כולנו שונים, כולנו שווים: היום יצוין היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות. בישראל חיים כיום כ־1,493,100 אנשים עם מוגבלות. מחצית מהם (747,000) בגילי העבודה (64-18), 33% (491,600) בני 65 ומעלה ו־17% (254,000) בגילי 17-0, כך לפי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
עוד באותו נושא
אני יודעת שאני מיוחדת, אבל לפעמים זה לא נוח
חל שיפור בתעסוקת בעלי מוגבלות, אך עדיין קיים פער
שוויון לבעלי מוגבלויות: הדרך עוד ארוכה
אנשים עם מוגבלות נתקלים לא אחת בחסמים שנובעים מאפליה, בסטיגמות ובהיעדר הזדמנויות, אשר גורמים לקשיים בהשתלבותם בשוק העבודה. בכל הנוגע למצב התעסוקה שלהם, נראה שהפערים ביחס לשאר האוכלוסייה גדולים מאוד: כך, שיעור האנשים העובדים במשרה מלאה בקרב אנשים עם מוגבלות חמורה הוא 35%, זאת לעומת 63% בקרב אנשים ללא מוגבלות. כמו כן, 33% מכלל האנשים עם מוגבלות מרוויחים שכר הנמוך מ־5,000 שקלים, לעומת 23% המשתכרים כך בקרב אנשים ללא מוגבלות.
שיעור המועסקים מקרב אנשים עם מוגבלות בישראל הגיע בשנת 2018 ל־60% (לעומת 50% בשנת 2011), ואילו שיעור ההעסקה בקרב אנשים עם מוגבלות חמורה עלה מ־32% בתחילת העשור ל־47% בשנה החולפת.
יואב (שני משמאל) עם חבריו לצוות הדיילים // צילום: עירית נוסבאום גינת
כרבע מאלו שמתייצבים בלשכות התעסוקה הם אנשים עם מוגבלויות - כך עולה מנתונים שמפרסם שירות התעסוקה בנוגע למצב התעסוקה והמתייצבים בקרב אנשים עם מוגבלויות. 22% מסך המתייצבים (ממוצע מתייצבים חודשי בלשכות: 160 אלף) בלשכות התעסוקה הם אנשים עם מוגבלויות. ממוצע המתייצבים החודשי בקרב אנשים עם מוגבלויות, בשנת 2019, עומד על 33,434 דורשי עבודה.
מדובר במגמת עלייה במספר המובטלים בקרב אנשים עם מוגבלויות: בשש השנים האחרונות חלה עלייה של 19% במספר תובעי האבטלה בקרב אנשים עם מוגבלויות. בגילי 64-45 מספר האנשים בעלי מוגבלויות המתייצבים בלשכות התעסוקה גבוה יותר ביחס לאוכלוסייה הכללית בישראל. 79% מהאנשים עם המוגבלויות המתייצבים הם תובעי הבטחת הכנסה (לעומת 69% באוכלוסייה הכללית) ו־63% הם תובעי אבטלה (לעומת 36% באוכלוסייה הכללית). עם זאת, כל אדם הוא עולם ומלואו - ובשנה האחרונה יצאו 4,596 ישראלים עם מוגבלויות ממעגל הקצבאות של הבטחת ההכנסה - והחלו את דרכם בשוק העבודה.
יואב הפך ליום אחד דייל קרקע באל על
יואב גרוס (35) הגשים לאחרונה חלום - להיות דייל בחברת אל על. גרוס הוא בעל צרכים מיוחדים ומתגורר בקהילה של עמותת אקים. לחברת אל על נודע כי אחד מחלומותיו הוא להיות דייל, והם הרימו את הכפפה.
לפני כשבוע הגיע יואב לטרמינל 3 בנתב"ג, והתקבל על ידי נציגי אל על שציידו אותו במדים רשמיים של החברה וליוו אותו מעמדת הצ'ק אין, דרך הבדיקה הביטחונית ועד לשער העלייה למטוס של אל על, שם שימש דייל קרקע בטיסה שהמריאה לניו יורק. יחד עם הצוות הוא הכין את המטוס להמראה, קיבל את פני הבאים בתהליך העלייה למטוס ואיחל לנוסעים (הנרגשים והמופתעים) טיסה נעימה ובטוחה.
כמו כן, רגע לפני שהחל את תפקידו כדייל קרקע, הוא גם זכה לסיור במטוס הדרימליינר וביקר בקוקפיט עם הטייסים. לשמחתו, הוא קיבל במתנה את המדים למזכרת. "הפכתם את היום הזה למאושר בחיי", אמר לצוות, "זוהי הגשמת חלום שלי ואני מודה לכם מאוד".
מתמודד עם שיתוק מוחין ולקות ראייה, וחולם לתרום
לפני כשנה וחצי סיים שי אליאס (39) תואר שני במינהל ציבורי, והוא בעל תואר ראשון בקרימינולוגיה ומשאבי אנוש. לשי מוטיבציה רבה להגשים את עצמו ולתרום לחברה - אלא שאם שואלים אותו, הוא נפסל בראיונות עבודה בשל המגבלה שלו: הוא מתמודד עם שיתוק מוחין ובעל לקות ראייה.
אליאס. "גם אלה שכן יוצרים קשר - הקטע הפיזי מאוד מרתיע אותם" // צילום: מישל דוט קום
"המגבלה שלי היא מורכבת כי מתווספת אליה מגבלה חושית", הוא מסביר, "יש לי שיתוק מוחין וגם לקות ראייה - מה שהופך את נושא התעסוקה למשהו הרבה יותר מורכב. לדעתי, זה מה שמרתיע מעסיקים ומרחיק אותי משוק התעסוקה".
כבר חצי שנה ששי מחפש עבודה, ובינתיים הוא מתנדב בחדר האוכל של קיבוץ מזרע, שם הוא מתגורר. עד לפני עשרה חודשים התגורר במעון נכים בחיפה, התפתח אקדמית ומילא שורת תפקידים, בין השאר כרכז נוער, כך שיש לו ניסיון בהדרכה.
הוא מספר כי לא מצא את עצמו ב"תעסוקה המוגנת" שמוצעת פעמים רבות לאנשים עם מוגבלות. "מדובר בעבודות שהן פשוטות יותר, ולא מצאתי את עצמי שם. לא יכולתי לבטא את היצירתיות שלי, ובטח לא לעשות משהו בעל משמעות חברתית כמו שאני חושב שצריך לעשות".
לדבריו, הוא מתקשה למצוא עבודה גם בשל היחס החברתי, וגם משום שהוא מתגורר בפריפריה: "חלק מהמקומות שפניתי אליהם לא חוזרים אלי, ואלה שכן יוצרים קשר אני מבין מייד שהקטע הפיזי מאוד מרתיע אותם. עולם התעסוקה, למרות כל התקנות שקיימות היום ועם כל השינויים לטובה, עדיין מתקשה להכיל את העובדה שהאדם עם המוגבלות הוא חלק ממנו. זה עדיין לא כמו שהייתי מצפה ממדינה מתוקנת בשנת 2020. גם עניין הנגישות תמיד על הפרק, ומקומות כמו עמק יזרעאל או עפולה שקרובים אלי הם הרבה פחות נגישים באופן כללי".
אוזן קשבת ורצון לעזור מצא שי בבית הגלגלים, ארגון ארצי לצעירים ולבוגרים עם מוגבלות פיזית, הכולל שישה בתים הפתוחים לאוכלוסיות שונות מכל חלקי החברה הישראלית. בימים אלה מנסים לסייע לו במציאת עבודה, ומנהל הבית יואב שדמי מלווה אותו בתהליך חיפוש העבודה.
מה החלום שלך?
"אני חולם לעבוד במשרה שתאפשר לי לגדול ולהתפתח. הייתי רוצה שזו תהיה משרה שעוסקת בפיתוח שירותים עבור אוכלוסיות מיוחדות, לאו דווקא אנשים עם מוגבלות".
סובל מטורט - ומוצא עבודה לאנשים עם מוגבלות
צביקה גרינוולד (39) מעכו מתמודד זה כשלושה עשורים עם תסמונת טורט, אשר מלווה בתנועות בלתי רצוניות - אך זה לא מה שמנע ממנו להפוך לרכז השמה לעובדים עם מוגבלויות ב"דנאל משאבי אנוש", ובכך לסייע לאנשים עם מוגבלויות במציאת עבודה במסגרת תפקידו.
גרינוולד מחוץ למשרדו. "חיפשתי לתרום" // צילום: מישל דוט קום
תסמונת הטורט החלה אצל צביקה בכיתה ג': "היו תגובות לא נעימות מצד חלק מהתלמידים בבית הספר, אך למזלי לא סבלתי מהצקות קשות כי היו לצידי חברים קרובים". כשסיים תיכון התגייס לחיל האוויר, ולאחר מכן החל ללמוד לתואר ראשון בקרימינולוגיה - אז התגברו אצלו התגובות הבלתי נשלטות בעקבות הלחץ, והוא אובחן סופית עם טורט.
במשך שנים עבד בעיריית עכו, ובגיל 36, לפני כשלוש שנים, החליט לעשות שינוי בחיים. "חיפשתי משהו שאני יכול לתרום בו, וחברה שלי הפנתה אותי למשרה בחברת דנאל משאבי אנוש. למחרת כבר התייצבתי לראיון - והשאר היסטוריה".
עוד בנושא:
תלמידים מבת ים מציגים: תפריט קולי לעיוורים
נגישות בסטייל: אל תגבילו את עצמכם
מטיילים? כל המסלולים המונגשים בירושלים
התכנון להנגשת מערת המכפלה יצא לדרך
מאז הוא משמש רכז גיוס שמתמחה במציאת עבודה לאנשים עם מוגבלויות: "אני רואה בזה שליחות. נוצר מצב שאני מלווה אנשים שעוברים דבר דומה למה שאני עברתי. למצוא עבודה כשיש לך מגבלה או קושי זה לא דבר פשוט, שוק העבודה הוא קשה ואתה מתמודד עם הרבה אנשים. לכן אנחנו מנסים לעזור לאנשים האלה ולקדם אותם על ידי ליווי והכוונה. כיום הדלת לשוק התעסוקה פתוחה הרבה יותר מבעבר, ואנחנו אפילו מקבלים פניות מחברות שרוצות לשלב אנשים עם מוגבלות ולא יודעות כיצד לעשות זאת. אני אופטימי מאוד".
לשאלה מה הוא מרגיש כשמישהו מתקבל, הוא משיב: "זה נותן סיפוק. כשמישהו מתקשר ומספר שהוא מתחיל לעבוד זה מרגש, בייחוד אם הוא התקבל לעבודה שהוא חלם עליה". לגבי היחס אליו ביום־יום, הוא מציין: "בהתחלה היה לי קשה לקבל את הטורט, היום אני הרבה יותר פתוח, לפני כמה שנים לא הייתי מדבר על זה, אבל העבודה עזרה לי להיפתח כי הבנתי שאם אני משתף אני בעצם מחזק את האנשים שאני מלווה אותם והם מרגישים פתוח לדבר איתי, אני אחד מהם".
צביקה נשוי לעדי ויש להם שלושה ילדים בני 10, 7.5 ו־4.5. בזמנו הפנוי הוא כותב ספרי ילדים, ואחד הספרים שכתב ונמצא בחנויות נקרא "אבא טישו" ומסייע לילדים להתמודד עם ביקור אצל רופא. "הייתי רוצה לכתוב עוד ספרים. יש לי מחשבה לכתוב ספר על ההתמודדות עם הטורט. זה ספר שיכול להכווין אחרים, ואני מקווה שיום אחד זה ייצא לפועל".
המתנדבים שמגיעים מכל רחבי העולם לסייע
היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות, שחל היום, הוא לכאורה עוד יום רגיל של עשיית טוב לאנשים עם מוגבלות בכפר השיקומי "עלה נגב - נחלת ערן", שמתמודד, כמו כל תושבי הדרום, עם החום ועם הרקטות מרצועת עזה. אבל כל אלה, לצד העבודה הקשה שמורכבת מאתגר פיזי ונפשי, לא רק שלא גורמים למתנדבים מחו"ל של הכפר לעזוב, אלא מושכים עוד ועוד מתנדבים. הם מגיעים לישראל מכל רחבי העולם במגוון גילים שונה, ומתמודדים מבחירה עם צעירים במצבים המורכבים ביותר בישראל, שאינם מדברים. מקצתם מסוגלים להביע "תודה" רק באמצעות הבעות פנים.
מה מניע אנשים מכל העולם לעזוב את ביתם ומשפחתם, להגיע לדרום ולהתנדב עם אנשים עם מוגבלות מורכבת?
מקס קורפו מפורטו ריקו הגיע לארץ לפני כשנה, התאהב בישראל ובכוונתו להישאר פה לשנה נוספת. "לפני שלוש שנים חיי נעצרו כשאשתי נפטרה", הוא מספר בעצב, "הילדים גדלו ועזבו את הבית. בביקור השלישי שלי בישראל החלטתי לחזור כמתנדב. אני באמת אוהב את מה שאני עושה, והחיים נתנו לי הזדמנות נוספת לטפח ולגדל ילדים ולהיות מוקף בחברה ובאנשים טובים. זה בדיוק מה שהייתי צריך כדי למלא את החלל שנוצר לאחר פטירת אשתי. אני מרגיש שוב שאני חי עם משפחה, אף שלמעשה אני גר עם 14 מתנדבים נוספים. הטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים ממלא אותי, ואני מרגיש כאילו אלה הילדים שלי".
מקס, אוסקר וחבורתיהם לצוות ההתנדבות לצד החוסים ב"עלי נגב" // צילום: דודו גרינשפן
אוסקר קרוז מגואטמלה הגיע לארץ להתנדב במשך שנה. "יש לי ילדה בת 10 עם מוגבלות", הוא מספר, "רציתי מאוד להכיר את ישראל, והחלטתי שזו הזדמנות בשבילי להגשים את החלום. כשאני מטפל כאן באיתמר, בכפר, זה מזכיר לי את הבת שלי. ראיתי את הקושי אצל ההורים הישראלים שמגיעים לכפר לבקר את ילדיהם, וזה מזכיר לי את ההתמודדות האישית שלי בגידול הבת שלי. אני מצליח ללמד את הילדים פה דברים חדשים, וזה נותן לי הרגשה כאילו אני מצליח עם בתי".
יו"ר הכפר השיקומי "עלה נגב - נחלת ערן", האלוף (מיל') וחתן פרס ישראל דורון אלמוג: "כדי להיות ראויים להיקרא חברת מופת אנחנו חייבים לשנות את היחס בחברה לאנשים עם מוגבלות ולקבל אותם כשווים. בכל העולם מתביישים בילדים ובאנשים שיש להם מוגבלות, והתופעה קיימת גם בישראל. האחריות לעשות את השינוי החברתי מוטלת על כולנו, וזו האחריות שלנו כלפי האנשים החלשים ביותר בחברה, שלא עשו רע לאיש אבל כלואים בתוך הגוף שלהם.
"השינוי מתחיל במערכת החינוך ובמעשים, ולכן בתוכנית 'תיקון עולם' שאנחנו מובילים אנחנו מגיעים לעשרות אלפי תלמידים ומלמדים אותם לקבל את האדם עם המוגבלות בחברה, והם גם יוצאים לפעול למען השונה. המתנדבים מחו"ל שמגיעים לישראל גם הם חלק מהשינוי החשוב הזה".
יצוין כי הכפר השיקומי "עלה נגב - נחלת ערן", שייסד אלוף (מיל') אלמוג, הוא חלק מעמותת "עלה", שהוקמה בשנת 1982 כדי להיות בית חם ולתת מענה טיפולי ושיקומי לאוכלוסייה עם מוגבלות שכלית התפתחותית קשה ועם מורכבויות רפואיות נלוות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו