בין סגר לסגר

בכניסה לבית לחם ניצבים שוטרים פלשתינים ובודקים תעודות של המבקשים להיכנס. גם מי שמבקש לצאת צריך להציג תעודה, ובעיקר להסביר למה. חלוצת ההידבקות בקורונה סוגרת שבועיים של סגר כשאצלנו רק מתחילים, ומול המרמרת הישראלית, כולי תקווה שהנחת הפלשתינית שפגשתי במרחב הווירטואלי תתגלה כמידבקת.

"שכן שלי עלה על זה ראשון", נזכר עומאר אבוגניא, תושב שכונת דוחא שעל קו התפר בין בית ג'אלה לבין אל־חאדר שבפאתי בית לחם, "הוא נהג מונית, הסיע את התיירים מיוון שהביאו לפה את הנגיף. דיווח ראשון ונכנס לבידוד. אגב, המצב שלו משתפר". 

תזכורת: 14 עובדי מלון אנג'ל נדבקו מקבוצת תיירים שהגיעו מיוון לנפוש בפנינת התיירות, והכניסו את הרשות ללחץ. סגר הרמטי להפליא הוטל על הנפה, המונה כ־225 אלף איש.

עומאר (49) הוא קבלן בניין, עובד אצל יהודים ואצל ערבים באזור. כבר שבועיים שהוא ובני ביתו חיים ממה שנשאר בחשבון. אף אחד לא הולך לעבודה או ללימודים, רוב היום יושבים בסלון. השוק פתוח, ומדי פעם יוצאים להצטייד וגם לעשן. 

לא נגמר האוכל בחנויות?

"שולחים אספקה. הנה, עכשיו חזרתי, ראיתי משאית משכם ומשאית מאבו מאזן, ויש גם הרבה אנשים שעוזרים אחד לשני. גם אם ייגמר, אף אחד לא יישאר רעב. אנשים לוקחים ברצינות את הסגר ואת הסכנה, מנקים ומסתכלים אחד על השני, לראות שאף אחד לא חולה ושלאף אחד לא יחסר".

ומי יחזיר לך את הכסף שאתה מפסיד?

"מי צריך להחזיר לי?"

לא יודעת, הרשות.

עומאר צוחק. "העיקר שנהיה בריאים. תיגמר המחלה, תחזור הפרנסה. הכל מאלוהים".

לא לוקחים סיכון

אכן, הסגר המוחלט שנקטו ברשות כשאצלנו עוד חשבו שלנו זה לא יקרה, מעיד על כך. צוותי רפואה מהרשות הגיעו להדרכה בבית החולים תל השומר בתחילת המשבר. 400 ערכות לבדיקת קורונה ניתנו למרפאה המרכזית ברמאללה, ו־500 ערכות מיגון. ליתר ביטחון, כל בדיקה שבוצעה ברשות הועברה תחילה לבדיקה חוזרת בתל השומר כדי לאמת את התוצאות, שאגב חפפו בכל המקרים. 

ארגזי אספקה ברש"פ

גורמים צבאיים משבחים את שיתוף הפעולה והערנות, ונותנים כדוגמה מקרה מיום שני האחרון, שבו פועלים פלשתינים מחברון נכנסו לעבוד במפעל באשקלון. התעורר חשש שבעל המפעל נשא, וגורמי בריאות פלשתיניים ביקשו מהמינהל האזרחי, שליד באר שבע, במעבר הגבול מיתר, תחכה ניידת של הסהר האדום כדי לקחת את הפועלים לבידוד. ברשתות חברתיות פלשתיניות נכתב מייד ש"הכיבוש מסגיר 14 אזרחים פלשתינים במחסום מיתר מדרום לט׳אהריה, לאחר שהיו במגע עם נושא נגיף הקורונה בשטחי ישראל"; אבל השטח, כך מרגישים במינהל האזרחי, יודע שהקורונה לא מפלה בין גזעים.

כמו בישראל, גם ברשות ניכר המתח בין העצמאים לבין השכירים. ריאד (38) הוא "עובד מדינה", קצין בשירותי הביטחון הפלשתיניים, עובד במוקטעה ברמאללה. בכל מקום שבו נמצא אבו מאזן - תמצאו את ריאד. עבודה מעניינת, אחלה תנאים, מעמד גבוה גם בכפר והרבה נסיעות לחו"ל.

ריאד גר באזור חוסאן, עיירה מחוץ לנפת בית לחם, אבל כדי להגיע לעבודה ברמאללה הוא נאלץ לחצות את בית לחם פעמיים ביום. כשהוטל הסגר על העיר קיבל הודעה ברורה מלשכת הבוס: אל תגיע עד להודעה חדשה. לא לוקחים סיכונים, אפילו שהוא בסך הכל עובר שם עם הרכב. "אני שמח, מה רע לי? העבודה קשה, אני יוצא ב־06:00 וחוזר ב־22:00. תראי אותי עכשיו, עובד את האדמה, מבלה עם הילדים". 

אבל אתה לא ממש נכנס לבית לחם, סתם אמרו לך לא לבוא לעבודה.

"נכון, הם נזהרים. כל הכבוד להם". 

אתה מפסיד תקופה היסטורית בעבודה שלך.

"אבו מאזן אדם גדול, וזה באמת חבל כשלא נמצאים לידו. אבל אני מתעדכן מהחברים". 

ומה עם הכסף?

"משלמים לי הכל כאילו אני עובד, לא הפסדתי כלום. אני יכול להגיד לך שברשות באים לקראת האזרחים. אין עכשיו עמלות בבנקים וגם לא ריביות, מציעים הלוואות ואשראי. אני מרגיש שהפעם עקפנו אתכם, הישראלים. ועדת החירום העליונה של משרד הבריאות הפלשתיני ראתה מה קורה באירופה והבינה שהדבר הנכון לעשות זה סגר, אצלכם רק עכשיו מתחילים וזה מאוחר. התפנה לי זמן אז אני מסתכל בטלוויזיה, ומה אני רואה? שבתל אביב הולכים לים ובירושלים הולכים לבית הספר. המחלה תישאר אצלכם יותר זמן".

בלי בונוס לפסח 

עד לפרוץ הקורונה נכנסו מדי יום 87 אלף תושבי הרשות לעבוד בישראל, ו־35 אלף לעבוד ביישובי יו"ש. בשבועות הראשונים למשבר ירד מספר הצולחים את המגנומטר לכ־54 אלף ביום. חלק בגלל הסגר על בית לחם, וחלק מפני שעובדים בני יותר מ־50 לא הורשו להיכנס בשל הימצאותם בקבוצת סיכון.

ההנחיות החדשות של משרד הביטחון מחמירות עם הנכנסים, והחל מיום רביעי השבוע המספר עומד על שליש. רק "עובדים חיוניים" רשאים להיכנס, כשהם מעתה העוסקים בחקלאות, בנייה ורפואה, ובלבד שהמעסיק ימצא להם מקום ללון. מדובר בתקדים מעניין, במיוחד כשהוא  מגיע מלשכת השר בנט. כמו כן, עובד שייכנס וייצא לא יוכל לחזור עד להודעה חדשה.

מי שמרגיש את ההבדל בכיס כתוצאה מהגזרות הללו הם הכפריים שמתפרנסים בעיקר מעבודות ניקיון, כמו מוחמד עיסא (43), שמשתולל על הטיימינג: "10,000 שקלים אקסטרה אני עושה כל שנה מלנקות לפסח ביישובים של היהודים. אני בונה חדר נוסף לבית כל שנה מהחג הזה. מהעודף אני נותן לאמא שלי ולילדות הנשואות. היהודים נותנים לי את החמץ שלהם, אני מחכה לחג הזה". 

"אין מה לעשות", אומר ראש התאחדות המלונות ברשות הפלשתינית, אליאס אלערג'א, "בחישוב מהיר, התיירות, שנפגעה הכי הרבה, מפסידה מדי יום 1.5 מיליון דולר רק בבית לחם, ועוד מיליון מתיירות ביריחו, ברמאללה ובחברון. כשהקורונה תלך נישאר עם בור גדול. הרי גם כשהרשות תחלים זה לא יספיק, נצטרך לחכות שישראל תחלים ואז שהאיחוד האירופי יחלים. בספטמבר־אוקטובר יתחילו טפטופים ראשונים, ואז נצטרך להשקיע הון כדי להחזיר את העסק לפעילות. בעוד שנה מהיום אני מקווה שהכל יפעל, אבל אני לא יודע מאיפה יגיע הכסף. הכל יחזור בסוף".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו