הליגה. תהייה מרתקת שנולדה בשנים האחרונות היא מה היה קורה לליגה הספרדית אם היו מוציאים ממנה את ריאל מדריד וברצלונה. אתלטיקו תשתלט על העניינים? אולי ולנסיה או סביליה, אפילו בילבאו?
יכול להיות, אבל בסוף השבוע האחרון נדחה הקלאסיקו בין השתיים והתקבלה סוג של תשובה.
נכון להיום, בלי ריאל ובארסה במעגל המשחקים, לה ליגה היא קודם כל גראנדה. כן, גראנדה. קבוצה קטנה, עולה חדשה, אפס שאיפות, יצר הישרדות, משמעת טקטית, מקום ראשון בליגה. כן, מקום ראשון. אחרי 0:1 על בטיס גראנדה עלתה לפסגה לראשונה זה 46 שנים, וגם אם זה רק לכמה ימים בודדים, היא מייצגת את הליגה הספרדית האחרת. כי הקבוצה של דייגו מרטינס היא כל מה שריאל ובארסה לא.
אין לה כסף, אין לה כוכבים, אין לה ניסיון או יומרות, כל מה שיש לה זה מאמן מצוין, שחקנים רעבים ושיטה. וככזאת, היא המוליכה הכי דלה בשערים (1.7 למשחק) בחמש הליגות הגדולות, קבוצה ששמרה על שער נקי שש פעמים ושלוש פעמים ניצחה 0:1. גראנדה מייצגת היום את מה שפעם היתה חטאפה, נניח - שם גנרי לדרג התחתון. לא מזמן היו אלה קבוצות מוכשרות שמשחקות פתוח ומובסות, והיום כולן גראנדות - מכונות טקטיות שמוציאות מים מהסלע. נדמה שבעולם בלי ריאל ובארסה תצליח זאת שמודעת לחולשתה - וכרגע גראנדה החלשה החזקה מכולן.
השחקן. נדמה שאין ברירה אלא להגדיר את מה שעושה אנחל די מאריה בתקופה האחרונה כהכנה לחיים שאחרי הכדורגל. בכל זאת, הוא כבר בן 31, עם הנבחרת הוא פחות או יותר סיים, וזה זמן מצוין להתחיל לחשוב על הצעד הבא. ולפי המשחקים האחרונים של הארגנטינאי, הצעד הזה קשור לקולינריה. אולי זה בגלל הכינוי "אטרייה", אולי זה האוכל של בירת צרפת שנתן את ההשראה, אבל כל מה שדי מאריה עושה בתקופה האחרונה זה לבשל. הוא מבשל לקיליאן אמבאפה, למאורו איקרדי, למרקיניוס, לניימאר - אף אחד לא נשאר רעב ב־פ.ס.ז'.
שבעה בישולים ואלה לא סתם בישולים - הוא חותך הגנות, חורך אגפים, מקלף מעליו מגינים, מקפיץ כדורים, וכשאין קליינטים כובש בעצמו. לא חסרות מסעדות בפריז, אבל כרגע אין באזור מסעדה טובה יותר מאשר "המלאך של מאריה" - אוכל ארגנטינאי בעבודת רגל.
די מריה. אוכל ארגנטינאי בעבודת רגל // צילום: אי.אף.פי
הקפטן. אוהדי ארסנל כועסים, ובצדק, על התגובה של גרניט ג'אקה בתיקו 2:2 של ארסנל מול קריסטל פאלאס. להם מותר הרי לקלל, להתעלל, להתאכזב ולו אסור להישבר. כי לא רק שהוא תותחן שנרכש בכסף רב ולא מספק קבלות, הוא קפטן. וככזה, עליו להיות חסין.
השוויצרי בהחלט טעה, וישלם, אבל נדמה שהבעיה עמוקה יותר. לא זהות הקפטן בארסנל, אלא תפקיד הקפטן. במשך 17 שנים ענדו את הסרט רק פטריק ויירה וטוני אדאמס, וב־14 השנים האחרונות היו אלה הנרי, פברגאס, גאלאס, קוסיילני, מרטסאקר, ארטטה, ורמאלן, ואן פרסי ועכשיו ג'אקה. חלק שרדו יותר, חלק פחות, והעניין הוא שהשוויצרי הגיע בשביל לעצור את הסחף. הוא בא כמנהיג מוכח, אוטוריטה ונבחר פה אחד על ידי חבריו. שלשום, חודש אחרי הבחירה - ג'אקה זרק את הסרט לפח. קורה שקפטנים עושים את זה, אבל אפשר להמר שג'אקה לא יקום מזה כמו ערן זהבי.
הקבוצה. הנה רוטינת המשחק של אטאלנטה: עושה חימום, עולה על מדים ואומרת "עלא באב אללה". החלק האחרון לא בטוח, אבל רק כך אפשר להסביר איך תוך שמונה ימים איבדה יתרון 0:3 ב־3:3 מול לאציו, הובסה 5:1 על ידי מנצ'סטר סיטי והביסה 1:7 את אודינזה, שספגה עד אותו משחק שישה שערים בשמונה מחזורים.
זאת אטאלנטה של ג'אן פיירו גספריני. כשהיא תוקפת היא לא מביטה אחורה, וכשהיא כבר עושה הגנה היא חושבת איך תכבוש את השער הבא.
יש לה את ההתקפה הטובה באיטליה, אך גם הגנה שספגה יותר מ־14 קבוצות. יש לה אומץ, ואין בה שום חשש ולכן היא היום הקבוצה הכי כיפית בעולם.
סילבה. מטריף את עולם הכדורגל // צילום: אי.אף.פי
הגול. בגיל 17 שנים ושלושה חודשים פאביו סילבה הפך השבוע לכובש הצעיר בתולדות פורטו בליגה, כשכבש ב־0:3 על פמליקאו והעלה אותה לראש הטבלה. זה קרה חמישה ימים אחרי שהפך לכובש הצעיר בתולדותיה בגביע, וזה אחרי שהפך באוגוסט לצעיר ביותר שמשחק בשורותיה בליגה, ובספטמבר לצעיר ביותר שמשחק בשורותיה באירופה.
כך, בחודשיים וחצי קסומים, הפך הילד המתולתל לדבר שמשגע את הכדורגל העולמי: כישרון פורטוגלי צעיר. יש בהם, בילדים האלה, משהו שקשה לגדולות של אירופה להישאר אדישים אליו. מי שרוצה אותו יותר מכולן היא אתלטיקו מדריד, שכנראה כבר שכחה מז'ואאו פליקס, הדבר האחרון הטוב והפורטוגלי שנחת אצלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו