כל התנהגות חיובית או שלילית שנשים עלייה פרוז'קטור, גדלה. הצורך החשוב ביותר לכל אדם, מרגע לידתו עד יום מותו, היא להרגיש שייך, אהוב, נחוץ, משמעותי ובעל יכולות להתמודד עם משימות החיים. כשתחושת השייכות לא מתקיימת במלואה, האדם יעשה הכל, אבל הכל, כדי שיבחינו בקיומו ויקבלו אותו.
מי מאתנו לא מכיר את הסיטואציה הבאה, הילדה מאוד התרגשה כשהגיע מועד מסיבת החנוכה בגן, עד כדי כך התרגשה שהסתתרה מאחורי השמלה של אמא.
האם, שלא מכירה את בתה כביישנית, החלה לשדלה להשתתף במסיבה. לשידוליה הצטרפו הגננת, הסבא והסבתא, וכל צוות הגן. הילדה שמה לב בפליאה עד כמה ביישנות מעוררת סביבה מהומה ותשומת לב ומחליטה לאמץ רעיון זה. לאחר כמה שנים היא תהפוך להיות ילדה ביישנית כי בתחילה אנחנו יוצרים הרגלים, אך לאחר זמן ההרגלים נטמעים והופכים להיות חלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו.
הילדה הטמיעה את ההתנהגות הביישנית מאחר שזו השיגה את מטרתה - שיתייחסו רק אליה, וכשמשהו עובד למה לוותר עליו? אנחנו משכללים אותו עוד ועוד, גם בבגרותנו.
איך כדאי לנהוג במצב זה? אפשר לתת לילד אפשרות בחירה האם לשבת או לקום ולרקוד, עם הסבר מתאים לגילו וליכולותיו, ובהדרגה להרחיב את אופציות הבחירה. למשל, אפשר להגיד לילדה: "את יכולה לשבת עליי ומתי שתרצי תוכלי להצטרף לחבריך".
חשוב להסביר לילד מהן אופציות הבחירה ומה ההיגיון שעומד מאחוריהן, משפט כמו "התאמנתם רבות על המסיבה, אני שמה לב שאת יודעת את כל מילות השירים שלמדתם", יתקבל בברכה אצל הילדים.
לחלופין, ניתן לשוחח עם הילד על הבחירה לא להשתתף כשנגיע הביתה או בסיום המסיבה. בשיחה כזו ניתן לחדד את ההשלכות ודרכי ההתמודדות של בחירה כזו או אחרת.
בדרך זו נלמד את ילדינו כיצד ניתן לבחור ומה עושים כדי לקבל החלטה נכונה, ונאפשר לו את הבחירה לשתף ברגשותיו מתי שהוא חש בנוח לעשות זאת.
הכותבת היא מנחת הורים