עונת 19/20 בליגת העל תתחדש בשבוע הבא ותחל את פרק ב' עם הרבה מאוד פרצופים חדשים. קרוב ל־40 זרים שהיו כאן לפני הפסקת המשחקים לא שבו לישראל, ואחרים הספיקו לחזור ולעזוב, אך יש חמישה שחקנים בולטים שנתגעגע אליהם יותר מכל וכמובן נרגיש בהיעדרם.
ג'ייקובן בראון (30), הפועל ירושלים
הגארד הנהדר של האדומים חזר ארצה אחרי פגרת הקורונה, אך בהמשך התחרט, החליט לחזור לארה"ב וגרם לכך שיהיה הזר שהכי נתגעגע אליו. בראון הוא תותח כדורסל, שחקן התקפה קטלני שאם היה ממשיך, סיכוי טוב שהיה נבחר לתואר שחקן העונה.
בראון הוביל את ירושלים לעונה מצוינת ולשני תארים, אבל הוא הרבה יותר מזה. הוא היה שחקן המאני־טיים הכי טוב בליגה ודמות מרתקת שהתחבר לאוהדים בבירה ולמועדון.
ייתכן שבעונה הבאה כבר נראה את בראון ביורוליג, אבל עד אז נגלה אם ג'רמי פארגו יצליח למלא את החלל שנותר בעזיבתו.
גרגורי ורגאס (34), מכבי חיפה
הפסד גדול לליגה, הפסד ענק למכבי חיפה. שלוש קדנציות היה הרכז בכרמל ובכולן קרה שם משהו טוב. הירוקים איבדו את השומר הטוב בליגה, את מלך האסיסטים (9.7) וגם מנהיג עם אישיות נהדרת שכל קבוצה היתה שמחה להתברך בו.
ב־2017 הוביל את חיפה לגמר הפיינל פור, והעונה, למרות פתיחת עונה חלשה, הוביל את הקבוצה לצמרת הליגה כשב־10 (מחצית הופעותיו) משחקים חילק מספר דו־ספרתי של אסיסטים. נותר רק לקוות שנראה אותו חוזר לקדנציה רביעית בעתיד הקרוב למרות גילו.
ורגאס. מלך האסיסטים של הליגה נשאר בבית // צילום: מאור אלקסלסי
דקוואן קוק (33), עירוני נס ציונה
נכון, זו היתה עונה פחות טובה שלו, אבל דקוואן קוק הוא מגדולי הזרים ששיחקו כאן, בטח מחוץ למכבי ת"א. נבחר במקום ה־21 בדראפט 2007, שיחק שש עונות באן.בי.אי וזכה בתחרות השלשות באולסטאר 2009, וזה עדיין די מפתיע שהוא נחת בליגת העל שלנו. אבל הוא לא רק נחת, קוק גם "התנחל" לשלוש שנים בנס ציונה, ובעונה הנוכחית היה הזר עם הפז"ם הארוך ביותר בליגה. קלעי וסקורר מדהים שמשדר קלאסה. המון קלאסה.
ג'אמר גאלי (29), הפועל גלבוע/גליל
זה סיפור על התגלות מאוחרת ונסיקה גדולה. ג'אמר גאלי שיחק בליגה הקטנה של לוקסמבורג ארבע עונות, אחר כך בליגה הלאומית (מכבי רעננה), ורק העונה בגיל 28 הגיע לליגת העל, אבל זה יהיה ביקור חטוף.
בעונה הבאה גאלי יהיה בליגה גדולה או בקבוצה גדולה או אפילו בשתיהן, כשגם מעבר ליורוליג בתמונה. גאלי (בנו של סנטר העבר של ראשל"צ ג'יימס גאלי) סחב את גלבוע על כתפיו כשהוא חמישי בנקודות (19) בליגה ושני במדד.
טיישון תומאס (27), הפועל ירושלים
זה סיפור על שחקן שכשהגיע לכאן לא שיערנו כיצד הקריירה שלו יכולה להתפתח. אחרי עונה ראשונה בינונית בחולון קיבלנו בשתי העונות האחרונות בירושלים שחקן שכבר יכול לחשוב על הטופ של הכדורסל האירופי.
אם ליגת האלופות לא היתה נפסקת, הוא היה נבחר לחמישית העונה, אולי גם לשחקן העונה. עזיבתו של הפורוורד היא מכה קשה לירושלים משני צידי המגרש. תומאס התאים בול לסגנון המשחק של עודד קטש כשהוורסטיליות שלו אפשרה לא מעט אופציות בהתקפה.
כמו בראון, גם תומאס חזר לארץ אחרי הפגרה אבל שב לארה"ב. העזיבה שלהם משנה את יחסי הכוחות ואולי תמנע מירושלים זכייה באליפות שנראתה בהישג יד.
ולסיום: הוא אולי לא שחקן אבל הוא בטוח יחסר מאוד - בראד גרינברג. מאמן מכבי אשדוד בשלוש השנים האחרונות לא חזר להמשך העונה בליגת העל.
גרינברג שאימן בעבר גם את מכבי חיפה והפועל ירושלים, נחל הצלחה גדולה בשנתיים הראשונות שלו באשדוד. העונה זה כבר לא קרה בגלל העובדה הפשוטה - היתה לו קבוצה חלשה שתרד ללאומית.
למרות חומר השחקנים החלש, לא שמענו אותו פעם אחת מתלונן. מאמן מצוין, מורה ומחנך כדורסל, שעשה הצלחות גדולות והכי חשוב - קידם לא מעט שחקנים.
