אכיפה משמיים: המשטרה שבאוויר נחשפת

מחלונות מסוק הדוכיפת של המשטרה, נראה קו הרכבת המהיר לירושלים כמעט מיניאטורי. קרונות אדומים המזדחלים במקשה אחת נמוגים בנופיה הירוקים של הבירה, ואז נבלעים כליל במנהרה ארוכה שעוטפת אותם בעלטה מתמשכת.

ואנחנו מעל, משקיפים על הנעשה, לא בלי פחד, בוודאי כאשר צמד הטייסים, נבות אלירז וניר בכר, מרימים את ידיהם מעלה, ומציינים שמי שמטיס עכשיו את המסוק זה בכלל המחשב. "אנחנו מנסים לא להפריע, הוא עושה עבודה טובה יותר מאיתנו", אומרים צמד הטייסים בחיוך חומד לצון.

שניהם טייסים לשעבר בחיל האוויר ומשרתים במשטרה בדרגת רפ"ק. בכר, מפקד המשימה, שימש טייס מסוק אנפה והשתחרר בדרגת רס"ן, ואלירז שימש טייס אפאצ'י והשתחרר בדרגת סא"ל אחרי 25 שנה. במעבר למשטרה הם לא רואים פחיתות כבוד אלא להפך - תחושת שליחות שמלווה אותם בעשייה היומיומית, כזו שמעניקה אפשרות להגן ולשמור על אזרחי ישראל, "לא פחות מאשר השירות הצבאי שלנו".

איתנו במסוק סייר האוויר סנ"צ יוסי ראובני, קצין האג"ם של המערך האווירי במשטרת ישראל, שצבר כבר יותר מ־500 טיסות מבצעיות, וכן רס"ר יוסי גואלי, סייר מאגף התנועה שמצטרף אלינו במהלך הטיסה.

"האיתור האווירי מונע הצבת ניידות במקומות בעלי סיכון רב". קצין האג"ם, סנ"צ יוסי ראובני // צילום: יהושע יוסף

תפקיד הסייר, שנרשם כעד בדו"ח המשטרתי, הוא לחבר את האוויר עם הקרקע - ובמקרה זה - לזהות את מבצע העבירה ולמעשה להיות בקשר עין איתו עד למעצר הניידת. לאחר המעצר מתבקש מבצע העבירה לזהות את המסוק על מנת לצמצם בהמשך מחלוקות על האירוע התעבורתי.

"היתרון של מסוק הוא חשאיות, שלא כמו ניידות שניתן לזהות מהקרקע בקלות יחסית. האיתור האווירי מונע גם את הצבתן של ניידות במקומות בעלי סיכון רב", מסביר סנ"צ ראובני. "אבל מעבר לכל אלה", מוסיף אלירז, "מהאוויר אנחנו יכולים לזהות את העבירה, לחזות אותה, עוד לפני שהתרחשה".

כדי להבין את פשר החיזוי הזה שניתן מהשמיים אנחנו טסים כעת מעל אזור המחצבות בהר־טוב. במערך האווירי של המשטרה מבצעים ניתוחים מעמיקים על מנת לאתר אזורים המועדים לפורענות ופועלים בהם באינטנסיביות הרצויה. "באזורים הללו", מסביר לנו הצוות, "לפעמים במשך כמעט שעה לא קורה דבר ואז בתוך עשר דקות מתרחשות כמה עבירות, כמעט בו בזמן. זו בעצם תרבות העדר במיטבה, אחד עובר על החוק ואז עוד כמה בעקבותיו. בקטעים שאנחנו אוכפים במאמץ נמרץ אפשר לראות כיצד משתנה תרבות הנהיגה בהתאם, וכמות העבירות יורדת. אנחנו לא טסים נמוך מדי כדי לא להזדהות ועובדים עם אפליקציית ווייז, שיכולה להתריע על נוכחות משטרתית אווירית".

בעוד הצוות מדבר, אנחנו מבחינים בשיירת מכוניות המזדלחת באיטיות אחרי משאית הנוסעת בעלייה. "זו שיירה ארוכה מדי מכדי שיתחילו לבצע פה עקיפות", מסביר לנו הטייס בכר. משם ממשיכים מזרחה, לכיוון אזור התעשייה מישור אדומים ולפתע, אחת המכוניות, צבעה כסוף, אוזרת אומץ ועוקפת מערבל בטון לצד קו מקווקו, אך חוזרת לנתיב בדיוק כאשר קו ההפרדה הופך לרצוף. 

לא טסים נמוך מדי כדי לא להזדהות. צילום אווירי של עקיפה על פס הפרדה רצוף // צילום: יהושע יוסף

הצוות האווירי מזהה בה פוטנציאל לעבירה ומחליט להישאר עליה. שמונה זוגות העיניים שעליה, לא כולל אמצעי הצילום שבמסוק, עוקבות אחרי הרכב הכסוף בדריכות - ובתוך שניות הוא מבצע עקיפה נוספת על קו הפרדה רצוף. מייד אחריו, אפרופו אפקט העדר, שלושה רכבים נוספים מבצעים את אותה עבירה בדיוק. "פעם", נזכרים הטייסים, "איתרנו באזור יותר מ־15 עבירות בגיחה אחת".

הניידות המשטרתיות שבקרקע עוצרות את הרכבים, נהגיהם מבינים שהמסוק שבאוויר תיעד את העבירה, והטייסים מדגישים שחציית קו לבן היא כמובן רק עבירה אחת שבה הם נתקלים - לצד עוד שלל עבירות שמסכנות חיים.

נמצאים בכל מקום

אבל פעילות התנועה הזו שאליה התלווינו היא כמובן רק טפח מהעבודה הענפה במערך האווירי של משטרת ישראל שפרוסה על פני שלל הייעודים המשטרתיים, וכוללים, בין השאר, שמירה על הסדר הציבורי - כמו באירועי האירוויזיון, ג'ירו ד'איטליה, תפילות הרמדאן והפגנות למיניהן - לחימה בפשיעה ומניעת אירועי טרור ותגובה אליהם בעת הצורך. 

המערך בגרסתו הנוכחית הוקם בשנת 1992, לאחר עבודת מטה של קרוב לשנתיים, שתחילתה בביקור בניו יורק של מפכ"ל המשטרה דאז, דוד קראוס, שהתרשם עמוקות מהיחידה האווירית שפעלה בעיר. כדי לבדוק אם אכן יש צורך ביחידה שכזו הוא רותם את אסף חפץ, סגן ראש אג"ם ולימים המפכ"ל ה־12 שנעזר בשירותיו של אל"מ (מיל') יעקב בירן, ששימש מפקד טייסת ורמ"ח הדרכה בחיל האוויר והקים את היחידה.

לאחר חריש עמוק מגיעים במשטרה למסקנה שיחידה אווירית היא הכרח, כזו שתיתן שירותים ברמה ארצית ותורכב מטייסים קציני משטרה. במשטרה הבינו שלימוד שוטרים את מלאכת הטיס יימשך זמן רב וידרוש משאבים רבים, ועל כן הוחלט כי למטרה ייבחרו טייסים מחיל האוויר, שאותם ילמדו את מלאכת השיטור. ואכן, כיום כל טייסי המערך, כ־30 במספר, הם בוגרי חיל האוויר. גילם הממוצע, אגב, עומד על 49, והם מחזיקים כוננות מסביב לשעון בארבעה מוקדים ברחבי הארץ.

כיום מפעילה המשטרה שמונה כלי טיס, המוכנים להמראה בתוך 15 דקות בלבד במקרה של הזנקה, וזאת נוסף על מספר בלתי מבוטל של רחפנים שפזורים ביחידות השונות. בשנת 2013, גם בעקבות אסון הכרמל, הוחלט במשרד לביטחון הפנים על שדרוג מסוקי המשטרה, ובאמצעות חברת אלביט שחברה לאיירבוס נרכשו למשטרה כלי הטיס החדשים, ובהם מסוקים חד־מנועיים של איירבוס (דגם H125 - "כחל") ומסוקים דו־מנועיים (דגם H145 - "דוכיפת").

המסוקים כוללים, בין השאר, מערכות כריזה, זרקורים (לחיפוש נעדרים, למשל), ומערכת ראיית לילה שמאפשרת לטייסים להכווין שוטרים שעל הקרקע בחשיכה מוחלטת, כשהם למעשה עיוורים לחלוטין. במשטרה מתגאים בכך שגם במהלך קליטתם המורכבת והארוכה של כלי הטיס החדשים, לרבות קליטת טייסת הכיבוי שעברה למשטרה מחיל האוויר ב־2016 - לא נפסקה פעילות המערך האווירי ולו לרגע.

"מאז שנקלטו הכלים החדשים", מסביר ראש המערך האווירי של משטרת ישראל, תנ"צ ניר רוזנטל, "יש למערך יכולת טובה יותר להתמודד עם מזג האוויר, לטוס בתנאים קשים יותר, להגיע יותר מהר לאירועים, ובפרט לאירועים מרוחקים, להוביל יותר אנשים בבטן - והמסוקים החדשים כוללים אפילו מזגן. המסוקים הקודמים לא כללו מזגן, והטייסים נאלצו לעבוד לאורך זמן בטמפרטורות גבוהות ביותר.

תנ"צ ניר רוזנטל // צילום: דוברות משטרת ישראל

"המסוקים החדשים כוללים מערכות תצפית טובות יותר, מחשב ניהול משימה שמאפשר קבלת כתובות, שמות של רחובות, מפעלים לחומרים מסוכנים, סניפי בנק, תחנות משטרה, שבילים מסומנים. היכולת המבצעית שלנו להכווין כוחות, לשדר למפקדים וידאו עם כל האינפורמציה הזו - זה לקח את המשטרה כולה צעד אחד קדימה בהיבט המבצעי.

"היום", ממשיך רוזנטל, "אנחנו יכולים להוציא טיסות תנועה במקומות שבהם לא היינו יכולים לטוס בעבר. בעבר, במסוקים החד־מנועיים נמנענו מטיסה נמוכה באזורי יהודה ושומרון כדי למנוע שם נחיתות חירום. כיום אנחנו יכולים לטוס בכל גובה ובכל מקום".

רוזנטל מתגאה כי "בכל יום כיפור יש מסוק משטרתי בשמיים - כי מישהו לא חזר מבית כנסת או כי ילדים יצאו על אופניים ולא מוצאים אותם. בבאג 2000 פחדו ממה שיכול לקרות למחשבים. פחדו להדליק את האור, אבל היה מסוק משטרתי באוויר שייתן תמונת מצב. מבחינתי, זו הוכחה לכך שהמערך הזה הוא הלב הפועם של הפעילות המבצעית במשטרה, בכל מקום". 

"חיכיתי ליפול מקורס טיס"

רוזנטל (50), במקור מנהריה, מגיע מהים. בצעירותו הוא השיט מפרשיות מדגם 420 ואף זכה במדליית זהב במכביה ה־12. בצבא הוא בכלל רצה להיות חובל כהמשך טבעי להיותו שייט, אבל זומן לקורס טיס. "חיכיתי כל הזמן ליפול מהקורס ולעבור להיות חובל", הוא נזכר, "אבל בסוף זה לא קרה". גם היום, אם תשאלו אותו, הוא יספר לכם שלים תמיד יהיה שמור מקום מיוחד בליבו.

לאחר ששירת כטייס מסוקים בטייסת 125 וכמפקד גף מבצעים, התגייס רוזנטל למשטרה ב־1996, ושירת במגוון תפקידים במערך האווירי ומחוצה לו, דוגמת קצין אג"ם של מרחב שרון. כשהיה טייס צעיר במשטרה, בשנת 97', ניהל מרדף באזור נבטים אחרי נהג טרקטורון שהתפרע. כאשר הנהג נטמע במאהל שבו התכנסו אנשים רבים, נעצר המסוק של רוזנטל לריחוף סטטי כדי לא לאבד את החשוד, ולפתע ניפצה אבן מרוגטקה את חופת המסוק וחלפה סנטימטרים מראשו. הוא ביצע נחיתת חירום, ולמזלם של יושבי המסוק - איש לא נפגע.

מאז השתתף רוזנטל בעוד מספר רב של טיסות ומבצעים, ובאוגוסט 2012 הוא מונה למפקד היחידה האווירית של המשטרה. כשהפכה היחידה בשנת 2016 למערך - הוא נבחר לעמוד גם בראשו. היום כולל המערך, כאמור, גם את טייסת הכיבוי.

טייסת הכיבוי כוללת לבדה 14 מטוסי כיבוי המופעלים ומתוחזקים על ידי חברת אלביט מערכות וחברת "קליר קאט", ונעזרת גם במסוקים המשטרתיים שיכולים לסחוב עימם עד 700 ליטר מים. בתקופת הכוננות - מאפריל עד נובמבר - מבצעת הטייסת כ־150 הזנקות. "אנחנו עוסקים גם בתחום המניעה", מסביר סנ"צ תומר ברנר (43), גם הוא כמובן בוגר חיל האוויר.

סנ"צ תומר ברנר // צילום: יהושע יוסף

"אם המראנו להזנקה שבוטלה, ונשארנו עם חומר מעכב בעירה, אני מטיל אותו באתרים אסטרטגיים. אם תפרוץ שם שריפה, יש שם מבעוד מועד פס מניעה שיוכל לעזור לכבאים להילחם באש. אנחנו מנסים למנוע משריפות להתפתח, כי שריפת ענק קשה לנצח, ולא משנה באילו כלים תשתמש. אפשר לנצח קרבות מקומיים, להגן על יישובים, אבל בסוף חייבים להמתין לשינוי של מזג האוויר".

לכן, שונתה בשנים האחרונות תפיסת ההפעלה של הטייסת כדי לאפשר איתור וטיפול בשריפות כשהן עוד קטנות. "בעבר היתה מגיעה כבאית לשטח, ואז מפקד המשמרת החליט האם נדרש כיבוי אווירי. אלה מותרות ובזבוז זמן, והבנו שבגלל זה אנחנו חוטפים אירועים גדולים.

"ערכנו עם שירותי הכבאות וההצלה מיפוי של אזורי סיכון וביצענו פיילוט שהוטמע לבסוף בכל המחוזות, שלפיו אם באזורים נבחרים פורצת שריפה, מייד מקפיצים כוח אווירי. זה נקרא הזנקה מתירנית. 

"בפיילוט שעשינו במחוז צפון במהלך חודשיים - נרשמו 31 הזנקות, שמתוכן 24 הזנקות בוטלו ברבע שעה שלפני ההמראה כי התקבל דיווח שלא צריך, בחמש הזנקות המטוסים תפסו שריפות קטנות לפני שהכבאיות הגיעו לשטח, ופעמיים בסך הכל נרשמו הזנקות כביכול מיותרות, אבל חשוב לזכור שאם לא היינו תופסים את השריפות הקטנות בזמן - היינו נאלצים להשקיע בין 50 ל־100 שעות בניסיון לכבות כל אחת מהן לחוד כשריפה גדולה. בסופו של דבר, זה חיסכון שנע בין 250 ל־400 שעות טיסה".

ומה קורה בימי קיצון?

"אז מראש מעלים מטוסים לאוויר, כי הרוחות בימים כאלה חזקות, הלחויות נמוכות ואינדקס התפשטות השריפה הוא גבוה מאוד".

ואיפה בכל זאת אתם מתמודדים עם שריפות גדולות?

"ביום, למשל, שבו נשרפו מבוא מודיעים וקיבוץ הראל בחודש מאי האחרון. באותו יום הכוח האווירי טיפל בשריפות אחרות - ובזמן הזה התפתחו השריפות הללו, ולא הספקנו לתפוס אותן קטנות.

"כבר אחרי מבצע 'באש ובמים', גל השריפות הגדול בנובמבר 2016, בוצע עדכון של תרחיש הייחוס, והדרישה מהטייסת עלתה לטפל בשלוש שריפות גדולות במקביל, פי שלושה. בעקבות זה עשינו עבודת מטה והמלצנו על רכש של עוד מסוקים לטובת כיבוי, כדי לגשר על הפער. ההבנה היא שהמטוסים שיש לנו לא מספיקים כדי לתת את המענה המבצעי שמדינת ישראל צריכה כיום". 

אין תחליף לאדם

תחום נוסף שצובר תאוצה במערך האווירי הוא כמובן המערך הבלתי מאויש. היום רחפנים לוקחים חלק במשימות שפעם היה מסוגל לבצע מסוק בלבד, ולפי אנשי היחידה - עושים זאת לעיתים אף בצורה טובה יותר.

"רחפן יעיל בשמירה על סדר ציבורי, איתור כנופיות של גנבי רכב בחוף הים למשל, ולפעמים הוא מסייע בתפיסת פושעים טוב יותר ממסוק", מסביר לנו רוזנטל. "בתחום התנועה רחפן יכול לאכוף עבירות שמסוקים מתקשים בהן. לדוגמה, רחפן שמרחף בזוויות מסוימות יכול לראות אנשים שמחזיקים טלפון ביד, מה שלא ניתן לראות ממסוק".

כיום מפעילה המשטרה כ־150 רחפנים בפריסה ארצית, רחפן כמעט בכל תחנה, המופעלים במגוון משימות. "אם משווים את עלות הטיסה של רחפן מול מסוק - הרי שרחפן זול יותר בעשרות מונים. הוא עולה מאות עד אלפי שקלים ואתה יכול להפעיל אותו כמעט ללא הגבלה", ממשיך רוזנטל.

לדבריו, יכולות הרחפנים משתדרגות כל העת, ובניגוד לעבר - היום כבר קיימים רחפנים שניתן להטיס מעל אוכלוסיות אזרחיות, משום שהם מצוידים באמצעי בטיחות המאפשרים להם נחיתה רכה גם במקרה של תקלה.

"כמו במסוקים", מסביר לנו רפ"ק שמעון מנטאל, שאחראי לתחום הבלתי מאויש במערך, "גם ברחפנים יש יכולת כריזה, שימוש במערכות תרמיות וזרקורים. התחום הזה הולך ומתפתח ברמה שקשה מאוד לדעת מה יהיה בחצי השנה הקרובה - עד כדי כך. 

"המטרה", ממשיך מנטאל, "היא שלכל יחידה יהיה רחפן, כאשר היום כ־80 אחוזים מתחנות המשטרה כבר מצוידות בו. בעוד שנים לא רבות זה אולי יהיה בכל ניידת. כבר היום רחפנים מקדימים במקרים מסוימים את המסוקים בגלל הזמינות הגדולה שלהם".

"ככל שיעבור הזמן", מציין רוזנטל, "רחפנים וכלים בלתי מאוישים יעשו חלק נכבד ממשימות המשטרה. אבל עדיין, לראייתי, אף פעם לא יהיה תחליף לטייס - לא בהיבט של הטסת הכלי אלא בהיבט היכולת לנהל אירוע מהאוויר. רחפן מביא זווית מאוד ספציפית מהאירוע, זה כמו להסתכל דרך קשית, בשעה שטייס יכול להכווין כוחות בצורה הרבה יותר טובה. מקצוע הטייס המשטרתי יישאר איתנו עוד זמן רב, ואם היו לי בן או בת שמסיימים קורס טיס - הייתי משקיע בהם בכיוון הזה".

והטייסים אכן מגיעים אליכם?

"לעיתים קיים קושי בגיוסם, כי המשטרה לא יכולה להתחרות עם חברות אזרחיות בתנאי השכר והשירות. אנחנו במאבק מתמיד לנסות לגייס ולשמר כוח אדם, אבל בלב שלם אני יכול לומר שיש פה עניין ואתגר - העבודה היא מצילת חיים ברמה הלאומית".

אתה צופה שמספר הטייסים יירד עם השנים?

"לפני שהפכנו למערך היו כאן 26 טייסים, כך שבהשוואה למצב כיום - מספר הטייסים אצלנו עלה. היום יש כ־30 טייסים, ואני מקווה שבעוד כמה שנים המספר לא יירד. אני מנסה לכוון לאוכלוסייה שאוהבת לטוס טיסות מעניינות ומאתגרות, ורואה ערך מבצעי וציוני בשירות במשטרה".

• • •

מחלונות מסוק הדוכיפת של המשטרה, בדרך חזרה מהמשימה המשטרתית שבה השתתפנו, אנחנו צופים באצטדיון טדי - ומעבר לאופק, מערבה מאיתנו, חוזים במסוק נוסף שנדמה שלהביו כמו חותכים את העננים שמסביבו.

זמן לא רב לפני הנחיתה אנחנו עוברים מעל העיר העתיקה. אחרי ארבעה דו"חות שנרשמו במהלך הטיסה, בדיוק מעל הכותל, כמה סימבולי, אומר לנו קצין האג"ם ראובני: "הלוואי שלא נצטרך לרשום יותר דו"חות. הלוואי שנצליח לשנות מקצה לקצה את תרבות הנהיגה בישראל". ונראה שבגובה הזה, למרות רעש הרוטור מחריש האוזניים, מישהו שם למעלה שמע את התפילה שלו קצת יותר טוב. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו