כל מי שנפגש באחרונה עם אביב כוכבי לא היה יכול לפספס את העובדה שהרמטכ"ל מודאג. לא מהאחריות על כתפיו, כמו מכך שהתוכניות הגדולות שלו למהפכה בצה"ל יישארו על הנייר.
כוכבי משוכנע שהתוכנית הרב־שנתית שגיבש, "תנופה", היא המפתח להזנקת צה"ל לדור הבא. הוא מדבר עליה בהתלהבות של ילד: עיניו בורקות, ידיו מציירות באוויר שיפועים של שינוי. קשה להתמודד מול השטף שלו, והאמונה בדרך. ממילא הקשב שלו לביקורת מוגבל. כוכבי אוהב לשמוע אחרים, אבל לא לכולם הוא מקשיב. רק מעטים זוכים שהדברים שהם אומרים גם יירשמו במחברות הצהובות שלו. לו היה כוכבי ער לקולות סביבו, היה מבין שעליו לחזור לשולחן השרטוט. אמנם "תנופה" טובה, הכיוונים בה נכונים, המצפן בה מדויק, אך הבעיה היא שהסיכוי שלה להתקיים במלואה נמוך מים המלח.
לא כוכבי אשם בזה כמובן. הוא שם תוכנית על השולחן, אלא שאז באו שלוש מערכות בחירות, הממשלה מעולם לא אישרה את התוכנית (וממילא גם לא את המתווה התקציבי הרב־שנתי שאמור לתמוך אותה), וכשסוף־סוף נראתה יבשה באופק הגיעה הקורונה.
צה"ל לא ממש הרגיש את הקורונה בהיבט הכלכלי. מבחינתו, העסקים נמשכו כרגיל, וכך גם התוכניות. כאשר נדרשו למצב הכלכלי הקשה במשק שמחייב הידוק חגורה, אמרו גורמים אנונימיים במדים כי במאבק בין החיים (ביטחון פיזי) לאיכות החיים (ביטחון כלכלי), הראשון גובר. זכויות היוצרים על האמירה הזאת שמורות לשאול מופז, בימי השיא של האינתיפאדה השנייה והמשבר הכלכלי שנלווה אליה. אלא שאז התפוצצו אוטובוסים ומסעדות, והמוני ישראלים נהרגו. היום המצב הביטחוני משופר, אפילו מאוד, והמצב הכלכלי רע, אפילו מאוד.
המשמעות היא שהתוכניות הגדולות יישארו בחלקן על הנייר. על התוספת השנתית שהבטיח רה"מ נתניהו (4 מיליארד שקלים בשנה) צה"ל יכול רק לחלום. אם יישאר בתקציבו הנוכחי, זה יהיה נס. כוכבי אמנם אומר בדיונים שהוא מבין שהמצב השתנה וצה"ל יידרש לתרום את חלקו למאמץ הלאומי, אבל באותה נשימה הוא מבהיר ש"תנופה" היא עובדה מוגמרת שכבר יצאה לדרך.
אמ"ן מגיע עד לטנק. רא"ל כוכבי ותא"ל גיל // צילום: לירון מולדובן
ספק אם שני חלקי המשפט האלה יכולים להתקיים יחד. אחד מאלופי המטכ"ל אף טען ש"המפקד אינו חי את הנעשה ביחידתו". אלוף אחר הזהיר כי כוכבי יגמור כמו הממונה עליו - שר הביטחון גנץ - שהשלים קדנציה שלמה כרמטכ"ל בלי תוכנית רב־שנתית.
"שלילת יכולות מהאויב"
כוכבי נוהג לומר שבשנים האחרונות הצטמצמו הפערים בין צה"ל לאויביו, בדגש על העיקרי שבהם - חיזבאללה. זה נכון במובן שהמלחמות המודרניות הפכו סבוכות יותר, וקשה למצות בהן את יתרונותיו המסורתיים של הצבא הקונבנציונלי - מטוסים, אש, מודיעין - מול אויב שמנצל את יתרונותיו עד תום.
"תנופה" נועדה לשנות את כל זה. למצות את יתרונותיה של ישראל (בעיקר בעולמות הטכנולוגיה) כדי לפתוח מחדש את הפערים בין צה"ל לאויב. הכותרות שהיא קיבלה עסקו בעיקר ב"קטלניות". בתרגום עממי: להרוג את האויב. הציבור אהב את זה. גם מקבלי ההחלטות. ספק אם רבים עצרו לחשוב מה זה אומר על המלחמה הבאה.
תא"ל אבי גיל סיים שלשום לפקד על אוגדה 36. היו ימים שבהם התפקיד הזה היה הנחשק ביותר בצה"ל: האוגדה החזיקה את רמת הגולן - בבט"ש ובעיקר במוכנות המיידית ללחימה נגד מי שהיתה במשך עשורים האיום המרכזי על ישראל, סוריה - והפיקוד עליה נחשב לתפקיד השטח היוקרתי ביותר לתתי־אלופים ומקפצה בטוחה למטה הכללי.
בעשור האחרון איבדה האוגדה מזוהרה. המלחמות הגדולות נגמרו, סוריה כאיום קיומי נמוגה, והאתגר עבר לגבולות. בגבול סוריה הוקמה אוגדה חדשה (210), שדחקה את 36 גם מהבית הטריטוריאלי שלה בגולן. מי שהיתה תמיד מלכת האוגדות בצה"ל נשלחה להתמקד בדבר אחד מרכזי: הכנות למלחמה.
האויב כבר לא סטטי. דימוי של כפר בלבנון // צילום: לירון מולדובן
מהמקום הזה גיל הוא עד מומחה. לצה"ל, ולמלחמות העתידיות. כמי שגדל בצנחנים בימי רצועת הביטחון בלבנון, דרך הלחימה בטרור ביו"ש (כולל פיקוד על יחידת דובדבן) ועד לתפקידים בפיקוד הדרום, הוא מכיר מקרוב את כל השינויים שעברו על צה"ל ועל האזור. יחד עם העובדה שהוא דעתן מאוד, שווה להקשיב לו.
"כשהייתי מ"מ היה לי נשק וקשר בשביל להזעיק ארטילריה, אבל ראיתי אויב בעיניים. הרגנו מחבלים בכמויות בלבנון, ועדיין הפסדנו במלחמה", הוא אומר. "הלקח הוא שהתפקיד שלנו הוא לא לספור גופות אלא לשלול יכולות מהאויב. במפקדות, בתקשורת, באמצעי לחימה".
חיזבאללה למד מאז ימי רצועת הביטחון. הוא נטמע באוכלוסייה, ומתוכה נלחם בצה"ל. זה מה שאפיין אותו גם במלחמת לבנון השנייה. אלא שמאז הארגון השתנה שוב. הוא כבר לא מחכה לצה"ל מאחור, בכפרים, אלא מקדימה. גדודי רדואן שלו אמורים להסתער במלחמה הבאה על הגליל (וכמוהם גדודי ה־נוחבא של חמאס בעזה). במקום לתמרן, צה"ל יידרש קודם כל להגן.
"התרגלנו להתמודד עם אויב סטטי. לתמרן לתוך הכפרים. האתגר היום אחר. הם מחפשים להתחכך איתנו בשטחנו. המלחמה הבאה תהיה צפופה: היא תתחיל ביציאה מהימ"חים שיספגו אש. נגמרו הימים שיכולנו לשבת בשטחי כינוס סמוך לגבול ולחשוב שאנחנו מוגנים. אם מג"ד לא יבין את זה ויפרוש את המכלול המבצעי שלו במקום לא מוגן, הוא יחטוף רחפן מתאבד לתוך המפקדה שלו".
גיל אומר שכל תוכניות עבר של תמרון דרשו שינוי. "ברגע שנצא להתקפה נהיה בעליונות, אבל ייקח זמן עד שנגיע לשם. עם עוצמה כמו שמחכה לנו על הגבול, זה לא רק לעבור דרכם ולהמשיך הלאה; זה האתגר העיקרי שעומד מולנו. אנחנו חושבים במונחים של התקפה, אבל קודם כל נידרש להגן: שהם לא ייכנסו ליישובים ויהרגו אזרחים, ושהם לא יצליחו לשבש לנו את התמרון".
גדודי רדואן של חיזבאללה צברו ניסיון מבצעי רב בסוריה, ועם סיום המלחמה הוסטו דרומה לייעוד המקורי שלהם - מלחמה עם ישראל. במקור תכנן חיזבאללה לשלוח אותם דרך המנהרות החשאיות שחפר לשטח ישראל, אולם חשיפתן אילצה אותו לשנות את תוכניותיו המבצעיות. ועדיין, הרעיון המרכזי נותר כשהיה: כיבוש הגליל.
"המפקדים שלנו יידרשו לעשות במלחמה הבאה גם הגנה וגם התקפה. מסורתית זה היה כך, אבל התרגלנו בשנים האחרונות שהאויב סטטי ואנחנו עושים רק התקפה. זה מחייב אותנו להחליף דיסקט, כי זאת תהיה מלחמה אמיתית מהרגע הראשון. עם נפגעים רבים בגלל הכוח וכמות הרקטות ואמצעי הלחימה שיעמדו מולנו. נצטרך מנהיגות של מפקדים כדי להניע קדימה".
גיל מודאג מחוסר הנכונות הגובר בישראל לשלם מחיר על קיומנו פה. "אני מבין שדמוקרטיות ועמים חופשיים לא אוהבים מלחמות. Boots on the ground זה חרא. זה מלוכלך. זה חיילים בארונות. בכלל מלחמה זה דרעק, אבל מישהו מוכרח לעשות את העבודה הזאת. ובמשמרת שלי זה התפקיד שלי. אנחנו צריכים להילחם. ותפקידנו לספק את הסחורה. לא בלי נפגעים, אבל גם לא בלהיתקע 100 מטר מהגבול כשהעורף סופג אש. אנחנו נידרש להילחם כמו שצריך, והציבור יידרש להבין שיהיה לזה מחיר".
"בתרגיל כזה מזיעים מהראש"
גיל מכיר מקרוב את הרעיונות של הרמטכ"ל כוכבי. בתפקידו הבא, כראש חטיבת התורה וההדרכה במטכ"ל, הוא יאתגר אותם בקביעות בתרגילים המטכ"ליים. בינתיים, הוא בחן אותם בשטח.
"הרעיונות נכונים. אנחנו צריכים לדעת לחשוף את האויב, לעבד את המידע, ולהיות מסוגלים לתקוף אותו בזמן קצר. ככל שנשלול ממנו יותר יכולות ויותר מהר, נגיע גם למרכזי הכובד שלו ונוכל להכריע אותם".
גם הגנה וגם התקפה. נגמ"ש הפוך כחלק מהתרגיל // צילום: לירון מולדובן
הקונץ־פטנט שאותו מבקשת "תנופה" להשיג הוא לאפשר לכוח להתבונן במרחב מסוים, נניח כפר בדרום לבנון, לעשות לו רנטגן מלא ומדויק שיצביע בדיוק מה נמצא איפה (מחבלים, אמצעי לחימה, יכולות אחרות), ולהביא אליהם אש מדויקת ובמהירות (גם מבלי להיכנס לנתון המדויק, התוכנית של כוכבי שאפתנית מאוד). במילים אחרות: להביא את כל היכולות של צה"ל עד לקצה המבצעי בשטח.
גיל מאמין שזה אפשרי. חלק מזה כבר עובד. באוגדה שלו הותקנה בחלק מהטנקים הגרסה העדכנית של מערכת צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי). היא מאפשרת להביא את כל היכולות של אמ"ן עד לרמת הטנק הבודד בתא השטח שרלוונטי לו. חיבור של חיל האוויר למערכת הזאת יאפשר גם לבצע אופטימיזציה של מודיעין ואש לטובת חשיפת האויב והשמדתו.
חלק מהיכולות האלה נבחנו השבוע בתרגיל החטיבתי של גבעתי. התרגיל הזה לא התקיים בשטח אלא במחנה ג'וליס: זה היה התרגיל החטיבתי הראשון שנערך במתכונת החדשה, המכונה בצה"ל "תרח"ט סימולטיבי".
במבט ראשון זה נראה מעט מוזר. במקום בוץ/חול - אוהלים ממוזגים. במקום טנקים/נגמ"שים - צגי מחשב ומסכי פלזמה. גם היעדר חיילים עשוי לבלבל: התרגיל מיועד רק לקצינים, מרמת מ"פ ומעלה (למעט מפקדי מחלקות חריגים).
אבל אחרי שנגמלים מהשמרנות, רואים את היתרונות. העיקרי שבהם הוא קשר הדוק בין האימון למתווה האופרטיבי במלחמה. במקום "לכבוש" יישוב ישראלי אקראי שספק אם מדמה אתגר אמיתי, נדרשים המפקדים לכבוש את אותם כפרים בלבנון שבהם יידרשו להילחם.
התשתית הטכנולוגית של התרגיל (מבית היוצר של חברת אלביט, שזכתה במכרז להפעלת המתקן) מדמה בדיוק רב את המציאות. המודיעין שהוזרק לתוכה אמיתי, וגם הדילמות שעימן נדרשים המפקדים להתמודד אמיתיות: מנפגעים וחטופים, דרך טילים ורקטות, ועד לצורך להפעיל אמצעי לחימה מגוונים במציאות המשתנה של שדה הקרב. לרשות כל מפקד עומדים כל האמצעים שיעמדו לרשותו בזמן אמת: מכלי הטיס, דרך מודיעין, סיגינט ולוחמה אלקטרונית, ועד לפלטפורמות ואמצעי לחימה קרקעיים.
"הרעיון הוא ללמד מח"ט לפרק יחידת רדואן של חיזבאללה", אומר אל"מ ארז אלקבץ, שאחראי על אימוני המפקדות בצה"ל, "החיסרון כאן ברור: אין את הפיזיקה של השטח. שום מחשב לא יודע לדמות את התחושה של נסיעה בנמ"ר בשתיים בלילה בשטח הררי. מנגד יש יתרונות: שום ביום אויב בשטח לא ידמה את מה שאנחנו יודעים לעשות כאן".
התרגול כולו מצולם ומוקלט, מפקדים נדרשים להתמודד עם החלטות וטעויות שעשו ולהפיק לקחים. חיל האוויר עובד כך כבר מזמן; צבא היבשה נדרש עדיין להוכיח שהוא בוגר מספיק כדי לאמץ לעצמו נורמות דומות, בעיקר בכל הקשור לקבלת אחריות.
המתכונת החדשה של התרגילים עוררה לא מעט התנגדות בתוך הצבא ומחוצה לו. צה"ל הסביר שהמטרה היא לסגור פערים ברמת הגדודים והפלוגות, וכי אין כוונה לבטל כליל את התרגילים החטיבתיים במתכונתם המסורתית. נראה שגם המציאות התקציבית עשתה את שלה: תרגיל סימולטיבי זול בהרבה מתרגיל רגיל, ותיאורטית אפשר להחליף כל שבוע את היחידה שמתאמנת במתקן.
צריך לקוות שצה"ל לא יתאהב במתכונת החדשה. שיקפיד לשמר גם וגם. כרגע זאת הכוונה. גבעתי התאמנה בשנה שעברה תרגיל מלא, ועכשיו תרגיל סימולטיבי. "כאן אתה לא מזיע מבית השחי אלא מהראש", אומר מח"ט גבעתי, אל"מ איציק כהן. "אני צריך לעבוד מהספר, להיות מדויק, להתמודד כל הזמן עם הפער בין מה שרציתי ותכננתי למה שעשיתי. זה משחק מלחמה מתקדם מאוד, שמאפשר לי לחזור אחר כך לתוכניות ולשנות אותן על פי מה שלמדנו, אבל זה לא במקום תרגיל באש. בסוף נצטרך לדעת להתמודד עם הפיזיקה של החיים".
כוכבי ביקר ביום שלישי בתרגיל של גבעתי, כדי לראות את הבייבי שלו עושה צעדים ראשונים. מוקדם יותר באותו יום עלה לצפון עם גנץ כדי להסתכל לאיום בעיניים. שניהם היו אלופי הפיקוד, שניהם מכירים את האתגר מצוין. כוכבי יידרש עכשיו לשכנע את גנץ במענה שגיבש, ועוד יותר מכך - לרתום אותו למאבק הלא פשוט על הגיבוי התקציבי לתוכנית.
גנץ מחבב מאוד את כוכבי, אבל לא בטוח שיצעד איתו לחופה הזאת. עיניו נשואות לראשות הממשלה בעוד שנה וחצי; זה מחייב אותו לראייה לאומית רחבה יותר מאשר צורכי הביטחון נטו. הזרוע המבצעת שלו תהיה אמיר אשל, המנכ"ל הנכנס של משרד הביטחון (ולשעבר מפקד חיל האוויר). אשל לא יעשה חיים קלים לאוצר, אבל גם לא למשרד הביטחון ולצה"ל. סביר שהוא יאתגר כל תוכנית ומוסכמה, לרבות את אלה שעומדות בבסיס "תנופה". לראשי הלשכות של המנכ"ל והרמטכ"ל מומלץ לשריין כבר עתה זמן לארוחות בוקר משותפות לטובת יישוב סכסוכים עתידיים.
כתמיד במזרח התיכון, עשויה המציאות לטרוף את כל התוכניות. זה קרה עם הקורונה, וזה עשוי לקרות שוב. עם חיזבאללה שמתגרה בצה"ל בצפון, חמאס שמגלה עצבנות גוברת בעזה, ועם סיכוי לסיפוח בגדה ובבקעת הירדן שמשמעויותיו הביטחוניות לא ברורות, תמיד יש סיכוי שתפרוץ מלחמה שתפתור לכולם את הדילמות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו