הקורונה, או הקוביד-19 בשמה המקצועי, היא בעלת השלכות חמורות והרות גורל על האוכלוסייה המבוגרת. הסיכוי לתמותה גדל בצורה משמעותית בקרב אנשים מבוגרים: בקרב בני 85 ומעלה, אחוזי התמותה הם 10-27 אחוזים, זאת לעומת אפס אחוזים בקרב בני 19 ומטה. למרות שההערכות השתנו מעט, ויש כיום דיווחים על מוות גם בקרב אנשים צעירים ועל החלמה בקרב זקנים, עדיין ברור כי אוכלוסיית הזקנים היא פגיעה במיוחד ויש להגן עליה. אבל מעבר לפגיעה הבריאותית, וירוס הקורונה הוא בעל השלכות קטלניות הרבה יותר על האוכלוסייה המבוגרת. גילנות, מבודדות, בדידות, חרדה, דיכאון, שינויים במצב הכלכלי ופגיעה בטיפול הם רק חלק מהתוצרים הנלווים למשבר הקורונה.
“גילנות מוגדרת כאפליה ודעה קדומה כלפי אנשים בשל גילם”, אומרת פרופ’ ליאת איילון מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, חברה בקבוצה בהובלת ארגון הבריאות העולמי, העוסקת בכתיבת הנחיות בנוגע למוסדות טיפול ממושך בזקנים בזמן התפרצות הקורונה. “ההתייחסות לאנשים זקנים כאל פגיעים במיוחד נובעת ממניעים חיוביים, לכאורה, הכוללים רצון להגן ולשמור.
אולם, אנו יודעים ממחקרים שהתקיימו בעבר, שאנשים זקנים מפנימים את העמדות כלפיהם ומתנהגים לפיהן. הדבר משפיע לא רק על התנהגויות הבריאות שלהם ועל בריאותם הנפשית והפיזית, אלא גם על הסיכוי שלהם להישאר בחיים. אנשים התופסים את זקנתם באופן שלילי מתים לפני אלו התופסים את הזקנה בצורה חיובית. חשיפה למסרים של פגיעות, חולי וקושי עשויה להיות בעלת השפעה מאוד קשה על אנשים זקנים.
“המסרים אינם רק מילוליים, אלא גם מעשיים. למשל, מסעדות בקולורדו אסרו על מתן שירות לבני 60 ומעלה על מנת ‘לא להפיץ את הווירוס’. אנו גם עדים לילדים, שמחליטים כי על הוריהם להישאר בביתם ולהימנע מכל מגע. מבחינה רפואית, הדבר אולי מוצדק ומשמש כהגנה בפני וירוס הקורונה, אולם מבחינה משפחתית חל היפוך תפקידים - הצעירים מחליטים מהי ההתנהגות הראויה עבור זקנים.
באופן זה, העצמאות של אנשים זקנים נפגעת מספר רב של פעמים: גם לאור העובדה שלא הם, אלא ילדיהם, קיבלו את ההחלטות עבורם, גם לאור העובדה שהם מוצגים ונתפסים כפגיעים בחברה ובמשפחה, וגם לאור העובדה שהם מבודדים מהחברה. יתרה מכך, גילנות לא קורית רק מתוך רצון להגן על אנשים זקנים. המשבר הנוכחי מהווה קר פורה לגילנות שלילית כלפי אנשים זקנים.
“בוריס ג’ונסון, ראש ממשלת בריטניה, נקט בתחילה במדיניות המעודדת הדבקה מאסיבית על מנת ליצור חיסון בקרב האוכלוסייה הצעירה. הכותרות בעיתונים דיברו על הרווח הכלכלי שיצמח מכך שהזקנים והפגיעים ביותר ייעלמו. גם באיטליה דובר על כך שלאור המצב, הרופאים בוחרים מי יחיה ומי ימות, כאשר לאוכלוסייה הצעירה יש העדפה. כך, בחסות ‘המצב’, נוצר כר פורה להתנהגויות מפלות ביחס לאוכלוסייה הזקנה ולדיבור המדגיש את פגיעותה וקשייה במקום להתייחס לחוזקות של אוכלוסייה זו ולחשיבותה בחיינו”.
מה עם הבדידות?
“מבודדות ובדידות הן תוצרים נוספים של המגפה. בעוד מבודדות מתארת מצב אובייקטיבי של היעדר קשרים, בדידות מתארת את החוויה הסובייקטיבית. המצב החדש מכריח את החברה ככלל, ובמיוחד אנשים זקנים, לשמור על מרחק חברתי, המעודד מבודדות ובדידות. מחקרים מעידים כי ההשלכות של מבודדות ובדידות חמורות לא פחות מההשלכות של לחץ דם גבוה, השמנת יתר או עישון. הבידוד הכפוי, בצל ידיעות על התפשטות המחלה, חומרתה והשפעתה, עשויים להגביר תחושות בדידות, דיכאון וחרדה, אשר קשורים באופן ישיר למחלות ואף למוות מוקדם יותר בקרב אוכלוסיית הזקנים.
יתרה מכך, אנשים זקנים במצב הנוכחי עשויים שלא לקבל את השירותים שלהם הם זקוקים. למשל, אדם זקן שקיבל שירותים של מטפלת בית, עשוי לא לקבלם בתקופה הקרובה, על מנת להימנע מחשיפה לאנשים זרים מחוץ לתא המשפחתי המצומצם. בדיורים מוגנים ובמרכזי יום, הפעילות החברתית הופסקה לחלוטין, מתוך מטרה להגן על הזקנים, אולם הדבר גם פוגע באנשים זקנים ומאפשר התייחסות לסכנות הטמונות במגע חברתי, אבל לא לצרכים החברתיים והרגשיים של אנשים זקנים, שנתפסים כמותרות ולא כהכרח”.
ויש גם את הפגיעה הכלכלית.
“בתחום הכלכלי, ההשלכות של התפרצות הקורונה רק מתחילות להתגלות. בעקבות התפרצות הקורונה, משפחות רבות איבדו את מקום עבודתן. אנשים זקנים, התלויים בעזרה כלכלית של המשפחה לשם מימון המוסד שבו הם שוהים או לשם מימון מטפלת בית, הם בין הראשונים להיפגע. המטפלות, אף הן, עשויות להיפגע קשות מבחינה כלכלית, משום שבמידה והן נאלצות לפרוש מעבודתן בגלל מחלה או בידוד, הן לרוב לא מקבלות שכר. כך מדובר בשתי אוכלוסיות פגיעות במיוחד - אנשים זקנים ואלו המטפלים בהם, אשר חשופים לפגיעה משמעותית באורך חייהם ובמחיתם.
“נכון לעכשיו, הימנעות ממגע נתפסת כהכרחית לשם שמירה על החיים. עם זאת, ההשלכות של הימנעות ממגע בעלות השלכות רבות וקשות במיוחד בקרב אוכלוסיית הזקנים. לאור זאת, יש לשנות את השיח המדגיש את פגיעותם של אנשים זקנים, לדאוג למגע אלטרנטיבי באמצעים טכנולוגיים ולהבטיח שאנשים זקנים ואלו המטפלים בהם לא יאבדו את ביתם ומחייתם במידה והמצב הכלכלי יידרדר בצורה משמעותית”.
טראומה לניצולי שואה
“ביחס למדינות מפותחות רבות בעולם, בישראל אחוז הזקנים נמוך אך תוחלת חייהם גבוהה במיוחד, וכך גם רמת התחלואה הפיזית ממנה הם סובלים”, אומר פרופ’ עמית שרירא, פסיכולוג קליני המתמחה בגיל השלישי. “כלומר, הזקנים בישראל זקנים יותר וחולים יותר. לצד הסכנה הפיזית שבה מצויים הזקנים בישראל, ישנו גם העול הנפשי בעקבות המשבר.
בהקשר זה יש לתת את הדעת לגבי השפעותיה הקטלניות של הבדידות בגיל זקנה. בתקופה זו, שבה זקנים רבים נמצאים בבידוד, מתמודדים יומיום עם שעמום גובר ותחושה של חוסר תכלית, הם עלולים לפתח סימפטומים של דיכאון שבתורם גם פוגעים בבריאות הפיזית. דיכאון ומתח מתמשך מפחיתים את המוטיבציה לשמור על שגרה בריאה של פעילות ובנוסף גורמים לשינויים הורמונליים המחלישים מערכות גופניות שונות.
“יחד עם זאת אין להסתכל על בני הגיל השלישי כקבוצה הומוגנית אחת; בוודאי ישנם זקנים המתמודדים היטב ובכוחות עצמם עם המצב, ואף כאלה התומכים בדרכים שונות בצעירים. אך לצדם קיימות קבוצות ספציפיות של זקנים הזקוקים לעזרה וסיוע. למשל, זקנים הסובלים ממחלות רקע שונות, זקנים ללא רשת תמיכה חברתית מספקת כמו אלמנים ועריריים, או זקנים עם רקע טראומטי כגון ניצולי שואה.
ידוע לנו ממחקרים קודמים שזקנים עם משאבים פיזיים ונפשיים מעטים סובלים מרמת חרדה משמעותית בבואם להתמודד עם מצבי משבר. לדוגמה, ניצולי שואה ואפילו צאצאים לניצולי שואה - שרבים מהם כבר בגיל העמידה וזקנה - מראים רמות מצוקה גבוהות יותר כשהם מתמודדים עם מצבי משבר בריאותיים, כגון מחלות קשות. זאת, לעומת זקנים שלא נחשפו לשואה ומתמודדים ממשבר בריאותי גם הם. חרדת הניצולים עלולה לעלות על רקע הפחד לחלות או כתוצאה משהייה בבידוד – מצבים שבכוחם להעלות זיכרונות טורדניים של תחלואה, חולשה, תלות ובדידות מזמן המלחמה – זיכרונות שהעשייה היומיומית עזרו להפיג עד כה”.
מה ניתן לעשות?
“עלינו להתגייס לסייע לבני הגיל השלישי הזקוקים לכך, ומעבר לעזרה אינסטרומנטלית יש להעניק להם תמיכה נפשית. תוך שמירה על הנחיות משרד הבריאות, יש לקיים עמם קשר רציף, להתעניין בשלומם, ברווחתם, לקיים שיחות עידוד, ובחשיבה משותפת לסייע להם ליצור ולשמר שגרת יום בריאה ומשמעותית. על החברה ליזום מיזמי התנדבות ועל המדינה לספק תקציבים מיוחדים שיושקעו ביצירת רשתות תמיכה סוציאליות לבני הגיל השלישי בתקופה קשה זו”.
"הזקנים בישראל חולים יותר". פרופ' שרירא
"הילדים קובעים להוריהם". פרופ' ליאת איילון
שליש חווים בדידות
המחקר, שבוצע על ידי חוקרים באוניברסיטאות בר-אילן וחיפה, קושר בין בדידות בזמן מגפת הקורונה ועלייה בסימפטומים פסיכיאטריים בקרב קשישים, כולל סימפטומים של חרדה, דיכאון וסימפטומים נוספים העולים בעקבות חשיפה למצבים טראומטיים.
מהמחקר עולה כי 59 אחוזים מהם חשו שחסרה להם חברה, 31 אחוזים חשו שהם מחוץ למעגל החברתי, 21 אחוזים סבלו מסימפטומים של טראומה ברמה גבוהה.
“האופן שבו זקנים תופסים את גילם ואת תהליך ההזדקנות הוא בעל השלכות משמעותיות יותר להתמודדותם ולרווחתם מאשר גילם הכרונולוגי”, אומר פרופ’ שרירא מהתכנית לגרונטולוגיה בחוג המשולב למדעי החברה, אוניברסיטת בר-אילן. המחקר בוצע בהובלתו ובשיתוף פעולה עם פרופ’ אהוד בודנר וד’’ר יעקב הופמן מאוניברסיטת בר-אילן ועם פרופ’ יובל פלגי מאוניברסיטת חיפה.
המחקר התמקד באנשים בני 60 ומעלה, המהווים קבוצת גיל הנמצאת בסיכון גבוה יותר לסיבוכים בריאותיים על רקע הידבקות בנגיף הקורונה. לפיכך, רבים מהם ממשיכים לשהות בבידוד ארוך יותר יחסית לקבוצות גיל אחרות. החוקרים מצאו כי תחושות בדידות קשורות לסימפטומים פסיכיאטריים במיוחד בקרב זקנים שהרגישו מבוגרים מגילם הכרונולוגי (גיל סובייקטיבי מבוגר). לעומת זאת, זקנים שהרגישו צעירים מגילם (גיל סובייקטיבי צעיר) לא דיווחו על סימפטומים פסיכיאטריים בעקבות בדידות.
הממצאים עשויים לסייע בזיהוי זקנים הנמצאים בסיכון גבוה לפתח סימפטומים פסיכיאטריים על רקע בדידות בזמן מגפת הקורונה. בנוסף, הממצאים עשויים לסייע בתכנון התערבויות פסיכולוגיות מתאימות שיפחיתו תפיסות גיל שליליות ותחושות בדידות. לפיכך ממצאים אלה יסייעו לאתר ולסייע לזקנים במידה ויידרשו להמשיך לשהות בבידוד עם הופעת גלים נוספים של הווירוס.
משתתפי מחקר אחר, הפעם באוניברסיטת בן-גוריון, דיווחו על ירידה ברמת המצוקה הרגשית בעקבות מפגשים וירטואליים. ״הממצאים הראשוניים מראים כי ההשתתפות במסגרת קבוצתית בזום ובווטסאפ מפחיתה את רמות המצוקה הרגשית ומשפרת את תפיסת איכות החיים של המשתתפים״, מסבירה פרופ’ אורלי שריד, ראש המחלקה לעבודה סוציאלית.
במחקר נקטו החוקרות בגישה טכנולוגית ייחודית עבור מתן תמיכה רגשית, מספרת ד״ר דפנה ישועה-כ״ץ מהמחלקה לתקשורת. ״החלטנו לרתום את הטכנולוגיות הקיימות ולהשתמש בהן לרווחת המשתתפים. באמצעות אפליקציית זום, המשתתפים יכולים ליצור קשרים חברתיים וללמוד כיצד להתמודד עם הבידוד והבדידות בימי קורונה. באמצעות קבוצת וואטסאפ ייעודית, בין המפגשים הקבוצתיים הפורמאליים המשתתפים יכולים לשמור על קשר זה עם זה ללא הנחיה”.
אחוז בני 65 ומעלה במדינות נבחרות
מקור: שנור, י. ובאר, ש. (עור’). (2019). בני +65 בישראל, שנתון סטטיסטי 2018. ירושלים: מאיירס-ג’וינט-ברוקדייל וג’וינט-אשל
תנו לעבוד בשקט
אם אנחנו רוצים חברה בריאה, שבה סבתא וסבא מתפרנסים בכבוד ופעילים תעסוקתית וחברתית, יש לעודד שילובם בשוק העבודה
דוח חדש של מכון ברוקדייל מאשש את מה שעולה מהשטח: משבר הקורונה הפך את שוק העבודה לבלתי אפשרי כמעט עבור עובדי ועובדות הגיל השלישי.
בחודש אפריל הוצאו 65 אחוז מכלל המועסקים בישראל לחל”ת, ובהם גם העובדים המבוגרים, אלה הקרובים לגיל פרישה ואלה שאחרי. ממחקרים שקדמו למשבר הקורונה, שנעשו בארץ ובחו”ל, עולה שבימים רגילים קבוצת העובדים המבוגרים, להבדיל מהצעירים, סובלת מקושי רב להשתלב בשוק העבודה, מאחר שהיא נתפסת חדשנית פחות, שאינה משתלמת מבחינת השקעה בהון האנושי, יקרה יותר לעתים, ובכלל, מתוך תפיסות של גיל. אם יפוטרו, ושוב - להבדיל מעובדים צעירים - לא יהיו זכאים לדמי אבטלה, מי שעבר את הפרישה, או לדמי אבטלה מופחתים, מי שטרם הגיע לגיל פרישה ומקבל קצבת אזרח ותיק. הם יחיו על פנסיות וקצבאות, ויתקשו לשוב למעגל העבודה, ויש סיכויים רבים יותר שייפלטו למעגל העוני ויחוו דיכאון, חולי וייאוש.
“המשבר העמיק עוד את הפערים בין הצעירים למבוגרים”, מסבירה עורכת הדין הילה אראל-שמש, מומחית בדיני עבודה. “תחילה, בדמי האבטלה להם לא היו זכאים עובדים שעברו את גיל הפנסיה. בעקבות ביקורת נוקבת בעניין הוחלט על מתן ‘מענק הסתגלות’ במקומם של דמי האבטלה ששולם לפי מדרגות, כאשר מי ששכרו עולה על 5,000 שקלים לא קיבל דבר. מבוגרים שזכאים לקצבת אזרח ותיק קיבלו דמי אבטלה מופחתים בלבד, בשל קיזוז כפל הקצבאות. גזירה זו בוטלה מאוחר מדי ומעט מדי. הנזק כבר נוצר והפער העמיק. המשך הפערים בהנחיות התו הסגול שהוצאו לפני חודשיים, שקבעו בין היתר כי עובדים מעל גיל 67 לא ישובו לעבודה - הנחיה מפלה על בסיס גיל בלבד שבוטלה כעשרה ימים לאחר מכן.
“מתווה המענקים למעסיקים גם הוא החריף את מצבם, כאשר אין בו תמריץ להשבת 100 אחוז מהעובדים. המסמר האחרון פורסם לפני מספר ימים, בדבר הארכת תוקף דמי האבטלה ב-35 ימים נוספים עבור עובדים שתמה זכאותם, קרי צעירים, בעוד שתוקף המענק לגמלאים לא הוארך באופן מאוזן, אלא (שוב!) רק לאחר ביקורת נוקבת.
“כל אלה, ובהתווסף ביטויים שנשמעים ללא הרף בתקשורת כגון ‘קורונה היא מחלה של מבוגרים’, מקטינים עד כדי מחסלים את סיכויי אוכלוסיית המבוגרים לשוב לעבודה, בעודם נתפסים כעת יותר מתמיד חולניים יותר, חלשים יותר ופגיעים יותר. האינטרס להשבה ושילוב קבוצת העובדים המבוגרים לעבודה הוא של כלל החברה. דוח ברוקדייל ממליץ על תכנון רב גילי במקומות העבודה, ובצדק. אם אנחנו רוצים חברה בריאה שבה סבא וסבתא מתפרנסים בכבוד ופעילים תעסוקתית וחברתית, יש לעודד שילובם בשוק העבודה, לרבות חקיקה בדבר תקנים מינימאליים במקומות העבודה בהתאמות, ודאי במגזר הציבורי”.
עו”ד הילה אראל-שמש // צילום: ינאי יחיאל
בשיתוף "מחלקת מוספים מיוחדים"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו