אופיר אנקורי נולד ב-י"ג שבט תר"צ, 11 בפברואר 1930, בכפר יהושע. הוא היה תלמיד טוב, מאוד מחובר לאדמה ולכל מה שקורה בחוץ. כבר כשהיה בן 10 למד לרכב על סוסים ולקצור עם חרמש לבדו. הוא בילה שעות רבות בשיטוט בהרים ובסלעים ומאוד אהב עבודת כפיים והיה תלמיד מצטיין בחקלאות בבית הספר.
כשהתקרב לגיל 18 התעקש להתגייס לפלמ"ח. בכפר יהושע ניסו למנוע ממנו להתגייס (בכל זאת, זה בני העמק, כולם רצו להתגייס – א.ב). מיד לאחר פרוץ מלחמת העצמאות התגייס לפלמ"ח והגיע לגדוד הרביעי בחטיבת פלמ"ח הראל "הפורצים".
במשך תקופה מסוימת היה מדריך לוחמים בתל מונד ולאחר מכן נשלח ללוות שיירות לירושלים והשתתף בקרבות הגדוד הרביעי בירושלים ובפרוזדור.
אופיר שירת בפלוגתו של המ"פ אורי בן ארי, וזה ציין את העובדה שבקרבות סן סימון בקטמון סחב תחת אש פלמ"חניק פצוע למרחק רב והציל את חייו.
בהמשך קיבל תפקיד של מפקד כיתה, דבר שהגיע יחד עם סימון דרגה. אופיר כמו פלמ"חניקים רבים לא אהב את זה ולא ענד את הסימון למרות בקשת הפיקוד העליון לסימון מפקדים (היה זה ברצון להכניס לאנשים לראש שעכשיו אנחנו צבא – א.ב).
סיפור נפילתו:
במהלך מבצע "מכבי" בראשית חודש מאי 1948, קיבלה פלוגתו של אורי בן ארי הוראה להתקדם לכיוון בית מחסיר ע"מ לכבוש את הכפר שאנשי הכנופיות שלטו ממנו על שער הגיא. מכיוון שלא היה קיים כאן גורם הפתעה, אנשי הכנופיות ניהלו קרבות בלימה משמעותיים על מנת למנוע מהפלוגה להתקדם לכיוון בית מחסיר.
כשאורי בן ארי קיבל החלטה להישאר לילה במשלט 15 (היום ביער מול מושב שורש – א.ב) הותקפו לוחמי הפלוגה באש מרגמות. אופיר התקדם לכיוון חבר פצוע, ואז נפלה פצצת מרגמה נוספת שפגעה בו. כעבור כחצי שעה נפטר אופיר מפצעיו.
אופיר אנקורי נקבר בבית הקברות בקריית ענבים.
מתוך מכתבים שהשאיר אופיר:
"קיבלתי את מכתבכם בשמחה.. עזבתי את הבית במטרה למלא תפקיד קשה אשר בו אוכל להצדיק את הליכתי, אבל לעת עתה עוד לא הצדקתי אותה... יש לי הרבה פנאי לחשוב ולפעמים גם מחשבות שאיני מתענג עליהן, אבל הכל צריך לעשות למען המולדת.
"אני כותב לכם עתה בהרגשה נעימה, חבריי ואנשיי שאני הדרכתי יצאו והצליחו לכבוש את הקסטל, אבל אינני מרוצה שאני יושב כאן והם נלחמים, ברור לכם שגם אני רציתי להיות ביניהם.
"אני נמצא בקריית ענבים, המקום יפה למדי אבל החיים לא כל כך. יש סיפוק לעמל הרב במיוחד לאחר שפותחים את הדרך ושיירה של עשרות מכוניות מגיעה לירושלים ומביאה מזון לתושביה.
"אולי קשה לכם קצת להאמין אבל לאדם הנמצא בתוך התחום של המלחמה יש הרגשה אחרת מזו הידועה לכם והיא המלווה את הדאגה ליום המחרת. אין האדם יודע מה יהיה מחר ואפילו מה יקרה לו בעוד שעות מספר, הנה אתה רץ עם החבר בשעת הקרב והנה הוא נופל לידך פצוע או לפעמים בלי רוח חיים. תאר לעצמך את מצבך באותו רגע. בזאת משקיע האדם עתה את רוב מחשבותיו, הן זוכר אתה בחיינו תקופה שבה קיננה בתוכנו מחשבה אחת ואז לא יכולנו להתרכז אף בקריאת ספר, שלום ולהתראות".
פרויקט "שלא נשכח את דור תש"ח" נועד להביא את סיפורם של הלוחמים הפשוטים בשדה המערכה שהביאו לתקומתה של המדינה בקרבות מלחמת העצמאות.
אביחי ברג הוא מדריך טיולים ומרצה, חוקר מלחמת העצמאות ועוסק במפגשים עם דור תש"ח במסגרת פרויקט "שלא נשכח את דור תש"ח" אותו יזם. לסיפורים נוספים היכנסו לעמוד הפייסבוק שלו.