדת למאבק בקורונה, כבר בסוף ינואר. ועדיין, גני ילדים ובתי ספר יסודיים לא נסגרו, מסעדות ובתי קפה נשארו פתוחים. איסלנד היא גם מהמדינות הראשונות בעולם שחזרו לשגרת חיים כמעט רגילה, עד כמה שהדבר אפשרי במדינה שמקור ההכנסה העיקרי שלה הוא תיירות.
לפני שבועיים נפתחו הגבולות בפני חזרה מבוקרת של תיירים אירופאים בלבד. כל אזרחי מדינות ״מרחב שנגן״ של האיחוד האירופי, וכן בריטניה, נורבגיה, שווייץ וליכטנשטיין, יכולים להגיע למדינה בחופשיות מוחלטת ולבקר באתרי הטבע המדהימים ביופיים באי הכמעט שומם, להתלהב מהגייזרים וממעיינות המים החמים ולאכול טוב במסעדות הדגים של הבירה רייקיאוויק.
הניצחון הזה על המגיפה, שהדביקה עד כה כ־10 מיליון איש ברחבי הגלובוס והמיתה יותר מחצי מיליון, חיזק את מעמדה של איסלנד כמדינה הבטוחה ביותר בעולם, לפי "מדד השלום הגלובלי" שמפרסם המכון לכלכלה ולשלום של הפורום הכלכלי הבינלאומי. המדד הזה מתייחס בעיקר להיבטים של ביטחון לאומי וביטחון פנים, אבל השנה נוספו לו ההשלכות של הקורונה, שהפכו אותה לאיום על היציבות החברתית והשלטונית במדינות רבות. ישראל, אגב, מדורגת במדד הזה במקום ה־145 מבין 163 מדינות.
איסלנד היא אחת מ־23 המדינות בעולם שאין להן צבא; היא חברה בברית נאט"ו, ועד 2006 ערבו לביטחונה חיילים אמריקנים שהיו מוצבים בשטחה. היום ממלאים את משימות הביטחון השוטף, שכוללות שמירה על המרחב הימי והאווירי, כוחות צבא מדנמרק ומנורבגיה.
שיעור הפשיעה באי הוא מהנמוכים העולם. ב־20 השנים האחרונות נרצחו באיסלנד רק כ־40 בני אדם. ב־2013 נרשמה הפעם הראשונה והאחרונה עד כה ששוטרים איסלנדים ירו למוות בפושע חמוש.
באמצע הלילה שלפני הטיסה לרייקיאוויק קיבלתי מסרון מחברת התעופה האיסלנדית. "כתייר המתעתד להגיע לאיסלנד, יש בפניך שתי אפשרויות", נכתב בהודעה. "הראשונה - לעבור בדיקת קורונה מייד בהגיעך לנמל התעופה קפלאוויק. השנייה - להיכנס לבידוד של שבועיים".
כדי להניע מחדש את גלגלי תעשיית התיירות, מימנה הממשלה את בדיקות הקורונה לתיירים במשך שבועיים, ולא נגבה עבורן תשלום. החל מיום רביעי השבוע מחויב כל תייר לשלם עבור הבדיקה, והמחיר לא נמוך - 15 אלף קרונות איסלנדיות (כ־400 שקלים). גם זו דרך להבטיח הכנסות מתיירות. איסלנד אינה מדינה זולה; מי שמבקר פה צריך להשקיע בכלכלה המקומית.
אם החלטתם לבחור בבדיקה עם הגיעכם לאיסלנד, תידרשו למלא מראש טופס מקוון עם פרטים אישיים, ובסיום ההליך תקבלו קוד בדיקה, שאותו תצטרכו להציג בפני דיילות קרקע עם הנחיתה. הן יפנו אתכם לתאי הבדיקה הרפואית.
אני יוצא מהמטוס עם מסיכה על פניי, אבל בנמל התעופה של רייקיאוויק רק מעטים עוטים מסיכות, וכמעט אף אחד לא שומר על מרחק כלשהו מאחרים. התור לבדיקות הקורונה נראה כמו תור רגיל בנמלי תעופה, והוא מתקדם מהר. פקידים מכריזים שאסור לצלם או להסריט במתחם הזה, מסיבות לא ברורות.
תאי הבדיקה, עשרה במספר, מוצבים לפני דלפקי ביקורת הדרכונים, ובכל אחד מהם שני עובדים של חברת הגנטיקה האיסלנדית, deCODE, מהמובילות בתחומה בעולם, שייצרה במהירות עשרות אלפי מטושים סטריליים. הם עוטים על בגדיהם חלוקים ירקרקים חד־פעמיים מחומר שקוף וקליל, לידיהם כפפות גומי כחולות, ועל פניהם מסיכות ומגן מפלסטיק. זה המקום היחיד באיסלנד שבו ראיתי הקפדה כזאת.
הכל מתבצע ביעילות רבה, שניות אחדות ואתה בחוץ. רבע שעה אחרי שנכנסתי לתור, אני כבר בביקורת הדרכונים. שם רק שואלים אותי מהיכן הגעתי, בלי לעלעל כלל בדרכון. ״מגרמניה״, אני משיב. הפקידה מוסרת לי דף הנחיות לשמירה על כללי הבריאות וממליצה לי להישאר בבידוד במלון עד שאקבל את תוצאת הבדיקה - ״לכל היותר בתוך 12 שעות", היא מבטיחה. ״רצוי שלא תכבה את הנייד ותוריד את האפליקציה שלנו לאיתור ולמעקב אחר אנשים עם קורונה. אל תיסע למלון באוטובוס, ובכל מקרה, אל תסתובב בשעות הקרובות במקומות ציבוריים". הכל נאמר בנימה ידידותית, כהמלצה ולא כחובה.
אני מחטא את ידיי באחד ממכשירי החיטוי המפוזרים בנמל התעופה ויוצא מהטרמינל ליום קיץ נעים. מזג האוויר באיסלנד הפכפך מאוד ויכול להשתנות כמה פעמים באותו יום - מחם מאוד למעונן וגשום, ולהפך.
במונית שמסיעה אותי למלון אני מבחין במבטי החמלה של הנהג המבוגר. ״אתה יכול להוריד את המסיכה״, הוא אומר, ״אין פה קורונה יותר״. העמיתים שלו בגרמניה היו מורידים אותי מהמונית אם לא הייתי חובש מסיכה.
גם פקידת הקבלה במלון לא מקרינה היסטריה כלשהי לנוכח הגעתו של נושא נגיף פוטנציאלי. ״מחר בבוקר תראה לי את תוצאת הבדיקה. אם היא חיובית, תצטרך להישאר בחדר, ואנחנו נעלה לך את ארוחת הבוקר״. הקבלה נסגרת בשעה 8 בערב, כך שלו רציתי, יכולתי לעזוב את החדר ולעשות ככל העולה על רוחי, מבלי שאיש יידע. אבל האיסלנדים מפעילים על אורחיהם את נוסחת הפלא הפשוטה של העברת אחריות, שאומרת: ״אנחנו סומכים עליכם שלא תסכנו אותנו״.
״ומה יקרה אם יגלו שיש לי קורונה?״ אני שואל את הפקידה בחרדה.
״נעדכן את הרשויות, וייצרו איתך קשר״, היא אומרת בקור רוח, כאילו שאלתי אותה עד מתי פתוחה הסאונה. ״כל עוד אין לך סימפטומים, תצטרך להישאר בחדר״.
אז אין לי קורונה. בבוקר אני מציג לפקידת הקבלה את התוצאות המשמחות שהגיעו לסלולרי שלי בלילה ויוצא לכבוש את גן העדן החדש, משוחרר ממסיכות ומשאר עכבות. בהתחלה זה עדיין מוזר: באופן אוטומטי אני מתרחק מאנשים ברחובות. מדהים איך בזמן קצר מאוד אתה מסגל לעצמך דפוסי התנהגות חדשים, במיוחד כשסכנה בריאותית מרחפת מעל, ומדהים גם באיזו קלות נפטרים מהם.
הרחובות הראשיים של עיר הבירה, שבה כ־120 אלף תושבים, לא ממהרים להיפתח בבוקר. הכל כאן מתנהל בקצב שונה, רגוע ואיטי. האיסלנדים רגילים לכך שהאדמה רועדת תחת רגליהם, אין להם ברירה אחרת: הם חיים על שבר טקטוני, ולכן ההתייחסות שלהם לחיים היא יותר סטואית.
בפעם האחרונה ביקרתי כאן ב־2008, עם תחילתו של המשבר הפיננסי שכמעט הביא את איסלנד העשירה לפשיטת רגל. גם אז התרשמתי שהעולם החיצון הגיב לדרמה באופן יותר היסטרי מאשר התושבים המקומיים.
"משבר הקורונה פגע בנו קשות", אומר לי אוואן קאלאן (45), סקוטי לשעבר, שעובד במרכז המידע בלב רובע התיירות והשופינג של העיר. ״בתי מלון נסגרו, והעובדים הוצאו לחופשה. האוטובוסים לתיירים הושבתו, מספר הטיסות שמגיעות לאי צנח, חברת התעופה ונמל התעופה פיטרו עובדים. אני יודע על מוזיאון אחד ועל חברת תיירות אחת שפשטו את הרגל ונסגרו, אבל הם היו במצב לא פשוט עוד לפני משבר הקורונה.
"החברות בתחום התיירות צמצמו את מצבת כוח האדם שלהן או הורידו את רמת העבודה ואת גובה השכר לרבע ממה שהיה בעבר. הממשלה השלימה את יתרת השכר. לפי החוק האיסלנדי, אפשר לפטר עובדים רק בהתראה של שלושה חודשים. רוב עסקי התיירות פיטרו עובדים כדי לשרוד את המשבר. האבטלה במדינה מגיעה ל־10 אחוזים, לעומת 3.5 אחוזים בשנה שעברה.
״בסך הכל היה לנו מזל גדול עם הקורונה. הממשלה האיסלנדית פעלה באופן יעיל מאוד כדי להכיל את הסכנה. הרבה אנשים אומרים, ׳זו לא חוכמה, אתם מדינה עם מעט מאוד תושבים׳. אבל זה לא מה שעזר לנו. אנחנו הגבנו מהר מאוד, וזה עבד.
"אנשים כאן לא היסטריים. הם מעשיים ומציאותיים מאוד. בתקופת המשבר כל המסעדות ובתי הקפה יכלו להישאר פתוחים, רק ברים ומועדונים נסגרו. הפארקים הלאומיים נותרו פתוחים.
"עכשיו אנחנו עושים ניסוי: אנחנו מכניסים אנשים מבחוץ לבועה שלנו, ונראה מה יקרה. יש לאיסלנד רק נמל תעופה בינלאומי אחד. כל מי שבא עובר בדיקות. אנחנו בוחנים כמה אנשים יכולים לבוא אלינו. בינתיים אובחנו רק שני נשאי קורונה בין התיירים - תייר מדנמרק ואיסלנדי שחזר מקופנהגן. ככלל, התיירים לא באים במגע עם התושבים המקומיים, וזה מפחית את סיכון ההידבקות. מעבר לכך, אנחנו סומכים על התיירים שבאים אלינו. זה דבר חשוב״.
הוא בא לכאן מסקוטלנד לפני 19 שנה והפך למקומי בלב ובנשמה. ״אני לא עושה יחצנות לאיסלנד״, הוא מחייך, ״אבל אם יש מקום בעולם שבו הייתי רוצה להיות עכשיו, זה כאן. יש לנו תדמית חיובית של מדינת טבע, עם שפע של אוויר טרי, בלי זיהום, בלי סטרס.
"זה יעזור לנו עכשיו. הרבה אנשים רוצים להתחבר לטבע, והם יודעים שאיסלנד מתנהלת טוב מאוד במשבר הזה. אמנם יש עוד הגבלות מינימליות - למשל, מסעדות וברים צריכים להיסגר ב־11 בלילה, הגבלה לא פשוטה בימי הקיץ הארוכים מאוד. כינוסים מוגבלים ל־500 איש. אנחנו עדיין מחויבים לשמור מרחק ולשטוף ידיים, אבל זה יותר בגדר המלצה.
"ברגע שאנשים יוכלו לטוס, הם יבואו אלינו. הבעיה המרכזית תהיה התיירות מארה״ב, כי האמריקנים לא חוזרים בינתיים. חברים שלי הגיעו לפני כמה ימים מניו יורק, הם שהו שם מאז תחילת המשבר. הילדים שלהם פשוט לא ידעו מה לעשות בחופש הפתאומי שנחת עליהם כאן".
סממני משבר התיירות עדיין ניכרים היטב ברחובותיה הציוריים של רייקיאוויק. גם כשמגיעה שעת הפתיחה המאוחרת - בין 10 ל־12 - חנויות ומסעדות רבות נותרות סגורות. בעליהן מעדיפים לראות תחילה את חזרת התיירות, לפני שיתחייבו להוצאות הפעלה. אבל בתי הקפה הפתוחים מתמלאים מהר מאוד, בעיקר בתושבים מקומיים.
ברחוב לאוגווגור, רחוב הקניות המרכזי, אני נכנס לאחת החנויות הפתוחות, שמשלבת מכירת מזכרות לתיירות ומוצרי עיצוב מקומיים. ״היום זה היום הראשון שבו אנחנו פותחים מחדש את החנות״, מספרת לי בגאווה גוני, המנהלת, ״אני בדיוק עסוקה בעיצוב מחדש של החנות. מרחיקה את המזכרות לתיירים ומוסיפה פריטי עיצוב סקנדינבי, למקומיים. ייקח עוד זמן עד שהתיירים הזרים יחזרו, וגם הם בעיקר נכנסים לחנות כדי לשטוף את העיניים, לא כדי לקנות. אנחנו שרדנו כי אנחנו חלק מרשת״.
אני שואל אותה איך האיסלנדים - עם לבדד ישכון, מרוחק מהציביליזציה החומרנית ומרובת החוליים ומוגן על ידי הטבע - התייחסו לקורונה. ״אנשים בדרך כלל נשארו בבית והקפידו על הכללים ועל ההנחיות", היא אומרת, "בעיקר המבוגרים. הצעירים התנהלו די בחוסר אחריות.
"מסיבות העיתונאים, שבהן נמסרו דיווחים על מצב המגיפה כאן, נוהלו בידי אנשי מקצוע ולא בידי פוליטיקאים. לכן התייחסנו למידע שקיבלנו באופן רציני, ולא כאל מניפולציה״.
גם באיסלנד, אגב, מעמדם הציבורי של הפוליטיקאים אינו מהמשובחים. הבחירות האחרונות לפרלמנט הוקדמו ל־2017 בעקבות מעורבות של פוליטיקאים בכירים בשערוריית חשבונות בנק סודיים בפנמה ובשערוריית פדופילים מקומית.
התברר שראש הממשלה לשעבר, סיגמונדור גונלאוגסון, היה אחד מבעליה של חברת קש בפנמה, שעל קיומה ועל מעורבותו בה לא דיווח לרשויות. החברה הזאת נקשרה לפשיטת הרגל של בנקים גדולים באיסלנד בעקבות המשבר הפיננסי של 2008. בעקבות הפגנות המוניות באיסלנד, ראש הממשלה התפטר. על מנהיג מפלגת העצמאות - השותפה הקטנה בממשלה הקודמת, נמתחה ביקורת ציבורית חריפה, לאחר שאביו שלח מכתב ובו המלצה להשיב את כבודו של אחד מחבריו, שהורשע בפדופיליה.
לאחר ששום מחנה פוליטי לא השיג רוב בבחירות, הושגה פשרה: שתי מפלגות ימין הקימו קואליציה עם מפלגת ״הירוקים״ השמאלנית, ואף שזו רק השנייה בגודלה בפרלמנט, משרת ראש הממשלה ניתנה לעומדת בראשה, קתרין יאקובסדוטיר, בלי רוטציה ובלי ראש ממשלה חליפי.
הגלריה הלאומית של רייקיאוויק שוכנת על גדות אגם רייקיאוויק, לא רחוק מבית העירייה המודרני של הבירה ובית הפרלמנט, שהוא מהוותיקים בעולם. פקידות הקבלה בכניסה מופתעות לראות אותי. בימים שלפני הקורונה 85 אחוזים מהמבקרים בגלריה, המתגאה באוסף עצום של 35 אלף יצירות אמנות איסלנדית, היו תיירים. באפריל סגרה הגלריה את שעריה, אם כי העובדים המשיכו להגיע בכל יום. בתחילת יוני היא נפתחה מחדש, אבל האולמות ריקים מאדם.
המצב שונה מאוד ב״ארמון השחייה סונדהולין״, המרחצאות הציבוריים הראשונים שנפתחו באיסלנד ב־1937. שלל הבריכות - בריכות השחייה ובריכות הג׳קוזי, עם המים הקרים והמים החמים, סאונות ובריכות מקורות, מוצפות בעיקר באיסלנדים, שנהנים ממזג האוויר הקיצי הנפלא ומהיעדר תיירים.
המרחצאות והבריכות הציבוריות במדינה נסגרו ב־24 במארס, שמונה ימים לאחר שהרשויות אסרו את קיומם של כינוסים המוניים. לשלול מהאיסלנדים את הזכות ללכת למרחצאות ולסאונות ציבוריות זה כמו לאסור על הישראלים ללכת לאיקאה - כלומר, הסתכנות במרידה עממית. לכן האיסור הזה היה מהראשונים שבוטלו, באמצע מאי. הרשויות הרימו ידיים וויתרו על אכיפת הריחוק החברתי באתרי הרחצה הללו.
מי שרוצה להבין למה איסלנד נחשבת למדינה הבטוחה ביותר בעולם יכול לבקר באחד ממשרדי הממשלה או בנייני הציבור המקומיים. בכניסה לבניין משרד החוץ, למשל. בניגוד למשרדי החוץ ברוב בירות המערב, אין כלל אבטחה.
מריה מיול יונסדוטיר, מנהלת המחלקה לתקשורת ולדיפלומטיה ציבורית במשרד החוץ, היא המסבירה הלאומית לעיתונות הזרה על הצלחותיה של איסלנד במאבק נגד הקורונה. "ב־28 בינואר הכרזנו על מצב של ׳אי ודאות׳ בנוגע לקורונה", היא מספרת, "מוסדות הבריאות ובתי החולים החלו בהיערכות מיוחדת - בדיקת מלאי הציוד הרפואי ואספקה של ציוד חסר לבתי החולים. מייד התחלנו לבצע בדיקות קורונה לאנשים שגילו סימפטומים שהיו יכולים להיות קשורים למחלה.
"ב־28 בפברואר אותר החולה הראשון - איסלנדי שחזר מאיטליה. מהר מאוד הבנו שאחד ממוקדי ההדבקה הוא אתר הסקי האוסטרי אישגל. איסלנדים שחזרו משם נשלחו לבידוד בבית קרוב לעשרה ימים לפני שדווח באופן רשמי על מקרה הקורונה הראשון שם.
״בימים שאחרי איתור מקרה הקורונה הראשון, כל נשאי הנגיף היו איסלנדים ששהו במדינות אירופיות. אחר כך החלו ההידבקויות בקרב תושבי האי. כל תושבי איסלנד ששבו ממדינות באסיה - בעיקר סין ודרום קוריאה, ומכמה מדינות באירופה - איטליה, שווייץ, אוסטריה - חויבו להיכנס לבידוד של שבועיים. ב־19 במארס הורחבה ההנחיה לחוזרים מכל מדינות העולם. ב־24 באפריל גם תיירים חויבו להיכנס לבידוד כשהם מגיעים לאיסלנד.
"משרד החוץ המליץ לאיסלנדים להימנע מנסיעות לחו״ל בגלל ההגבלות השונות. לא סגרנו לחלוטין את השמיים ושמרנו על מספר מינימלי של קווי טיסות פתוחים - ללונדון, לשטוקהולם ולבוסטון, כדי שלא ניקלע למצב של בידוד לאומי. הטיסות הללו העבירו גם משלוחי דגים, כי הדיג הוא עדיין מקור הכנסה חשוב אצלנו, והביקוש לדגים שלנו לא ירד״.
אחת הסיבות העיקריות להצלחה האיסלנדית במאבק נגד המגיפה היא ההיקף ואופן הביצוע של בדיקות הקורונה. הבדיקות הראשונות בוצעו על ידי המחלקה הביולוגית באוניברסיטה הלאומית. מהר מאוד הציעה חברת deCODE את שירותיה, תמורת תשלום מהמדינה, והחלה בביצוע בדיקות נרחבות ביותר כדי לקבל תמונת מצב שוטפת של התפתחות המגיפה וסיכונים.
עד היום עומד שיעור הבדיקות באיסלנד על כ־20 אחוזים מכלל האיסלנדים, היקף מרשים בהשוואה למדינות אחרות (בישראל עומד השיעור על כ־10 אחוזים). אבל צריך גם לזכור מה מספר התושבים באי.
״תוצאות הבדיקות הראו, למשל, שהסבירות שילדים קטנים ידביקו מבוגרים היא נמוכה מאוד״, מפרטת הדיפלומטית האיסלנדית, ״לכן נמנענו מלסגור גני ילדים ובתי ספר יסודיים. נסגרו רק תיכונים ואוניברסיטאות. מייד אחרי הדיווח הראשון על קורונה בבית חולים סיעודי נסגרו כל בתי האבות הסיעודיים למבקרים, בעצת הווירולוג הראשי של המדינה. זה הביא למספרי מתים נמוכים ביותר.
"מעבר לכך, הצענו לכל מי שאובחן בבדיקות כנשא של הנגיף לקבל טיפול רפואי מרחוק. כלומר, בטלפון או במחשב. רק אלה שהראו התפתחות של סימפטומים קשים אושפזו. בכך פחת סיכון ההדבקה של הצוותים הרפואיים. ככלל, נקטנו צעדים תקיפים מאוד, אבל לא הגבלנו את החופש של האזרחים מעבר לדרוש״.
״אנחנו מגלים את ארצנו מחדש, עכשיו שאיסלנד לא מוצפת תיירים״, אומרת לי רוז, תושבת מקומית בשנות ה־50 המאוחרות לחייה, ״זה אחד ההיבטים החיוביים ביותר של הקורונה. כל מי שמגיע לאיסלנד מכיר את מסלול 'מעגל הזהב', העובר באתרי הגייזרים הפעילים ובמפלי המים הסמוכים לרייקיאוויק, ואת המעיינות החמים של ׳הלגונה הכחולה׳, שממוקמים על שפת הים. אבל פלאי הטבע האמיתיים שלנו נמצאים במרכז האי ובצפונו - אגם הקרח של יוקולסארלון, סלעי הבזלת של אגם הויטסרקור. איסלנד היא עולם ומלואו, ולפעמים אנחנו גם נוטים לחשוב שאנחנו העולם כולו״.
מספר התיירים באיסלנד קפץ פי ארבעה בין 2010 ל־2019. "לפני עשר שנים אנשים בעולם לא ידעו היכן איסלנד נמצאת, או לא ידעו שאיסלנד בכלל קיימת", אומרת סיגרידור גודמונדסדוטיר מסוכנות התיירות הלאומית. "היום איסלנד היא כבר שם דבר. בשנה שעברה היו לנו 2 מיליון תיירים, ורמת שביעות הרצון בקרב התיירים הגיעה ל־83 אחוזים".
האם כל זה עומד להשתנות עכשיו? ״תסתכל סביבך״, אומר לי בעל מסעדה בלב העיר העתיקה של רייקיאוויק, שעוברת מתיחת פנים בצל משבר הקורונה. ״ב־2008 חווינו את המשבר הכלכלי החמור בתולדותינו, ב־2010 התפרצות הר געש כאן שיתקה כמעט את כל התנועה האווירית בחצי הצפוני של כדור הארץ, ב־2014 היתה התפרצות וולקנית שארכה חצי שנה וזיהמה לנו את האוויר. אתה רואה זכר לכל אלה? לא. זה מה שיקרה גם עם הקורונה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו