אין ספק שמה שהעולם זקוק לו ב-2020 הוא כתב סטרייט שילהג על יצירות ישראליות של יוצרים להט"בים. אבל רצה הגורל וחודש הגאווה שאנחנו נמצאים בו (גם אם לא ייחגג הפעם בהתאם. מותי לך, קורונה, מותי) סיפק השנה מספר יצירות מעניינות מצד יוצרים חברי הקהילה - שעוסקים בנושא באופן ישיר וסטיגמטי פחות. במילים אחרות - יוצרים גאים משובחים לא חסרים פה, אבל בחרנו להתמקד בשלושה שבוחרים לעסוק בצורה עדינה ומודעת בנושא זהותם המינית. כל אחד כאן בדרכו עוסק באומץ רב ובכנות עזה בנושאים של אהבה, קהילתיות והגדרה עצמית, ועל הדרך, בין אם בטקסטים ובין אם בצורת הפעולה ובחירת השותפים המוזיקליים, תורמים להעלאת המודעות לנושא שבעולם מתוקן לא היה צריך עוד הסברה.
הולה לולה
גילוי נאות: כותב שורות אלה מכיר את לולה טואלט, או בפרסונה היומיומית שלה - רז גלבמן, כבר לא מעט שנים. עד לפני כשנתיים עבד רז עם השמות הגדולים של תעשיית המוזיקה הישראלית, ומאז עבר למדריד בעקבות בן זוגו וגם כי למה לא בעצם. במקביל הוא מופיע כבר שנים כלולה, וכעת ניכר שהשהות בנכר הביאה את לולה להתמקד ביצירה עצמאית משלה במסגרת המותג שיצרה - "La casa de Lola"
קליפ הסטופ מושן המלווה את השיר "הולה לולה" שיצא ממש השבוע, מורכב מ-6,000 תמונות סטילס. לא רע בכלל, בהתחשב בכך שנוצר בתנאי קורונה במסדרון הבניין של זיו פרידמן, צלם ובמאי הקליפ. על ההפקה המוזיקלית המסיבתית אמון הדי ג'יי והמפיק הישראלי לירן שושן, שנבחר השנה להצטרף לצוות של ה"סיקרט", ליין מסיבות מוכרות (ויש שיטענו גם חשובות) של הקהילה הלהט"בית בברצלונה. "המטרה של הקליפ, ובכלל של הבית של לולה, היא ליצור מודעות על ידי אמנות ואירועים, כדי לתת קול לאמנים ויוצרים צעירים מהקהילה שלא יכולים להתבטא", אומרת לולה. "אם מסיבות משפחתיות, מצב כלכלי או חברתי. וגם לפזר קצת טוב בעולם". מזה בהחלט אנחנו צריכים כרגע.
• רשמית: בובספוג יצא מהארון
• האם פעוטות צריכים מודל להט"בי?
או כך לפחות מגדיר ארז ברזוליק את המיני אלבום החדש שלו, ששמו הרשמי הוא "באוניברסיטה של החיים" ואשר מציג דואטים בין מבצעים חברי הקהילה הגאה (ורעות יהודאי). ברזוליק, שזהו לו אלבומו השני אחרי תקליט ראשון שיצא ב-2018, נוגע בנושאי במערכות יחסים, תובנות וגם ביקורת על חיי אותה קהילה, עם שורות מדויקות עד כאב כמו "יש מיליון מסיבות בכל לילה וכולם עצובים בלי סמים, ונדמה שאותה שיחה, ניהלת כבר מיליון פעמים". כל מילות האלבום נכתבו על ידו, בעוד על הלחנים חתומים שמות כמו קורין אלאל ונערי רפול. בנוסף לוקחים חלק באלבום ונגנים כמו רן שם טוב (איזבו), גלית ושדי ומשה לוי.
"דניאל בא", סינגל הבכורה, מוגדר על ידי ברזוליק כ"שיר התבגרות", שכולל מבט מפוכח על הקהילה הגאה בתל אביב. המבצעים ציון חורי ואלמוג קמחי מעניקים לו את הנופח העדין שעיסוק בנושאי התגברות וצורך באהבה דורשים, והחלק המדבק של הפזמון יותר ממזכיר קלאסיקות כמו "Whatever" של אואזיס או את "All the Young Dudes" של מוט דה הופל.
אגב השפעות מוזיקליות (אולי קצת יותר מודעות), מאלה ניתן למצוא בשפע ב"הקצב של הזמן", הסינגל המלודי המקסים של זיו שליט מתוך אלבום הבכורה שלו "אותו נהר פעמיים". הביטלס, הביץ' בויז ואריק איינשטיין נפגשים כאן, לכדי יצירה פולקית עדינה ויפה, שמופקת באווירת פסיכדליה סיקסטיזית כיפית.
את שירי "אותו נהר פעמיים" כתב שליט על הקו בין ירושלים, תל אביב וניו יורק, שם גר עם בעלו ניר, אותו הכיר ב-2011 על סט המחזה "Into the Woods". השניים גרו יחד במשך שנה בניו יורק (שם לומד ניר לדוקטורט במוזיקולוגיה) כבני זוג, בטרם התחתנו והחלו לנהל זוגיות בשלט רחוק, עם שובו של זיו לארץ. על פי שליט, העבודה על האלבום והיצירות שהניבה עוסקות באותם געגועים - לארץ, לבית, לשפה ולבסוף לבן הזוג, ששוהה ביבשת אחרת (שימו לב גם לסינגל "ביני ובינך יש ים", שעוסק בנושא באופן ישיר).
מרענן להאזין ליוצר שמתייחס לבעיות טריוויאליות של זוג, מבלי להתעכב על עובדת היות חד מיני או להפוך זאת לגימיק. להבדיל מייצוגים עכשוויים שלהם בקמפיינים לאוכל לתינוקות, נניח, בהם הזוג הלהט"בי כרגע עומד במרכז בעיקר כהצהרה. מילה טובה חייבת להאמר גם על עדן אטד ורז קופרמן, שהפיקו את היצירה הפולק-רטרואית הזו, בניחוח מתקתק של פעם. אתם יודעים, פעם, כשאנשים היו כותבים שירים על אנשים אחרים ומה שביניהם ולא, נניח, על פאוצ'ים. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו