במסגרת הזמן הרב שהתפנה לי בעקבות סגירת מקומות הבילוי, האיסור על מפגשים חברתיים מרובי משתתפים וההישארות בבית בחיק המשפחה והאלכוג'ל, החלטתי להפיג את החרדה, להתעודד ולקבל רעיונות יצירתיים מאנשים טובים ומנוסים, שאת דעתם אני מעריך ועשו דבר או שניים בחיים.
כשחושבים על מחלות, הידבקות ואנשים הידועים כאובססיביים לבריאותם, עולה מייד דמותו של ההיפוכונדר של כולנו - יהורם גאון. אלא שלצד דמותו הבלתי נשכחת ב"קרובים קרובים", גילם יהורם גם את הישראלי הגיבור ב"מבצע יונתן", את הישראלי הלא פראייר ב"קזבלן" ואת הישראלי התחמן ב"כל ממזר מלך". מלבד כל אלה הוא גם זמר לאומי וזוכה פרס ישראל, כך שקשה לחשוב על מישהו מתאים ממנו לראיון מז'אנר "גיבורי ישראל מעודדים את העם בשעתו הקשה (ומנסים להבין מה ניצני הנודניק רוצה מהם)".
שלום יהורם, איך אתה מרגיש בימים אלה?
"לא משהו. זהיר כמו תמיד. אני תמיד אמרתי לאנשים מסביבי שצריך להיזהר ממחלות, חיידקים ווירוסים, ואני תמיד נזהר. כך שמבחינתי, לא השתנה שום דבר".
אז התדמית של ההיפוכונדר המבוהל היא אמיתית?
"לגמרי. אני לא רוצה להישמע פילוסופי מדי, אבל הווירוס הזה, שהוא אפילו לא חיידק, נותן שיעור ליקום כולו - שאין הבדלים בין האנשים, שחור, לבן, גבוה ונמוך. בוא נניח שהיום ממציאים את הפתרונות בישראל, וכל העולם זקוק להם, ואז אנחנו שולחים גם לאיראן וגם לחיזבאללה, כי פתאום זה רגע של אמת, והיקום כולו הוא אחד.
"השיעור שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו הוא, למה זה לא תמיד ככה? למה רק כשאנחנו מבוהלים אנחנו נהיים אנושיים, כמו שמתבקש ממי שנברא בצלם?"
ביטלו לך הופעות?
"ביטלו לי הכל. יום העצמאות, הכל".
מתי היתה ההופעה האחרונה שלך?
"בשבוע שעבר בזאפה. איזה מזל שעשיתי. היה מפוצץ, והיה נפלא. אמנם עליתי לבמה עם כיסוי לפה, אבל היה קשה לשיר עם זה, אז הורדתי כבר בשיר הראשון".
איפה אתה עושה קניות?
"יש לי בת זוג שנכנסת, ואני מחכה בחוץ".
איך אתה עם נייר טואלט?
"אני לא מבין את הסיפור הזה של הנייר טואלט. מה, הקורונה גורמת לאנשים להיות יותר בשירותים? זו לא מחלה שמשלשלים ממנה. זו מחלה של ריאות".
הולכים לחזור הרבה צ'קים בתקופה הקרובה, אז יכול להיות שבמקום נייר טואלט יהיה אפשר להשתמש בצ'קים החוזרים. אגב, אתה חבר בהרבה קבוצות ווטסאפ?
"כן, כולם מדברים ושואלים שאלות, ואני עונה כמידת ההבנה שלי. אני בסך הכל אומר לא להתערבב עם אנשים. אני הולך הליכת בוקר ובאים מולי אנשים, אז כל אחד שמתקרב אני מפסיק לנשום. כל אחד שבא מולי נראה לי כמו קורונה.
"לפעמים זה בריונים, שרצים קדימה כמו מכונית פורשה, גם אצלם אני עוצר את הנשימה. זה מפחיד נורא".
אסור להתקהל יותר מעשרה אנשים. אם אתה צריך לבחור עם איזה עשרה אתה מעדיף להיות, אתה בוחר את החבר'ה של "קרובים קרובים" או את אלה של "סברי מרנן"?
"אתה לא תעשה לי את זה, ואני לא עונה. ב'קרובים קרובים' יש את המניין הזה, אבל 'סברי מרנן' זה יותר מ־100 שחקנים".
תמיד ברגעי משבר מנסים לשדך שירים שיתאימו לרוח התקופה. לפני שאני מציע, יש לך רעיונות לשירים שלך שיכולים להתאים?
"'בלדה לחובש', כמובן".
אולי צריך להחליף את המילים ל"בלדה לרופא" או ל"בלדה לאחות".
"שמעתי דווקא ששרים 'הייתי בפריז וגם ברומא, חזרתי ונכנסתי לבידוד'. קיבלתי את זה מ־800 מקומות".
אבל יש עוד. מה דעתך על "עוד לא אגרתי די?"
"מצוין. אני מעמיד לרשותך את כל הרפרטואר שלי, תעשה עם זה כאוות נפשך".
מה עם: "אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזו תהיה המגיפה האחרונה"?
"הכל לרשותך".
יש לך זיכרונות ממלחמת העצמאות? בן כמה היית?
"בן 8".
ואתה זוכר דברים?
"ועוד איך! היה יותר נורא מהיום ויותר מפחיד".
הרעב או המלחמה?
"שניהם. הרעב היה פועל יוצא של המלחמה. אז גם לא היה אור. עכשיו יש לפחות אור".
אם תתבקש, חלילה, לדווח על המסלול שלך בימים האחרונים, כמו אלה שהתגלו כנשאים, איך אתה מתמודד?
"אין לי בעיה כזאת: אני נותן את רשימת החדרים אצלי בבית. אני לא הולך לשום מקום, כי אין בשביל מה, ויש גם מלא קורונה בחוץ".
אתה משתמש בשירותי משלוחים?
"לא, כי אני לא יודע מי האיש ששם את זה. אין לי מושג מי ארז. לפחות בחוץ אני מכיר את המכולת ואת הסופר הקטן".
מה השמועה הכי מטורפת ששמעת?
"העטלף. זה מופרך לגמרי".
איפה אתה מדרג את הקורונה לעומת מגיפות אחרות? שפעת ספרדית? אבעבועות שחורות? קורקינטים חשמליים? נעלי קרוקס? מי הכי גרוע?
"נעלי קרוקס. עמדת ליד אחד עם נעליים כאלה?"
כן, בוודאי.
"אז אתה מבין על מה דיברתי".
זה אחד המכוערים.
"לא רק מכוערים".
מה, זה גם מסריח?
"בוודאי!"
אם אתה צריך להחליט על דמות אחת שצריכה לחטוף את הקורונה, את מי היית בוחר?
"אין מישהו שאני שונא עד כדי כך".
תודה רבה, יהורם. הרגעת אותי.
yairn@israelhayom.co.il