לפני חודשיים, ב־25 ביולי, התקיימה שיחת טלפון דרמטית בין הנשיא טראמפ לבין נשיא אוקראינה הטרי, וולודימיר זלנסקי.
כפי שמוכיח תמליל השיחה, שפורסם אתמול על ידי הבית הלבן בעקבות ההדלפה ל"וושינגטון פוסט", ביקש נשיא ארה"ב מעמיתו האוקראיני לבדוק אם נפל דופי בפעילותו העסקית של האנטר ביידן, בנו של יריבו הדמוקרטי המסוכן ביותר במרוץ לבית הלבן, ג'ו ביידן (שמילא בעבר תפקיד ניהולי בחברת הגז האוקראינית "בוריסמה"), ואם המועמד ביידן היה מעורב במאמץ להשתיק את הפרשה כאשר כיהן כסגן הנשיא בממשלו של ברק אובאמה.
ואולם, עוד לפני שתמליל השיחה נחשף ברבים, החליטה יו"ר בית הנבחרים, הדמוקרטית ננסי פלוסי, למרות הסתייגויותיה המוקדמות, להשיק באופן פורמלי (אם גם מקדמי) את תהליך הדחתו של הנשיא ה־45. זאת, כאשר הבסיס להחלטתה היה הערכתה הבלתי מאומתת, שבמהלך השיחה הציע הנשיא לעמיתו האוקראיני עסקת חליפין מושחתת בנוסח "הפללה תמורת אספקת נשק".
הדיל היה לכאורה כדלקמן: אם יסכים זלנסקי לספק לבית הלבן חומר מפליל על אודות פעילותו העסקית של האנטר ביידן - יתרצה טראמפ ויאשר את עסקת הענק לאספקת נשק לממשל קייב, בהיקף של כ־400 מיליון דולר, שהקפיא ממש ערב השיחה.
חרף הכותרות המרעישות והסערה הציבורית הגואה, שהאפילה אפילו על נאומו של טראמפ בעצרת האו"ם, הנתיב המוביל להבשלתו של המהלך עתיד להיות ארוך ורצוף מהמורות, שלפחות בשלב זה נראות כחסומות למעבר.
ראשית, תמליל השיחה אינו כולל ראיית זהב על קנוניה כלשהי, ואינו מספק הוכחה לטענה שהבית הלבן הציע עסקת חבילה הכוללת זיקה בין המרחב האסטרטגי (שבו לממשל היה ויש אינטרס מובהק לספק נשק לאוקראינה, כדי לאפשר לה להתמודד עם הסיוע הרוסי לבדלנים, הממשיכים במאבקם האלים כדי להשתלט על שטחים נוספים במזרחה של המדינה), לבין המישור הפוליטי.
סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ו ביידן // צילום: רויטרס
נכון הוא הדבר שהנשיא האמריקני ביקש להסתייע במנהיג זר, הזקוק לסיוע ביטחוני־מדיני מצידה של מעצמת העל האמריקנית כדי לפגוע ביריב פוליטי מבית, וכך לגרור אותו אל תוככי הצד האפל של המערכת הפוליטית הפנימית בארה"ב. ואולם גם אם התנהלות זו ראויה לגינוי, היא איננה מהווה עילה מספקת לצעד הקיצוני של השקת הליכי הדחתו של היושב במשרד הסגלגל.
שנית, יש לזכור שבעוד שהמפלגה הדמוקרטית, המהווה את סיעת הרוב בבית הנבחרים, מסוגלת ללא כל קושי להעביר המלצה להעמיד את הנשיא למשפט - הרי שמליאת הסנאט, שהיא הרשות שעליה לשפוט את הנשיא, נשלטת היום על ידי המפלגה הרפובליקנית. כדי להרשיע את הנשיא ולהביא להדחתו, יש צורך ברוב של שני שלישים בסנאט. תסריט זה נראה כיום כמעט דמיוני, לנוכח הרוב הרפובליקני בבית זה.
לפיכך, בהיעדרו של האקדח המעשן כשובר־שוויון דרמטי - קשה להניח שסנאטורים רפובליקנים כלשהם יחליטו לערוק למחנה הדמוקרטי דווקא בשנת הבחירות, העמוסה במשקעים וביריבויות.
יתרה מזאת, גם אם התמונה כולה תמשיך להיות צבועה בגוון אפור, אך לא שחור - לאחר שמיעת כל העדויות, עלול הליך ההדחה כולו לחזור כבומרנג היישר אל חיקה של המפלגה הדמוקרטית. הסיבה: הניסיון לחולל צונאמי ולפתוח בהליכי הדחה בעיקר על יסוד שיחה מעורפלת אחת, עלול להיתפס בקרב ציבורים רחבים כשימוש פסול במנופי עוצמה, שמהם נהנית היום סיעת הרוב הדמוקרטית בבית הנבחרים; וכך לא רק לסכל מלכתחילה את המהלך כולו, אלא אף לסכן את מעמדו של המועמד הדמוקרטי הבכיר ג'ו ביידן, ולשאוב אותו אל תוך ביצה הגדושה בסכנות עבורו. אחרי ככלות הכל, החשדות לגבי המאמצים שעשה, לכאורה, סגן הנשיא ביידן כדי להגן על בנו האנטר, טרם התפוגגו עד תום, וספק אם לביידן המתמודד יש כיום אינטרס להעלות מכלול זה מתהום הנשייה למוקד השיח הפוליטי, דבר העלול להציבו בעמדת מגננה בסוגיית האמינות האישית עתירת החשיבות.