התאחדות הכדורגל של אקוודור החליטה השבוע שהגיע הזמן להפסיק להתנהל כמו אקוודור. הכישלון במוקדמות מונדיאל 2018 והביזיון בקופה אמריקה 2019 היו יותר מידי, והובילו למסקנה שזה הרגע לשנות כיוון.
אז לאן הם הלכו? כמובן שלאירופה. בטקס שעמד בסטנדרטים של היבשת הישנה הוצגו הלוגו החדש והפרוייקט החדש של כל הנבחרות, ונחשפו האנשים שיעמדו בפרונט של המהפכה היומרנית. גולת הכותרת: למאמן נבחרת הגברים מונה ההולנדי עם שם המשפחה הכי הולנדי בנמצא. קרויף, ג'ורדי קרויף.
"אני לא אבא שלי", הדגיש ג'ורדי בפתח מסיבת העיתונאים הראשונה, כאילו רזומה שכולל את מכבי ת"א וצ'ונגצ'ינג ליפאן לא מסגיר זאת. "אם מישהו פה חושב שאני אצליח כמוהו" הוסיף, "אז הרומנטיקה הזאת לא תעזור לכם". למזלו של ג'ורדי, לפני שהוא מייצג את שם המשפחה שלו, הוא מייצג את היבשת ממנה הגיע.
בשנה שבה אלוף הקופה ליברטדורס הוא ז'ורז' ז'סוס הפורטוגלי של פלמנגו ואלוף הסודאמריקנה הוא הספרדי של אינדפנדיינטה דל ואז'ה מיגל אנחל ראמירס, כל אירופאי הוא בגדר הימור מחושב בדרום אמריקה. למעשה, אקוודור ניסתה להשיג את יורגן קלינסמן שהעדיף את הרטה ברלין, מה שהשאיר את ג'ורדי כאופציה האירופית הזמינה ביותר. את ההמלצה עליו נתן אנטוניו קורדון הספרדי, המנהל המקצועי החדש של אקוודור, שעבד עם ההולנדי בסין והתרשם: "אני מכיר אותו היטב, והוא מגיע לכאן כדי לעבוד קשה".
לעשות שיעורי בית
עבודה קשה זה תיאור מדויק למה שמצפה לקרויף. אקוודור נמצאת בנסיגה בשנים האחרונות, והמשימה של ההולנדי תהיה לשלב את הדור הצעיר שהגיע לחצי גמר המונדיאליטו האחרון בנבחרת הבוגרת, ולהחזיר אותה לגביע העולמי.
המאמן האירופי היחיד שהיה לאקוודור עד כה – דושאן דרשקוביץ' הסרבי שאימן בין השנים 1988-1993 – נחשב לאחד מאבות מהפכת הכדורגל במדינה, לאחר שחצה אותה לאורכה ולרוחבה וגילה מקומות נידחים שהולידו כוכבים גדולים. את זה קרויף כבר לא יוכל לעשות, אך מצפים ממנו לעקוב אחרי השחקנים הפזורים ברחבי העולם ולהכיר את הכדורגל המקומי על בוריו. כשנותרו רק שלושה חודשים עד למשחק הפתיחה של מוקדמות המונדיאל מול ארגנטינה, אפשר להבין מדוע יש כאלה שלא בטוחים שזה יעבוד. "יש לו שם משפחה אדיר", כתב פרשן בכיר; "אבל אין לו שמץ של מושג על הכדורגל שלנו".
קרויף מוצג. יצליח להציל את הנמושה של דרום אמריקה? // צילום: אי-פי
קשה שלא להסכים עם הקביעה הזאת. הפערים בין הכדורגל האירופי לדרום אמריקני גדולים, והם גדולים עוד יותר ברמת הנבחרות. המוקדמות בדרום אמריקה לא דומות לשום דבר אחר, גם בבחינת מספר המשחקים וגם בבחינת הנסיעות והאיצטדיונים. אקוודור היא נבחרת ביתית מצוינת בזכות הגובה של קיטו, אך בחוץ היא נמושה לא קטנה. קרויף, שטרם הוכיח את עצמו ברמות הגבוהות כמאמן, צריך לגשר על פערי היכולת האלה, לייצר נבחרת חזקה ויציבה ולתת לה ניחוחות של אירופה.
עד לא מזמן אקוודור הייתה הסמל לבלאגן התנהלותי עם מאמנים שהולכים וחוזרים וזימונים לא מקצועיים, וההולנדי – מפאת שם משפחתו וארץ הולדתו – אמור לספק תוצאות, שקט, פרויקט ועוד הרבה דברים בסטנדרטים אירופים גבוהים. האם הוא מסוגל לכך? בכלל לא בטוח. אבל אם כן, לפחות באקוודור הוא כבר לא יהיה רק הבן של אבא שלו.
