המקום שבו נפגשנו עם שלושת תתי־האלופים (מיל') לצורך הצילומים לכתבה היה לטרון, והוא נבחר על ידיהם כדי להעביר מסר כבר ברגע הראשון. "אנחנו יודעים שהשעה על הפנים והצלם בטח יהרוג אותנו על מזג האוויר הקר", אמרו לנו בלי נימה של התנצלות, "אבל להפתעת ישראלים רבים, לטרון נמצא מעבר לקו הירוק וכך גם שער הגיא. כביש 1 נשלט כולו מהרי השומרון, ואנחנו כאן כדי לוודא שלא נזדקק שוב לשיירות לירושלים".
השלושה - תא"ל (מיל') אמיר אביבי, תא"ל (מיל') הראל כנפו ותא"ל (מיל') נחמיה סוקל - הם חלק מתנועת "הביטחוניסטים", שהוקמה על ידי קצינים בכירים ומפקדים עתירי ניסיון כגוף לעומתי, בעל דעות ימניות, מול "מפקדים למען ביטחון ישראל". בתנועה מעוניינים, מלבד העברת המסרים, גם להעצים את הקצינים ואת המפקדים בצה"ל ולייצר מציאות שבה אין חשש להביע דעות לאומיות.
אביבי (50), יוזם התנועה, שירת בעברו כראש לשכת הרמטכ"ל בוגי (משה) יעלון, מפקד בית הספר להנדסה צבאית, סגן מפקד אוגדת עזה והסגן הצבאי של מבקר מערכת הביטחון. "שנים רבות אני מתוסכל מהתופעה של קצינים בכירים שמציגים בעיניי עמדות שמנוגדות לחלוטין לתפיסה הצבאית ולתורה הצבאית, בשם אג'נדות מדיניות כאלה ואחרות", הוא מסביר את המניע להקמת "הביטחוניסטים".
"הרגשתי שהגיע הזמן לעשות מעשה ולהשמיע בציבור ובקרב מקבלי ההחלטות אמירה מקצועית ברורה באשר לצרכים הביטחוניים של ישראל לטווח ארוך. אנחנו פה כדי לשבור את ההגמוניה המתמשכת ולהשמיע קול של אלפי קצינים שחושבים אחרת. לא ייתכן שב־15 השנים האחרונות קיים תהליך שבו ב'שם הביטחון' מקדמים רעיונות שהם אנטיתזה לביטחון".
בתנועה, שפעילותה נתמכת על ידי תורמים יהודים מהארץ ומהעולם, שמים דגש מיוחד על ההיבט ההסברתי במטרה להנגיש לציבור את הצרכים הביטחוניים. הם טוענים כי יש תופעה שבה רוב הקצינים הבכירים כותבים מסמכים חשובים ובעלי עומק עבור מכוני מחקר אולם השפה הגבוהה והמונחים המקצועיים עוברים מעל האזרחים. לכן הם מבקשים להשתלט על הרשתות החברתיות (בטוויטר ובפייסבוק הם habithonistim), על בתי הספר התיכונים, על המכינות ועל האוניברסיטאות כדי להעביר את המסרים, או כמו שמנסח זאת אביבי: "לקחת מציאות ביטחונית מורכבת ולפשט אותה לארבעה שקפים באינסטגרם".
"אפשר להעביר מסרים דרך הפוליטיקה או דרך הרגליים - למשל טיולים בבקעה לתלמידי תיכון, למובילי דעה, לתיירים - וזה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות", אומר אביבי, "לחרוש איתם את הארץ היפה שלנו, להסביר להם את המצב הביטחוני מהזווית שלנו, שעד עכשיו לא היתה מיוצגת על ידי גנרלים בתקשורת. לא ניתן יד לכך שהתקשורת נותנת במה רק לאותם גנרלים, שמבחינתנו נטשו את המקצוע. נהיה בכל מקום להציג עמדה מקצועית כנגד ובכל מקום שהם יאמרו דברים שאינם הולמים את העולם המקצועי שממנו באנו - אנחנו נבהיר את זה ונעמוד על הצרכים הביטחוניים. כשמדובר בביטחון ישראל, אין לי חוש הומור ולא סבלנות".
"דה־לגיטימציה לימין"
"אני רואה הגמוניה של קצינים - בכל רמות הפיקוד - שעברו שטיפת מוח לכיוון מסוים במסגרת תהליך אוסלו שנכשל לחלוטין במגע שלו עם השטח", מסביר כנפו (55) את מניעיו להצטרף לתנועה, "במשך שנים הם מסרבים להכיר בכישלון ומפילים אותו על כל מיני גורמי חוץ, במקום על הרעיון הגרוע". כנפו שירת כמח"ט שומרון בשיא האינתיפאדה השנייה, ונחשב למי שהצליח לייצב את הגזרה ולמנוע מאות פיגועים. הוא גם שירת כראש מטה פיקוד דרום תחת יואב גלנט והיה מפקד פו"מ במכללות.
בקעת הירדן // צילום: גיל אליהו/ג'יני
"אותם הקצינים", הוא ממשיך, "לא מבינים שהעולם זז והמציאות בשטח אחרת. האויב אחר, המזרח התיכון אחר ואצלם בתפיסה כלום לא השתנה. כשאביבי פנה אלי, החלטתי להצטרף לתנועה בתוך שלוש שניות. מבחינתי מדובר במקום מצוין לחזור בו לבייסיק, לתורת הביטחון, ולבחון את כל המצב מחדש. אני בטוח שהמהלך יניב רעיונות חדשים שלא היו קיימים, ותוכנית המאה היא רק אמצע הדרך. הגיע הזמן שאנשים טריים וחדשים יבחנו את העסק, ואנחנו פה לתת את האפשרות לדברים.
"התקשורת מסתירה דעות ימין או מראה אותן כמשהו אידיוטי או לא לגיטימי. אני חי את הרשתות החברתיות בגלל שאני נמצא המון בחו"ל, כיום כמדריך טיולים, והדרך היחידה שלי להתקשר עם אנשים וחברים זה בעזרת האצבעות, ברשת החברתית - פייסבוק. אז כותבים לי שאני ביביסט, אני ממש רואה איך אנשים מאבדים את היכולת לחשוב בדיונים ביטחוניים, הכל עוסק בכן ביבי ולא ביבי".
כמי שמבקש להעלות דעות ימניות, יש לכנפו כמובן ביקורת קשה גם על "שוברים שתיקה": "העובדה שהם פונים אל העולם שילחץ על ישראל זה לקוי מהשורש וחמור מאוד. אין לי בעיה לשבת ולשמוע טענות של חיילים, ובעצמי כמח"ט ראיתי דברים לא טובים בשטח. אז כן, אני מנסה להיות אובייקטיבי אבל האובייקטיביות שלי נגמרת כשישראלי־יהודי הולך מחוץ לגבולות המדינה במטרה ללכת נגדה".
סוקל (52), בעברו ראש המטה של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל, מסביר כי בניגוד לשני חבריו, הוא הגיע ל"ביטחוניסטים" ממקום של תקווה ולא ממקום של תסכול: "מה שמניע אותי הוא לא ללכת נגד קצינים עם דעות שאינן כמו שלי, אלא דווקא התעוררות של כל מיני רעיונות שהגיעו בעקבות תוכנית המאה של טראמפ ועוד נושאים סביב השיח של פתרון אפשרי לכל מיני כיוונים. לתחושתי, הקול הביטחוני שהוצג עד היום מייצג בעיקר עמדות מדיניות שמאליות, שקיימת בהן אג'נדה מדינית ולאו דווקא ביטחונית".
"הביטחוניסטים" אמנם מציגה עצמה כתנועה א־פוליטית, אבל אנשיה מבהירים כי הם רואים בבקעת הירדן צורך קיומי, סבורים שצה"ל צריך חופש פעולה מוחלט באיו"ש, מאמינים שהתיישבות היא מכפיל כוח ולא נטל, ושאין היתכנות ממשית למדינה פלשתינית באיו"ש.
מה בכל זאת הם מציעים לגבי הסכסוך, בעיקר בימים שבהם תוכנית המאה של טראמפ כוללת הקמת מדינה פלשתינית עתידית? בהקשר זה סבורים בתנועה שהגיעה העת להעלות רעיונות חדשים כגון תוכנית מדינית הקוראת לעגן את הפתרון למדינה פלשתינית בעזה וצפון סיני תוך מתן אזרחות פלשתינית לכל התושבים הפלשתינים ביהודה ושומרון, ולקבור רעיונות שאבד עליהם הכלח כמו הסכמי אוסלו.
אין גמישות בביטחון
"בנסיגה מבקעת הירדן ובשלילת חופש הפעולה של צה"ל ביהודה ושומרון טמונה סכנה קיומית", מבהיר אביבי, שכתב דברים ברוח דומה גם לראש הממשלה, בנימין נתניהו, "אנו מאמינים שישראל נמצאת בצומת דרכים היסטורי שבו בשלו התנאים להחלת ריבונות בבקעה למען הבטחת קיומה הפיזי הנצחי של המדינה. שעת כושר זו מחייבת גילוי מנהיגות והעברת החלטה בממשלה להחלת החוק הישראלי על הבקעה במובנה הרחב".
כנפו מעביר ביקורת על התבטאויות של קצינים בכירים בעניין ומבהיר כי מבחינתו, "מי שטוען שהבקעה מבחינה קרקעית אינה נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה להגנה על מדינת ישראל הוא אחד משני דברים - או שאינו מכיר את התורה הצבאית, או שמישהו משלם לו לומר את מה שהוא אומר. אני לא מבין איך גנרלים שהיו בשטח ומבינים את חשיבותה של הבקעה, מתבטאים כנגד הסיפוח. שימו לב שאין טיולים שנתיים של בתי ספר לבקעה - איך דור חדש יכיר את הערך של המקום? מבחינתם הוא מעבר להרי החושך".
"גם בהיבט של התיישבות וגם בהיבט של המרחב עצמו - לבקעה יש משקל ביטחוני אדיר", מוסיף סוקל, "רבות מהאמירות שנשמעות מיוצאי צבא בכירים שמבטלים את החשיבות הזו, מעידות כי מדובר במי שמשרתים אג'נדה פוליטית. אחר כך אנחנו רואים אנשים שנכנסים לפוליטיקה ומקצינים את זה עוד יותר. חשוב לנו להציג עמדה ודעה שבאות מהמקום הביטחוני ונשארות שם ברקע ובהבנה של הצורך הביטחוני ומנסות להתנתק מהאג'נדות הפוליטיות כמה שניתן. אני לא מצליח להבין איך מפקדים שגדלו בשטח מסוגלים לדבר על ביטחון ישראל כשאין מרחב שהוא חלק מהמדינה שמאפשר הגנה על המדינה".
השלישייה לא מרפה מנושא הבקעה וממשיכה לתקוף את הגנרלים בעבר שמתבטאים נגד הסיפוח. "בעניין סיפוח הבקעה, יש פה מסרים מטעים כלפי הציבור", אומר אביבי, "יש הקמים ואומרים שהבקעה היא גבול ביטחוני, אבל מה מסתתר מאחורי הדברים? האם מדובר ברצועת ביטחון שביום מן הימים ניסוג ממנה וכעת נעשה ניסיון לקנות זמן, קצת בדומה לתוכנית הגרעין? זו הטעיית הציבור.
"אנחנו באים ואומרים שמדינת ישראל שמקבלת החלטות עקרוניות, צריכה להסתכל 100 שנה קדימה בראייה ארוכת טווח ולא בראייה טקטית של מה שיהיה בעוד עשור. העיקרון מבחינתנו הוא שמדינת ישראל צריכה להיות בקו שבו היא יכולה להגן על עצמה בלי להיות תלויה באף אחד אחר".
על "מפקדים למען ביטחון ישראל" אומר אביבי: "עמיתינו מנסים לייצר התנגשות בין צורכי הביטחון של מדינת ישראל לבין הימנעות ממתן אזרחות ל־2 מיליון פלשתינים שחיים ברשות הפלשתינית. הם טוענים שהביטחון הוא גמיש, נסתדר עם טכנולוגיה וכוחות בינלאומיים ועם פלשתינים מגוירים. אנחנו אומרים שהמציאות היא בדיוק הפוכה - הביטחון שלנו קשיח ולא גמיש, ואיתו לא משחקים.
"בסוף אנחנו כאן להעצים גם את הקצינים ואת עשרות האלפים שחושבים כמונו ושתקו עד עכשיו, וגם את הציבור. לעם ישראל יש חושים מצוינים, ואנשים מבינים מה נכון ומה לא, ונמצאים בדיסוננס שמה שהם חושבים הפוך למה שאומרים הגנרלים בשמאל. גם בתרבות הצבאית נוצרה מגמה של הזדהות גוברת עם תהליכים מדיניים ועם הצורך הביטחוני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו