אף שמתבקש להאמין שזה יהיה אחרת, הזכייה באליפות ארה"ב הפתוחה אחרי ניצחון 5:7, 3:6, 7:5, 6:4, 4:6 בגמר היסטורי על דניל מדבדב, גרמה לרפאל נדאל לעצור הכל ולהביט לאחור.
כן, ברגעי האופוריה, כשהוורידים הזרימו דם בקצב שיא והאדרנלין שטף את הגוף, הספרדי לא חשב קדימה על רוג'ר פדרר, על השיא עם המספר 20. "כמו שאני אומר תמיד, הייתי רוצה להיות שיאן הזכיות, אבל אני לא חושב על זה", הבהיר הספרדי, "אני גאה להיות חלק מהמאבק הזה, אבל אני לא מתאמן בכל יום ומשחק כל כך הרבה בשביל זה. אני משחק טניס כי אני אוהב לשחק טניס".
וככזה, כשכל הבפנים עוד מבעבע, זכר לקרב עיקש של חמש שעות מול רובוט רוסי, נדאל בן ה־33 הקדיש רגע להסתכלות לאחור. לקחת רגע נשימה, ולהיזכר במה שיש לו. הוא הביט למסך הענק, שעליו הוקרנו קטעים מכל 19 הזכיות שלו בתארי גרנד סלאם - ובכה. בכה כאילו אין מחר, בכה כמו מי שנזכר בקשיים שעבר השנה, בשנה שעברה, ובין המערכה השלישית לנקודת הטורניר שלשום בלילה.
נדאל לא יודע את נפשו // צילום: אי.אף.פי
כי עד לרגע מסוים במערכה השלישית, הרגע ההוא שמדבדב יספר עליו שכבר הכין בראש את נאום ההפסד המכובד בשלוש מערכות לאגדה מספרד, נדאל היה בדרך לניצחון שהיה מעלה את מאזן הזכיות שלו ל־19, ולא הרבה יותר מזה.
היו לו לא מעט כאלה בקריירה - בדרך כלל ברולאן גארוס, מול שחקנים כמו דומיניק תים, סטן וואוורינקה, דויד פרר ורובין סודרלינג - שאותם טאטא מהדרך כדי להוסיף גביע לארון. אפילו בארה"ב הוא עשה את זה לפני שנתיים מול קווין אנדרסון. אלה היו גמרים סטטיסטיים, זבנג וגמרנו, עוד תואר לרפא, הלאה.
אלא שהפעם מדבדב לא אפשר לזה לקרות. הוא לא היה מוכן להיכנס לסטטיסטיקה. בעזרת קור רוח שמעלה חשד לגבי זהות הנוזל שזורם לו בוורידים, הוא שבר את ההגשות של הספרדי, חזר למשחק, ולקח את הגמר למחוזות שמהם בנויה המורשת של נדאל. למערכה החמישית, כשהוא עם הגב לקיר, כשהוא נראה גמור ומעטים משאירים לו סיכוי. "הייתי חייב להילחם קודם בשביל עצמי, אבל גם בשביל הקהל הזה", הסביר מדבדב מניין שאב את המוטיבציה לחזור כך מול המפלצת. והקהל הזה שהרוסי בן ה־23 מדבר עליו, למי ששכח, הוא אותו קהל שסימן אותו כאויב המדינה בסיבובים המוקדמים. הם לא היו מסוגלים לאכול אותו, את הייחודיות שלו, אבל אחרי שאפשר להם לחוות את אחד הגמרים הטובים בשנים האחרונות, הם כבר היו אסירי תודה. ללא הטניס המופלא של מדבדב, אפשר היה לסכם את המשחק הזה במונחים ספורטיביים בלבד.
נדאל ומדבדב. היכולת של הרוסי תכניס את הגמר להיסטוריה // צילום: אי.אף.פי
אלא שבזכות מדבדב, מהשחקנים המסקרנים בסבב, נדאל נאלץ להוסיף לחליפת הטניסאי גם את זו של הלוחם. וכשהוא לובש אותה, הוא לבטח נזכר ב־2018 שהחלה עם פרישה מאליפות אוסטרליה והסתיימה עם פרישה מאליפות ארה"ב בגלל פציעות וניתוח בקרסול. הוא בטח גלגל בראשו גם את השנה הנוכחית, שהתחילה עם הפסדים בארבעה חצאי גמר רצופים, שלושה מהם על חימר, מפלות כואבות שהעלו הרבה ספקות לגבי העתיד.
ובדיוק בנקודה הזאת, כשלוח התוצאות הראה 2:2 ו־0:40 למדבדב במערכה החמישית, וכשהרוסי יורה לעברו כדורים בדיוק מילימטרי והכל נראה אבוד, נדאל נלחם. הוא עלה לרשת, שיחק סרב אנד וולי, ניסה דרופ שוטים, לא נתן למדבדב להרגיש שהוא יכול עליו. המדורג שני בעולם הזיע, מתח איברים, ניפח שרירים, צעק, דרבן, הזכיר לעצמו שלא רחוק היום שבו הוא לא יהיה חלק מהדבר הזה יותר. הוא הוביל 2:5, פספס שלוש נקודות משחק, עמד מול נקודת שבירה שהיתה עושה 5:5, אבל לא נתן לשום דבר לעצור אותו בדרך למטרה הסופית: להישכב על המשטח באצטדיון ארתור אש ולשחרר אנחת רווחה. "העובדה שהמשחק הפך להיות כל כך דרמטי, הופכת את היום הזה לבלתי נשכח", סיכם האלוף, "זה יהיה חלק מההיסטוריה שלי כספורטאי".
פדרר, מאחוריך
ההיסטוריה הזאת כוללת עכשיו 19 תארי גרנד סלאם. זה אומר שלראשונה אי פעם, רוג'ר פדרר נמצא במרחק תואר אחד בלבד, כשמאחור, עם 16, נושף בעורפו נובאק ג'וקוביץ'. הספרדי יכול לטעון ששיא הזכיות לא בראש מעייניו, וזו זכותו, אבל קשה למצוא מאבק ספורטיבי מרתק יותר מאשר משולש הענקים הזה. כי כפי שזה נראה, המספרים שלהם עתידים להשתנות. מאז ואוורינקה בארה"ב ב־2016, זכו השלושה האלה בכל 12 התארים האחרונים, כשמאז 2004 הם הניפו 54 מ־64 הגביעים שעמדו על הפרק.
נדאל עם הגביע. גראנד סלאם אחד מהשיא // צילום: אי.אף.פי
וכעת, כשמנסים לנתח את המשך הדרך, יש רושם שנדאל במצב לא רע. פדרר פספס הזדמנות לעלות ל־21 כשאיבד שתי נקודות טורניר מול ג'וקוביץ' בווימבלדון, ובגיל 38 הוא קרוב לסוף הבלתי נמנע. נולה בן 32, וסביר שיניף עוד כמה גביעים, אך כך גם נדאל. כי למרות הפציעות הקשות שעבר, נדאל מצליח בכל פעם להגיע לשיא, ולא במקרה הוא השחקן שזכה בהכי הרבה תארים אחרי גיל 30.
"אנחנו פה כבר משהו כמו 15 שנים", התייחס הספרדי לקרב המשולש, "מתישהו, במוקדם או מאוחר, העידן שלנו יסתיים. השעון לא עוצר למעננו, זה מעגל החיים". אז לפני שהמעגל הזה נסגר, נדאל ניצל את הזכייה הזאת כדי להביט רגע לאחור, ולשאוב מוטיבציה לקראת ההמשך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו