יום הזיכרון לשואה ולגבורה: הבוקר (שלישי) נשמעה צפירה בת שתי דקות ברחבי ישראל לזכר ששת מיליוני היהודים שנרצחו במהלך השואה על ידי הנאצים ועוזריהם. כעת מתקיים טקס הנחת זרים באנדרטת מרד גטו ורשה ב"יד ושם" ללא קהל בשל ההגבלות למניעת התפשטות הקורונה.
יו"ר הכנסת ויו"ר כחול לבן, ח"כ בני גנץ, אמר בפתח דיון מיוחד בכנסת לציון יום השואה כי "מדינת ישראל לא קמה בגלל השואה, אבל היא נושאת ב-DNA שלה מחויבות ללקחי השואה, ומחויבות לשורדי השואה".
גנץ הוסיף: "בימים כאלה, כשאזרחי ישראל נושאים אלינו את עיניהם, האחריות המוטלת עלינו כנבחרי ציבור גדולה שבעתיים. עלינו לשמור על המדינה הזאת ועל שתי העוצמות המרכזיות שלה: עוצמתה הצבאית כלפי חוץ: להבטיח שישראל תהיה המקום הבטוח ביותר ליהודים ולכלל אזרחיה. ושלעולם לא עוד. לא פחות מכך, חשובה עוצמתנו המוסרית, להיות טובים יותר. אור לגויים, במלוא מובן משמעות הביטוי. לדרוש מאיתנו, יותר ממה שאנחנו מצפים מאחרים".
בהמשך דבריו ציין יו"ר הכנסת גנץ כי לקח על עצמו את המשימה לשמור על הדמוקרטיה, "משום שאני מאמין שהיא מקור הכוח המשמעותי שלנו כחברה. עלינו להוות דוגמא לאזרחי ישראל, ודוגמא לכל העמים. ובימים כאלה, כשמגיפה מסוכנת משתוללת, המחויבות הזאת נדרשת יותר. לשמור על המדינה, וגם לשמור על בני הדור ההוא, ההולך ונעלם. הם זקוקים לנו, זקוקים לגב שלנו.
"בימים מאתגרים אלה, כשהבדידות נדרשת מהם על מנת להגן על בריאותם, חשוב שיידעו ניצולי השואה בפרט, וכל אזרחי ישראל המבוגרים שבינינו בכלל, שהם לא לבדם. אנחנו מחויבים לשמור על בריאותם ואנחנו מחויבים לדאוג לרווחתם, הפיזית והנפשית. זה קודם לכל שיקול כלכלי או עסקי. זהו צו מוסרי וקיומי".
בשעה 11:00 שודר טקס "לכל איש יש שם" בכנסת, שבמהלכו קראו ראשי המדינה בשמות נספי השואה, בשילוב עדויות של ניצולים ובטקס ידליק איש משמר הכנסת נר בשמם.
בין הקוראים: נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת בני גנץ, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות. הרבנים הראשיים יקראו פרקי תהילים ויאמרו קדיש, אחריהם החזן הראשי לצה"ל יישא תפילת "אל מלא רחמים" והזמרת נועה קירל תשיר את השיר "אימא שלי".
במהלך הטקס הקריא רה"מ נתניהו שיר שכתב חמיו, שמואל בן ארצי ז"ל, לזכר משפחתו. "חמי, שמואל בן ארצי ז"ל, עלה ארצה בשנות ה-30 כנער, כחלוץ ציוני", אמר נתניהו. "כל משפחתו בפולין נשארה מאחור והיא כולה הושמדה. הוא כתב אחר כך את השיר הבא לזכרם, כך הוא אמר: 'לזכרם היקר והקדוש של אחיי - מאיר, שמעון צבי ואריה, ושל אחיותיי - יהודית ופיסלה שנקטפו באיבם בידיים טמאות'.
"חלום.
הלילה הייתי בעירת מולדת.
בנוף שיקר ללבי בהלו -
בבאר ילדותי בבואה עוד רועדת.
בית אבא עדיין עומד על תלו.
בעצי ערמונים משתלהב כבר האודם,
טבעו של הסתיו בפולין הוא בכך.
אני ואחי משתרכים, כמקודם,
בשביל סוכתנו נושאים אנו סכך.
הרוח רודפת ענן ברקיע,
הערב הגשם לבוא לא יהין.
עוד רגע ואנו הביתה נגיע,
מיד נקשט סוכתנו כדין.
קרבנו לבית – גויים בקננו!
לשווא עוד חיפשתי סוכת השלום.
אחי את עמסו לי השאיר –ואיננו!
לבד שם בכיתי עד סוף החלום".
בשעה 13:00 יתקיים באתר "ישראל היום" מפגש "זיכרון בסלון" באמצעות הזום. בהמשך היום, בשעה 16:30, תיערך עצרת וירטואלית בפייסבוק לנעילת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תחת השם "שומרים על הגחלת בוערת", ביוזמת קיבוץ לוחמי הגטאות ומועצה אזורית מטה אשר. במהלך העצרת יובאו דבריו של הנשיא ריבלין וישתתפו בו ארקדי דוכין, רוני דלומי חניכי תנועות הנוער, ואחות מהמרכז הרפואי גליל בנהריה שטיפלה בעשורת חולי קורונה.
ב-17:30 תתקיים עצרת תנועות הנוער שתאורגן על ידי משרד החינוך בשיתוף יד ושם במתכונת אולפנית. העצרת תשודר בערוצים המקוונים של משרד החינוך.
אמש נערכה לראשונה העצרת הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ללא קהל, לאחר שהוקלטה בכיכר גטו ורשה ביד ושם. במהלך העצרת נשאו דברים הנשיא ריבלין, רה"מ נתניהו ושורדת השואה נעמי קאסוטו.
"בשבועות האחרונים נדמה שהעולם עצר מלכת", אמר בעצרת הנשיא ריבלין, "המאבק בנגיף הקורונה מכתיב את חיינו כרגע. אסור שאיומי ההווה יאפילו על זיכרון העבר. אנחנו מחויבים לזיכרון, אנחנו זוכרים, אנחנו נמשיך ונזכור. למעננו, ולמען הדורות הבאים".
הנשיא הדגיש כי "איומי ההווה אין בכוחם לטשטש במאומה את רוחו של היום הקדוש הזה. גם בעת הקשה הזאת, של התמודדות עם מגיפה חובקת עולם, אנחנו מקשיבים, ומפנים מקום - לזיכרון העבר, לנספים, ולכם, השורדים. אתם, ששרדתם את השעה החשוכה ביותר של האנושות. אין ולו יהודי אחד שנחלץ מהתופת, ושרד את השואה האיומה, מבלי להיעזר ביד שהושיט לו יהודי אחר, אדם אחר. יהודים נרדפים וחסרי כל, גילו אומץ לב, תושייה, אנושיות, והצילו חיים. הם הוכיחו, פעם אחר פעם, כי אדם לאדם - אדם".
ראש הממשלה נתניהו אמר אמש: "היום יש לנו בית לאומי, יש לנו מדינה משלנו. ישראל תמיד חייבת להיות אחראית לגורלה. בכל מצב, בכל זמן, צריך שיהיו לנו הכוח והנכונות להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. שלא כמו בשואה - הפעם זיהינו את הסכנה בזמן".
את דבר שורדי השואה נשאה נעמי קאסוטו בת ה־81, ילידת שטרסבורג, שתיארה את זיכרונותיה מתקופת השואה: "הייתי ילדה בת 5, חיינו תחת משטר וישי בדרום צרפת. אני זוכרת פחד, אני זוכרת רגעים של רעב ודריכות שלא להיתפס. אני זוכרת את היד של אבא שלי, שהיתה מושטת אלי מגבוה, מלמעלה. אבי היה לאו כהן, ממנהיגי תנועת הצופים היהודים בצרפת, איש ציבור אשר הקדיש את חייו לפעולות למען אחיו היהודים הנרדפים. אני עומדת לפניכם היום, כניצולת שואה, בתו של לאו כהן, אשר פעל למען סולידריות יהודית, הציל יהודים בתקופת השואה ושילם על כך בחייו".
קאסוטו הוסיפה כי "מורשתו של אבי, שחלם לעלות לארץ, היא לפעול למען סולידריות ואחדות יהודית. לחנך דורות לעתיד של עשייה משותפת בבניין ארץ ישראל. להתגבר על המחלוקות הנטועות בינינו ולהמשיך להתפתח ביחד, כעם יהודי בארצו ישראל. זכיתי להקים משפחה ובה ילדים, נכדים ונינים, המכים שורשים בארצנו לדורי דורות. חזונו של אבא התגשם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו