אבי חימי הוא איש רגוע. קולו עמוק, חיוך קל נסוך על שפתיו. אבל מאז התיישב לפני חצי שנה על כיסא יו"ר לשכת עורכי הדין במקומו של אפי נוה, הוא מוקף במחול שדים משפטי, מלחמת כל בכל. שר המשפטים נגד היועץ המשפטי לממשלה, היועץ המשפטי נגד פרקליט המדינה, היועץ המשפטי נגד מ"מ פרקליט המדינה, ראשי הפרקליטות נגד שר המשפטים, הפוליטיקאים נגד השופטים. וכמובן, עננת אפי נוה, שרובצת כל העת על המערכת המשפטית.
אחד הצעדים הראשונים שנקט חימי הוא ההחלטה לא לכהן כנציג הלשכה בוועדה לבחירת שופטים, תפקיד יוקרתי בעל השפעה עצומה. שני נציגי הלשכה בוועדה ייבחרו על ידי המועצה הארצית של הלשכה.
"קודם כל אני סנגור פלילי, ורק אחר כך ראש לשכת עורכי הדין", הוא מסביר. "אם אהיה חבר בוועדה, לא אוכל להופיע במשפט בפני שופטים שתמכתי במועמדות שלהם או התנגדתי לה. אבל גם אם הייתי פורש מייצוג, אני חושב שלא צריך לתת כל כך הרבה כוח לאדם אחד".
צעד כזה לא עלול להחליש את מעמדך?
"מעולם לא קמתי בבוקר ושאלתי את עצמי כמה אני חזק. המעשים שלי והעבודה שלי ידברו בעד עצמם.
"היום יש על המדף מוצר שונה ממה שהיה עד עכשיו. אני מאמין שכבר יצאה בת קול שאבי חימי הוא לא פרטנר למשחקים, אין מה לפנות או להתקשר אלי. אצלי לא ימונו שופטים דרך הודעות ווטסאפ. פסקי הדין הם שאמורים לדבר בשמם. ראש לשכה חזק הוא מי שלוקח ארגון בתקופת שפל ומעלה אותו על מסלול של ערכים ועשייה אמיתית".
ואם חבר קרוב יבקש שתסייע לו להתמנות לשופט?
"אגיד לו שיעבור את התהליך כמו כל אחד אחר. לא אדבר בשבילו ולא אגיד מילה לנציגי הלשכה בוועדה. לא הגעתי לכאן בגלל גחמה אישית. הגעתי כדי להפוך את הלשכה למקצועית, עניינית ומתווה דרך".
"יש מגבלות לכוח"
קודמו בתפקיד, אפי נוה, עלה לכותרות לראשונה באוקטובר 2018, כשפורסם כי ניסה להכניס לישראל את בת זוגו בלי לעבור בביקורת הגבולות. עוד בטרם החל המשפט פרצה פרשת "מין תמורת מינוי", שבה נחשף החשד שהוא הצליח להשפיע על חברת הלשכה בוועדה לבחירת שופטים להצביע בעד מינויה של אתי כרייף לשופטת, בלי לגלות כי היה ביניהם קשר אינטימי. נוה מואשם בעבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, בכפוף לשימוע.
חימי אינו מסתיר את החברות ביניהם ומסרב בכל תוקף להוקיע את נוה. "הכרנו ב־2011, בקמפיין של ראש הלשכה לפניו, דורון ברזילי. אפי היה מועמד ליו"ר מחוז תל אביב, ושניהם הגיעו לחוג בית שארגנתי לברזילי במלון לאונרדו סיטי טאואר ברמת גן. אחרי שהם נבחרו, מוניתי ליו"ר הפורום הפלילי בלשכה. כמה חודשים אחרי הבחירות הם רבו ביניהם וסירבתי לתפוס צד. הלשכה ממש נחצתה לשניים.
"אפי השקיע והפך את מחוז תל אביב לפעיל, יעיל ורציני. הוא היה בולדוזר וסחף אחריו את שאר ראשי המחוזות. ארבע שנים אחר כך, כשהתמודד מול ברזילי על ראשות הלשכה, תמכתי בו.
"הוא הפך את הלשכה מגוף מנומנם למוסד דומיננטי ורלוונטי. היה לו קשר טוב עם שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, שבזכותו הם שינו את מאזן הכוחות. הלשכה הפכה לשחקן מרכזי בוועדה לבחירת שופטים, עד שהתפוצצה פרשת ביקורת הגבולות".
עד כמה הדוקה היתה החברות ביניכם?
"זו היתה חברות מקצועית. מעולם לא בילינו יחד, ולא ביקרתי בביתו".
איך אתה מרגיש עם הפרסומים על מה שקרה בלשכה בתקופתו?
"להגיד לכם שזה לא עושה לי רע? זה עושה לי רע. היו שבועות שבהם הלשכה הוזכרה כמעט מדי יום בהקשר של עדויות או הודעות ווטסאפ. כאילו כל הטוב נעלם, ונשאר רק רע".
שינית את דעתך עליו בעקבות הפרשיות שבהן הוא מואשם?
"אני סנגור בנשמתי, ותמיד חושב מהן נקודות הזכות שיש לחשוד. כל אדם שיורד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא עושה לי משהו".
אתה עדיין בקשר איתו?
"אני מתקשר אליו מדי פעם ושואל לשלומו. אלה לא שיחות עומק, אנחנו לא מדברים על הלשכה או על החשדות. אפי הוא איש חזק בצורה יוצאת דופן, ולא נשמע שבור. בעבר נפגשנו, אבל היום כבר לא".
אתה לא חושש שידבק בך רבב בגלל הקשר הזה?
"נו, באמת. הגעתי לתפקיד בגיל מבוגר יחסית, והדרך שלי ברורה ולא משתנה כבר שנים".
יכול להיות שאחת הבעיות של נוה היתה שהגיע לתפקיד כשהוא צעיר מדי?
"הוא לא היה הצעיר הראשון שכיהן בתפקיד, אבל צריך פה ניסיון מקצועי, בשלות ובגרות. בגיל מסוים אתה מבין שזה תפקיד, לא מדרגה למשהו, ואחר כך חוזר לחייך.
"איש חזק בצורה יוצאת דופן". נוה // צילום: יהושע יוסף
"אני חושב שכל אדם צריך להפנים שיש מגבלות לכוח. כוח הוא רגעי וחולף. הדרך ארוכה, והתמדה ונחישות לאורך זמן הן ההישגים הנכונים. אישית, מעולם לא הייתי שיכור מכוח. בכל לילה אני עושה חשבון נפש אם פגעתי במישהו ואם חטאתי".
יש דברים ששינית בלשכה בעקבות הפרשיות של נוה?
"בשבוע הראשון שלי בתפקיד ביטלתי את כל השדרוגים שמקבלים מרצים שבאים לכנסים. אין עוד סוויטות במלונות, אלא חדרים רגילים. מי שרוצה שדרוג, שישלם מכיסו. כולם שווים, בין שזה עורך דין צעיר מירוחם ובין שעורך דין בכיר בפירמה תל־אביבית. בעבר הבכירים קיבלו כניסה חופשית ללאונג', היום זה לא קיים. כולם יושבים בלובי.
"זו דרך שמתאימה לאישיות שלי. אני משלם על הכל מכיסי, מעולם לא קיבלתי משהו בחינם".
מה חשבת על הפריצה לטלפונים של נוה ועל המידע שזרם מהם והרעיד את עולם המשפט?
"לאזרחים בישראל יש זכויות, והן נרמסו כאן עד דק. אם אחטט לכם בהודעות, בטוח שאמצא דברים שלא תאהבו. פרטיות היא ערך עליון".
גם פענוח פשעים.
"נכון, אבל אי אפשר לחיות ללא גבולות. אני לא מייחס חשיבות רבה מדי למסרונים של אפי. זו רכילות צהובה. חוץ מזה, כתב האישום טרם הוגש. בואו נחכה לשימוע או לבית המשפט שיאמר את דברו. בכל מקרה, ראוי שתדעו שבתפקוד היומיומי, השופטת כרייף היתה טובה".
אתה חושב שפרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, נהג נכון כשלא פסל את עצמו מעיסוק בפרשת נוה, למרות סכסוך ישן ביניהם?
"כשנוצרה יריבות אישית עם מטענים כבדים, היה ראוי שפרקליטים אחרים יטפלו בפרשה, בלי נגיעות של ניצן. גם החסינות שהוא נתן לעיתונאית הדס שטייף, שנטען כי לכאורה פרצה את הטלפון של אפי, היא נושא כבד משקל, שכנראה ייבחן בבית המשפט. אני חושב שמתן החסינות היה החלטה שגויה מהיסוד".
"המעגל נשאר פתוח"
חימי נולד בקריית שמונה לפני כמעט 61 שנים, בן זקונים במשפחה בת שבעה אחים ואחיות. הוריו, יעקב ומרים, וחמישה מאחיו הגדולים עלו לישראל ממרוקו שלוש שנים לפני כן.
"אבא שלי היה סיפור הצלחה במרוקו. הוא לא למד ועזר בפרנסת המשפחה. מגיל 9 הלך לעבוד באחד המחסנים שהיו לאבא של אמא שלי, ולימים התחתן עם הבת של הבוס. בבגרותו פתח בית מסחר למכירת קמח, שמן וקטניות, והפך לאדם אמיד. לו ולאמא שלי היה בית בן כמה קומות עם שתי משרתות.
"בארץ חייהם השתנו. שיכנו אותם בבדון (סוג של צריף ישן), אבל למרות הקושי, אבא הצליח לפתוח מכולת קטנה בשוק בזכות הכסף שהביא ממרוקו. אחר כך הוא הפך אותה לחנות דגים ובשר. אמא, למרות שהיתה דעתנית ולמדה בבית ספר, גידלה את הילדים.
"כשנולדתי, המשפחה שלנו עברה לדירת עמידר של 54 מ"ר. סבתא, אמא של אמא, גרה איתנו וישנה בסלון. ההורים בחדר שינה אחד, אני וחמישה אחים שלי בחדר השני, והאחות הבכורה ישנה במרפסת סגורה. במשך שנים הייתי באותה מיטה עם אחד האחים שלי, היינו ישנים רגל־ראש. לא הכרנו מציאות אחרת".
כשהיה בן 6 התגייס חימי לעזרת המשפחה. "הייתי קם מוקדם בבוקר, לוקח עופות למשחטה ומנקה עם האחים את החנות של אבא. מכיוון שאבא לא ידע קרוא וכתוב, הייתי פותח לו כרטיסיות ורושם את השמות של הקונים בהקפה. אני זוכר שבכל ערב היו מלווים אותו שניים מהאחים הגדולים שלי, כדי שלא ישדדו ממנו את הפדיון היומי. אמא התחילה לעבוד בבית אריזה בקריית שמונה בתור אורזת".
הוא מספר שבחופשות מבית הספר חלם על בריכות השחייה שהיו בקיבוצים מסביב לקריית שמונה. "היה ניכור בינם לבין ילדי העיר, הם מעולם לא נתנו לנו להיכנס לשם. זה הציק לי הרבה זמן. לפני שבע שנים סגרתי מעגל וקניתי בית בקיבוץ שדה נחמיה, שאליו אני נוסע עם המשפחה בסופי שבוע, ויש לי שם בריכה פרטית בחצר".
בגיל 14 עזב את בית הוריו. "שמעתי על הפנימייה הצבאית בחיפה ועל בית הספר הריאלי, והחלטתי לנסות להתקבל לשם. זה נחשב אז לחלום. שלחתי מכתב, הלכתי למבחני הכניסה והתקבלתי. אני, הילד מקריית שמונה, הלכתי ללמוד במעוז האיכות.
"אבל רמת הלימודים היתה גבוהה ממה שהכרתי, וההורים שלי התקשו להמשיך לשלם את שכר הלימוד. אחרי ארבעה חודשים מנהל בית הספר קרא לי לשיחה. אמרתי לו שהוא יכול להעיף אותי ושהוא יכול גם לתת לי צ'אנס. הוא החליט להשאיר אותי, למרות שההורים לא שילמו".
הפכת לתלמיד טוב?
"הייתי תלמיד גרוע. כנראה המנהל חשש שאם יזרוק אותי, אהפוך לעבריין. סיימתי את הריאלי בלי תעודת בגרות".
בנובמבר 1977 התגייס חימי לגולני. הוא סיים קורס מ"כים וקורס קצינים, ושירת כמ"מ וכמ"פ. באותה תקופה התחתן עם חנה, שאותה הכיר מילדות. היא היתה סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ירושלים, ולאחר הלימודים התגייסה שוב לצה"ל ושימשה קב"נית. היום היא ד"ר לקרימינולוגיה, ראש התוכנית לתואר שני בחוג לקידום נוער בבית ברל, וגם המנהלת הקלינית של נט"ל, עמותה לטיפול בנפגעי טראומה על רקע לאומי.
ב־1983, כשהוא משמש המדריך הראשי של בה"ד 4, השתחרר חימי מצה"ל. הוא תכנן ללמוד עבודה סוציאלית ובינתיים עבד כמלצר.
עם ציון אמיר // צילום: מישל דוט קום
"נרשמתי למכינה באוניברסיטת תל אביב, ובפעם הראשונה סיימתי בציון גבוה. השלמתי את תעודת הבגרות. חבר הציע לי שנירשם יחד ללימודי קדם־משפטים באוניברסיטה, שהיתה אז תוכנית של 470 סטודנטים, מתוכם התקבלו רק 140. ידעתי שאם אהיה עורך דין, זה יסדר אותי בחיים.
"התחרות בין הסטודנטים היתה מטורפת, השקעתי את הנשמה. בבוקר למדתי, ובלילות עבדתי במוקד של ברינקס. סיימתי במקום ה־29 מתוך 140 והתקבלתי לפקולטה למשפטים".
במהלך השנה הראשונה ללימודים, כשהוא בן 27, נכנסה חנה להיריון. "היינו בני 27 ורצינו מאוד משפחה. בסוף 1985 נולד לנו בן, קראנו לו אסף. אחרי כמה שעות התברר שיש לו מום בלב, והרופאים אמרו שהוא ישרוד רק שנים ספורות. היינו בהלם. הם הציעו לנו לקחת אותו הביתה, כי אמרו שאין להם איך לטפל בו.
"באותו ערב הלכתי לקנות מיטה ועריסה, ובלילה צבעתי את החדר של התינוק עם חבר. קיווינו שהוא יחזיק מעמד, ושעם התפתחות הרפואה, נוכל לטפל בו. למחרת בבוקר אמרו לנו הרופאים שאי אפשר לשחרר אותו, כי יש לו צהבת. העבירו אותו לאינקובטור וחיברו אותו לצינורות. בגלל ששחררו את חנה מבית החולים, באנו אליו כמה פעמים ביום והיא היניקה אותו.
"בוקר אחד, אחרי שלושה שבועות, במהלך חג החנוכה, באנו לבית החולים ומצאנו מיטה ריקה. אמרו לנו שבמהלך הלילה הוא נפטר, אבל אף אחד לא טרח להתקשר להודיע לנו. הטראומה היתה כל כך קשה, שחלק מהתקופה מעורפל אצלי.
"אחד האחים שלי התייעץ עם רב, שאמר שלתינוקות בגיל הזה לא עורכים הלוויה. הסתובבתי בבית החולים כמו סהרורי כדי להוציא תעודת פטירה, וחזרתי הביתה. אפילו לא נפרדתי מהבן שלי, לא ידעתי שזה בכלל אפשרי.
"היינו שבורים. חנה לא יצאה מהמיטה שלושה חודשים. אני הטבעתי את עצמי בלימודים וניסיתי להדחיק את הכאב. אין לי מושג איך שרדתי את השנה השנייה באוניברסיטה. בדיעבד, אחרי כמה חודשים, גיליתי שהיתה רשלנות פושעת מצד רופא הנשים של חנה, כי כבר בזמן ההיריון יכלו לאבחן שהחדר השמאלי בלב של התינוק איננו. מלכתחילה לא היה לו סיכוי.
"המעגל הזה נשאר פתוח. אפילו לא הספקתי לצלם את אסף, אבל יש לי את התמונה שלו בראש כל הזמן. מאחר שעל פי הדת הוא לא נחשב לילד בר קיימא בגלל גילו, הוא נטמן בבית קברות לתינוקות, לא נאמר לנו מעולם היכן. אין לי מושג היכן קבור הבן שלי.
"מאז, קשה לנו בחנוכה. לפעמים אני חושב איך אסף היה נראה היום, אני מאמין שהוא היה שותף איתי במשרד. אני רוצה לקוות שזה מה שהיה קורה".
לקראת סיום הלימודים, בשנת 87', נולדה בתו טל (32), המתגוררת בפריז ועובדת כפסיכולוגית קלינית במוסד לילדים אוטיסטים. כשהיא היתה בת שנה, התחיל חימי את ההתמחות אצל עורך הדין המוכר ביותר באותם ימים, צבי לידסקי. אחרי חצי שנה המשיך לשנת התמחות בפרקליטות מחוז מרכז.
"היה ברור לי שאני הולך להיות סנגור פלילי, ורציתי לראות איך עובד הצד השני", הוא מחייך. "ביום שבו קיבלתי את רישיון עריכת הדין, בנובמבר 1990, שכרתי חדר בכיכר המדינה ופתחתי משרד. בכל בוקר נסעתי לבאר שבע ושימשתי סנגור ממונה מטעם בית המשפט בתיקי מעצרים.
"שנה אחר כך הגיע התיק החשוב הראשון שלי - רב שהיה עושה כישופים כדי שנשים ימצאו זיווג או ייכנסו להיריון, והואשם באינוס ובמעשים מגונים. אחרי שהצלחתי להוריד מכתב האישום את עבירת האינוס, התיק נחשב להצלחה וסוקר לא מעט בתקשורת".
בסיום המשפט נולדה בתו השנייה, נועם (28), העוסקת בהפקת אירועים. המשרד שלו גדל, והלקוחות החלו לזרום, ובהם גם שלום דומרני ואסי אבוטבול. דווקא אז החליט לעשות שינוי, וב־1998 התמודד על ראשות עיריית ראש העין, והפסיד.
"גרנו אז ארבע שנים בראש העין, וחשבתי שהעיר ראויה למנהיגות חדשה, לדם חדש. אמנם לא עליתי לסיבוב השני ושימשתי חמש שנים חבר מועצה, אבל מבדיקת התוצאות התברר ש־70 אחוז מתושבי השכונות החדשות הצביעו לי".
לקוחות מפורסמים
בשנת 2000 העביר חימי את משרדו לרמת גן, שם הוא נמצא עד היום. הוא ייצג לקוחות מפורסמים רבים, ובהם השר לשעבר שלמה בניזרי, שהורשע בקבלת שוחד; הכדורגלן עומרי קנדה, שבגלל הימורים הסתבך בחובות לעולם התחתון; ראש עיריית קריית מלאכי לשעבר, מוטי מלכה, שהורשע בהטרדה מינית; וקצין מג"ב, ניר סומך, שזוּכה מהריגת שכנו. לאחרונה סגר חימי עסקת טיעון בתיק של רונן ביטי, אביה של כוכבת הילדים עדי ביטי, שהורשע במעשים מגונים בנערות.
השופטת אתי כרייף // צילום: אתר בתי המשפט
עם פרישתו הכפויה של נוה בינואר 2019, בעקבות החשדות הפליליים נגדו, החליט חימי לרוץ לתפקיד. "אחרי מה שקרה עם אפי הסתכלתי ימינה, הסתכלתי שמאלה, ולא ראיתי שום מבוגר אחראי בסביבה. הלכתי מתוך תחושה שאין ברירה אחרת. מאז אין לי חיים, אבל בעיניי זו שליחות".
מערכת הבחירות, שבה התמודד מול עו"ד ציון אמיר, היתה יצרית. הקמפיין נגד חימי טען כי הוא ממשיכו של נוה, והוא אף זכה לכינוי "אפי חימי". ביוני שעבר נבחר לתפקיד, בקולותיהם של 54 אחוז מחברי הלשכה.
אמרת אז שהקמפיין נגדך מרושע ושלעולם לא תסלח לעו"ד אמיר. אתם בקשר היום?
"שמנו הכל מאחורינו והמשכנו הלאה. אנחנו מדברים ונפגשים. אני מכיר את ציון 30 שנה, אין לי בעיה להזמין אותו לארוחת ערב אצלי בבית".
הוא ביקש ממך סליחה?
"אני לא עסוק בהתנצלויות. ציון התקשר ביום הבחירות ובירך אותי על הזכייה. נתַנו לזמן לעשות את שלו, ודיברנו שוב אחרי חודש וחצי. יש לי ארגון לנהל, האגו לא מוביל אותי ואני לא צובר טינות. זאת נדיבות של מנצחים.
"יש רק כמה פעילים בלשכה שאני לא סולח להם, כי טיפחתי אותם, הענקתי להם תשומת לב רגשית, ראיתי בהם חברים בלב ובנפש, וכשהם הפנו לי עורף, הרגשתי נבגד".
"יותר מתאים לי לייצג לקוח"
הוא מתגורר בשכונה הצבאית בראש העין, בבית צנוע שנותן תחושה של מוזיאון. חימי הוא אספן: כמעט בכל פינה בבית אפשר למצוא חפץ עם משמעות היסטורית או אישית. כבר בכניסה, על הרצפה, מונח טלפון ציבורי כתום, שקיבל לפני כשבוע מחבר וטרם מצא לו מקום. מגנטים עתיקים, מהארץ ומחו"ל, מודבקים על הקירות ועל דלת הכניסה כשהם מסודרים לפי נושאים, חלקם נדירים מאוד.
יש כאן פותחני פח עתיקים שכבר עברו מהעולם, קופסת פח של אבקת ביצים מתקופת הצנע, תמונות מצהיבות של השיכון שבו נולד, ופרסומות ישנות לאבקות כביסה ולמרגרינה. ויש גם הספד מרגש של סבא שלו, אברהם, על מות אשתו, כתוב בשפת רש"י עשירה. את כל החפצים רוכש חימי בסיוריו בשווקים בארץ.
בולטים בחסרונם: ספרי משפט ותעודות. חימי לא מרגיש שהוא צריך להוכיח משהו למישהו.
למרות האמון המלא שהוא מביע במערכת המשפט, הוא מעולם לא שאף לכהן כשופט. "יותר מתאים לי ללכת עם האמת של הלקוח מאשר לשבת במקום שבו אשפוט אנשים", הוא מכריז.
נדמה שבשנים האחרונות יש ירידה במעמד השופטים, לא מעט בגלל שורה של פרשיות מביכות. למשל - אפי נוה והשופטת כרייף, אפי נוה והניסיון כביכול לקדם את השופט איתן אורנשטיין לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, המסרונים בין השופטת רונית פוזננסקי־כץ לבין נציג הרשות לניירות ערך עו"ד ערן שחם־שביט ("תיראי מופתעת"), שבהם היא דנה איתו על הליכי המעצר. זה לא פוגע באמון של הציבור במערכת המשפט?
"הציבור הישראלי, בצדק, נכנס לפרטי פרטים, אבל לא תמיד מבין את ההקשר שלהם. במערכת המשפט יש חריגים כמו בכל ארגון.
"כל מועמד לשיפוט מגיע עם המלצות של שופטים, מאמרים, סיכומים ופסקי דין, והמיון הראשוני נעשה בפני ועדת המשנה הראשונה, שבה חברים שלושה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים - חבר כנסת, שופט עליון ונציג של הלשכה. אם עבר את השלב הזה, הוא יוצא לקורס מועמדים לשיפוט, שהוא שבוע הערכה קשה ואינטנסיבי. ניתן לזהות שם מי אינו מתאים.
"לאחר מכן הוא עומד בפני ועדת משנה שנייה, בעלת הרכב הזהה לראשונה, ורק אז מגיע לוועדה לבחירת שופטים. מתוך מאות נבחר קומץ".
השופטת כרייף סיימה את הקורס בציון נמוך, ומונתה למרות זאת.
"בשביל זה יש מסננת של כמה שלבים. נתקלתי בשופטים מצוינים שהתקשו בקורס, וגם להפך. בעיניי, הסינון הקיים הוא רציני. זו טעות לחשוב שמדובר בהליך שטחי".
עושים סדר בנושא ההסמכה. שר המשפטים אוחנה // צילום: יהונתן שאול
איך הרגשת עם חשיפת התכתובות בין נוה לבין השופט אורנשטיין? לכאורה אורנשטיין ביקש שם שראש הלשכה ישמור עליו.
"לטעמי פגעו בו לשווא. מדובר בשופט מצוין ומצטיין, אחד הטובים בארץ, שראוי לתפקידו כנשיא. אני מניח שכל הצדדים היו שמחים אם התכתובת הזו לא היתה באה לאוויר העולם.
"הנורמות אז היו שונות, ואני מדבר על הקדנציה הנוכחית. אצלי, מהרגע שאני נכנס למשרד, הטלפון נמצא אצל המזכירות שלי. הן מקבלות שיחות ורואות את כל ההודעות. אגב, מאז נכנסתי לתפקיד, הווטסאפ שלי ממש משעמם".
הכנסים שעורכת הלשכה, שבהם מתחככים עורכי דין בשופטים שהם מופיעים בפניהם מדי יום, ראויים לדעתך?
"ימי עיון או כנסים הם הדרך לעשות סחר בדעות. השופטים הם מרצים משמעותיים".
למה לא להחזיר את משוב השופטים, שהיה נהוג בלשכה עד לתקופתו של נוה, שבו דורגו השופטים לפי יעילות, בקיאות בחומר, מזג שיפוטי וכדומה?
"אני מתנגד לזה. פה זה לא ריאליטי. בחירת שופטים אינה תחרות מלכת היופי או מאסטר שף. זה מקצוע רציני ואחראי, והליכי המיון משמעותיים ומכובדים".
יש לך אפשרות לשקם קצת את האמון של הציבור ושל הפוליטיקאים במערכות המשפט?
"אני בקשר עם אנשי אקדמיה, שופטים בדימוס ופוליטיקאים בכירים לשעבר כדי ליצור איחוי בין הצדדים. הוויכוח הוא על משקלן של הרשויות. האם הכנסת והממשלה חזקות יותר מבית המשפט. באיזון הדק הזה יש קרע גדול, ותקופת בחירות היא מועד גרוע לטיפול בסוגיה.
"הצוות שהקמתי ינסח אמנה לשיתוף פעולה. הייתי רוצה שהמשילות תתקיים, ומצד שני לאפשר לבג"ץ למתוח ביקורת על ההליכים. בג"ץ הוא מבצרם של האזרחים, ואסור לפגוע בו. רק גוף מקצועי לא פוליטי, כמו הלשכה, יוכל ליצור פיוס ולהציב גבולות ברורים".
משה לדור // צילום: גדעון ממרקוביץ'
קשה שלא לראות בלשכת עורכי הדין, כפי שהיתה עד לפני שנה, גוף פוליטי - במיוחד לאור מה שקרה בוועדה לבחירת שופטים, שבה מכהנים שלושה שופטים מבית המשפט העליון, שני שרים, שני חברי כנסת ושני נציגים של הלשכה. בעבר היתה ידם של נציגי הרשות השופטת על העליונה, אבל שקד ונוה שינו את הנוסחה, והברית ביניהם יצרה קואליציה של שישה נציגים מול שלושת השופטים.
אתה מאמין שהוועדה מאוזנת?
"אני בטוח שהיא מאוזנת ומקצועית. זה הסידור הטוב ביותר לבחירת שופטים".
למה לא לשנות את הרכב הוועדה, שתהיה דומה לוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות הציבורי, שמורכבת רק משופט בדימוס ומנציגי ציבור, ולא מפוליטיקאים?
"דווקא משום שאנחנו רוצים שופטים מכל הסוגים, מכל הגוונים ומכל שכבות האוכלוסייה, הוקמה ועדה מאוזנת. נבחרי ציבור מייצגים את המשילות, עורכי הדין הם אנשי המקצוע, ויש את שופטי בית המשפט העליון, שמכירים את המועמדים ואת פסקי הדין שלהם.
"מדוע מנהל מחלקת כירורגיה נבחר על ידי רופאים אחרים, ולא על ידי אנשי ציבור? אולי נמנה גם מפקד טייסת על ידי ועדה ציבורית?"
אז למה לא לחשוף לציבור את הפרוטוקולים של הוועדה? ככה תהיה שקיפות.
"אני נגד חשיפת השיקולים של בעד ונגד. נראה את צה"ל חושף את השיקולים למינוי אלוף פיקוד. החטטנות מתחילה לעבור כל גבול. בסוף עוד נדרוש פרוטוקול שיראה מדוע בחרו במישהו למנהל הכור האטומי".
"בישראל לא תופרים תיקים"
לפני כארבעה חודשים פנה חימי ליועץ המשפטי מנדלבליט וביקש לפתוח בחקירה אם המשטרה הפעילה לחצים פסולים על ניר חפץ, כדי שיהפוך לעד מדינה בתיק 4000 (וואלה־בזק). לדבריו, "בזכות הפנייה הזאת הוקם צוות מיוחד, שכולל חברי לשכה ואת המשנה ליועמ"ש לעניינים פליליים, עו"ד עמית מררי, וביחד נתקין תקנות שיבטיחו הליך חקירה הוגן.
"המטרה היא לעגן את זכויות הנחקר. אמצעי לחץ בלתי מידתיים, כמו חדירה לנושאים אינטימיים, מובילים לכך שהנחקר הופך לעד מדינה מהסיבות הלא נכונות.
"כשמדובר בחקירה של ראש ממשלה יש לעיתים להיטות יתר, וחבל שכך. נראה לי מוזר לעשות חיקור דין באוסטרליה רק בגלל סיגרים ושמפניה ורודה".
אז הכל בגלל פוליטיקה?
"תעברו לשאלה הבאה".
איך הרגשת כשראש הממשלה אמר שצריך לחקור את החוקרים?
"כבעל דנ"א של סנגור, זעקת חף מפשע נוגעת לליבי. עולמו של המואשם בפלילים חרב עליו, והוא מדבר מנהי ליבו. כראש ממשלה, אני מאמין שהוא היה צריך להתבטא אחרת. הבחנתי שאחרי שעבר את הסערה הראשונית, ההתבטאויות שלו הפכו ממלכתיות יותר".
אתה חושב שיש צדק בטענות שההתנהלות של הפרקליטות כלפיו היתה לא מאוזנת?
"הסתובבתי בפרקליטות וחיפשתי מכונות תפירה, אבל לא מצאתי. במדינת ישראל לא תופרים תיקים. לעיתים יש טעויות בקונספציה. כולנו בני אדם".
לדעתך, ראש הממשלה יכול לנהל את ענייניו המשפטיים ובאותו זמן להמשיך לנהל את המדינה?
"אני רואה לנגד עיניי את חזקת החפות. יש חוק שקובע שראש ממשלה יכול להמשיך לכהן בתפקידו עד לקבלת פסק דין חלוט".
יש לך הערכה מדוע מיהרו להגיש את כתב האישום שעות ספורות לאחר שנתניהו ויתר על החסינות, ובזמן שהוא היה בוושינגטון?
"לא הייתי מגיש את כתב האישום כשראש הממשלה נמצא בשליחות מדינית. אפשר היה להמתין כמה ימים. אבל אני חושב שזה לא מהותי".
מה דעתך על מה שקרה בין היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, לבין מ"מ פרקליט המדינה, דן אלדד? מנדלבליט התנגד למינוי ואז נאלץ לוותר.
"מדובר באנשים רציניים, שחייבים לפתח שיח יותר פורה וענייני. כסנגור פלילי אני מכיר אישית את עו"ד ליאת בן ארי, וגם את עו"ד דן אלדד. שניהם ראויים ואנשי מקצוע מהשורה הראשונה. חבל לי שדווקא מתוך הפרקליטות נלחמים באנשים שהם בשר מבשרם.
עם רעייתו חנה ובנותיו נועם (מימין) וטל
"המסע נגד דן אלדד הוא מדאיג ומקומם. טוב היה אם בכירי הפרקליטות ישקלו את מעשיהם בשנית ולא יכרסמו בדימוי של הגוף שבו הם עובדים. שילכו לעשות קצת חשבון נפש".
פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, אמר שהמינוי של אלדד נועד להחליש את מערכת המשפט.
"היית מציע למר לדור שישמור את הגיגיו לעצמו, זקנתו מביישת את נעוריו. הביקורת שלו לא ראויה ולא מכובדת. שיכתוב ספר זיכרונות במקום לפגוע בפרקליטות".
משה לדור מסר בתגובה: "האמירה של אבי חימי מראה שהוא לא קרא אף אחד משלושת המכתבים שכתבתי לפרקליטים, שמטרתם היתה לבקש מדן אלדד תשובות לפרקליטים, לא לי. שחימי יגיד לי בדיוק על מה הוא חולק עלי לפני שהוא משמיע סיסמאות, כי בניגוד אליו, כל הפרקליטים מזדהים לחלוטין עם המכתב. הוא ראש לשכת עורכי הדין ואנו אמורים לתת משקל לדברים שהוא אומר.
"חימי טועה. הוא שולח אותי לכתוב ספר, אבל מבחינתי ספר נועד לקדם את עצמך, וזו לא היתה המטרה שלי. זו מחויבות אישית. הפרקליטים חשבו שראוי שדן אלדד יתמודד עם הביקורת כלפיו. אם חימי מבקר אותי, אז הוא לחלוטין לא הבין את מטרת המכתב".
"מינגלינג לא מעניין אותי"
מה חשבת על ההחלטה של שר המשפטים להקים ועדה לבדיקת התפקוד של מח"ש, שהיועץ המשפטי התנגד לה ולבסוף בג"ץ הקפיא את פעילותה?
"עד היום היה נהוג שחוות דעת של היועמ"ש כמוה כהנחיה. הממשלה לא קיבלה את ההתנגדות של מנדלבליט, והשאלה כאן הרבה יותר רחבה. האם אנחנו נותנים מעמד בכורה לשומרי הסף, או מאפשרים לממשלה למשול? לטעמי אפשר לשלב בין הדברים.
"אם הממשלה חושבת שראוי להקים ועדה כזו, זה לגיטימי. נבחרי ציבור צריכים להקשיב לרחשי הקהל. עם זאת, לא היה אסון גדול אם היו מחכים עד שתוקם ממשלה חדשה. זו הסיבה שהלשכה צריכה לקבוע גבולות של פיוס.
"כל גוף, גם בית המשפט העליון, אינו חסין מביקורת. אבל צריך גם להבין שיש בסיס לחיים הדמוקרטיים, והוא מערכת שלטון איתנה. אם נפגע בבתי המשפט, בפרקליטות ובמשטרה, בסוף נפגע בעצמנו".
אתה לא חושב שיש למערכת בעיה כשהליכים משפטיים נמשכים שנים? כשבבית הדין לתעבורה יש תור אינסופי?
"מאחר שיש מעט שופטים, צריך לחזק את הליכי הגישור והבוררות שמחוץ למערכת המשפט. השופטים בישראל הם מהעסוקים ביותר בעולם. במדינות אחרות, בתי משפט עליונים מתמודדים עם 150 תיקים בשנה. אצלנו יש 15 שופטים שמתמודדים עם אלפי תיקים, משום שהם יושבים גם כערכאת ערעור וגם כבג"ץ.
"לכן אני בודק את הרעיון להקים ערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי, כדי שהעליון ישמש בג"ץ וידון רק בנושאים חוקתיים. למעשה, נפריד בין העליון לבג"ץ. זה מהלך יקר, שידרוש תקציבים גבוהים. הקמתי צוות חשיבה רב־תחומי בנושא".
חימי רוצה למתג את לשכת עורכי הדין כגוף מקצועי הנוהג בשקיפות ובמחויבות חברתית. באתר הלשכה מופיעות מדי יום הצעות למכרזים, פרוטוקולים של ישיבות ומינויים חדשים. "אנחנו עושים בדק בית וחשבון נפש", הוא אומר. "הלשכה צריכה להתנהל אחרת מבעבר. פה זה לא הכור האטומי, וחשוב שעורכי הדין יידעו שלא מסתירים מהם דבר. נטל האחריות הוא עלי, אני זה שצריך לשנות את תדמית הלשכה".
במה למשל?
"אחד הנושאים הכואבים היה הבוררויות, שנועדו להקל את העומס של בתי המשפט, ובצידן שכר טירחה גבוה. הקמתי ועדה בראשות שופטת בדימוס, נציג של הפרקליטות ועורך דין פרטי, והם אלה שמקבלים את כל הבקשות לבוררות וממליצים את מי למנות. אני רק חותם ולא מתערב. אין פה מקורבים.
"יש מאגר, וכל אחד יכול להירשם אליו (בעבר, עורכי דין או שופטים שרצו לעסוק בבוררויות, שלצידן רווח כלכלי רב, נאלצו לפנות למועצה הארצית או לאפי נוה עצמו, מה שריכז בידו כוח רב וגרר ביקורת קשה; ט"א, י"א). הצבתי רק תנאי אחד: שיהיה מגוון. חשוב שהבוררים יהיו צעירים ומבוגרים, יהודים וערבים, נשים וגברים.
"מאחר שהנושא החברתי הוא בדמי, הקמתי חטיבה חברתית, והצטרפנו כידידי בית המשפט לעתירה הנוגעת לשיטור יתר כלפי העדה האתיופית. השבוע התחלנו מיזם חדש, בשיתוף בית הנשיא ומחלקת החנינות במשרד המשפטים, והעמדנו 150 מתנדבים שיפעלו למחוק רישומים פליליים של יוצאי אתיופיה שהורשעו בהפרת סדר ציבורי בלבד.
"לראשונה הגשנו בקשה לבית הדין האירופי בהאג, במטרה לייצג את עמדת המדינה בתלונה על פשעי מלחמה לכאורה בעזה ובאיו"ש. יש לנו גם רשימת פרויקטים שקשורה לגישורים בחברה הערבית, בסיוע לזכויות אדם ונגד עושק קשישים. אפילו הכשרנו 400 עורכי דין כדי שישמשו חובשים במד"א".
החלטת לבטל את היחידה הפרלמנטרית, שהסתובבה בכנסת ושמרה על קשר עם המחוקקים.
"נכון. חשוב לי להעביר מסרים מקצועיים, ומינגלינג לא מעניין אותי. בשביל מה הם היו קיימים, אם לפני חצי שנה 83 ח"כים חתמו על הצעת חוק להוריד את ציון המעבר של בחינות הלשכה ל־50? בשביל מה כל הפוצי־מוצי הזה אם בסוף היחידה הפרלמנטרית פועלת בניגוד לעקרונות הלשכה?
"פוליטיקה ועריכת דין הן שני עולמות שונים. עם כל הכבוד, לא הח"כים יקבעו מהו גובה הציון. היום הוא עומד על 60, וזה קו אדום מבחינתי. אין לי בעיה לצאת למלחמה עם כל הכלים שעומדים לרשותנו. נשבית את המערכת ולא נופיע בבתי המשפט. נראה את הח"כים מנהלים בעצמם את מערכת המשפט.
"כמו שהכנסת לא קובעת מהו ציון עובר בבחינות הרפואה ולא קובעת איך מהנדסים יוכשרו, כך היא לא יכולה להתערב בלשכה".
אתה חושש ממספר עורכי הדין שיציף את השוק אם יורידו את ציון המעבר?
"אני עושה סדר בכל נושא ההסמכה, כי סטודנטים למשפטים ומתמחים הם הילדים שלנו. ביחד עם שר המשפטים, אמיר אוחנה, הקמנו ועדה ציבורית ששוקלת לחייב סטודנטים לעבור בחינות סינון של הלשכה בסיום שנה א', נוסף על בחינת ההסמכה, כדי לקבוע כבר בהתחלה אם הם מתאימים למקצוע, או שיעברו למסלול אחר.
"המוסדות האקדמיים מתנגדים למהלך ורוצים באופן טבעי להכשיר כמה שיותר אנשים, כי מדובר גם בעסק כלכלי. אני בעד המכללות ובעד מוביליות חברתית, אבל למה שסטודנט יבזבז כסף על משהו שאינו מתאים לו? בכל שנה נכשלים בבחינות ההסמכה כ־30 אחוז. אני רוצה למנוע מהם את עוגמת הנפש".
למה לא דרשת ממבקרת הלשכה לשעבר, עו"ד נורית ליברמן, שתחזיר את 2.4 מיליון השקלים שהרוויחה במהלך שבע שנות כהונה, בלי להנפיק אפילו דו"ח ביקורת אחד?
"זה הוציא אותי מדעתי. היה פה ליקוי מאורות. רציתי לזרוק אותה מהיום למחר, אבל זה לא היה אפשרי, ולכן הגענו איתה להסדר פרישה. רציתי לתבוע את הכסף, אבל נאמר לי שבמשך שנים לא נעשה לה שימוע ולא הובהר לה שהיא חייבת לפרסם דו"חות.
"היום יש מבקר חדש, ואני לא חושש מביקורת. הוקמה בלשכה ועדת ביקורת נשכנית, שאחד החברים בה הוא עו"ד פיני פישלר, שנחשב למבקר החריף ביותר של המשטרה. אם עשינו טעות, נפיק את הלקחים".
tala@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
