1. "התפשטות"
סרטו המלחיץ וגדוש הכוכבים של סטיבן סודרברג מ־2011, שזוכה בשבועות האחרונים לעניין מחודש, נראה כעת כמי שניבא את התפרצות וירוס הקורונה. המותחן המדעי הנ"ל עוקב אחר התפשטותו המהירה של וירוס מסתורי (שהשפעתו קטלנית בהרבה מהקורונה), ומתעכב על האופנים הקיצוניים שבהם מצב החירום הגלובלי משפיע על השגרה והופך את החיים להתקף חרדה קולקטיבי. מה שהופך את "התפשטות" למפחיד יותר מרוב סרטי האימה שבנמצא הוא הריאליזם הבלתי מתפשר שלו, והתחושה שמה שמוצג בו באמת עשוי לקרות. עם מאט דיימון, מריון קוטיאר, ג'וד לאו, גווינת' פאלטרו, בריאן קרנסטון ועוד.
2. "לחיות בקטן"
מאט דיימון מככב גם בסאטירת המדע בדיוני הזאת של הבמאי אלכסנדר פיין ("דרכים צדדיות", "אודות שמידט"), שמתארת מציאות שבה המין האנושי מחליט לכווץ את עצמו כדי להיאבק בבעיות שמאיימות להכחיד אותו (כמו צפיפות אוכלוסין ואסונות אקולוגיים). דיימון מגלם גבר כל־אמריקאי שננטש בידי אשתו בזמן שהוא עובר תהליך כיווץ. בצר לו, הוא בונה לעצמו חיים חדשים ובודדים בקהילה יוקרתית המיועדת לאוכלוסייה זעירה, עד שחייו משתנים בעקבות מפגש לא צפוי עם אסירה פוליטית מווייטנאם. כריסטוף וולץ, בתפקיד מצוין, מגלם את שכנו הנהנתן של הגיבור. למרות שהפוטנציאל לא ממומש עד הסוף, מדובר בסרט קליל ומושקע עם רעיונות מעניינים.
3. "מחתרת השישה"
סרט האקשן החדש של מייקל ביי ("הפריצה לאלקטרז", סרטי "רובוטריקים") הוא שעתיים נטו של מרדפים ופיצוצים, עם ריאן ריינולדס בתור מיליארדר שזייף את מותו והמציא את עצמו מחדש כמנהיג של יחידה סודית סטייל משימה בלתי אפשרית. ביי כבר עשה סרטים מבדרים יותר, אבל "מחתרת השישה" רחוק מלהיות סרט משעמם, ויש בו כמה וכמה רגעים שיגרמו לכם לשפשף את העיניים בתדהמה מרוב שהם סרי טעם. ליאור רז מגלם דיקטטור מרושע שנמצא על הכוונת של גיבורנו.
4. "גטסבי הגדול"
כשהוא יצא לאקרנים ב־2013, הגדרתי את סרטו של באז לורמן ("מולין רוז'"), שמגיש עיבוד נוסף לספרו הקלאסי של סקוט פיצג'רלד, כסרט של מייקל ביי לבנות. סרטו הראוותני והתזזיתי של לורמן הוא דרמה רומנטית־תקופתית שתקועה בתוך גוף של בלוקבסטר הוליוודי, ושנראית לפרקים כמו ערימה גבוהה של מגזיני אופנה שעמודי הכרומו שלהם קמו לפתע לחיים. לאונרדו דיקפריו מככב בתפקיד הראשי כמיליונר מסתורי, והוא לוהט ברמות של "רומיאו ויוליה" (שגם אותו ביים לורמן). עוד משתתפים: טובי מגווייר, ג'ואל אדגרטון וקארי מאליגן, בתור דייזי, אהובתו הבלתי מושגת של הגיבור. ריקני כמו מופע זיקוקים, אבל גם מרהיב כמוהו.
5. "האירי"
למקרה שטרם מצאתם את הזמן המתאים לשקוע אל תוך יצירת המופת האפית הזאת של מרטין סקורסזה, טוב תעשו עם תנצלו את ההזדמנות הנוכחית. דרמת הפשע הנ"ל, שאורכה שלוש שעות וחצי, מהווה סיומת מפעימה לעשור פורה ומגוון שהיה אחד מהטובים בקריירה של סקורסזה, ומצטרפת מיד לקלאסיקות המאפיה הקודמות שהאיש היקר הזה הוציא תחת ידיו ("רחובות זועמים", "החבר'ה הטובים", "קזינו", "השתולים").
יותר מכך, הסרט גם משמש כאקורד סיום מושלם ורב־רבדי. גם לשחקנים האדירים שלוקחים בו חלק (רוברט דה נירו, ג'ו פשי, אל פאצ'ינו, הארווי קייטל), גם לז'אנר סרטי הגנגסטרים, וגם לסקורסזה עצמו. בהתבסס על דמות אמיתית (ובעזרת לא מעט אפקטים דיגיטליים, ש"הצעירו" את השחקנים הקשישים), דה נירו מככב בתור מאפיונר בכיר שבמקרה נמצא בכמה מהצמתים הכי מרכזיות (והכי עטויות מסתורין) בהיסטוריה האמריקאית של המאה ה־20. עזבו אתכם מכך שהסרט קיבל אפס אוסקרים בטקס האחרון. הוא אוכל את רובם בלי מלח.