מניין חולי הקורונה המאובחנים בישראל עולה מדי יום במאות אנשים, אבל למרות המספרים הגבוהים קשה למצוא מי מהם שיהיה מוכן לדבר על המצב החדש והמורכב שאליו נקלע. רובם מעדיפים להישאר בעילום שם, חלק בגלל הבושה וחלק בגלל החשש שמא ייפלו קורבן ל"שיימינג" ברשתות החברתיות, כפי שקרה לכמה שהעזו לדבר על זה בפומבי.
המעטים שמעוניינים בחשיפה עושים זאת כחלק ממה שהם רואים כחובה מוסרית אישית. בפני הציבור הרחב הם מתחננים להישמע להוראות הבידוד ומבקשים באותה נשימה להירגע ולשמור על פרופורציות. הם גם מקווים לעזור בדרכם לקברניטי המדינה במאבק נגד הנגיף ורואים עצמם חלק מ"יחידת הלוחמים" בקורונה, עבור הקבוצות המוחלשות שזקוקות לסיוע.
בן לזרוס, יד בנימין
"אפשר לשמוע סיכה נופלת"
עם בן שוחחתי שעתיים בלבד אחרי שקיבל את התשובה השלילית השנייה שלו, זו שלמעשה מבשרת לו כי הוא נקי מקורונה ויוכל סוף־סוף לצאת מהבידוד הכפוי במלון דן פנורמה בתל אביב. למסמכים ממשרד הבריאות שמכריזים עליו כמי שנרפא הוא עדיין ממתין, כמו לאישור רשמי שהוא רשאי לצאת לחופשי.
לזרוס (44, נשוי ואב לשלושה) חזר מנסיעת עסקים ארוכה באנגליה ובארה"ב ביום שני, 9 במארס, ולמרות שלא חלה עליו חובת הבידוד, החליט שלא ללכת לקריאת המגילה החגיגית בבית הכנסת למחרת בבוקר וגם לא למסיבות פורים, אלא לשמור מרחק.
בדיעבד, החלטה זו מנעה נדבקים רבים נוספים, שכן פחות מ־48 שעות מרגע שנחת התעורר עם שיעול יבש והחמרה של האסתמה שממנה הוא סובל. בהמלצת רופאת המשפחה נכנס לבידוד, ובימים שלאחר מכן התסמינים הלכו והתגברו.
בעקבות התשובה החיובית שקיבל בבדיקה שנערכה לו, נכנסו גם אשתו של בן ושלושת ילדיו לבידוד. באותו יום הגיע אמבולנס ולקח אותו לבית החולים אסותא באשדוד. "החלק המפחיד הוא שבמחלקת קורונה אתה לבד", מספר בן, "בלי צוות רפואי, בלי משפחה, בלי מבקרים. כמו להיות בסרט מדע בדיוני. זה מחזה מאוד סוריאליסטי. בדרך כלל בבתי חולים בישראל יש רעש ובלאגן ופה יכולת לשמוע סיכה נופלת, יש דממה. התמזל מזלי ובאסותא מספר החולים המאושפזים היה נמוך, כך שכל אחד מאיתנו אושפז בחדר נפרד".
מבית החולים באשדוד הועבר בן ל"מלון הקורונה" בדן פנורמה בתל אביב. "אני מכיר את המלון בימי שגרה וזה היה שונה מאוד. כשעשיתי עלייה שהיתי בדן פנורמה. אז הצ'ק־אין היה עבור מזוודות, הפעם הצ'ק־אין היה עם אנשים עם מסיכות ובדיקות רפואיות.
"שגרת היום הורכבה משיחות מקופת החולים כדי לקחת את רמת החמצן בדם ואת החום, ומכביסה ידנית של הבגדים שהבאת איתך. את הארוחות מביאים לכניסה לקומה שבה אתה שוהה. לא אוכל של מלון, אם למישהו היה ספק, אבל סביר. בלובי יש סרטים ומשחקים ובכל יציאה מהחדר אתה מחויב ללבוש מסיכה. רוב המבודדים במלון הם צעירים בשנות ה־20 לחייהם".
בן, שותף בחברת PWC ואחראי מחלקת הייעוץ, רגיל לשגרה אינטנסיבית מאוד, אבל מהר מאוד הבין שכדאי להקדיש את הזמן להתגברות על המחלה. את החשיפה ביקש כדי להעביר הערכה גדולה למד"א, קופת החולים, בית החולים והצוותים בדן פנורמה, וכל מי שסייע לו לעבור את המאבק הפרטי שלו בנגיף. בנוסף הוא מבקש לומר: "רשויות המדינה צריכות להשתמש בנו כחיילים במערכה נגד הקורונה. אנו יכולים ללכת למקומות שאנשים שלא היתה להם קורונה לא יכולים להגיע אליהם. כל זה בתנאי שמי שהיה חולה, אכן מחוסן".
דובי שנאן, רחובות
"החיבוק של הקהילה עזר לי"
הסיפור של דובי מיוחד לא רק בגלל שהיה בין הראשונים שאושפזו בבית החולים שיבא תל השומר, אלא גם בגלל חומרת המחלה. אדם צעיר, ללא מחלות רקע, מהסוג שלימדו אותנו לחשוב שככל הנראה בכלל לא יידעו שחלו בנגיף. אך אצלו זה היה שונה. במהלך שבת בסוף חודש פברואר, מבלי לדעת, דובי בא במגע עם חולה קורונה מאומת. לאחר עשרה ימים וביקורים אצל רופא המשפחה הגיע למיון בכוחות עצמו עם דלקת ריאות וחום של 39 מעלות.
בשונה מהמאושפזים האחרים בשיבא שחשו תסמינים קלים בלבד, ובהם גם אשתו של דובי, הוא סבל מתופעות חמורות ונזקק לסיוע נשימתי. "חשוב לי בהזדמנות זו לציין לשבח את הצוות במחלקת הקורונה בשיבא על המקצועיות, על הטיפול והחום", אומר שנאן (31), "דווקא מהמקום הזה מאוד חשוב לי להעביר שחשוב להישמע להוראות משרד הבריאות. אם אני כבחור צעיר ובריא קיבלתי את הקורונה בצורה החמורה יותר שלה, תארי לך מה זה יכול לגרום לאדם מבוגר. על כתפי כל אחד מאיתנו מוטלת אחריות גדולה.
"הייתי מאושפז שמונה ימים בלבד ואני בטוח שזה בזכות כל התפילות שהתפללו עלי. הטיפול התרופתי שקיבלתי כלל תרופות להורדת חום ואנטיביוטיקה".
שנאן הוא חבר בקהילת "בית מנחם חב"ד" ברחובות המונה מאות אנשים, שעם רבים מהם היה בתפילת השבת. אז עוד לא ידע שחלה, אך כעבור יומיים, עם קבלת התשובה החיובית, הודיע לחברי הקהילה שעליהם להיכנס לבידוד. "בניגוד לבושה שלעיתים נקשרת למחלה בחברה החרדית, בחרתי שלא להסתיר וביוזמתי הפצתי את העובדה שנדבקתי בקרב אנשי הקהילה שלנו".
מאוחר יותר התברר כי אף שהוא בא במגע עם עשרות אנשים במהלך השבוע שבין החשיפה לחולה המאומת ועד לקבלת התוצאה החיובית, אך אף אחד מהקהילה עצמה לא נדבק.
"הרגשתי טוב עם זה", הוא מספר, "זו היתה שבת זכור והיו הרבה אנשים. בקהילה החליטו לכתוב ספר תורה כתודה על הנס ששום חבר לא נדבק בקורונה. הרב של חב"ד ברחובות התקשר אלי, גם הרב של הקהילה וחברי הקהילה. התמיכה הקהילתית והמשפחתית זה הדבר שהכי מחזק. הייתי אחד החולים הראשונים, ולמעשה הכנסתי את המודעות לקהילת חב"ד ולעיר רחובות".
כל תקופת האשפוז דובי היה בהכרה מלאה ואין לו ספק שהתמיכה המשפחתית והקהילתית שלה זכה, "החיבוק" כלשונו, סייעו לו להתגבר על המחלה.
את התשובה השלילית הראשונה קיבל ביום שני לפני שבועיים ולמחרת תשובה שלילית נוספת בבדיקת הנגיף, והדבר הראשון שהוא עשה היה כמובן לבשר על כך לאשתו. בעת השחרור אמרו לו אנשי הצוות מהמחלקה שהוא לא יכול להידבק פעם נוספת ומאז הוא מהווה כתובת עבור אנשים עם שאלות לגבי הקורונה ומייעץ עד כמה שהוא יכול.
משפחת הופר, אפרת
"הילדים נדבקו ולא פיתחו תסמינים"
אצל משפחת הופר הקורונה הפכה למרבה הצער לבת בית של ממש, לאחר ששני ההורים וארבעת הילדים - בני שנה עד 8 - נדבקו כולם בנגיף. "לא פשוט לצלוח מצב של משפחה בבידוד מלא, צריך לדאוג לילדים להפעלות ולאוכל וגם לדאוג לעצמנו", אומר יאיר, "אנחנו משתדלים לדאוג לסדר יום כלשהו, ולעשות שיחות וידאו עם ההורים שלנו שגם נמצאים בבידוד בגלל שבאנו לבקר אותם בפורים".
"אין מי שמסייע לנו כלכלית". משפחת הופר
"היינו במסיבה מצומצמת אצל חברים בערב פורים", מספרת מיטב, "וככל הנראה נדבקנו שם מאדם שהיה נשא. בעלי התחיל להרגיש לא טוב, פיתח תסמינים של שפעת, חום וכאבי שרירים. במקביל גיליתי שגם בעלים של שתי חברות שלי שהיו במסיבה חשו תסמינים דומים. בסך הכל עד שבת הגענו למספר של 11 אנשים מאותה המסיבה שחשו בתסמינים דומים.
"חשוב לי להדגיש את הנקודה הכלכלית. אני עצמאית שעוסקת בעיצוב חתונות ובעקבות המצב איבדתי את כל ההכנסה העתידית שלי. אני מרגישה שאין גוף שתומך בעצמאים או מסייע לנו לעבור את התקופה הזאת. אני באמת לא יודעת מה אעשה".
יאיר, שקיבל השבוע תשובה שלילית, מתאר את רגעי החרדה הראשונים: "הנושא של הקורונה היה בתחילתו כשנדבקנו. אנחנו פעלנו לפי הנהלים וההנחיות שהוצאו עד אז. הרשויות שמו דגש בעיקר על אנשים שנחשפו לחולה מאומת או שבו מחו"ל ואף אחד מאיתנו לא ענה על הקריטריונים האלה.
"במוצ"ש התקשרנו למד"א לבקש בדיקה אך סירבו לבדוק אותנו כי לא עמדנו בקריטריונים. בזכות רופאת המשפחה ובהתערבות של מועצת אפרת, שהפעילו לחץ על משרד הבריאות, החליטו לבדוק מדגם של ארבעה אנשים. שלושה מתוך הארבעה יצאו חיוביים לקורונה.
"ביום שבת כל משתתפי המסיבה נכנסו לבידוד עצמי בהתנדבות. המועצה פעלה מהר וכבר ביום ראשון וידאה עם כל אחד ממשתתפי המסיבה ובני המשפחות שלהם שהם נכנסים לבידוד. כשהתוצאות הגיעו ביום שלישי, כ־250 משפחות נכנסו לבידוד שזה בערך 90 אחוזים מהשכונה כאן. כעבור כמה ימים גם אני התחלתי לפתח תסמינים. הילדים, אף שיצאו חיוביים לקורונה, לא פיתחו שום תסמין".
יאיר קורא לציבור שלא לזלזל בהנחיות: "במקרה שלנו במהלך מסיבה אחת נדבקו כל המשתתפים, אף שלא היה בה חולה מאומת. חשוב לי לומר תודה גדולה לקהילה, שההתגייסות של חבריה ושל השכנים שלנו היא חלק חשוב בהתמודדות עם הווירוס".
עמי וישי רסקין, גדרה
"מקווים לחגוג את פסח יחד"
עמי (10.5) וישי (9) רסקין מגדרה אובחנו כחולים בקורונה בשבוע שעבר לאחר שבאו במגע עם חולה מאומת. הם השניים הבכורים מתוך חמישה ילדים, ונכון לעכשיו הם בבידוד משאר בני המשפחה, שאינם חולים בנגיף. אף שנחשפו בו בזמן לחולה מאומת ואף שהו יחד בבידוד, רק ישי פיתח את תסמיני המחלה: כאבי ראש, צינון, כאבי שרירים, חום גבוה וכאבי רגליים חזקים מאוד.
ההורים סיפרו, מתוך אחריות. עמי וישי רסקין
בעקבות הידבקותם, נכנסו גם סבם, סבתם, הדודים ובני הדודים שלהם לבידוד של שבועיים בבית, אבל בעיני הילדים - כמו אצל ילדים - החוויה פשוטה הרבה יותר: "ההורים לא יכולים להתקרב אלינו ואנחנו חסרים להם והם לנו. אנחנו מקווים שנוכל לחגוג את הפסח כל המשפחה יחד, עם ההורים והאחים שלנו בפינת האוכל בסלון". השניים מעוניינים גם הם להעביר מסר מרגיע: "לרוב המחלה לא מסוכנת אלא אם כן אתה מבוגר או חולה, אבל בכל זאת מומלץ וצריך להישאר בבית, לשמור על ההוראות של משרד הבריאות".
עמי וישי לא רק שלא הסתירו את עצם הידבקותם בנגיף, אלא שהוריהם, בצעד אמיץ, אף פרסמו בפייסבוק פוסט כדי ליידע את האנשים שבאו במגע עימם כי עליהם להיכנס לבידוד. תחושת האחריות האישית היא שהובילה אותם להחלטה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו