כששחקנים נשאלים בראיונות על סצנות אינטימיות שבהן כיכבו, הם משיבים בדרך כלל באותן קלישאות. "הבמאי דאג שההרגשה תהיה שהכל טבעי", "הצוות פינה את הסט כדי להבטיח פרטיות", "הסצנה נערכה בצורה אמנותית", וכמובן - "העירום היה עשוי בטעם טוב".
אלא שההיסטוריה של הוליווד רוויה בלא מעט שחקנים, ובעיקר שחקניות, שנותרו עם צלקת נפשית, רגע אחרי שהבמאי צעק "קאט", בעקבות סצנות שבהן השתתפו שלא לשביעות רצונם.
נטלי פורטמן, למשל, הודתה בעבר שהיא מתחרטת ש"פעלה בניגוד לתחושת הבטן שלה" והצטלמה בעירום מלא לסרט "מלון שבלייה" של ווס אנדרסון מ־2007. "בסוף נותרה ממנו רק סצנת מין שזמינה לצפייה באתרי פורנו", סיכמה בצער.
מריה שניידר סחבה שנים של טראומה בעקבות סצנת המין הנועזת במיוחד שלה עם מרלון ברנדו בסרט "הטנגו האחרון בפריז" של הבמאי האיטלקי ברנרדו ברטולוצ'י, מ־1972. הסצנה המדוברת, ששניידר סיפרה כי חשה שנכפתה עליה, לא הופיעה כלל בתסריט והובאה לידיעתה רק בבוקר יום הצילומים עצמו.
אפילו שרון סטון נותרה מבועתת בתום הקרנת הבכורה של "אינסטינקט בסיסי" מ־1992, כשצפתה בסצנת פישוק הרגליים המפורסמת שלה בחדר החקירות, שצולמה מזווית קרובה וחושפנית בהרבה משציפתה. בתגובה סטרה סטון בחוזקה בפניו של הבמאי, פול ורהובן, וסיננה לעברו בזעם: "הלוואי שהיית הגון מספיק לתת לי לצפות בסצנה הזאת לבדי, קודם".
יהודה דואניס. "חשוב שלא ייחצו גבולות"
למרבה השמחה, בהוליווד מודל 2020 מקרים כאלה הופכים אט־אט לטאבו. בשנתיים האחרונות המושכים בחוטים נדרשים יותר ויותר לסוגיות דוגמת שוויון הזדמנויות במקום העבודה, שוויון שכר בין גברים לנשים ומדיניות בסיסית שלא תסבול כל התנהגות בלתי נאותה. התעשייה, שעסוקה בבנייה מחדש של הקוד האתי ובהצבת חוקים ברורים בעידן שאחרי פרוץ גל MeToo, עושה הכל כדי להבטיח ששחקנים יחושו בטוחים בסביבת העבודה שלהם, גם ברגעים החושפניים ביותר שיש.
"לפני שנתיים גרמנו לאדמה מתחתינו לרעוד. זה התחיל בתעשיית הבידור, אבל הרעש הגיע לכל קצות תבל", מסבירה גבריאל קרטריס, נשיאת איגוד השחקנים האמריקני, המייצג 160 אלף שחקנים, שדרנים, זמרים ועובדי תעשיית התקשורת בארה"ב. קרטריס, שלעד תיזכר כאנדריאה זקרמן מ"בוורלי הילס 90210", מתגאה ש"במבט לאחור, מדובר בהצלחה גדולה שאנחנו עדים לה עד היום, אבל לפנינו עוד כברת דרך משמעותית".
לדברי קרטריס, איגוד השחקנים מציב כיום בכללי התנהגות מפורטים בדאגה לרווחת חבריו, "כדי שירגישו בטוחים בכל סיטואציה". מדובר בהוספת סעיפים מיוחדים בחוזי העסקה, בהגדרות משפטיות מדויקות יותר בנוגע לקווים שאסור שייחצו ובשדולה לחקיקת ממשל רחבה, שתוחל על כל ארה"ב ותטפל בנגע ההטרדות המיניות במקומות העבודה.
"אני עובדת מדי יום ומתייעצת עם מומחים משפטיים כדי להבטיח שתעשיית הבידור תשתנה לטובה", היא אומרת. "הוליווד עוברת רפורמה רצינית בשנתיים האחרונות. כל מה שיוצר כותרות בתעשייה שלנו משליך גם על שאר החברה, והשינוי מידבק".
כדוגמה לשינוי לטובה מביאה קרטריס את היחס לצילומי סצנות אינטימיות בעידן החדש. לדבריה, על הסט כיום יש "גורמים מקצועיים מוסמכים, שמשימתם לוודא ששחקנים ירגישו בנוח עם כל מה שנדרש מהם לעשות במסגרת תפקידם.
קרטריס, שמכהנת בתפקיד מ־2016, נוהגת לנסוע בעולם ולייעץ למקביליה במדינות שונות (לאחרונה, היא מגלה, ביקרה גם בישראל, לאירוע משפחתי). לדבריה, האיגוד מעורב היום יותר מאי פעם בניסוח "חוזי עבודה חזקים" לטובת חבריו, ופועל להרחיב את שוויון ההזדמנויות - בדגש על מגוון מגדרי ואתני. "תפקידנו להעניק לחברי האיגוד את רשת הביטחון המשפטית ואת הרשת הבריאותית שהם זכאים להן".
***
דווקא על רקע משפטו של המפיק המושמץ הארווי וויינשטיין, שמתנהל כעת בניו יורק ובמרכזו אישומים כבדים של תקיפה והטרדה מינית של יותר מ־80 נשים (14 מהן טוענות שנאנסו על ידיו), מעניין לבחון את ההשפעה המצטברת של עידן MeToo על הוליווד כולה, מעבר לעונשי ה"הדחה" הנודעים של השחקן קווין ספייסי, הקומיקאי לואי סי.קיי, המגישים מאט לאוור וצ'רלי רוז, ועוד כמה בכירים בעולם הטלוויזיה בארה"ב שסרחו ביחסם לקולגות או לכפופים להם. פרשת לאוור, אגב, שימשה השראה לעלילת הסדרה "תוכנית הבוקר", בכיכובן של ג'ניפר אניסטון וריס ווית'רספון.
שרון סטון בסצנת החשיפה המפורסמת ב"אינסטינקט בסיסי". חשה שהבמאי רימה אותה
בדו"ח השנתי הראשון שפרסמה תנועת MeToo באתר האינטרנט שלה בינואר, ושעוסק בסיכום שנת 2019, הודגש ש"התנועה קמה כדי להוקיע אלימות מינית בכל מקום, תוך הצבת אוכלוסיות רגישות ומופלות לרעה בראש סולם העדיפויות. אנו פועלים אסטרטגית למגר את תרבות מעשי האונס ולשנות את השיח כדי לייצר מרחבים מעצימים שיביאו לשינוי".
ואכן, השינוי המסקרן ביותר שנרשם הוא בהנחלת תפקיד חדש יחסית על סט הצילומים, שנקרא "מתאם אינטימיות". בתמצית, זהו אדם שתפקידו הוא לדאוג שהכל יתנהל כשורה בבימוי סצנות מיטה רגישות/טעונות.
יהודה דואניס (40), במאי פרסומות אינטראקטיביות זוכה אמי, בן להורים ישראלים בלוס אנג'לס, החל לשמש מתאם אינטימיות כבר לפני 13 שנים, הרבה לפני ההייפ סביב התפקיד. גם הוא מסכים שגל MeToo היה זרז עצום בהתפתחות המקצוע.
"מאז אוקטובר 2017 הוכתבה לתעשיית הבידור מציאות חדשה, שהצריכה שינוי רציני. מאז ומתמיד הרצון המשותף הוא לגרום לאספקט המיני להיראות אמין ככל האפשר על המסך. אם מדובר במשהו סקסי, קינקי, מלא תשוקה או שופע אהבה - מוכרחים להציג זאת באופן מקצועי ונכון, שיהיה מוסכם על כולם".
דואניס מביא דוגמה מעבודת המתאם: "ביימתי בניו יורק הצגה בעלת תכנים מיניים ואלימות, ושמעתי משחקנים חוויות שליליות שהם חוו בעבר, בעידן שבו עדיין לא הוקצה טיפול מיוחד ברגישויות הללו. בעקבות MeToo הגיעה התובנה שראוי להביא לסט מומחה לאינטימיות מינית, בדיוק כמו ששוכרים מומחה למיומנויות לחימה, כדי שייעץ בבימוי סצנות אקשן. סצנת סקס היא כוריאוגרפיה פרטנית שנותרה תמיד לשיקול דעתם של הבמאים - שלא בהכרח עושים עבודה טובה.
"בהצגה שביימתי נכללה סצנה טראומטית ומורכבת של מין שלא בהסכמה, מה שזימן סכנה לפגיעה בגבולות האישיים שמציב כל שחקן לגופו. לכן דאגתי ליצור שיתוף פעולה פורה ואמון הדדי על הסט, לפתח שיח שיגדיר מה מוסכם על כל הצדדים ואיפה נחצה הגבול. זה תהליך איטי ומורכב".
איך, בעצם, נראית עבודת מתאם האינטימיות?
"אני מתחיל בשיחה עם הבמאי והמפיקים בנוגע לחזון שלהם, מה הם רוצים להוציא מסצנת מין כלשהי, כי בדרך כלל בתסריט מצוינת שורה פשטנית למדי, 'ואז הם שוכבים'. לפעמים יהיה תיאור גרנדיוזי מקדים בנוסח 'הם פורצים בסערה את דלת חדר השינה, מפשיטים זה את זה, מתנשקים בלהט ומשליכים את גופם למיטה'.
"אני דואג לשאול מה מידת העירום שהמפיקים והבמאי מעוניינים להציג, כמה מתוכו יהיה מפורש, עד לאן הם רוצים להגיע עם המחשת יחסי המין, כמה זוויות צילום הם צריכים לסצנה, וכדומה. מבחינה ריאליסטית, צריך להבהיר איך הסצנה משרתת את הדמויות ואת קו העלילה.
סצנה מהסדרה "הרומן". דואניס: "אנחנו פועלים שמקרי פגיעה וחרטה על הסט יהיו נדירים"
"השלב הבא הוא לשוחח עם השחקנים, להסביר להם מה היו המסקנות משיחותיי עם הבמאי ולשאול לרגשותיהם. להבין מפיהם מה הגבולות שהם מבקשים להציב כנקודת התחלה. הם מוכרחים להיות מעורבים בכל שלב, משום שנוחות של שחקן תגרום לו לגלם את דמותו טוב הרבה יותר. כששחקן מרגיש שהוא בידיים טובות ובוטח באנשי המקצוע - הוא ילך עד הסוף".
איך נראית ההיערכות המקדימה ברמה הפסיכולוגית?
"חשוב להבין איך שחקן מרגיש. אם שחקנים נפגעים פיזית בסצנה, אפשר לראות דם או פצע. אבל פצע פנימי או נגיעה בעצב רגשי חשוף קשה יותר לזהות. הנזק, לעומת זאת, עלול להיות הרסני עוד יותר. שחקן עלול לספוג טראומה מסצנה שפגעה בו רגשית, או אם עשה משהו שלא הרגיש איתו נוח. אם מדובר בסדרה שמצטלמת חודשים ארוכים בכל שנה, הנטל שהשחקן עלול לסחוב איתו לא ירפה ממנו. זה הופך את החוויה כולה לסביבת עבודה עוינת ומסוכנת פסיכולוגית, שבה השחקן מרגיש כלוא".
אם הבמאי מסרב לדרישות החשובות לשחקן, אתה מתווך ביניהם?
"בהחלט. למעשה, זה אחד העקרונות החשובים של מתאמי אינטימיות - להיכנס לדינמיקה שמתנהלת על הסט בין הבמאי, המפיקים והשחקן. אני עצמי הייתי שחקן, ואני מכיר את הדחף לרצות בכל מחיר. למשל, כשמצלמים סצנה אינטימית והבמאי מורה להסיר פריט לבוש, להיחשף יותר פיזית, אז מתוך מבוכה ופחד לסרב, וכדי לא להצטייר בעייתי, אתה עושה משהו שבסופו של דבר לא נוח לך איתו.
"זאת סיטואציה שמחובתי למנוע מבעוד מועד. לכן העבודה שלי מתמקדת בניהול המשא ומתן המקדים בין הצדדים, להבטיח שהכל פתוח. במקרים רבים, עצם הימצאותי בסביבה מחזק את השחקן, והוא עושה דברים בתנאים שהוא עצמו מגדיר, מצב שקודם היה בלתי אפשרי. זה איזון שברירי ולא פשוט".
לדברי דואניס, אחד הסעיפים החדשים שהציגה הרפורמה של איגוד השחקנים הוא שכעת שמורה לשחקן זכות לחזור בו מההחלטה לחשוף חלקים מגופו - בכל שלב נתון. "גם אם השחקן מודיע בדיעבד שהוא לא מרגיש בנוח עם סצנה אינטימית בכיכובו, או עם האופן שבו הוא נחשף בה, יש לו הזכות לזמן דיון מחודש בעניין, עד לשביעות רצונו".
קתרין ביגלו. מאבק לייצוג שוויוני // צילום: איי.פי
ואז הסצנה שצולמה נגנזת?
"פשוט חוזרים לשולחן המשא ומתן ובוחנים חלופות, בין שלצלם מחדש באופן אחר ובין שלהציב את המצלמות במיקום שונה, לעצב את התאורה מחדש או לטפל בסצנה בחדר העריכה. אם נדאג לחזרות נאותות ולליבון כל הסוגיות לפני שסצנה רגישה מצטלמת, מקרי פגיעה וחרטה כאלה יהיו נדירים".
***
תחום התיאום האינטימי הולך ומתפתח בשנים האחרונות, ואפשר למצוא בו בעיקר נשים. לדברי דואניס, מדובר בתגובת נגד לנקודת המבט הגברית המיושנת והמקובעת בהוליווד.
"כיום אני מתאם סצנות אינטימיות מכל מיני סוגים, גילים, מגדרים והעדפות מיניות. ברגע שיוצאים מהקופסה, מתחילים להבין תפיסות שונות ועולם שלם של אפשרויות".
דואניס מדגיש שהדרישה הגוברת לנוכחות של מתאמי אינטימיות הפכה בשנתיים האחרונות לדרישת רגולציה מטעם איגוד השחקנים. "בשורה התחתונה, כולם רוצים להיות בטוחים ולספק לצופים אמנות ותשוקה - בלי להתפשר על ביטחונו של אף אחד. חשוב לציין שאני לא בא לסט על תקן שוטר משבית שמחות".
הצורך הגובר במתאמי האינטימיות הביא את אמנדה בלומנטל, מטפלת מינית ויועצת בענייני זוגיות, להקים לפני שנה בלוס אנג'לס את ההתאחדות לאנשי מקצוע בתחום האינטימיות - גוף חינוכי המייעץ בתחום ומכשיר מתאמים עתידיים. בלומנטל היא בעלת תואר ראשון מאוניברסיטת דרום קליפורניה בלימודי התפתחות בני האדם ומדע ההזדקנות (גרונטולוגיה), וכחלק משירותיה כמטפלת מינית היא מסייעת לקורבנות תקיפה מינית בתהליכי ההחלמה.
"עד לפני שנתיים־שלוש לא היו הגדרות מפורטות בכל הנוגע למתאמי אינטימיות, והפקות לא ידעו איפה למצוא כאלה. אבל לאחרונה זה משהו שמתפשט כמו אש בשדה קוצים", מספרת בלומנטל, שבשנה החולפת ייעצה לסדרות דוגמת "הרומן", "המדריך לרוצח" ו"אופוריה" - הגרסה של HBO לסדרה הישראלית (לדבריה, היא מנועה חוזית מלפרט דוגמאות מעבודתה). "כיום אפשר למצוא דרישה רשמית לנוכחות של מתאם אינטימיות כסעיף בחוזה של טאלנט, אבל לשמחתי, אנחנו נשכרים ממילא על ידי חברת ההפקה".
מהן הדרישות המעשיות לשמש מתאם אינטימיות?
"זה מקצוע די חדש, שהתחיל לצבור תאוצה ב־2018, וההכשרה נעשית אצלנו או בגוף דומה בניו יורק. מדובר בהכשרה שבנויה כמו קורס בקולג' ונמשכת שישה חודשים, מתוכם 50 שעות של הכשרה מעשית בכיתה. יש רשימת קריאה חובה ושיעורי בית. בשלב מתקדם של ההכשרה התלמידים מתלווים אלי לסט צילומים, לראות מקרוב איך הכל מתבצע".
יש צורך בהיכרות מוקדמת עם התעשייה?
"לא, וזה דווקא יתרון שעוזר בהמשך הדרך. יש כאלו שמגיעים עם רקע בטיפול זוגי, אבל גם זה לא נחשב להכרחי. היו לי תלמידים עם אפס היכרות וניסיון, שהפכו לאנשי מקצוע מצוינים".
גבריאל קרטריס // צילום: איי.פי
איך את רואה את התחום הזה בעתיד?
"אני מעריכה שבתוך כמה שנים נהפוך לחלק בלתי נפרד בכל הפקה. הוליווד עושה מאמץ כן להיות ערה יותר לסוגיות רגישות. לאחרונה אני מתחילה לראות גם מתאמי אינטימיות שמתמקדים בהיבטים ספציפיים יותר, למשל עניינים שקשורים לקהילה הלהט"בית, לטרנסג'נדרים ולזהויות מיניות שבעבר לא קיבלו ביטוי. ייצוג אותנטי הוא ערך שיוצרים רבים שואפים אליו היום יותר מאי פעם".
***
לא רק הוליווד. גם תעשיית הבידור הבינלאומית החלה ליישר קו ולהגביר את הדרישה למתאמי אינטימיות. לפי ההערכות, פועלים כיום כ־150 מתאמים מקצועיים ברחבי העולם (רובם בארה"ב) - והתחום רק הולך ומתרחב.
יערית דור (35) החלה את דרכה כרקדנית בקבוצת המחול הלונדונית של הכוריאוגרפית הישראלית חגית יקירה. בהמשך עברה לשמש במאית קרבות ותנועה בתיאטרון - עד שלאחרונה הפכה לבמאית האינטימיות הראשונה בווסט אנד, כשייעצה לעיבוד של המחזה "מותו של סוכן", שבו כיכב השחקן וונדל פירס ("הסמויה"). לצד עבודתה בתיאטרון היא משמשת מתאמת אינטימיות בהפקות טלוויזיה בריטיות שמצטלמות ברחבי אירופה.
דור, שהגיעה ללונדון מגבעת אלה לפני 12 שנים, עברה הכשרה אצל אלישה רודיס, מתאמת האינטימיות המרכזית של HBO, ובהמשך הקימה מכון להכשרת מתאמים כמוה בבריטניה.
"אני לא מגיעה לסט כדי להגן על ההפקה מפני תביעות, כי אני לא עורכת דין. כמתאמת, האחריות שלי היא לדאוג לביטחונו האישי של השחקן. אף אחד לא מגיע לעבודה כדי לעשות סקס עם אדם מקרי שמביאים מולו, ולכן צריך לדאוג שהכל יישאר נקי ובגדר הדמיה בלבד. אנחנו דואגים שהסט יהיה סגור רק למי שאמור להשתתף בסצנה הרגישה. חשוב להבין שאנחנו לא שם כדי להעמיד מחיצה בין הבמאי לשחקנים. אנחנו נמצאים על תקן כוריאוגרפיה אינטימית, להכין את הסצנות מראש ולדאוג לכל מה שהשחקנים צריכים".
למקצוע המתאם יש ביקוש גם בארץ?
"ככל שאני יודעת, עדיין לא, אבל זה לא אומר שאין עניין. עכשיו אני פועלת עקרונית להרים אירוע בארץ, שיסביר את הנושא ויענה על שאלות. צריך לגלות גמישות לאופן שבו כל תעשייה מקומית פועלת".
בישראל התקציבים דלים ולוחות הזמנים מוגבלים.
"מה לעשות, יש דברים שאי אפשר לעשות בהם חצי עבודה. שחקנים ישראלים בחו"ל נדהמים מהעבודה מול מתאם אינטימיות, כי הם לא מכירים דבר כזה בארץ. כשאני מציגה בפני שחקנים במדינות זרות את שיטת התיאום שדואגת להם - הם כבר לא מוכנים לחזור לאחור. אני חושבת שברגע שתהיה סדנה מתאימה בארץ, תיאום האינטימיות לא יישמע כמו תפקיד מצ'וקמק ומומצא, אלא כזה שמבוסס על צורך. אי אפשר כך סתם להכניס לעלילה שחקנים מתגפפים. תסריטאים צריכים להביא את זה בחשבון כבר בשלב הכתיבה. המטרה היא להגיע למצב שיעניק בסופו של דבר יותר חופש בצילומים, ולא הגבלה".
יערית דור // צילום: קרייג לורנס
הטמעת מתאמי האינטימיות, הקריאות לצמצם פערי שכר מופרזים בין גברים לנשים והגברת המאבק לשוויון הזדמנויות בתעשייה - כל אלה הם חלק ממאמציה של הוליווד לחשב מסלול מחדש במציאות של עידן MeToo.
האקדמיה האמריקנית לקולנוע, למשל, למדה את לקח מחאת ה"אוסקר כל כך לבן" מלפני ארבע שנים, וצירפה לשורותיה מאות חברים חדשים, בדגש על נשים, מוצאים מגוונים וחתך גילים צעיר יותר. הכל כדי לנער את האבק מהמוסד הוותיק, שנלחם להישאר רלוונטי מול רוחות השינוי המתגברות.
אפילו ערב פרסי האוסקר עובר טלטלות, לנוכח הדעיכה ההדרגתית בעניין שהוא מעורר. הטקס ה־92, שיתקיים בלוס אנג'לס בלילה שבין ראשון לשני, יהיה המוקדם ביותר שנערך אי פעם (באופן מסורתי הוא משודר בסוף פברואר או בתחילת מארס) - קרוב יותר לטקסי גלובוס הזהב והגראמי. כך מקווים המפיקים שיישמר המומנטום ותמוקסם החשיפה.
גם העיסוק בזהות המועמדים השנה גבר. השחקנית הבריטית סינתיה אריבו היא הנציגה היחידה מהקהילה השחורה, אף שהמועמדות שלה כפולה - בקטגוריית השחקנית הראשית על הופעתה ב"הארייט: הדרך לחופש" ובקטגוריית השיר המקורי, על השיר מהסרט שהיא חיברה ומבצעת בעצמה (היא תשיר אותו גם בטקס).
***
סוגיה בוערת אחרת היא חוסר הייצוג המסורתי לנשים במאיות. ב־92 שנות הטקס היו מועמדות לפסלון הבימוי חמש נשים בסך הכל, ומהן נרשמה זוכה אחת - קתרין ביגלו על "מטען הכאב" מ־2009. הבמאית גרטה גרוויג, שהיתה מועמדת בקטגוריה לפני שנתיים על "ליידי בירד", ביימה השנה עיבוד לרומן האייקוני של לואיזה מיי אלקוט, "נשים קטנות", שמועמד בשש קטגוריות, כולל הסרט הטוב - אבל מקטגוריית הבימוי היא נעדרת.
"היתה הנחה מוטעית שהשינוי יגיע מהר יותר, אבל צריך לזכור שמדובר בסדרי עולם של עשרות שנים, לכן יידרשו עוד 15-10 שנים לאמוד את ההשפעה האמיתית של המהפכה", אומרת מליסה סילברסטיין, שהקימה ב־2007 את האתר "נשים והוליווד" כיוזמה חברתית לחינוך, להעצמה ולהגנה על מקומן של נשים במאבק למען שוויון מגדרי בתעשיית הסרטים.
"אין ספק שחסר ייצוג מספק לנשים במאיות וליוצרים ממגוון אתני, בטח במועמדויות לטקסים הגדולים. אנחנו מתקדמים באיטיות במאבק לשינוי".
האקדמיה גם נדרשת בשנים האחרונות לעבות את שורותיה ביותר נשים. כיום מהוות הנשים 32 אחוז מחברי הגוף הזה, שיפור מסוים בהשוואה למצב ששרר לפני שלוש שנים, אז עמד הנתון על 25 אחוז. במסגרת הרפורמות הושם לאחרונה דגש על הזמנת נשים ובני מיעוטים שבאופן מסורתי הודרו מהחברות באקדמיה.
"השינויים הללו יטו לטובה את דפוסי ההצבעה", אומרת סילברסטיין. "יוצרת 'האנטומיה של גריי', שונדה ריימס, היא דוגמה לאישה שחורה מצליחה בהוליווד, שחרתה על דגלה לשלב יותר נשים ומיעוטים בהפקותיה. זאת הנורמליזציה שבה צריך להתמקד".
יש סיבה להיות אופטימיים?
"בהחלט. השינוי שחל בשנתיים האחרונות ביסודות התעשייה מלמד שיש רצון ופוטנציאל לשינוי מרחיק לכת. בעבר אלה נושאים שטואטאו מתחת לשטיח.
"כששומעים על יותר מתאמי אינטימיות, על אכיפה של חוקי ההטרדה המינית ועל הבמה שניתנת כיום לנשים להיחשף אם נגרם להן עוול - בהחלט יש סיבה לאופטימיות. פעם היו מתייחסים בביטול לנושאים הללו, בתירוץ ש'ככה העסק פועל'. עכשיו הכל משתנה לנגד עינינו. אנחנו בפרשת דרכים בין העבר לעתיד, ולא ייתכן המשך השליטה הגברית והלבנה בעמדות המפתח. זה לא סרט, אלו הם חיינו".
dudic@israelhayom.co.il