לפני כשבוע צלצל הטלפון הנייד שלי. על הקו, מבוהלת וכועסת, היתה נילי פיטרסון, אלמנתו של המוזיקאי רוני פיטרסון, שהלך לעולמו באופן פתאומי בראש השנה האחרון, והוא בן 62.
האלמנה, שמתקשה עדיין להתאושש מהאובדן, סיפרה שמעקלי ההוצאה לפועל באו לביתה שברמת אביב, כדי להחרים את המכונית של פיטרסון, MG3 משנת 2016, בנימוק שהתשלומים על רכישתה הופסקו. "איזו מדינה", אמרה לי. "הבנאדם מת, הפסיק לשלם, אז ככה באים ולוקחים את האוטו? תודיעו מראש, תזהירו, תתריעו, אולי נוכל לשלם לכם את מה שצריך. לא, הם באים ומעקלים. איזו בריונות. אני בהלם".
ימים לא קלים עוברים על נילי פיטרסון (56), אחרי עזיבתו המכאיבה של האיש הנצחי שלה. במשך שנים היא דאגה להפיק לו את כל הופעותיו ואלבומיו, ולמעשה ניהלה את הקריירה הענפה שלו. אנחנו נפגשים בביתם, ימים אחדים לפני שיחת הטלפון הזאת. ארבעת כלבי המשפחה נובחים בעוצמה, ואחרי שהבת ניקול (15 וחצי) מרחיקה אותם, נילי מתפנה לשפוך סוף־סוף את הלב.
עוד על רוני פיטרסון:
• המוזיקאי רוני פיטרסון הלך לעולמו
• "מדינה במערומיה": נמצא פתרון לקבורת רוני פיטרסון
"מצד אחד זה נראה כאילו עברו יובלות מאז מותו, ומצד שני זה כאילו הוא נסע להופעה ותכף חוזר. הכל בבית נשאר כמו שהיה, לא נגעתי בכלום. הבגדים בארון, האפטרשייב במקלחת, הגיטרות, המגברים, המיתרים. נעלי הבית שלו. אני לא רואה את עצמי אורזת את הדברים האלה.
"ככל שהזמן עובר, כך אני לא מצליחה להגדיר את הבור. מתקשה לחבר את הרסיסים. בכל פעם שהסדק עומד להתפוצץ, אני מתקשרת לאמא שלי, אנטוניה, שהיא כמו צוק איתן, וגם בגילה, 93 וחצי, תומכת בי רגשית. אני תומכת רגשית בבת שלנו, ניקול. יש לי גם כמה חברות שעוזרות לי להתמודד".
על הלילה שבו הלך בעלה לעולמו היא מתקשה לדבר, "לא מסוגלת להכיל את זה. נסענו לבית חולים, ושם זה היה סופי. הוא נפטר מדום נשימתי, הפסיק לנשום בשנתו".
הוא סבל מבעיות בריאות?
"רוני לא שתה אלכוהול הרבה שנים ולא עשה סמים. הוא עישן הרבה מגיל צעיר, קופסת סיגריות ביום. לפני שנה הוא הגיע למצב של נוזלים בריאות ואושפז בטיפול נמרץ. בימים הראשונים הוא היה בסכנה, אבל אחרי עשרה ימים שוחרר. הוא הפסיק לעשן למשך כמה חודשים טובים, ואז חזר לסיגריות, כמה שבועות לפני שזה קרה.
"רוני נהג לומר שלכל אחד יש הגורל שלו, שבסוף ימצא אותו, ולא משנה מה נעשה בחיים. הוא גם היה אומר שהוא מעדיף ללכת כמה שנים לפני שיהפוך לזקן עם חיתול. אבל 62 זה מוקדם מדי".
את מאמינה בגורל שעליו הוא דיבר?
"לא יודעת, אבל אחרי שנים שבהן רוני לא הצליח לקנות לי ליום הולדת מתנה שאני אוהַב, השנה הוא קנה לי נרות ריחניים שמאוד אהבתי וזר פרחים ענק ומיוחד. כאילו, סוף־סוף הוא הצליח לקנות לי מתנה".
היא לוקחת נשימה עמוקה וממשיכה. "אני הייתי צריכה לבשר לכולם שזה קרה. לבת שלנו, שקיבלה את זה מאוד קשה, כי זה היה מאוד פתאומי. לאחים של רוני, שנמצאים בחו"ל. לאשתו הראשונה, נועה, ולבן שלו, אריק דילן, שגרים בקיבוץ דגניה ב'.
"ואין זמן להתאבל, אין זמן להבין מה קרה. אני בסוג של הלם, ופתאום צריכה להפיק הלוויה".
"חלק מהזוגיות שלנו היתה עבודה יצירתית משותפת". פיטרסון על הבמה // צילום: לירון מולדובן
• • •
חלק מסיפור הקבורה הבעייתי של פיטרסון, שלא היה יהודי, כיכב בתקשורת בזמן אמת. נילי לא היססה לחשוף בפייסבוק את המצב האבסורדי שאליו נקלעה. כעת מתברר שהפרטים המלאים סוריאליסטיים עוד יותר.
"מכיוון שהוא לא היה יהודי, לא היה אפשר לקבור אותו בבית קברות רגיל. חיפשנו כל מיני אפשרויות, בקיבוצים, למשל. אז בגבעת ברנר אמרו שאין מקום, וגם בקיבוצים אחרים זה לא הצליח.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
"בדקנו רשת של קבורה אזרחית. בראשון לציון רצו 60 אלף שקלים, בנתניה אמרו שזה אחד פלוס אחד, ובכפר סבא אמרו שצריך זיקה לעיר. אמרתי להם באירוניה שרוני הופיע בבארבי כפר סבא, כשעוד היה דבר כזה.
"זאת ממש היתה הפקה. ישבו פה חברות שלי, עזרו לי לעשות תחקיר. פתאום ענת, אשתו של דני ליטני, אמרה שהיא מצאה חֶברה, לא חשוב איזו, ששורפת את הגופה. אמרתי, יאללה, לשרוף, אם אי אפשר לקבור. כי אמא של רוני נשרפה אחרי מותה, והיא מפוזרת באוקיינוס האטלנטי. יופי, אם לא באדמה, אז אי שם.
"אני מתקשרת, והנציג שלהם אומר לי, 'אני רוצה לבוא אלייך הביתה'. אמרתי לו, 'הרגע הוא מת, אל תבוא לפה. ספר לי על התהליך', והוא מתעקש לא לתת פרטים בטלפון. ולי לא בא לראות אף אחד. כמו מערכון של הגשש החיוור, ואם זה לא היה שלי, לא הייתי מאמינה שזה קורה.
"היתה גם אפשרות לקבור אותו בבאר שבע. אמרתי לעצמי שאם אני מכריחה את כל החברים שלנו לנסוע עד באר שבע, אחרי ההלוויה אני אשאר נטולת חברים. זה גם רחוק בשבילי, בכל פעם שארצה לבקר אותו.
"הבנתי שלצערי אני צריכה להפעיל פרוטקציה. התקשרתי למפיקה שהכרתי מהטלוויזיה החינוכית, שמכירה את יעל, אשתו של רון חולדאי. התלבטתי אם לפנות אליה, כי זה היה חג, ראש השנה. שלחתי לה הודעה, והיא היתה מקסימה ועזרה לנו לסדר מקום קבורה בבית הקברות הקתולי ביפו".
ואז זה נגמר?
"רגע, אמרנו מערכון, נכון? התחילה סאגה חדשה. בתעודת הפטירה היה רשום שרוני הוא בודהיסטי. איך בודהיסטי? לא יודעת. אולי הוא נרשם ככה במשרד הפנים כשהגיע לארץ. אני יודעת שהוא התנסה מדי פעם במדיטציה והיה חוזר על איזו מנטרה.
כזוג טרי בתחילת שנות ה־90. "החיים שלי נחלקים לשניים: לפני יום מותו, ואחרי"
"אז בית הקברות הנוצרי אמר שיש בעיה. ניסיתי לשכנע את משרד הפנים שרוני לא בודהיסטי. בסוף כבר לא יכולתי יותר וצרחתי, אני באמת כבר לא זוכרת על מי, שאו שמחליפים לו את הדת, או שאני שורפת להם את המועדון. ואז יצא מסמך חדש שהוא נוצרי, והיה אפשר לקבור אותו ולפרסם מועד להלוויה.
"אבל זה לא נגמר. ממערכון של הגשש זה הפך ל'מבצע סבתא'. ערב לפני ההלוויה, הנציג של בית הקברות שואל אותי באיזה ארון אנחנו קוברים. מאיפה אני יודעת איפה קונים ארון, אני מכירה ארונות קיר מחנויות ברחוב הרצל. ההלוויה למחרת, ואני מתחילה לחפש ארון. ואז הוא גם אומר לי שצריך להלביש את רוני בבגדים, ושבדרך כלל המשפחה היא המלבישה.
"אמרתי לו שאני לא מסוגלת, שאני אתמוטט, ושאולי זה שמביא ארון גם יוכל להלביש. בסוף, דרך האמבולנס, מצאתי מישהו שמספק ארונות, ואני מוצאת את עצמי יושבת עם קטלוג ארונות ששלחו לי, לבחור ארון לרוני".
והבגדים?
"בא לי לבכות כשאני מספרת את זה. הייתי צריכה לבחור לרוני בגדים מהארון בבית, לחשוב במה הוא היה רוצה להיקבר ועם איזה נעליים. שחור היה הצבע שלו, אז בחרתי לו מכנסי ג'ינס שחורים, חולצה שחורה ארוכה, ז'קט שחור וגרביים ונעליים, הכל שחור. שמתי לו בארון מפרטים של גיטרה.
"ו'מבצע סבתא' לא נגמר, כי שאלו אותי מי יחפור את הבור. כבר לא היו לי כוחות. ביקשתי שייקחו מישהו שיחפור ונשלם לו. בהלוויה, כשאני עומדת על הקבר ומחבקת את האנשים שבאו, באה אלי אחת החברות שעזרו לי ואומרת, 'יש בעיה עם החופר, הוא רוצה מלא כסף'. וזה אחרי שכבר קניתי ארון ושילמתי למלביש.
"זה הזוי שבנאדם שקיבל אגרוף לבטן ואמור להתאבל צריך להתעסק בכל הדברים האלה. לקח לי גם חודש לקבל תעודת פטירה, ורק אז אפשר להתחיל לסדר דברים מול הבנק, חברת האשראי, הביטוח וכל הגופים".
חוץ מסיפור הרכב שנלקח על ידי ההוצאה לפועל, מה עוד היית צריכה לסדר?
"קיבלתי מכתב מהעירייה, שלרוני נשארו דו"חות חניה שלא שולמו. אמרתי להם שהוא נפטר. הפקידה מהעירייה אמרה לי שהדו"חות הם מלפני הפטירה, אפילו בלי להגיד שהיא משתתפת בצערי. אמרתי לה, תבטלי את הדו"חות, הוא לא יחנה יותר.
"הודיעו לי מהביטוח הלאומי, שבגלל שלא מגיעה לרוני קצבת זקנה, לא מגיע לנו לקבל מענק קבורה, שהיה יכול לעזור לנו מאוד. זאת שערורייה. רוני היה ציוני בנפשו, נסע למסעות הסברה של משרד החוץ בחו"ל. שילם מסים בזמן, ובמלואם. אבל כל ההטבות שמגיעות לאחרים, לא מגיעות למשפחת פיטרסון. לא מספיק שנדפקנו עם כל הביורוקרטיה של הקבורה, לא מספיק שלא הקפיאו את כרטיסי האשראי, לא מספיק שעיקלו לנו את האוטו".
מה עבר על ניקול מאז?
"היא לא מסכימה לדבר עליו, אבל לובשת את הבגדים שלו. היא לא באה להלוויה, היא מתכחשת לעובדה שהוא לא יחזור. היתה ביניהם אהבה מדהימה.
"השבעה נמשכה רק יומיים, כי רציתי שניקול תחזור מהר לבית הספר, לשגרה. בשבעה היא אמרה בפעם הראשונה שהיא רוצה להמשיך את המורשת המוזיקלית שלו.
"היא יודעת שאני מאוד כאובה, עצובה ושבורה, אז היא גם כמעט לא מדברת איתי עליו. אני מדברת, כי אני חושבת שכאשר קורה משהו כזה, צריך לדבר. אני מכינה לה שניצלים, שזה משהו שרוני היה מכין, ושואלת אותה אם זה טעים כמו שלו, אבל היא לא עונה".
• • •
בימים אלה עסוקה נילי בהפקת מופע המחווה לזכרו של רוני פיטרסון, שייערך ב־27 בינואר בהיכל התרבות בתל אביב בהשתתפות בכירי האמנים בישראל. שלום חנוך, כמובן, וגם ברי סחרוף, אהוד בנאי, מרגלית צנעני, זאב נחמה מאתניקס, ירמי קפלן, אריק סיני, תום פטרובר ואורית שחף מהיהודים, דני רובס ומפגש פסגה של גיטריסטים מובילים שיצדיעו לו. הבת ניקול פיטרסון תשיר (נילי: "אם היא לא תצליח לעלות לבמה מההתרגשות, אנחנו מכינים כגיבוי קליפ שבו היא שרה את השיר"). את המופע ינחה יואב קוטנר.
שלום חנוך. "אהבה חזקה" // צילום: גוני ריסקין
"קיבלתי מהאמנים המון חום", היא אומרת. "זה לא מובן מאליו שכולם, כל אחד באמצע לוחות הזמנים שלו והדברים שהוא עסוק בהם, מסכימים להירתם ולהופיע באירוע הזה. מדובר באמנים שלכל אחד מהם היה איזשהו קשר לרוני. הופיעו יחד, הוא ניגן באלבומים שלהם, או סתם היתה חברות.
"אולי בקהל הרחב הכירו אותו בעיקר כגיטריסט הקבוע של שלום, אבל רוני ניגן בשנים הראשונות שלו בארץ עם עוד רבים. ברגע שהוא הפך לזמר בפני עצמו, פחות ופחות זמרים הזמינו אותו להקלטות של אלבומים".
כל המוזיקאים שרוני עבד איתם באו לשבעה?
"לא, כי אז הייתי צריכה לשבת שבוע ולא יומיים. זאת טרחה להגיע, ואני מעריכה את כל אלה שמצאו את הזמן. גם להלוויה באו אלה שהרגישו צורך, לא המוני גיטריסטים".
את חושבת שקינאו ברוני על שניגן עם שלום כל השנים האלה?
"יכול להיות. 32 שנה הם היו יחד. אולי בגלל זה רוני תמיד סומן כאאוטסיידר. היה איזה דיסטנס בינו לבין מוזיקאים אחרים. היו לו חברים, כמו שלום, יוסי פיין ומיכה שטרית, אבל לא המון. הוא לא היה בברנז'ה של המוזיקאים. הוא לא היה יוצא לבלות עם החבר'ה, העדיף תמיד להישאר בבית. היתה לו תדמית קשוחה, תמיד עם משקפי שמש ומגפיים ולא מדבר הרבה, אבל הוא היה רגיש מאוד. בחתונה שלנו הוא בכה".
לקראת המופע בהיכל התרבות ייצא לרדיו דואט של פיטרסון עם בתו. "את השיר אני כתבתי, באנגלית, ושלום חנוך הלחין", אומרת נילי. "רוני הספיק להקליט את החלק שלו בשיר. כששמעתי את ההקלטה, התפרקתי לחתיכות.
"אחרי מותו ניקול הקליטה את הבתים שלה בשיר, וחיברנו את זה להקלטה של רוני. ניקול שרה לו שם, 'אני תמיד אחזק אותך', ורוני עונה לה, 'תמיד אהיה הכתף שלך'. זה מאוד מרגש".
• • •
פיטרסון נולד בגרמניה, לאבא ששירת כקצין בצבא ארה"ב. בגיל שנה עברה המשפחה לפלורידה. בגיל 3 התחיל רוני לנגן בגיטרה.
"אבא שלו היה אלים, היכה את שלושת הבנים שלו. כשרוני היה בן 16, הוא עזב את הבית ונסע לגרמניה, היה לו שם אח חורג. המשפחה לא תמכה בו. בכל החיים שלו, אבא שלו נתן לו פעם אחת 200 דולר. זהו.
"בגיל 17 רוני התחיל לנגן עם אמן הבלוז בני לטימור. אחרי חמש שנים הוא חזר לניו יורק. לאורך השנים הוא נשאר בקשר הדוק עם שני אחיו, וגם עם ההורים.
"ב־1987, כשהוא היה בן 30, שלום חנוך הביא אותו מארה"ב, ביחד עם אחיו ריי כנגן בס ועם המתופף רוי מרטין, כדי שילוו אותו באלבום ובמופע 'רק בן אדם'. קמה אז צעקה בקרב נגנים, למה שלום מביא נגנים אמריקנים לארץ ולא משתמש בחבר'ה מקומיים.
"בעיניי, כל הכבוד לשלום. הוא לא מצא בסביבה שלו את מה שחיפש ונסע מעבר לאוקיינוס לחפש את מה שהכי נכון לו. הוא עשה אודישנים בניו יורק, ורוני ואחיו באו להיבחן. ככה הם הכירו.
"בינו לבין שלום היתה אהבה דו־כיוונית אמיתית וחזקה, ממש כמו אחים. חיבור חזק מאוד. רוני היה אומר שהוא תמיד זה שאומר לשלום את האמת, לפי מה שהוא מרגיש. גם אם זה רע. הוא לא שיחק את המשחק של להעמיד פנים שהכל בסדר. רוני לא היה מזויף. היה אומר את האמת בפרצוף, גם אם היא היתה מרה לפעמים.
"שלום היה השלישי שסיפרתי לו שרוני נפטר, אחרי אמא שלי וניקול. הוא היה בהלם. כי זה לא כמו לאבד מישהו חולה, או מבוגר, או שנמצא במלחמה. לא היה פה שום סימן מקדים".
היית במופע המחווה לשלום, שנערך לאחרונה בהיכל ביד אליהו?
"לא. אמרתי לו שאני לא מסוגלת לבוא, ושאני לא יודעת אם אי פעם אהיה מסוגלת לראות הופעה חשמלית שלו ולראות גיטריסט אחר עומד במקום רוני. זה קשה לי מדי. אנשים שהיו שם אמרו לי שהחיסרון של רוני כגיטריסט הורגש בצליל של הנגנים".
רוני לא הוזכר בהופעה הזאת, אף שהוא היה אמור להיות אחד הנגנים.
"המופע תוכנן במקור להתקיים בסוכות בים המלח, קרוב יחסית לפטירה של רוני (ובוטל לבסוף בשל מזג האוויר; א"נ). הם לקחו ממני תמונה שלו ותכננו להקרין אותה על המסך ולהגיד עליו כמה מילים. לא יודעת למה זה לא קרה בהיכל. אולי כי עבר זמן והם הרגישו שזה כבר לא מתאים. אבל אין לי טענה אחת לשלום. הם היו חברים באהבה נדירה".
היו ביניהם מחלוקות פוליטיות? רוני הביע בעבר עמדות ימניות מאוד.
"אני לא חושבת שהם דיברו על פוליטיקה. גם עם דני ליטני, שהופיע איתו הרבה, רוני לא דיבר על זה, אלא בעיקר על מחלות וכדורים, כי שניהם היפוכונדרים. רוני היה מאוד־מאוד ציוני. פעם הוא המציא תוכנית שלום, הלך איתה ליוסי ביילין, ודיבר עם מישהו בארה"ב, שחיבר אותו לג'ימי קרטר. הוא ניסה להציע שם פתרון לסכסוך, באמת".
מה הניע אותו לזה?
"ב־1994 גרתי ליד דיזנגוף בתל אביב, והדירה רעדה מהפיצוץ של האוטובוס בקו 5. רוני היה בהלם. הוא לא האמין שדבר כזה יכול לקרות. שלוש שנים אחר כך, שנינו היינו קרובים מאוד לפיגוע בקפה 'אפרופו' בשדרות בן־גוריון. הרכב שלנו חנה שם, וממש ניצלנו בנס. אם היינו ממהרים יותר להגיע לרכב, בחצי דקה או דקה, היינו מתפוצצים. אני זוכרת שרוני היה בשוֹק".
• • •
נילי פיטרסון נולדה וגדלה ברחובות, בת יחידה. אביה נפטר כשהיתה בת 8, והיא גדלה כילדה של אמא. "הייתי מסתובבת בפרדסים, זה מה שאני זוכרת מהילדות. בצבא שירתתי בחיל האוויר, ואחר כך למדתי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב".
32 שנים היא בטלוויזיה, עוזרת במאי ומפיקה, עוד מהימים של "זהו זה!", "רואים שש שש" ו"רחוב סומסום" בסוף שנות ה־80. בין לבין כתבה ארבעה ספרי ילדים, בהם "בפעם הראשונה" ו"ניקול יודעת הכל" (על שם בתה), שאוירו על ידי דני קרמן, ו"תירוץ לאימוץ" - על אימוץ כלב בידי ילד דיסלקטי, ספר שהיא משתמשת בו בהרצאות לתלמידי בתי ספר. בתמונות בספר מככבת כלבת המשפחה, רוקסי.
את רוני הכירה בזכות עבודתה כמפיקה מוזיקלית בתוכנית של מרגלית צנעני, בימיו הראשונים של ערוץ 2. "לתוכנית היתה להקת בית עם ירוסלב יעקובוביץ', והבאתי לשם בכוונה אמנים וחיבורים לא רגילים. יום אחד התקשרו אלי מחברת הד ארצי ואמרו שיש להם זמר אמריקני שחי בארץ והוציא דיסק באנגלית. מייד הסכמתי להביא אותו, כי זה היה אחר, שונה. ירוסלב אמר לי שרוני הוא גיטריסט עילוי, אבל משוגע. אמרתי לו, 'משוגעים אני אוכלת לארוחת בוקר'.
"רוני התארח בתוכנית, ובגלל שכל כך אהבו אותו, הוא הפך לחלק מלהקת הבית. ככה נפגשנו. הוא היה גרוש שנה מאשתו הראשונה ואם בנו. בשלושת החודשים הראשונים היינו ידידים, והתחברתי אליו כי הוא הצחיק אותי מאוד, בן אדם עם המון הומור. אחר כך עברנו לגור יחד בדירה שלו ברחוב מרמורק בתל אביב".
הוא לא דיבר עברית?
"לכאורה לא. הוא גם לא התראיין אף פעם בעברית. בבית הוא דיבר רק אנגלית. אבל בחיי היומיום, במקומות שאין בהם ברירה, נגיד במוסך, הוא דיבר עברית מצוין והשתמש במילים כמו 'עדיין', שהייתי צוחקת עליו שהוא משתמש בהן.
"כשניקול נולדה הוא התעקש לדבר איתה באנגלית, גם כשכל שאר הסביבה שלה דיברה איתה בעברית. היא לא ענתה לו, אבל הוא התעקש על האנגלית. היו אומרים לנו, 'מה אתם עושים, אתם הורים דפוקים, הילדה תצא מגמגמת', כל מיני שטויות כאלה. היום אנגלית זו שפת האם שלה.
"ניקול גם מנגנת בפסנתר, ועל העצבים שלי. ככה זה בגיל ההתבגרות. היא לומדת בבית ספר אקסטרני, כי בבית ספר רגיל היא לא מסתדרת. בזכותה אנחנו גרים פה, מינואר האחרון. כי היא רצתה בית עם חצר גדולה לארבעת הכלבים שלנו, שלקחנו מעמותה של בעלי חיים, ומצאה את הבית הזה.
"הכלבים היו קשורים מאוד לרוני. הוא היה יוצא איתם לפארק בכל ערב פנוי. עכשיו הם מחכים לו בחצר. הוא גם היה זורק את הזבל ושוטף כלים ועושה קניות".
את ורוני ערבבתם זוגיות עם עבודה.
"חלק מהזוגיות שלנו היתה עבודה יצירתית משותפת. אני בעצם הפקתי לו את הקריירה. תמיד הייתי באה עם רעיון למופע חדש, לפרויקט חדש, ורוני מייד היה אומר 'לא', כי הוא היה הדובון לא־לא. היה הורס את הרעיון, דורס אותו, מסרב, מתעצבן, אומר שאני משוגעת - ובסוף הפרויקט היה יוצא לפועל. זו היתה הדינמיקה הקבועה בעבודה המשותפת שלנו, במשך שנים".
תני דוגמה.
"בזמנו התחיל הפרויקט של רד בנד, שלא היו מוכרים כל כך, לפני שכולם הופיעו איתם. הצעתי לרוני לארח אותם בהופעה שלו. הוא התעצבן. הסתובב בבית שעות ואמר לי, 'את השתגעת, את רוצה שאני אופיע עם בובות, את לא נורמלית. מה, אני אדבר עם בובה על הבמה?'
"כל חבר שנכנס אלינו הביתה קיבל נאום על איך אני, אשתו והמנהלת שלו, איבדתי את זה לגמרי. הכרחתי אותו ללכת לחזרה אחת עם רד בנד, וכשהוא חזר משם הוא אמר לי שהוא רוצה לצאת איתם לסיבוב הופעות. נדלק עליהם".
רד בנד. "רוני נדלק עליהם" // צילום: קוקו
• • •
פיטרסון, שנודע כמלך הבלוז הישראלי, הוציא במהלך הקריירה חמישה אלבומי סולו ומשך קהל של חובבי בלוז באנגלית, שאותו אסף וטיפח לאורך 30 שנה.
נילי: "זה ממש לא מובן מאליו. הוא השריש את הבלוז בארץ. בעיניי הוא היה סוג של warrior, לוחם שנלחם על המוזיקה שלו. לאורך השנים הוא הופיע בחיבורים מוזיקליים משתנים. עם מיכה שטרית, דני ליטני, דיאנה גולבי ומשה לוי, להקת שליחי הבלוז. בכל פעם ציוות אחר.
"לפני שנה הוא ביקש שאסדר לו עבודה בשעות היום, להשלמת הכנסה. ארגנתי לו הרצאות בבתי ספר תיכוניים ובחטיבות ביניים, שם הוא נכנס לכיתות במסגרת שיעורי אנגלית ודיבר עם התלמידים באנגלית על בלוז ומה זה אומר להיות מוזיקאי בלוז. וזה עבד, מאוד אהבו אותו. היתה לו שנה של הרצאות בבתי ספר, גם בערים ערביות".
על הקיר בחדר העבודה בבית תלויות תמונות של רוני עם אמני בלוז נודעים מחו"ל, שבאו להופיע איתו בארץ בסוף שנות ה־90 ותחילת שנות האלפיים. הזכור מכולם הוא הייראם בולוק, גיטריסט מחונן מניו יורק, שניגן עם סטינג.
ויש גם תמונה עם הגיטריסט האגדי בי.בי קינג, שצולמה כשהופיעו יחד בארץ. "הייתי מפיקה בטלוויזיה החינוכית והצלחתי להביא אותו להתארח בכתבה לרחוב סומסום", מספרת נילי בגאווה. "אחרי כמה שנים הוא שוב בא לארץ, ורוני הופיע איתו, כי קינג זכר שרוני חימם אותו כגיטריסט עוד באמריקה. הוא אמר לי על רוני, 'הוא כוכב, תיצמדי אליו חזק'".
עם אגדת הגיטרה בי.בי קינג, כשביקר בארץ באמצע שנות ה־90. "הוא אמר לי על רוני, 'הוא כוכב, תיצמדי אליו חזק'"
אני רואה גם תמונה עם דריל ג'ונס, הבסיסט של הרולינג סטונס.
"חבר טוב שלנו. כשהוא היה בארץ, הוא ניגן באלבום של רוני 'Rock N' Roll Warrior'. בביקור הראשון הם הספיקו רק חצי אלבום, ורוני רצה שדריל יחזור להקליט עוד חצי, כשהוא בהפסקה מהסטונס.
"מתוך פחד שהוא יבקש את המלון הכי יקר בארץ, שאלתי את דריל איפה הוא ירצה ללון. אז הוא אמר, 'אם לא אכפת לך, נמאס לי ממלונות, אני יכול לישון אצלכם בבית?' והוא ישן אצלנו, אכל איתנו, שיחק עם הילדה, יצא עם רוני והכלבים. עד היום אנחנו בקשר, הוא וניקול מדברים הרבה. היא קוראת לו 'דוֹד שלי'.
"כשהרולינג סטונס הופיעו בפארק הירקון ב־2014, דריל הזמין אותנו לאחורי הקלעים של ההופעה. ישבנו לאכול איתו ארוחת ערב באוהל שם, ובשולחן כמה מטרים מאיתנו ישבו מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס, אבל לא דיברנו איתם. כש־U2 היו בארץ, ישבנו מאחורי הקלעים עם אבא של בונו".
• • •
בחודשים האחרונים היה פיטרסון בעיצומה של עשייה ענפה. "יש אלבום שהוא הקליט עם מתופף אמריקני, סטיב וולף, שניגן עם אנני לנוקס ופינק, ועם ראפרים. אני מקווה להוציא ממנו סינגלים בחודשים הקרובים.
"חוץ מזה היינו באמצע סיבוב הופעות במועדונים, לרגל 50 שנה לפסטיבל וודסטוק. היתה הופעה אחת שבה הוא אירח את שלום, וקבענו עוד תאריך, שלא הגענו אליו בגלל מה שקרה. היו לנו תאריכים סגורים עד ינואר, עם ירמי קפלן ומיי פיינגולד.
"במקביל, מכרנו את כל הכרטיסים להופעה של רוני עם הפסנתרן לאוניד פטשקה בפסטיבל הפסנתר שנערך בנובמבר. כמו עם הוודסטוק וכמו בכל פרויקט, בהתחלה רוני לא רצה את ההופעה הזו. שכנעתי אותו, ובסוף הוא לא הגיע אליה".
איך תמשיכי הלאה?
"החיים שלי נחלקים לשניים: לפני יום שני, 30 בספטמבר 2019, ואחרי היום ההוא. מאז התחילו חיים אחרים. כל מה שיצרנו יחד נגמר".
הימים שלה מתחילים בחמש בבוקר ומסתיימים בעשר בערב. בכל בוקר היא באה לאולפני הרצליה, לתוכנית הבוקר של קשת, ואז ממשיכה ל"גאולה ולונדון" בכאן 11. "אני מחפשת עבודה נוספת, כי מעכשיו כבר לא יהיו הכנסות מההופעות של רוני, ויש לנו לא מעט הוצאות - משכנתא, חשבונות לשלם, בית הספר של ניקול, הכלבים.
"כבר קיבלתי הצעות מאמנים לנהל אותם, אבל אני לא יודעת אם אני מסוגלת. בינתיים אני מנסה לאסוף את השברים, להבין מה נפל עלי ומאיפה מתחילים.
"החלום שלי הוא להקים בית ספר קטן למוזיקה על שם רוני. אני כבר יודעת בדיוק איך הוא צריך להיראות. יהיו שם חדרים ללימוד נגינה וחדר מרכזי עם פופים, שבו ביוגרפיות של האמנים הגדולים בעולם וסרטי וידאו של הופעות, כדי שהילדים יוכלו ללמוד על המורשת המוזיקלית".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו