החל מהשבוע, מבשרים העיתונים, יוצמדו לבֶני גנץ מאבטחים, לאחר שהוטלה עליו משימת הרכבת הממשלה. המקצוע הזה, 'מאבטח', מקיף כבר מן הסתם עשרות אלפי מועסקים, ונע בין עמידה בשערי קניון או משרד ממשלתי, בפתח מועדונים (כאן זכה המקצוע לכינוי השנוי במחלוקת 'סלקטור'), וכמובן בהגנה על אישים.
• שלוה בהופעה: יותר מסתם קוריוז?
• סוף סוף: קולדפליי בדרך לאלבום חדש
• אובמה ודה נירו נגד טראמפ: הצעד הבא
• התגעגעתם? ברני הדינזואור חוזר בלייב אקשן
'לאבטח' הוא פועל חדש, אבל קדמה לו המילה 'אבטחה'. היא מופיעה בעיתונות בשנות החמישים המאוחרות, כמו בידיעה מעיתון דבר בפברואר 1958 על פינוי מוקשים באזור קיבוץ דן עם משקיפי או"ם וכוחות אבטחה ישראליים. ההופעות השונות שלה מעידות שהיא שימשה באופן כמעט בלעדי לתחום הצבאי, ואין ספק שהיא נהגתה על ידי מעצבי המילון הצבאי.
'אבטחה' היא במשקל אקטלה, צורת משנה של הקטלה, שהיא שם הפעולה של בניין הפעיל. א' פותחת אופיינית לארמית, ובעברית היא משמשת לבידול. הבטחה – מילה כללית. אבטחה – מילה ספציפית המוגדר על פי מילון המונחים הצבאי כ"פעולות ואמצעים שנועדו לשמור על כוח, על מתקן, על עצם, על אדם מפני פגיעה אלימה, מפני חשיפה או מפני פגיעה מודיעינית". כך גם הצמדים הספקה ואספקה, הבחנה ואבחנה, החזקה ואחזקה. במילון הצבאי נמצא גם את 'אמנעה', שפירושה "פעולה או תוצאה של תקיפת כוחות שאינם מועסקים בפועל בקרב".
מהמילים האלה נולדו לפעמים שורשים חדשים, א' הפכה לחלק משורש מרובע: לאבחן, לאזכר, לאחזק – וגם לאבטח. ואכן, הפועל החדש, לאבטח, מופיע בעיתונות כבר בסוף שנות השישים, כמו הידיעה שיש "לאבטח את המסלול והצועדים" בצעדה האזרחית באפריל 1968, וכן צורת הבינוני 'מאבטח', אבל המילה אינו משמשת עדיין כשם מקצוע.
איך אם כן קראו למאבטחים ששמרו על אישי המדינה בעבר? כאן צפויה לנו הפתעה. גדי ורשה כותב: "במסגרת המחקר האקדמי שלי אני קורא תיקים בארכיון המדינה, ושם נתקלתי בתכנית הביקור של בן-גוריון בארה"ב במרץ 1960, אליו התלוו מספר 'מבטיחים'". לכל מכונית בשיירה הוצמד 'מבטיח', הוא המאבטח של ימינו.
רק בשנות השבעים החלו להופיע בעיתונות המאבטחים, בדרך כלל בהקשר של אישים שיש לשמור עליהם. בנובמבר 1975 מספר עיתון מעריב על העברת פריט יקר ערך מאוסף ששון לספרייה הלאומית, כאשר, כפי שנרשם וצולם, "מאבטח חמוש עומד על המשמר". ומאז מלאה הארץ מאבטחים ומאבטחות.
על חסידים שוטים, חסידות וגמילות חסדים
בחסידות גור נוצר קרע בין שני בני דודים, יעקב ושאול אלתר. הרחוב החרדי גועש, וזה זמן מתאים להציץ במילה רבת הרבדים הזו, 'חסיד'. בשורש החסיד והחסידות עומדת מילה תנ"כית מובילה: 'חסד', שפירושה נדיבות וצדקה ולה כ-250 הופעות במקרא ומכאן המונח המשנאי 'גמילות חסדים', שעליו העולם עומד, ובקיצור: גמ"ח. ומיהו החסיד? זה העושה חסד. למילה זו 32 הופעות בתנ"ך.
המילה 'חסיד' זכתה לכמה גלגולים. לאורך ההיסטוריה היהודית היא זכתה למשמעות מצמצמת: 'חסיד' הוא מי שמחזיק בתורת החסידות ומתנהג לפיה. תנועת חסידות אשכנז נודעה כבר בסוף המאה ה-12, ואנשיה נתכנו כבר אז בתואר חסידים. "ספר חסידים" נכתב ברובו בידי ר' יהודה החסיד בגרמניה בתחילת המאה ה-13. מי שהפך אותה לתנועה מובילה היה הבעל שם טוב במאה ה-18. באותו זמן התארגנו החסידים בחצרות, שבמרכזם סמכות רבנית, אדמו"ר. הם התאפיינו בגישה חווייתית-רגשית לאמונה ולמצוות, בניגוד לאויביהם המרים, המתנגדים (במלעיל!). מכאן התרחבה המשמעות בעברית החדשה לאדם התומך ברעיון כלשהו בדבקות וללא ספקות.
לצד זה זכתה 'חסיד' למעתק אירוני, וזאת כבר במשנה בצירוף 'חסיד שוטה', שהוא על פי מסכת סוטה בין "מבלי עולם", לצד רשע עירום ואשה פרושה. חסיד שוטה הוא מי שהולך אחרי המצוות ללא מחשבה עצמאית: "מי שרואה תינוק טובע בנהר ואומר 'לכשאחלוץ תפיליי אצילנו' הוא חסיד שוטה". החסיד השוטה זכה לכינוי ביקורתי נוסף: 'חסיד שרוף', ביידיש פֿאַרברענטער חסיד, שממנו התגלגל האוהד השרוף של קבוצות הכדורגל למיניהן.
גם הפעל 'התחסד' בתהלים, בפסוק "עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד", עבר מעתק אירוני. במקור הוא משבח את החסיד העושה חסד. המתחסד המודרני הוא מי שמציג עצמו כאילו הוא פועל מתוך אמונה וקוד מוסרי אבל כוונותיו אינן כשרות, ועליו נאמר בעקבות יידיש שהוא 'מגלגל עיניים כלפי שמיא'.
ועוד שתי הערות בענייני חסד וחסידות. פעם אחת במקרא, בספר ויקרא, חסד פירושו תועבה: "וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ בַּת־אָבִיו אוֹ בַת־אִמּוֹ וְרָאָה אֶת־עֶרְוָתָהּ וְהִיא־תִרְאֶה אֶת־ עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא". יש רואים בכך מעין לשון נקייה, כפי ש'בירך' פירושו גם קילל. ומה הקשר בין החסידה והחסד? על פי האטימולוג ארנסט קליין יש ויש קשר. חסידה היא העוף הנודע באהבתו לצאצאיו וזה מקור שמו. קליין כותב כי גם השם הלטיני לחסידה מביע את רעיון החסד והנדיבות: פּיֶאטָטִיקוּלְטְרִיקְס.
כל קצין וחצין יגיע בחיף לארון העתיק
דב שפירא כותב: "אני לא יכול לעכל את ההתיימרות של משכילים לדבר בשפה משופרת, עם תוצאות דורשות שיפור. למשל: הוא קיבל 10 בָפועל. הם יודעים שבגד כפת בראש מילה דגושות, אז כשזה לא בראש מילה הם מקפידים לבטל את הדגש. ובכלל, למה בַפועל ולא בְפועל, שהיא הצורה הנכונה?
הדוגמה שמביא דב מתייחסת לתופעה רחבה של מה שקרוי תיקון יתר, היפֶּרקורֶקציה בלעז, והיא מוכרת גם בין דוברי שפות אחרות. תיקון יתר היא שגיאה דקדוקית שאינה נובעת מאי ידיעה, אלא דווקא מהכרת כללים בשפה. המתַקן מכיל כלל דקדוקי גם במקרים שהכלל אינו חל עליהם, לעיתים כדי להפגין ידע, או סתם מחוסר תשומת לב. אז למען שוחרי העברית הנכונה באמת, שורה של תיקוני יתר נפוצים. הרשימה כמובן אינה שלמה.
אותיות בלוּמָף. ו' החיבור זוכה לשורוק בשני מקרים: לפני שווא נע, ולפני אותיות בוּמָף. מאחר ששימוש בו' שרוקה נשמע ידעני ומתוחכם, היא צצה לה לפני אותיות שאינן קשורות לעניין. ראשונה בהן ל': וּללכת, וּלישון. לאחרונה אפשר לשמוע גם את נ', ת' ואחרות מצטרפות, כאשר המובילים הם שדרי וכתבי הרדיו והטלוויזיה.
בְחֵיף. תיקון יתר שהפך לביטוי סלנג עצמאי, וסוג של בדיחה על תופעת תיקוני היתר. כּיף היא מילה ערבית, אין צורך לרפות את כ'. בדיחות כנ"ל של נתיבה בן יהודה ודן בן אמוץ: 'כל קצין וחצין', 'כל קריין וחריין'. ק' כמובן לא שייכת לאותיות בג"ד כפ"ת.
בפועל. מילת המוקש רבת הפנים. בפועל פירושו למעשה, במימוש התוכניות. בעקבות המקורות מתקיימות שתי אפשרויות: בַפּועל (וראו 'מן הכוח אל הפועל'), וכן בְפועל, ללא דגש כמובן. מתקני היתר הביאו לנו שתי מוטציות: בַפועל, בְּפּועל. אימוץ שגוי של הצורה הלא מיודעת מתרחש גם במילים אחרות: בַפֶתַח כמשל.
הֶאָרון הֶעַתִּיק. הסֶגול של ה' הידיעה מבלבל את כולם וצץ במקומות שאין לו קשר אליהם. לפני א' יבוא תמיד קמץ. לפני ע', ה' וח' – רק כשהן עצמן בקמץ ואינן מוטעמות: הֶעָשיר, הֶחָכם, הֶהָרים. וגם: הֶחֳדשים. בכל היתר תופיע תנועת a, ובדיבור שוטף אפשר לדלג על הה' הסגולה גם כשהיא נדרשת על פי תקן.
פסטיבל פורנוגרפי בחופי ארצנו
הם מדגישים חזור ודָגוֹש. לא המצאתי, זהו ציטוט של הכתב לענייני רווחה בערוצי התאגיד. שימוש בצורות מקור הוא ארכאי אבל מתאים במקרים מסוימים, אבל אם כבר, אז אנא, דייקו, ואמרו 'חזור והדגש'.
חוּפִּים. תיקון יתר נקודתי. המילה היא חוֹף, ורבים: חוֹפים. אלה לא דובּים, וגם לא תופּים.
לפָריז. בפ' רפה. תיקון יתר מעצבן במיוחד. שמות לועזיים המתחילים בבג"ד כפ"ת דגושות, בעיקר פ', נהגות כאילו הן עבריות: לפריז, בפורטוגל, וּפסטה, וּפושקין. לגבי שמות עבריים, הכלל קובע שחוקי בגד כפ"ת חלים עליהם. אז נאכל במסעדה בחרם התימנים, וניסע לפֶתח תקוה. ואני אומר: המחמירים בטקסט מנוקד או בהגשת חדשות יחמירו, בדיבור חופשי תגידו נסעתי לפֶּתח תקוה, יש לי דוד בִּכּפר סאלד, וחגגנו לכּרמי יומולדת. ומה עם כינויים עבריים? וּפיני גרשון? והאם הצמד שרה וּבִיבִּי מוכר לכם?
מִכֵיוון. אות השימוש מ' אינה פועלת כמו ב'כ'ל'. פרט למילה המתחילה באות גרונית, היא תהיה תמיד בחיריק, ואחריה – דגש: מִכֵּיוון.
מַקְרֵר. תיקון יתר נקודתי. נכון שהמכשירים זוכים ברובם למשקל מַקְטֵל: מַצְנֵם, מַשְאֵף ומֵבְרֵג. אבל המילה מְקָרֵר נשארה במשקל הבינוני, כי כך התקבעה בשפה מאז היות מקררים בארץ הקודש.
משאַבּ, מחצַבּ. תיקון יתר הקרוי גזירה לאחור. במקרה הזה מופיע דגש בצורת הרבים: משאַבּים, מחצַבּים. גוזרים לאחור, והדגש צץ בצורת היחיד. אפשר לשמוע גם את עקרַבּ.
פורנוגרפיה. בפ' רפה. תמונת הראי של 'פסטיבל' (ע"ע). מילים לועזיות המתחילות בבגד כפ"ת דגושות, וכדי להוכיח ידע הן הופכות רפות. המילה היא פּורנוגרפיה, וזה גם דינן של השיבושים כּוראוגרפיה וכּריזמטי. כ' במילים אלה דגושה.
פֶּסטיבל. מילים לועזיות המתחילות בפ' רפה, זוכות לדגש חזק. פּסטיבל. פּילוסופיה. אז זהו, שלא. מילים לועזיות אינן כפופות לחוקי בגד כפת. זה חל בעיקר על מילים המתחילות בפ'. מילים לועזיות המתחילות בכ' רפה נדירות יחסית, וחלקן נכתבות בח' (חלטורה). יוצאת דופן היא המילה חימיה, שנוצרה לה החלופה כּימיה, אך יש לזכור שהמילה התגלגלה מן האלכימיה, שמקורה ערבי: אלקימייה, כך שהמרת הח' בכ' דגושה היא אפשרות נדירה אך אינה שגיאה. מילים המתחילות בב' רפה נכתבות בעברית בו' תחילית.
• לאון: "יהודיות עם פלשתינים? טיפשות"
• מיילי סיירוס: "בנות, אל תהיו לסביות"
• פייק ניוז: השמועות שאין עליהן מחילה
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו