"החזון שלי הוא להפוך את מפעל הפיס לגוף שלא בונה רק קירות, אלא נוגע בנשמות של אנשים ממש", כך מגדיר יו"ר מפעל הפיס, רו"ח אביגדור יצחקי, את הרוח שעומדת מאחורי תוכנית המלגאים, הפועלת בכל רחבי המדינה בתוך הקהילה ולמענה.
במסגרת התוכנית תורמים סטודנטים שעות רבות מזמנם, ופעילותם מהווה בסיס להמשך מעורבותם בקהילה. "בשנה הקרובה צפוי מפעל הפיס, בשיתוף הרשויות המקומיות, כמעט להכפיל את מספר המלגות שאותן הוא מעניק לסטודנטים, ויגיע למספר חסר תקדים של כ־30 אלף מלגות, המתורגמות למיליוני שעות התנדבות עבור בני נוער, קשישים, בעלי מוגבלוית ועוד, בעיקר בפריפריה", אומר יצחקי.
"אנחנו מתמקדים בשיפור איכות חייהם של תושבי הרשויות המקומיות, בדגש על ערי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית. מפעל הפיס יוסיף להשקיע משאבים רבים בתחומים אלה גם בשנים הבאות, במטרה לקדם ולשפר את איכות החיים של אוכלוסיות אלה. כל מלגאי תורם בין 130 ל־150 שעות בשנה, ובכך אנחנו מניעים כוח חברתי עצום. אותם צעירים יישארו מחוברים לפעילות הציבורית עוד שנים רבות, וכך למעשה אנחנו בונים את שדרת הנהגת העתיד".
השנה, במסגרת תחרות שנערכה לראשונה למלגאי מפעל הפיס, זכו המצטיינים להשתתף בסמינר מנהיגות ויזמות חברתית שהתקיים בלונדון. מלגאים אלו הרשימו במעורבותם החברתית ועשו מעל ומעבר לנדרש: יזמו, הנהיגו וקידמו שינוי חברתי בתחומים שונים. הסמינר - שנערך בשיתוף עם המועצה הישראלית להתנדבות - כלל בין השאר למידה מארגונים, יוזמות ומודלים שצמחו במגזרים השונים, שיח עם אנשי מקצוע וסטודנטים, מפגש עם יזמים ומנהיגים מקומיים הרלוונטיים לעולמם של הצעירים, וסיורים מודרכים ברחבי לונדון בדגש על מנהיגות, יזמות ושינוי חברתי.
"אני תמיד נהנה לשבת בחברת אנשים שבוחרים לעסוק בפעילות התנדבותית למען הקהילה והחברה בישראל", אמר יצחקי למצטיינים טרם יציאתם לסמינר, "אני אומר לכם באחריות - רוח ההתנדבות תסחף אתכם לעשות דברים טובים למען הציבור, ותחושת השליחות תלך אתכם כל חייכם. עידוד רוח הנתינה וההתנדבות הוא הדגל של מפעל הפיס, ואנחנו נמשיך להשקיע משאבים רבים כדי שכמה שיותר סטודנטים במדינת ישראל יוכלו לקבל מלגה עבור שעות התנדבות בקהילה. זהו כוח חברתי עצום שישנה את פני החברה הישראלית".
"פגשנו אנשים שכל מטרתם היא לשפר את הסביבה". מצטייני תוכנית המלגאים בלונדון
מנהל יחידת המלגות של מפעל הפיס, ארז גרניט, סיפר על תהליך הבחירה במצטיינים ועל התחרות עצמה: "הוגשו עשרות בקשות והן נבחנו על ידי ועדה מקצועית, ולבסוף נבחרו שבעה סטודנטים פורצי דרך בדרכם.
"המפעל החליט להעניק לאותם מצטיינים כלים כדי שיוכלו לקחת חלק בעשייה ולהרחיב אותה בעתיד".
גרניט מוסיף כי התחרות היא חלק מהרוח החדשה שאותה הביא היו"ר הנכנס של מפעל הפיס, רו"ח אביגדור יצחקי: "ההחלטה היא להתמקד בהון האנושי, וזה מבטא את הרצון של היו"ר החדש לגעת באנשים".
האור של הילדים
מאור אדרי (29, רחובות) מעיד על עצמו כי ההתנדבות הענפה שלו מגיעה קודם כל מתוך רצון להעניק לאלו שנמצאים במקום שבו הוא עצמו היה. "בצעירותי נתקלתי לא אחת בקשיים בהתמודדות עם מערכת החינוך הפורמלית", הוא מספר, "עד גיל 23 הייתי בלי תעודת בגרות, בקושי סיימתי 12 שנות לימוד. ואז החלטתי להפוך את האתגר לפרויקט חיים, ובמשך שש השנים הבאות יצאתי למסע מאתגר שבו השלמתי תעודת בגרות מלאה ובהמשך תואר ראשון ושני. היום, כשאני עובד עם בני נוער, סטודנטים וצעירים עם הפרעות קשב, אני רואה בזה שליחות לעזור למי שנמצאים במקום שבו אני הייתי".
לדבריו, ההבנה שתקרת הזכוכית שבה נתקל משפיעה גם על ילדים ובני נוער אחרים, הביאה אותו להחלטה לקחת על עצמו, לצד ההתפתחות האישית, גם את הזכות לתרום לחברה, לנסות ולסייע לאוכלוסיות חלשות.
"נכנסנו לגן - והתחברנו לצוות ולילדים". אפיק זרחי (מימין) ומאור אדרי // צילום: יוסי זליגר
מאור: "אני לומד במרכז האקדמי פרס, ויחד עם שותפי לפרויקטים - אפיק זרחי (27), סטודנט לתואר שני במינהל עסקים שהשתתף גם הוא בסמינר בלונדון - פנינו למחלקת הרווחה של המרכז כדי לראות איפה אפשר לסייע. הפנו אותנו למרכז שנקרא 'מוטב יחדיו', ושם, במשך שנתיים, לקחנו חלק במיזם של התחדשות עירונית - פינוי בינוי - לאוכלוסיה ברמה סוציו־אקונומית נמוכה. נכנסנו לבתים כדי לשמוע מה המשפחות צריכות, עזרנו להן בפינוי ובהתארגנות, ניקינו וסידרנו איתן כל מה שצריך, ובמשך שנתיים בעצם ליווינו אותן".
פרויקט נוסף שלקחו על עצמם מאור ואפיק הוא אימוץ וטיפוח גן של ילדים עם בעיות רפואיות. "במהלך הפעילות שלנו הגענו במקרה לגן ילדים של ארגון 'אלי"ע' - גן שבו כל הילדים עם עיוורון מלידה או קשיי ראייה ברמה הקשה ביותר. נכנסנו לגן באופן פרטי כדי לעזור ולראות במה אפשר לסייע, ומהר מאוד התחברנו אל הצוות ואל הילדים, ולקחנו אותו תחת חסותנו. גייסנו כספים, קנינו דברים שהם היו צריכים, שיפצנו חדרים, ועיצבנו קיר מישוש מיוחד, כדי שהילדים יוכלו להרגיש ולזהות כל מיני עצמים. תוך כדי הפעילות הצלחנו לשלב את גן הילדים בפרויקט של מפעל הפיס במרכז האקדמי, ובעצם עד היום אנחנו מלמדים שם, יחד עם סטודנטים שמגיעים כל יום כדי לתת מענה ועזרה לסייעות.
"ברמה האישית חשוב לי לפתח בעתיד את הצד הניהולי וההנהגתי שלי, לשם התפתחות עתידית והעצמה אישית בצורה הטובה ביותר. החלום הכי גדול שלי הוא להקים מיזם חברתי שנותן לילדים ולנערים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) כלים להתמודד - גם מבחינה חברתית ורגשית וגם כדי להצליח בלימודים".
הופכים חלום למיזם
אדרי חזר עמוס ברשמים מסמינר המצטיינים בלונדון. "להיות חלק ממשלחת של מצטייני מפעל הפיס, זה כבוד גדול עבורי", הוא אומר, "לשמוע על פועלם יוצא הדופן של סטודנטים מלגאים ועל תרומתם לחברה הישראלית, זה מעורר כבוד והערצה.
"כשחזרתי מהסמינר בלונדון התחזקה בי עוד יותר התחושה שהתנדבות היא שליחות אדירה, ושמחובתנו כאזרחים במדינה, ובכלל כחלק מהדור הצעיר בחברה הישראלית, להמשיך ולפעול תמיד למען האחר ולמען עתיד טוב יותר לנו וגם לכל החברה שסובבת אותנו".
אפיק, שותפו של מאור לפעילות, מוסיף: "בסמינר בלונדון הכרתי ונוכחתי לראות מה זה מעורבות חברתית חיה ונושמת, ואפילו הייתי אומר בועטת. דרך החברים שלנו לסמינר, למדתי ושמעתי על יוזמות אקטיביסטיות של אנשים בגיל שלי מכל הארץ, כשכל אחד בחר לעשות לטובת הסביבה שלו - שזה מבחינתי שיעור בפני עצמו. היה מאוד מעצים לראות איך כל אחד לוקח ומעניק מעצמו למען העשייה החברתית - מעבר לחברות שנרקמה בינינו. כמו כן, ראיתי ולמדתי המון מהמקבילים שלנו מעבר לים, שלקחו את הרעיון והאמונה החברתית שלהם והפכו את החלום למיזמים עם השפעה אדירה. זה היה מסע מלמד, פותח את הראש ובהחלט מעצים, חוויה שנזכור לעוד הרבה זמן. הרגשתי שקיבלנו עוד דלק למבערי העשייה שלנו".
על ההתנדבות שלו ושל מאור אומר אפיק: "זו מעין מחויבות לא כתובה שלנו, שברורה לנו מאליה, מעין יוזמה פרטית שלנו שלקחנו על עצמנו, לסייע בכל דבר שניתן כדי לתרום ולהעלות חיוך על הפנים של אותם מלאכים שבגן, או לאותה גננת שנכנסת בשערי הגן ועושה עבודת קודש. הרווח בעשייה שלנו בגן הוא גם עבורנו, להיכנס לגן ולקבל את הפרופורציה לחיים. הגן הפך אצלנו למשפחה חמה שתמיד כיף לבוא אליה, ואפילו לעבור ברחוב הסמוך ולהרגיש טוב בלב.
"בעקבות העשייה שלי בגן נחשפתי לעולם אחר - פרויקט של אימוץ כלב שבעתיד הלא רחוק יגדל להיות כלב נחייה. הוא יהיה העיניים עבור אדם עיוור, יכניס אור לחייו ויהפוך אותו לאדם מהשורה".
מקום להרגיש בו בבית
שלי כהן (27) מטבריה היא סטודנטית למדעי ההתנהגות, שעד לתקופה האקדמית שלה לא היתה חלק מעולם ההתנדבות, אבל מרגע שנכנסה אליו - התמכרה, כהגדרתה. "נרשמתי ללימודים לפני כשלוש שנים במכללה האקדמית בצפת, ובשנה האחרונה עברתי למכללת כנרת", היא מספרת, "כשרק התחלתי ללמוד חיפשתי אפשרות לקבל מלגה, וקראתי על קהילת הסטודנטים של 'תוצרת הארץ', שהעניקה לסטודנטים פתרונות לבעיית יוקר המחיה בעקבות המחאה של 2011. הקהילה זוכה גם לתמיכה כספית ממפעל הפיס, והגשתי בקשה לקבלת מלגה.
"החלטתי שאני רוצה לעשות משהו שונה". שלי כהן, על רקע הפאב הקהילתי שהקימה יחד עם חבריה // צילום: אנצ'ו גוש - ג'יני
"הגעתי למבחני הקבלה בטבריה והתקבלתי. כשהתחלתי לעסוק בפעילות למען הקהילה, ממש התמכרתי. כל אחד במסגרת תוכנית המלגאים צריך לתת 300 שעות בשנה - שלוש שעות בשבוע עם הקהילה, ארבע 'שעות משימה', ופעם בכמה זמן - שבת קהילתית יחד.
"בשנתיים הראשונות, במסגרת המשימה, הייתי בבית הקהילתי עם ילדים עד גיל 12 - שיחקנו יחד, ניסינו להבין מה הם מחפשים, בנינו יחד תקנון איך צריך להתנהג בצורה הדדית. פעם בשבוע בישלנו יחד, כי יש שם ילדים שאין להם מה לאכול, ולא רצינו ליצור מצב לא נעים שהם ירגישו שסתם מביאים להם אוכל. הפעילות הזו הפכה את כל נושא תרומת המזון לנחמדה יותר ושיתופית יותר. ארגנו גם אירועים קהילתיים, בחגים ובחופשות, ובעיקר היינו שם בשבילם".
ההתנדבות במסגרת תוכנית המלגות נמשכת בדרך כלל כשנתיים, אולם משום שדובר בקהילת "תוצרת הארץ" הראשונה שפועלת בטבריה, הוסיפו לסטודנטים שנה נוספת, לשמחתה של שלי. "בשנה השלישית החלטתי שאני רוצה לעשות משהו שונה", היא אומרת, "מדי פעם המשכתי לבקר את הילדים, אבל רציתי משהו בנוסף.
"החלטנו שנפתח פאב חברתי ראשון, שיהיה מיועד לכל הצעירים מהסביבה. במהלך השנה האחרונה היינו עסוקים בהשגת כל האישורים שמצריכה הביורוקרטיה, ואנחנו מקווים שבחודש הקרוב נפתח אותו. אני מאוד מתרגשת לקראת זה.
"אנחנו בשלבי הצביעה, מנסים לחשוב מה יהיה הנושא של המקום, כל מה שקשור בהכנות לפתיחת הפאב מאוד מעסיק אותנו. המקום מיועד לצעירים באופן כללי. קו המחשבה היה בעיקר על הסטודנטים, שאין להם הרבה כסף ורוצים לצאת ולבלות, ורצינו מקום שיתאים לכל כיס. אבל יש גם את ההיבט החברתי - מקום לכל הצעירים מטבריה ומהסביבה, שיהיה לכולם מקום עם אווירה של בית ושל משפחה. שירגישו - הנה הגעתי למקום שלי. למילה 'קהילה' יש אצלנו משמעות מאוד עמוקה".
על הסמינר בלונדון מספרת שלי: "זה היה שבוע מדהים, הכרתי שם הרבה אנשים מתוכנית המלגות והיה מרגש לדבר איתם על הפעילויות השונות שלנו, על התרומה של כל אחד. נפלא לראות את כל האנשים שמתנדבים ודואגים לשמר את המעורבות החברתית ואת האנושיות הזו. הבנו שם עד כמה התפקיד שלנו חשוב, ועד כמה משמעותי פשוט לפעול ולעשות משהו למען האחרים. קודם כל תעשו, ואחר כך הדברים כבר יבואו מעצמם - בכל מקרה תקבלו תמורה טובה, גם לעצמכם".
כמו אחות גדולה
לנטלי יגר־שיטרית (42) מקריית אתא אין הרבה זמן פנוי. היא אם במשרה מלאה (לשלוש בנות), סטודנטית שנה רביעית לקרימינולוגיה בבית ברל (בשיתוף עם האונ' הפתוחה) ועובדת (כבר 22 שנים) בבית משפט השלום בחיפה. ובכל זאת, היא מוצאת את הפנאי והכוח להתנדב, וכבר חושבת לקחת פרויקטים נוספים במעורבות למען הקהילה.
"התהליך מספק - ורואים תוצאות". נטלי יגר־שטרית // צילום: מישל דוט קום
"מהיותי סטודנטית נרשמתי לפרויקט חונכות פר"ח, שאותו אני עושה כבר שלוש שנים ושמפעל הפיס מעניק לו מלגות", היא מספרת, "במסגרת פר"ח חנכתי בשנה האחרונה ילד בכיתה ג' שהיו לו בעיות רגשיות וקשיים בלימודים. אנחנו נפגשים, יושבים על שיעורי בית ומתכוננים למבחנים, מטיילים ומשוחחים הרבה. המטרה היא בעיקר להעלות לו את הביטחון והתחושה בינינו שאני עבורו כמו אחות גדולה. בסוף התהליך, שהוא מספק מאוד גם עבורי כמי שעוזרת לו, אנחנו רואים תוצאות - הציונים עולים, הביטחון העצמי משתפר".
בנוסף לפעילותה בפר"ח, מתנדבת נטלי גם בסיירת הורים קהילתית מטעם "עיר ללא אלימות" בקריית אתא, במהלך ארבע השנים האחרונות.
"נחשפתי למיזם הזה כשבתי הגדולה נכנסה לחטיבת הביניים, והיתה שם עמדת הסברה. אנחנו צוות של ארבעה חברים, מסתובבים בעיר בימי שישי בלבד מעשר עד שתיים בלילה, בפארקים ובגנים הציבוריים, מוודאים שהנערים לא שותים אלכוהול, שאין אירועי אלימות או ונדליזם, מגיעים למקומות שיש בהם התקהלויות של בני נוער, בודקים אם מישהו זקוק לעזרה כלשהי. לעיתים יש צעירים שנמצאים במצוקה, חשופים להטרדות, זקוקים לאוזן קשבת ולעזרה. אנחנו נוקטים גישה של חברות והרבה שיחות, ובמידת הצורך מזעיקים את השיטור העירוני".
במסגרת סיירת ההורים מתכנסים גם צוותי חשיבה, כדי להעלות רעיונות כיצד לתרום לשיפור איכות החיים של בני הנוער. בקיץ מארגנים ההורים יריד תעסוקה, משחקי חברה, הופעות וכדומה.
הסמינר בלונדון, שאליו יצאה נטלי בעקבות זכייתה בתחרות המלגאים, הותיר עליה רושם עמוק: "זה היה משהו מיוחד שלא חוויתי קודם ומשהו שלא יכולתי לחוות ללא הסמינר. פגשתי אנשים שכל המטרה שלהם זה לשפר את הסביבה. אנשים שפועלים למען האחר, למען שכבות חלשות.
"נפגשנו עם הקהילה היהודית בלונדון ועם מתנדבים מקומיים שתורמים שם - כל אחד עושה משהו מיוחד בפני עצמו. קיבלנו המון רעיונות שלקחנו חזרה איתנו, המון רצון לתרום ולעשות עוד יותר ממה שאנחנו עושים. אני, למשל, כבר עכשיו במגעים להצטרף לעוד פעילויות. בלי מפעל הפיס כל זה לא היה קורה - הוא נתן לנו את המתנה הזו".
המעגלים הקרובים נרתמו
במסע ללונדון לקחו חלק גם אביעד טל, בן 26 מאריאל, יהונתן משה־חבר (28) מלוד ואייר ביתאי (24 מתל אביב). טל הוא סטודנט שנה רביעית להנדסת בניין באוניברסיטת אריאל, ובמהלך הלימודים מצא את הדרך גם לתת מעצמו למען האחר ב"תוכנית שילוב" - תוכנית יחידה מסוגה בארץ, שבה משולבים סטודנטים על הרצף האוטיסטי באקדמיה.
"כחלק מהפעילות שלי בתוכנית אני חונך ומתגורר כבר שלוש שנים ברציפות עם בחור מקסים בשם קובי, שבמהרה הפך לחלק בלתי נפרד מחיי", הוא מספר. החלום שלו הוא לקדם יוזמה חברתית שבמסגרתה החניכים שמשולבים היום בלימודי התארים יוכלו להשתלב בשוק העבודה עם סיום לימודיהם.
יהונתן הוא פעיל בעמותת איילים לגיבוש קהילת סטודנטים ופיתוח פריפריה ומנהיגות צעירה בה. הוא מתנדב בחניכת שני ילדים נפגעי כוויות עור, וחונך ילד בגיל 10 בעיר לוד במסגרת פרויקט פר"ח. במסגרת פעילותו קידם כמה יוזמות בשנים האחרונות - יוזמה אישית בעיר לוד בתחום החינוך הפיננסי למשפחות המצויות בקשיים, ותוכנית לקידום ועידוד התנדבות בני נוער במסגרות טרום־צבאיות. בעצם היותו פעיל בעמותת איילים לוקח יהונתן חלק יומיומי בפיתוח, חשיבה ותכנון עבור הקהילה, ועם הזמן הפך את המעורבות החברתית ואת הרצון להוביל לשינוי חברתי לאורח חיים.
אייר ביתאי מתנדבת במסגרת פרוייקט Helpapp – עזרה במדינות עולם שלישי בהתאם לצרכים (באפריקה, בהודו ועוד). עבורה, הפרויקט הפך, מעבר לתוכנית התנדבות, לחלק משגרת היומיום.
"כחלק מההתנדבות שלי אני יכולה לומר באופן חד־משמעי שהצלחתי לסחוף אחריי גם את המעגלים הקרובים אלי לקחת חלק בארגון בצורה כזו או אחרת - בין אם בתרומה כספית, משחקים לילדים, בגדים, הגעה לערבי התרמה והתנדבות בארגון בפועל", היא אומרת.
פרויקט "הישראלים הטובים" מתקיים בשיתוף מפעל הפיס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו