"קרה לי שהלכתי עם מטופל לבדיקת CT ונרדמתי בישיבה על הרצפה, בזמן שהטכנאי ביצע את הבדיקה. שמעתי על מתמחה ברפואת נשים שפספס מוניטור לא תקין בשעה ארבע בבוקר, ונולד יילוד עם שיתוק מוחין. הוא כמובן לא יסלח לעצמו.
מעבר למקרים הקיצוניים, יש מקרים קטנים שקורים כל תורנות אינספור פעמים - לשאול אותה שאלה חמש פעמים, לסיים לתשאל חולה ולשכוח איך קוראים לו עד שאתה מגיע למחשב, לנסות לקחת דם כשאתה בקושי מצליח להשאיר את העיניים פקוחות. זו כבר שגרה".
את הדברים הקשים הללו מתאר רועי (32), סטאז'ר לרפואה. הוא וחבריו המתמחים מאחדים כוחות ויוצאים למאבק לקיצור שעות התורנות של המתמחים, שנמצאים כיום 26 שעות על הרגליים.
"זו סיטואציה מתסכלת מאוד לדעת שאתה לא מצליח לתת טיפול מיטבי בגלל כל כך הרבה סיבות שלא תלויות בך, וזו הסיבה שאנחנו יוצאים למאבק הזה", הסבירו המתמחים.
פניהם נשואות עכשיו להסכמי השכר של 2020. במסגרתם הם מתכוונים לקדם כמה הצעות שיאפשרו לקצר את התורנויות של הרופאים מבלי לפגוע בהכשרה, שלעיתים נעשית בחדרי ניתוח, ומבלי לפגוע בשכר שלהם.
המאבק הנוכחי תחת הכותרת "26 שעות. משלמים בבריאות" מוגדר כמאבק ללא שיוך ארגוני כלשהו ומבקש לאחד את כל המשתמחים והסטאז'רים.
המתמחים מציעים כמה מודלים אפשריים לקיצור התורנויות מבלי לפגוע בתוכנית הלימוד, ובהם תורנות של 16 שעות שמתחילה בשעה 16:00, התמחות שבה מתמחה אחד עובד עד 20:00 ומתמחה תורן מגיע ב־20:00 ונשאר עד הבוקר, ומודל הנקרא "Night Floats" שבו יש צוות שעושה רק משמרות לילה לתקופה מוגבלת.
בג"ץ דחה עתירות
ב־2011 החלו המתמחים את מאבקם לקיצור התורנויות, לאחר שכבר גובשה טיוטת הסכם השכר והם הבינו שהנושאים החשובים להם "בחוץ". בשיא המחאה איימו המתמחים בהתפטרות קולקטיבית. ההישג הגדול במאבק הזה היה התחייבות (שלא קוימה בכל בתי החולים) ללא יותר משש תורנויות בחודש ועקירה מהשורש של הנוהג, שלפיו מתמחים נשארים מעבר ל־26 שעות התורנות.
בשנים שלאחר מכן דחו בית הדין לעבודה ובג"ץ עתירות שהגישו המתמחים, בדרישה לקיצור התורנויות ולהגבלת מספרן. ב־2016 החליטו המתמחים להקים ארגון נפרד שייצג אותם ואת האינטרסים הייחודיים להם בנפרד מההסתדרות הרפואית, ארגון "מרשם".
עוברים להיי־טק
רועי הוא אב לילדה בת שנתיים, אך הוא לא רואה אותה ימים שלמים.
"מבחינה כלכלית המחיר גבוה", הוא מצר, "אנחנו משלמים שכר לימוד במשך שש שנים כדי לקבל שכר מינימום עוד 5־7 שנים. המעמד של רופא בציבור גבוה מאוד, אך בהשוואה לחבריי שעובדים בהיי־טק אני נמצא שלושה צעדים מאחורה. הפראייר שעושה את העבודה שאף אחד אחר לא עושה. אשתי מורה ואני סטאז'ר, ואנחנו בקושי סוגרים את החודש. ללא עזרה מההורים אין סיכוי שהייתי הולך ללמוד רפואה. לא מעט רופאים צעירים בוחרים לוותר על המקצוע בשל התנאים האלו ולעבוד בחברות היי־טק או לעסוק ברפואת משפחה, שם תהליך ההכשרה קצר יותר ואין תורנויות".
שי (34) נשוי להילה (סטאז'רית לרפואה) אבא לאיתן בן השלושה חודשים ומתמחה ברפואת נשים.
"אם מתמחה עושה 6־7 תורנויות בחודש, מדובר ב־12־14 ימים בחודש שאחד ההורים לא נמצא בבית כלל ואותו מספר ימים בחודש שאחד ההורים אחרי תורנות", מנסה שי להמחיש את הקושי. "אני עוד בתחילת דרכי ומנסה למצוא את הדרך שלי לממש את מה שדמיינתי אי שם לפני עשור כשחלמתי להיות רופא", סיכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו