צביקה ניר: "אני מתייסר בכתיבת שירה"

"גיליתי שהרבה יותר קשה לכתוב שירה", מספר צביקה ניר, 73, "אני מתייסר בכתיבה הזאת. כל שיר עובר עשרים גלגולים של עריכה חוזרת ונשנית, ולא אחת אני מוצא את עצמי עובר חוויה חושית, עם נשימות כבדות וחותכות ודמעות".

מאז מלאו לו 66 ובמשך שבע שנים, פרסם צביקה ניר - עורך דין המכהן כיו"ר אגודת הסופרים - חמישה ספרים, מתוכם שלושה ספרי פרוזה ושני ספרי שירה. בימים אלה יצא לאור ספר שיריו השני "אלוהי התשוקות הבוערות" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), אבל ניר מעדיף להגדיר את עצמו כ"יוצר בכתיבה".

"אני לא חסיד של ההבחנה בין שירה לפרוזה. חלק מהשירה שלי אינה מחורזת והיא כתובה בשורות קצוצות, ואילו חלק מהפרוזה פואטית ולירית וכוללת בתוכה שירה", הוא מבהיר. 

• גנץ אצל אופירה וברקו: "ראש הממשלה הבא?"

• או מיי גאד: כך נראית היום ג'אניס מ"חברים"

• 25 שנה ל"חברים": פרויקט מיוחד

ואיך זה כשאתה כותב רומן?

"כתיבת רומן נדמית לי כמו בניית בניין. אני יודע את ההתחלה והסוף, ואז הדברים מקבלים כינויים ומתחוללות מהפכות. בכתיבת 300 עמודי פרוזה אתה יכול לזייף פה ושם, אבל לא בכתיבת שיר. ובטח כשהיום השירה קצרה וממוקדת, כמו הרבה דברים אחרים בחיינו".

לפני שנתיים התפרסם ספר שיריו הראשון "אוטהון" (בבית, בתרגום מהונגרית) שתואר בביקורת כספר סוער גועש ורוגש, שופע בתיאורים ארוטיים אורגזמיים. "למרבה ההפתעה הספר הצליח, ומאז המשכתי את הממונטום", הוא מספר.

ספרו השני נקרא "אלוהי התשוקות הבוערות" כשם אחד השירים בקובץ, ושלושת גיבוריו הם הגוף, השפה והזמן, ככתוב על כריכתו. "יש בספר גם על אהבה בשלה של גיל. ספרי הראשון, כידוע, הוא הרבה יותר ארוטי. בספר הנוכחי התשוקות אינן רק גופניות של סקס. אלה הן אותן תשוקות שיש לכל אדם שהוא אמן".

לא אנחנו

שְׁנֵינוּ עַל יְצוּעַ מְנוּחָתֵנוּ

כְּבָר כִּבִּינוּ אֶת כָּל הָאוֹרוֹת

הַחֲשֵׁכָה מְקָרֶבֶת בֵּינֵינוּ

נִצָּנֵי חֲלוֹמִי מִתְקַדְּשִׁים עַל פְּנֵי גּוּפֵךְ

לֹא אֲנַחְנוּ הִמְצֵאנוּ אֶת הָאַהֲבָה

לְכָל הַיּוֹתֵר הִתְאַמְּנוּ אוֹתָהּ לְטֵרוּפֵינוּ

שֶׁבלִּעְדֲיֵהםֶ

הָיְתָה אוֹבֶדֶת לָנוּ שְׁפִיּוּתֵנוּ

ניר נשוי, אב לשלוש בנות וסב לששה נכדים/ות. הוא מספר כי מאז ומתמיד היה בו דחף לכתוב, גם כשהיה עורך דין, וכשעבד במשך 35 שנים במחלקת ההיסטוריה של צה"ל. 

ב-1992 פרסם את ספר הילדים "המכנסיים של אבא" (הוצאת "כנרת"), בו כינס שירים שכתב לשלוש בנותיו. אבל רק בגיל 59, לאחר שסיים בהצטיינות לימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב, התגבש בו ביתר שאת הרצון והביטחון לכתוב את ספריו. את שלושת הרומנים שלו כתב במקביל, והם התפרסמו ברצף במהלך שלוש שנים: "היד שהוציאה אותי להורג", "זמן הלב" ו"אמת" (כולם בהוצאת הקיבוץ המאוחד). 

עטיפת הספר //

אתה לייט בלומר?

"ספרי הראשון התפרסם כשהייתי בן 66. יש יתרון בבשלותו של אדם מבוגר, להביט על יצירת אמנות באופן שונה מזה של יוצר בגיל צעיר. יוצר מבוגר יותר לא בא להפיץ ולעשות רושם, כי אם לכתוב את האמת שלו. גם היכולת לקבל ביקורת שונה בגיל מבוגר. אך כמובן שגם אני נפגע מביקורת רעה".

"אמת", הספר שכתב ראשון ויצא אחרון (עד כה), עוסק בנושא השכול, השזור  בסיפור חייו הכאוב של ניר. "הפצע הוא בית הגידול של ניצן השיר", הוא כותב בשירו "פלא הדם". אחיו הצעיר ממנו בחמש שנים, עמוס ניר ז"ל, נהרג בעיר סואץ במלחמת יום הכיפורים. "מבחינתי זה היה יותר מאשר לאבד אח, זה היה כמו לאבד בן, כי אני גידלתי אותו. הוריי היו ניצולי שואה, אנשים שבורים". באחד השירים הכואבים בספרו החדש "והוא שלא", מצליח ניר לתאר את תחושת הסוף שאפפה את שארית חייהם של הוריו לאחר ששכלו את בנם הצעיר. 

והוא שלא

סֵדֶר הַפֶּסַח הָרִאשׁוֹן אַחֲרֵי

הָיָה רְדוּף צְלָלִים

הִיא בְּעֵמֶק הַבָּכָא שֶׁל מִטָּתָם הַזּוּגִית

שְׂרוּעָה בִּבְלוֹאֶיהָ אֲטוּמַת אָזְנַיִם לַקּוֹלוֹת

עֵינֶיהָ בַּחַלּוֹן מְשַׁוְּעוֹת לַהֲפֹךְ אֶת הַבְּשׂוֹרָה

הוּא בַּכֻּרְסָה הַמְרֻפֶּטֶת רוֹגֵם

חֲצַץ דְּמָעוֹת בְּמַאַמְרֵי הַגְּאֻלָּה

יְבָבָה נִסְפֶּגֶת בִּיבָבָה

הַרְבֵּה נִשְׁתַּנָּה בַּלַּיְלָה הַזֶּה

וְהוּא שֶׁלֹּא עָמַד לַאֲבוֹתֵיהֶם

וְהוּא שֶׁלֹּא עָמַד לָהֶם

עָבַר מִכִּסֵּא רֵיק לְכִסֵּא רֵיק לְכַלּוֹתָם

דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן בְּנִשְׁמָתָם

"ברגע שאחי נהרג נגמרו חייהם. אבי, שהיה רב פקד במשטרה, נפטר בגיל 56, ואמי ניצולת אושוויץ חיה עד גיל 66 מתוך כוח האינרציה בלבד. רק מי שעבר את התהליך הזה יכול להבין את השיר, שמשקף את הוריי בליל הסדר הראשון לאחר נפילת אחי".

הוא נולד ב-1946 ברומניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, ובהיותו בן שנתיים עלתה המשפחה לארץ. בנעוריו היה שחקן כדורסל בקבוצת מכבי "ארזים" ברמת גן, לימים היה פעיל פוליטי במפלגת הליברים העצמאים, ואף נכנס לכנסת ה-13 מטעם מפלגת העבודה, בעקבות התפטרותה של אורה נמיר. אבל בטרם הספיק להישבע אמונים הכנסת פוזרה.

מזה ארבע שנים מכהן צביקה ניר כיו"ר אגודת הסופרים. "כיום רק אגודת הסופרים דואגת לקדם את הספרות והשירה העברית. אנחנו שואפים להצטרפותם של משוררים וסופרים עבריים. לאחרונה ערכנו אירוע מחווה למחזאי יהושע סובול במלאת לו 80 שנה. ציינו 400 שנה להולדתו של רבי שלום שבזי, וערכנו אזכרה במלאת חודש לפטירתו של המשורר חתן פרס ישראל טוביה ריבנר. מי יעשה את כל זה אם לא אגודת הסופרים? בצעירותי משוררים וסופרים נחשבו לעלית של החברה הישראלית. מטרתי כיו"ר אגודת הסופרים להשיב את מעמדם המכונן של הסופרים והמשוררים".

אומרים שמצב האגודה בכי רע, ונאלצתם למכור חלק מהמבנה של בית הסופר.

"מכירת המתחם של בית הסופר ליזם תשובה התרחשה לפני זמני. ידי לא היתה במעל. זו תוצאה של כישלון ניהולי ארוך שנים, ומדי יום סגני המשורר עצמון יניב ואני, שנינו עורכי דין, מתנהלים בנושא מול היזם".

 מי הסופר/ת משורר/ת שהשפיע עליך במיוחד?

"אהבתי מאד את משה שמיר, סופר שנשכח לחלוטין. מבין המשוררים אהבתי את יונה וולך דליה רביקוביץ, שלאחר היכרותי עם דור המשוררים הקודם אלתרמן, שלונסקי, רחל, גולדברג, שתיהן וגם דוד אבידן, ובמידה מסוימת גם יהודה עמיחי, פתחו בפני עולם שירי חדש ושונה לחלוטין".

ביום חמישי (19 בספטמבר בשעה 19:00) ייערך אירוע השקה ירושלמי לספרו של ניר "אלוהי התשוקות הבוערות" בבית עגנון בירושלים, אותו ינחה ד"ר צדוק יעלון. באירוע ישתפו המשוררת חוה פנחס כהן, המשורר אליעז כהן, ד"ר אורית מיטל מנהלת בית עגנון, חתנו של ניר, הרב גלעד קריב יו"ר התנועה ליהדות מתקדמת והזמר והמלחין עפר כלף, שהלחין מספר שירים מספרו של ניר. 

• אופירה לא נחה: "אמון זה כמו נייר"

• גילי נגד אופירה: "אני נגעל ממך"

• אופירה ואייל גולן: הציטוטים הגדולים

• "לינץ' ושקרים": דנית ואליאב מתפוצצים ברשת

• שחר מ"מאסטר שף": "אני טעם נרכש"

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו