ישי לוי: "בדור שלי לא דיברו על יחסי אב ובן. עם הילדים שלי עשיתי תיקון"

ישי לוי // בן 56, זמר. תושב תל אביב. נשוי לאיריס, המנהלת האישית שלו, ואב לחמישה. החל לשיר במועדונים ובחפלות בגיל 14, ופרץ לתודעה ב־1984 עם צאת אלבומו הראשון. בהמשך הוציא עוד 15 אלבומים ואלבומי אוסף, בהם "ריקוד רומנטי" (2008), "את" (2012) ו"שועל קרבות" (2018). במארס 2019 הוציא עם בנו שיר את הדואט "משהו טוב", וביולי 2019 הוציא את הדואט "על גג העולם" עם המוזיקאי סגיב כהן. ישתתף במופע "לילה של כוכבים 2" ב"פסטיבל אושפיזין" באמפי אשדוד ב־16 באוקטובר

מתי בפעם האחרונה קיבלת החלטה חשובה?

"היו לי המון החלטות חשובות בחיים, אבל ב־2008, כשיצא האלבום שלי 'ריקוד רומנטי', קיבלתי החלטה ממש כבדה וחשובה. עזבתי את המשרד שעבדתי בו והתחלתי לעבוד עם החברה שפתחתי, 'איריסים לוי הפקות בע"מ', על שם אשתי איריס. 

"ועוד החלטה שקיבלתי היא שאני לא מורשה חתימה בחברה, אין לי חשבון בנק ואין לי כלום, אני רק עובד. זו החלטה שאומרת שאני סומך רק על בני משפחה, שכל יפי הנפש שיש בתחום הזה לא ייכנסו למשרד שלי. בני הוא הנהג שלי, בתי מנהלת ההצגה וזמרת ליווי, ואיריס מנהלת. איריס מחליטה מה לקחת ואיך לקחת".

מתי בפעם האחרונה נגמלת מהתמכרות?

"לפני שמונה שנים נגמלתי מסיגריות. ובואי אני אבשר לך שגמילה מסיגריות יותר קשה מגמילה מסמים, והגמילה הכי קשה בעולם היא מאלכוהול. אני לא שתיתי אף פעם, אבל ראיתי מישהו בקריז של אלכוהול, וזה מטורף. 

"איריס אומרת לא להגיד כמה זמן אני נקי, נגד עין הרע, אז בסביבות 11 שנה. נגמלתי מסמים כשישבתי, וכשהשתחררתי מבית הסוהר הייתי נקי ומשם המשכתי את הדרך לבד, בלי קבוצת תמיכה. אני גדל טוב מתוך קושי. יש המון סמים בבית סוהר, אבל אני קיבלתי החלטה שאני לא נוגע בזה. זה גם מגעיל להשתמש בבית סוהר. 

"הפעם הזאת הגמילה היתה אחרת בגלל איריס. היא נתנה לי אולטימטום. הבנתי שזה הכל או כלום". 

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

לכל המדורים של "מתי בפעם האחרונה?"

מתי בפעם האחרונה היית בכלא? 

"ב־30.07.2007 יצאתי בפעם האחרונה, ואני זוכר שזה היה יום ראשון. אם נשכח מאיפה באנו ומאיפה יצאנו - נחזור. הייתי בפנים 15 חודש, בכלל לא מעט, ובכלא יום הוא נצח. אני לא חוזר לשם, גם לא לדבר עם אסירים. יש מקומות שהייתי בהם ולא אחזור לשם, דברים שעשיתי ולא אעשה, ואנשים שהתרועעתי איתם ולא אדבר איתם, לנצח. יש משפט יפה על זה: 'סוד קטן בחושך, גדל. סוד גדול באור, נעלם'". (ישי לוי ריצה עונשי מאסר נוספים בגין תקיפה ואיומים, גניבות והצתה; ש"ז).

מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?

"אני יוצא לבלות רק עם המשפחה. אני אוהב את הבית, נקשרתי לבית, ובעיקרון כשאני עובד זה הבילוי שלי וההנאה שלי. בעיניי לנסוע לבתי הבכורה למושב זה בילוי, וזה לא מובן מאליו. לא מפתה אותי ללכת למועדונים, לא אלכוהול, לא סמים, לא ג'וינט ולא סיגריות. אני כבר מקיא את הכל, עשיתי הכל, מכיר הכל, יודע הכל ונמאס לי. תנו לי רק זיונים טובים ומים". 

מתי בפעם האחרונה שינית הרגל ישן?

"לפני כמה שנים. היה לי פעם מנהג אחרי כל הופעה: הייתי עושה סיבוב בתחנה המרכזית, וכל נרקומן שראיתי הייתי נותן לו 100 שקלים מהמזומנים שקיבלתי. לא יודע למה, אולי כי הייתי שם, במצבים כאלה. חסכתי להם את הבושה. הפסקתי לתת כשאיריס נכנסה לתמונה ועשתה לזה סטופ. היום, כשאני יוצא, יש לי 600 שקל לבזבוז שאני מקבל מאיריס, ואני לא נוגע בזה אפילו. זה פה, הנה, שלם". 

מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו ששינה את חייך?

"הלידה של הבן הקטן שלי ירין, שתכף משתחרר מהצבא, שינתה את חיי מהקצה אל הקצה. הוא נתן לי להבין איזו אחריות יש לי על הכתפיים, נתן לי להבין שזו הזדמנות לשינוי. 

"כבר בלידה שלו התחילו בעיות. הרופא אמר שהוא נולד גדול והודיע לי ש'כנראה נצטרך לפרוק לו את הכתף'. אמרתי לו, 'אתה לא תפרוק לו שום דבר'. זה היה הספתח. אבל הילדים שלי כולם, כולל כולם, עומדים לנגד עיניי כל יום, כל דקה וכל שנייה. בעבר זה לא היה ככה". 

מתי בפעם האחרונה נתקלת בגזענות?

"ממש לאחרונה, במחאה של האתיופים. המאבק שלהם מוצדק וחצי. מה זה לכוון אליהם אקדח? אפשר לשבת ולדבר בדרכי נועם. אני לא סובל אלימות, כל אלימות שהיא, אבל אני חושב שהם צריכים נציג שיידע מה לעשות בשבילם. 

"היתה גזענות גם כלפיי בתחילת הקריירה. היה מאוד קשה להכניס שיר לרדיו, שלא לדבר על טלוויזיה. אבל אז הסינגל הראשון ששלחתי לרדיו הגיע למקום הראשון במצעד ברשת גימל ונשאר שם שלושה שבועות. זה היה הישג מטורף. ואז התקשרו מרשת גימל למנהל שלי דאז ואמרו לו, 'תשלחו לנו שירים חדשים של ישי לוי'. לא היו לנו שירים חדשים, ובגלל הטלפון הזה הלכנו לאולפן הקלטות. הקלטנו מה שהיינו שרים בחפלות, ומזה יצאה הקלטת הראשונה שלי, שמכרה 300 אלף עותקים. היום אני מושמע בכל תחנת רדיו ונמצא בכל תוכנית טלוויזיה שאני בוחר להיות בה".

מתי בפעם האחרונה שמחת להיות ישראלי?

"לפני שלושה חודשים, כשהייתי בתאילנד. ראיתי את הארץ הענייה הזאת, את הקבצנים, הרחתי את הסירחון ואמרתי לאיריס, 'אני רוצה הביתה, לא רוצה תאילנד'. חיכיתי שייגמר הטיול והתגאיתי שאני ישראלי. אני סטרילי ברמות, והיה לי קשה שם עם הריחות, עם המאכלים בחוץ, בשוק, עם התרנגולות, הג'וקים. הלכתי עם מסכה לאף ולא נהניתי".

מתי בפעם האחרונה בכית?

"אני בוכה הרבה כשאני לבד בבית, ונזכר באחי שנהרג. יגאל נהרג לפני 24 שנה, בתאונת אופנוע בצומת גלילות. הוא היה הבן הסנדוויץ' במשפחה, והיינו מאוד קרובים. יש רגעים ומצבים כאלה שאני נזכר בו, זה קורה לעיתים די קרובות". 

מתי בפעם האחרונה התרגשת?

"בכל הופעה אני מתרגש, אבל ב'תימניאדה' האחרונה מאוד התרגשתי. תמיד קורה לי הקטע הזה, שניגשת אלי אישה מבוגרת, שמה עלי את כפות הידיים שלה ומברכת אותי את כל הברכות שבעולם. בכל הופעה יש לי מישהי כזאת, וגם ב'תימניאדה' היתה. מאחלים לי בריאות, אריכות ימים, 'תמשיך לשמח אותנו', 'תמשיך לשמח את עם ישראל'. אנשים מרגישים אותי.

"בהופעה שלי אני מדבר, בגלל זה אני לא אוהב את ההופעות הגדולות, אני אוהב שהקהל קרוב אלי. מכירים את הסיפור שלי, מכירים הכל, ישי לוי זה ספר פתוח.

"באים אלי כל מיני אנשים לדבר איתי, לבקש עזרה. למשל, הגיע אלי מישהו מרשות השידור שהיה סיפור עם הבן שלו וסמים, והיום הוא נקי כבר ארבע שנים וחצי. אני עוזר כמה שאני יכול. מסתכלים עלי ומבינים שאפשר לצאת מזה. את הבחור הזה ליוויתי ממש".

מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"לפני שבוע. היא כבר אישה מבוגרת. היא גרה בראש העין, בבית שבו גדלתי. עברנו אליו מצריף. אני הייתי ילד מופרע, והיא היתה אמא מדהימה. אני הבכור, ובגיל 13 עזבתי את הבית וגדלתי אצל הדודה, כי בבית לא הייתי יכול לצאת לשיר בלילות, ואצל הדודה כן. בגיל 14 כבר הייתי הסולן של מישל כהן. הוא היה שר צרפתית ואני מזרחית, ובגיל 16 כבר הייתי סולן של להקה והתגייסתי. 

"כשהשתחררתי, בגיל 19 וחצי, עשיתי קלטת ראשונה. לא באתי לאמא עם הקלטת, לא דיברתי איתה על הדברים האלה. ההורים שלי הם לא הורים מודרניים, אין לנו בבית מחמאות. ההורים זה דבר שצריך לסגוד לו, ואבא הוא הכל וגם אמא. ככה זה אצל התימנים, בכל אופן. אני קיבלתי כוח מהדודה שלי, אחות של אמא. היא האמינה בי והחזיקה אותי ודחפה אותי. איזה מזל. והיא דווקא כן היתה מאושרת כשהצלחתי". 

מתי בפעם האחרונה קינאת במישהו? 

"אין לי את זה. יש לי הכל, הכל מהכל, איריס, הילדים, הבריאות והאהבה שנותנים לי. במי יש לי לקנא? נכנסתי לתודעה בין חיים משה לזהר ארגוב, מה אני עוד אבקש? תמיד רציתי רק להופיע בארץ, פתחו בגללי חברות הפקה, הסתובבתי הרבה בעולם, הייתי בקהילות יהודיות, והכי טוב לי פה. שם זה לא שלנו בעליל".

מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?

"אנחנו שני אחים (אחיו הוא הזמר נתי לוי; ש"ז) שנשואים לשתי אחיות, וכל יום אנחנו מתראים. מי שיגיד לך שהזוגיות שלו לא ידעה עליות ומורדות הוא שקרן, ובמצבים שלי אין שאלה בכלל. איריס נשארה איתי כל השנים רק מאהבה. הייתי 30 ק"ג פחות ממה שאני עכשיו, והיא נשארה. ואין סיבה אחרת, לא היה כסף או משהו אחר שישאיר אותה. אנחנו 32 שנים יחד, ויש לנו 4 ילדים ואת שיר (בנו של ישי מבת זוג אחרת; ש"ז). איריס היא אישה לתפארת מדינת ישראל, ולא כי היא אשתי. אין הרבה נשים כאלה, במיוחד בדור של היום. אין". 

מתי בפעם האחרונה קיבלת תובנה לחיים מהילדים שלך?

"הוצאתי עם שיר בני את הדואט 'משהו טוב'. שיר הוא זמר שאף אחד לא מתקרב אליו ולא יתקרב אליו, ואת זה אני אומר כבר הרבה זמן. יש לנו הרמוניה קולית, והשיר הזה הוא אנחנו. רק באנו לשים את המילים. בגלל השיר הזה, אני ושיר עושים הרבה בר מצוות יחד. 

"אצלנו, התימנים בני דורי, בכלל לא דיברו על יחסי אב ובן. היום כן. זה התיקון שלי. אני עשיתי תיקון, חבל על הזמן. אלוהים זיכה אותי".

מתי בפעם האחרונה אהבת שיר של מישהו אחר? 

"אני לא אגיד שהוא נכתב במיוחד בשבילי, אבל חבר שלי חגי אוזן כתב שיר שנקרא 'חייאתי', שאם הוא היה נופל אצלי זה היה ככה (פורץ בשירה): 'חייאתי, אינתה חייתי הו אמלי, חייאתי, כל יום הוא נצח בשבילי'. 

"ככה אני שר לאיריס בבית, על הספה. השיר לא הגיע אלי אלא לנסרין קדרי, וכנראה הוא לא היה צריך להגיע אלי. יש עוד המון שירים שהייתי רוצה שיגיעו אלי, אבל אני לא רוצה להיות חזיר. מספיק לקחתי את 'מלנכולי' של ארקדי דוכין ולקחתי עוד כמה שירים, ואני עושה אותם כמו המקור לפחות". 

מתי בפעם האחרונה

מתי בפעם הראשונה עלית לבמה? 

"בבר המצווה שלי, אני שרתי וחבר שלי תופף. הופענו עם שירים בתימנית. זה היה התנאי שלי לבר המצווה - שאני עולה לשיר. האירוע היה באולמי גיל בפתח תקווה, שנת 1976. זה היה אירוע גדול עם מוזמנים, וקנו לי חליפה בצבע תכלת והיו אז צילומים, צילמו אותי בסטילס. שנה אחרי זה כבר התחלתי להופיע".

shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו