היא נכנסה אל בית הקפה יפה ונסערת כמו שרק אישה בתוך התאהבות נראית. מפרקת את הבית בשבילו. האהוב עתיד לפרק אחריה. אני מנסה להאט אותה, מרימה בשיחה תמרורי "עצור" ו"אין כניסה", אבל היא מנוהלת על ידי חומר כימי שזורם בוורידים. התאהבות. הורמונים. שום דבר רציונלי. שועטת לתוך תהום בצעדים שלא נוגעים כמעט באדמה.
הן מגיעות להתייעץ. מבוגרות. צעירות. זקוקות לשעון מעורר, לתזכורת כמה שהמשפחה שלהן יפה, בעצם, או לדעת איך זה נראה אחרי גירושים, להתכונן לבאות. אם מישהי תחת אלימות או מעדיפה בדידות על פני חיים איתו - אקח אותה באוטו שלי אל הרבנות. אבל כשמישהי מחריבה בית עבור חלופה, פנטזיה מנצנצת - אני שמרנית כשרה אמנו. מי מבטיח שאהובך החדש באמת יפרק את החבילה אחרייך? ואם יפרק - מי ערב שתדעו לחיות יחד, בשוך בעבוע הוורידים, בחלוף געש ההורמונים? איזה אדם הוא בכלל לחיי שיתוף? אשליית ההתאהבות תתנפץ, תיעלם מכיוון שמומשה, מכיוון שנִנגעה, כמו בועת סבון.
והילדים? יועצות בציפורניים ארוכות אמרו לה, לכי בעקבות הלב. לא תהיי לנצח בת 42. אני אמרתי לה, תסתכלי עליהם: הוא לא יהיה לנצח בן 11, היא לא תהיה לנצח בת 7. בבית הקפה קרב מוחות. אני מוכיחה לה שהיא טועה. היא צריכה את ההוכחות שלי. שותה אותן. דומעת. מהנהנת. ואז מגיע הקלף: אני לא רוצה לפגוע בבעלי, אבל בטוחה שיהיה לו טוב יותר עם אישה אחרת. אני צריכה לשחרר אותו. ואם היית מכירה אותו, היית מבינה שיהיו לנו גירושים יפים.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
כאן אני מבקשת מהמלצרית מים קפואים כדי לערות עליה. אל תבלבלי את המוח. את לא עושה לו טובה בגירושים. זה נטו עבורך. ואין, לא קיימים, גירושים יפים. יש זוגות שמתגרשים בהסכמה, בלי מריבות. זה אף פעם לא יפה מבפנים. האדם שאיתו חיית שנים, שאיתו הבאת חיים, חייב להפוך למפלצת בעינייך - כדי להצדיק את הגירושים. אם זה לא קרה, זה יקרה ברגע שיהיו בן זוג או בת זוג לאחד הצדדים. הרוע ידמם ממך. טבע העולם. את "צריכה לשחרר אותו"? אאמין לך בתנאי ששחררת אותו אל דירה שבה הוא חי לבד. כשתהיה שם אישה אחרת, נראה אותך אצילית.
האדם שראה אותך עירומה, פיזית ונפשית, שמכיר את המשפחה שלך, את הסודות שלך, לובש חליפת זר. הילדים מותשים מהמעבר בין הבתים, הפלת עליהם את התקרה. תהיי חייבת להצדיק אצלך את החורבן - לשנוא אותו בכל נים. תהיי חייבת למַפְלֵץ אותו כדי לישון טוב בלילה. "יהיו לנו גירושים יפים", היא מחבקת את הספל, מבטה נודד ברכות דרך החלון. בא לי להפוך עליה את השולחן.
* * *
פרסום הנתונים על התאבדות גברים גרושים עורר השבוע עוד סיבוב במלחמת המינים. גברים אכן מנוצלים כלכלית בידי נשים. לא לפני שחלקם ניצלו את הנשים טרם מתן הגט וסחטו אותן כלכלית בתמורה לחופש. יש נשים שמתנהגות כמו כלבות. לא יותר מגברים שמתנהגים בנבזות. גברים רבים אכן נאלצים לנהל מאבק כדי לשהות עם ילדיהם (התוצאה, נכון ל־2019: ניסוי בבני אדם שנקרא משמורת משותפת. תוצאותיו יהיו קשות מאשר הלינה בקיבוצים) - בדיוק כשם שנשים נאלצות להיאבק כדי שהאב ישתתף בכלכלת הילדים.
המחיר הכלכלי בגירושים משולם בחלקים שווים הן על ידי גברים והן על ידי נשים: משק בית אחד הופך לשניים. הכל מתערער. גברים עובדים פחות שעות כדי להיות עם הילדים. נשים עובדות יותר שעות כדי להשלים הכנסה. את המחיר הרגשי וההורי בביקוע המשפחה משלמים שני הצדדים. יש טבלאות לכאן ולכאן על מי סובל יותר, לא נצא מזה ראש. על דבר אחד אין מחלוקת: את המחיר הגבוה ביותר משלמים הילדים.
ילד עשוי 50 אחוז אבא ו־50 אחוז אמא. כשהם נפרדים, נוצר שבר גיאולוגי בתוך הנפש. גרזן מפצל את תוכו. אל תוסיפו עוד מכת גרזן. אל תחתכו אותו לשניים. אני מדברת על ניכור הורי: גברים ונשים שמסיתים את הילדים נגד ההורה האחר ושוטפים את מוחם. או שסתם חיים בשלום עם העובדה שאחד הילדים לא מדבר עם ההורה האחר או לא נפגש איתו. גם אם אני מאחלת דברים נוראים לגרוש שלי (לרוב אני מאחלת לו אך טוב ואושר), התפקיד שלי הוא להעצים אותו בעיני הילדים. להשמין את אבא שלהם כאדם נפלא, כדי שהאבא הפנימי שלהם יהיה בנוי.
* * *
אני לא מבינה הורים שפועלים אחרת. גם אם קצות העצבים רוטטים מאיבה, גם אם הקרב בעצימות מטורפת, גם אם את שונאת את הריח של הילד, כי זה הריח של אבא שלו, ואתה מתעב את השיניים של הילדה שלך, כי קיבלה את השיניים מאמא - תתאמצו למען השם, למען הילדים, ואל תסגירו מזה כלום. עודדו אותם ללכת לבית של ההורה האחר, לטפח את הקשרים איתו, לעדכן אותו בטלפון על כל מכה בברך. ככה ילד בונה לעצמו אישיות.
אל תדברו סרה בהורה האחר. זה גורם לילד להרגיש קרוע. אל תגרמו לילד להרגיש רע כשהוא נהנה עם ההורה האחר ומספר לכם על זה. אל תבקשו ממנו לשמור סוד מפני ההורה האחר. זה מעורר בו חרדה, פיצול פנימי. אל תהפכו את הילד לבלדר של הודעות ביניכם. הוא רק ילד. שבו יחד בהופעות של סוף שנה ובאסיפות הורים. תנו לו לאהוב את שניכם. תקלו עליו. ההורים הם הרצפה להתפתחות. ההורה החסר עלול לגרום לילד להרגיש טינה כלפי עצמו עד כדי נזק התפתחותי והפרעות נפשיות לכל ימי חייו.
כי גם אני שם, בעוצמת רגשות וסערה שכל הגרושים מכירים, אבל ניכור הורי איננו התעללות בגרוש שלי, אלא התעללות בילד שלי. הנושא לא מקבל מספיק תשומת לב בגלל הדלתיים הסגורות, סגורות בצדק, בבתי המשפט, אבל זו התופעה של העשור. קחו לדוגמה את נוגה, שהילדה שלה לא מדברת איתה וגרה עם האבא. האבא מרוצה. איזה אידיוט. או את דודי, שהרים כוס וויסקי ודמע כשישבתי לידו באירוע חברתי. "זה בר המצווה של הבן שלי היום. ואני פה. מנוע מלהגיע", שתק ושתה את דמעותיו.
יש גם הורים שמוותרים על ילדיהם, לא בנטישה קולוסלית, אלא בסדרי עדיפויות מעוותים. זו עדות לאיזה אדם הם. אם את פנויה, אל תצאי עם גבר שלא נמצא בקשר עם ילדיו מבחירה. אם אתה פנוי, אל תיכנס למערכת יחסים עם אישה שמעדיפה להיות איתך מאשר עם ילדיה.
ואם אתם גרושים, תעשו הכל כדי להשמין את הגרוש או הגרושה בעיני הילדים. לא בשביל היחסים ביניכם. בשביל השלום הפנימי של הילד שלכם, אהובכם. שניכם אוהבים יותר מכל את אותם אנשים קטנים, שזקוקים לאבא טוב ולאמא טובה. כשאתם מנכרים נגד ההורה האחר, אתם מנקרים לילד את הנשמה.
emilya@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו