לא, איננו יודעים לפרטיה את השתלשלות העניינים שקדמה למהפך בסוף השבוע. מהפך מיוחד במינו: 1. יושב ראש כנסת מכהן מטעמה של מפלגת שלטון שבבחירות האחרונות אבדה את בכורתה והודח.
2. בעוד מפלגת הרוב החדשה נערכה להביא לבחירת מחליפו, התנהל משא ומתן חשאי בין המפלגה שאיבדה את הרוב לבין גורמים בקרב יורשתה, ומנהיגה, המועמד להחליף את ראש הממשלה המכהן, הופך לפתע להיות למועמדה של הראשונה ליושב ראש הכנסת.
3. ולא רק, בעוד 18 חודשים יושב ראש הכנסת הנבחר לרגע יחליק אז על אתר לכיסאו של ראש הממשלה שהבטיח עכשיו את המשך כהונתו.
4. בכנסת נכונה עתה סיעה חדשה, של פורשי מפלגתו לשעבר של היו"ר החדש, שתעניק את הרוב למפלגת השלטון שאיבדה אותו.
ארבעה סעיפים אלה משקפים אירוע שנוצר יש מאין, אבל יש בו עדות להתרחשות דרמטית מאחורי הקלעים שנוצרה, אפשר לומר, יש מאין. בכל מקרה, תעלומתה היא פחות מסובכת מחשיפת זהותו של אותו קורונה עלום שמשטה בנו.
דוגמא למשבר בצמרת, שאף בו היו מעורבים ראש ממשלה ומפלגתו, ראש אופוזיציה ותנועתו, כולם מאדריכלי וממקימי מדינת ישראל, התרחש לפני 53 שנות, על סיפה של מלחמה, כאשר האויב, בניגוד להווה, לא היה עלום. אכן, מלחמת ששת הימים (1967). בערב יום העצמאות ה־19, בתאריך 14 במאי, נתבשר הרמטכ"ל יצחק רבין בעת היותו באירוע חגיגי, "מצב הכן הוכרז בצבא המצרי". ממשלת ישראל, רוויה בתחושת "כוחי ועוצם ידי" תחת מנהיגותו של ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול, גילתה כי היא ניצבת לפתע מול שליט שדמותו כן ידועה, גמאל עבד אל־נאצר. ועד שניתן הצו להדוף את האויב חלפו על מדינת ישראל 22 ימים של חרדה, מבוכה וכוננות. צה"ל כולו ניצב בחזית, וגם אז התחולל בישראל מאבק איתנים פוליטי. היה זה מאבק שהרה את ממשלת הליכוד הלאומי שאיחד את כל חלקי העם.
מה התרחש אז במגרש הפוליטי הפנימי? 1. מנחם בגין, ראש האופוזיציה, ביקש לברר: האם (יריבו הקשה מאז ומתמיד) ראש הממשלה המיתולוגי, דוד בן־גוריון (80), עכשיו ראש סיעה אופוזיציונית קטנה שפרשה ממפלגת האם מפא"י, מוכן לקבל עליו, במצב החירום הקיים, את ראשות הממשלה ולמנות את אשכול (שנוא נפשו) כסגנו? המענה היה חיובי.
2. עכשיו צריך לברר אם יסכים אשכול לכך. בגין הלך לאשכול (שעימו קיים יחסים טובים) ושמע ממנו, "שני הסוסים האלה לא יוכלו עוד לעולם למשוך עגלה אחת...".
3. אבל מהליך זה החל להתגלגל הרעיון שאין מנוס מהרחבת הממשלה ולשתף בה נציגות של סיעות גח"ל (חרות־ליברלים) ושל רפ"י האופוזיציוניות, שהמפד"ל הקואליציונית חברה להן. כך החל להיטוות הרעיון להקים ממשלת ליכוד לאומי.
4. התוצאה, משה דיין החליף את אשכול בכהונתו האחרת כשר ביטחון, וחייבים לומר כי מינויו העלה את מפלס הביטחון הציבורי; מנחם בגין ויוסף ספיר היו לשרים ללא תיק, כאשר בגין צורף לוועדת השרים לביטחון ושותף בכל ההחלטות שליוו את המלחמה ואת המדיניות. לא יותר מאשר שלושה שרים חדשים, שצירופם נתן לממשלה המכהנת עמידה של כל העם מאחוריה.
נזכרתי בעבר ההוא, עם הכרזת המלחמה על נגיף הקורונה. אין מקום להשוואה בין אירוע 1967 ל־2020, ואולי זה האחרון, במבט לאחור, עולה עליו שבעתיים. אבל מה היה קורה לו שלושת רבי האלופים ושותפם, הסמל ראשון, היו פונים לראש הממשלה, השנוא ביותר על בעל הדרגה הנמוכה יותר, ואומרים לו: אתה ראש הממשלה השלישי בתנועתו של בגין, האם אתם זוכרים או מכירים את אשר עשה ב־1967? הוא, ראש האופוזיציה, איחד את עם ישראל מאחורי הממשלה, הצטרף אליה, ולעצמו לא ביקש מאומה. לא התנה לספק כתמורה כיסאות עור נוספים סביב שולחן הממשלה, שהרי עת צרה היא ליעקב, ציטט אמירה של הנביא ירמיהו בשינוי קל, וממנה צריך להיוושע.
להזכירכם, מכאן נסללה דרכו של בגין לראשות הממשלה. זו גם הזדמנות לאחל לבנימין נתניהו את הצלחתו של משה להעביר את עמו במשברי ים סוף ביציאתו ממצרים, שעליה נספר השבוע בליל הסדר בעת הסגר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו