כוחה של המערכת הפוליטית בישראל היה טמון ביכולתה לייצר חיבורים, להתפשר לקבל את העובדה שלא כל הבטחות הבחירות ישימות. בסופו של דבר, יש פה חברה שסך חלקיה הקואליציוניים מייצר מירקם של חיים ביחד. תמכתי, ואני עדיין תומך, בחיבור של הכוחות הציונים מכל הצדדים לממשלה טובה, שתעזור לישראל לצאת מהפלונטר הפוליטי, וחשוב מכך, לצלוח את משבר הקורונה.
אולם הנחתו על השולחן של אקדח האולטימטום מצד כחול לבן, בדמות איום בחקיקה פרסונלית, מצליחה לערער את הביטחון בתוקפו של פתרון בדמות ממשלת אחדות. האם בני גנץ מתכוון לירות באקדח, כדי שיוכל סופסוף להישיר מבט לעיניה של נשיאת העליון חיות, כדברי ח"כ מרב מיכאלי? או שמא אשכנזי הוא זה שאמור לסחוט את הדק הסחיטה, כדי שלא נדע לעולם מהו הסוד הגדול שנחבא בינות לצווי איסור הפרסום שלו ושל היועמ"ש?
כלפי חוץ - מילים יפות על דמוקרטיה ומוסר, אך בתוך המשא ומתן מוסר כפול. איזו ממשלה ואילו הסכמות ניתן לגבש תחת סחיטה בחקיקה? אדרבה: מי שנוקט שיטות אפלות של מאפיה – שיממש את איומיו. או שתקימו ממשלה עם יש עתיד ביחד עם היבא יזבק, או שלחילופין תחוקקו ביחד איתם את החוקים הפרסונליים, הרטרואקטיביים והאנטי-דמוקרטיים – וניגש לבחירות. גם אתם יודעים שהעם רואה ושומע, ואם הוא יעניק את הכוח, ניתן יהיה להפוך את החוקים האלה.
עוד בנושא:
• בדרך לבחירות רביעיות? הנשיא ריבלין העביר לכנסת את תהליך הרכבת הממשלה
• סקר חדש: הליכוד עם 40 מנדטים - העבודה נמחקת
• מותר להתחלק באחריות: בייחוד עכשיו - ממשלת אחדות היא הדבר הנכון
אך אם פניכם לאחדות, אז אחדות ופיוס עושים עם העם ועם המפלגות שמייצגות את הרוב התומך במדינה יהודית, ציונית דמוקרטית באותה רמה ובלי העדפה. לא בפזילה לנשיאה חיות ולא בהסכמות עם היועמ"ש. ואם באים בידיים נקיות, לא מביאים את המשנה של מנדלבליט למשא ומתן. ואגב, לגיטימי לשאול: האם הובטחה לאבי ליכט מועמדות כחול לבן למשרת היועץ המשפטי – וחיוני לתת על כך תשובה כאן ועשיו.
ובכלל, מאיפה מגיעה ההתנגדות העיקשת של כחול לבן לרפורמות במערכת המשפט וביחסיה עם הפוליטיקה? אנשי כחול לבן יכולים לסבול, ואולי כבר סבלו ממערכת האכיפה? חמור מכך, האם הם מאוימים, או שהם פשוט מסיקים מסקנה אלמנטרית מהתבוננות בעברם ראשי ממשלה ובכירים בישראל?
59 מנדטים סבורים שיש בעיה עם מערכות האכיפה ועולם המשפט, זה לא דבר של מה בכך. 17 המנדטים של כחול לבן לא יכולים לבטל זאת בהינף יד; הם יכולים להיות גורם מאזן, ואולי אף מוביל – אבל הם צריכים להיות בעד התיקון – שבלעדיו, לא יהיה גם פיוס. האם גנץ ואשכנזי אינם מבינים שבלי אמון הציבור, המערכות יקרסו? האם אינם מבינים שהם מגיעים כדי להיות חלק ממשלה, ולא הממשלה עצמה?
אחדות, גנץ ואשכנזי, לא עושים באיומים. לא ביישור מבט לנשיאה, ולא בהצגת הצדדים האפלים. אם תבואו באיומי חקיקה אנטי-דמוקרטיים, לצד השני יהיה אינטרס להניח על השולחן אקדח איומים מטאפורי גדול פי כמה: דין הבוחר, כלומר הדמוקרטיה.