אחרי 13 עונות בפסגת הכדורסל הישראלי והאירופי, ליאור אליהו יחגוג בשבוע הבא את יום הולדתו ה־34 כשהוא שחקן מכבי אשדוד. בימים אלה הוא מנסה להסתגל למטרות ולשאיפות אחרות ממה שהיה רגיל. מעניין זה בטוח יהיה.
ישבתי איתו השבוע לשיחה, רגע לפני שהוא עולה לאימון בביתו החדש - אולם הקריה באשדוד. "זו מתכונת שונה ממה שהתרגלתי. הרבה דברים חדשים", הוא מודה כבר בהתחלה, "בחרתי בלב שלם להיות פה, אני לא רוצה להישמע שחצן, אבל כסף פחות דיבר אליי בנקודה הזו של החיים. חיפשתי מקום שאוכל לשחק בו כדורסל טוב ולעזור לקבוצה לנצח. אני שמח עם הבחירה הזו".
החתימה של אליהו הובילה להייפ גדול סביב הקבוצה בעיר אשדוד, הייפ שקצת היה חסר שם בשנים האחרונות. הפורוורד הוותיק נפגש עם קברניטי העיר ועם אנשי עסקים מקומיים, ובמועדון מספרים שהם מרגישים כי מדובר במהלך שעשוי להקפיץ אותם בכמה דרגות.
"אני חושב שאוכל לעזור למועדון גם מעבר לעניינים המקצועיים. אם ירצו שאעזור בדברים נוספים - אהיה שם ואעשה את המיטב. חונכתי מגיל צעיר שכשאני עושה משהו, אני עושה אותו במאה אחוז. לא באתי לאשדוד רק כדי לשחק כדורסל".
אליהו. "עשיתי חוזים יפים, ואני לא מתלונן על כלום" // צילום: לירון מולדובן
זה מזכיר קצת את ההגעה שלך להפועל ירושלים ב־2013, מהלך שהיה חלק משינוי היסטורי במועדון ובמפת הכדורסל הישראלי.
"מפת הכדורסל הישראלי השתנתה בשנים שלי בהפועל ירושלים, ולא רק בזכותי. הייתי חלק מהפאזל שעשה את זה, חלק יגידו משמעותי יותר וחלק יגידו משמעותי פחות".
כשהגעת לבירה, חשבת שכך תיראה התקופה שלך שם?
"אני יכול לומר שזה מה שקיוויתי כשחתמתי שם. לא באתי להפועל ירושלים כדי להעביר שנים יפות, אלא כדי להביא הישגים. אני חושב שהיינו מסוגלים לעשות יותר, אולי לזכות בגביע אירופי או בעוד אליפות וגביע, אבל אסור לשכוח שעשינו שם דברים יפים מאוד".
מהרגע שהיה ברור לכולם שהוא לא ממשיך בירושלים, אליהו קיבל הצעות מכמה קבוצות בישראל. כעת הוא מספר שהוא חשב האם הוא בכלל מעוניין להמשיך. "לקחתי כמה שבועות לחשוב עם עצמי, אם ומה אני רוצה לעשות ואם בכלל בא לי. היו לי כמה הצעות כספיות גבוהות יותר ממה שאשדוד הציעה, אבל אחרי שיחה עם המאמן בראד גרינברג החלטתי שאני הולך על זה. בראד הוא אדם שאני מעריך מאוד, והרגשתי שזה יהיה הדבר הנכון עבורי בשלב הזה בחיי.
"לאורך כל הקריירה הלכתי אחרי האושר ולא אחרי העושר", הוא מספר, "עשיתי חוזים יפים ואני לא מתלונן על כלום, אבל אני יכול להגיד לך שוויתרתי על הרבה כסף כדי לשחק במקומות שחשבתי שאהיה בהם מאושר יותר, כמו אז, למשל, שוויתרתי על חוזה גבוה בוויטוריה כדי לחזור למכבי ת"א או כשעברתי להפועל ירושלים בפחות כסף ממה שהציעו לי ביד אליהו".
עכשיו, כשהאימונים מתחילים והכל חדש ויפה, אין שום בעיות. אבל מה יקרה ביום אחד בחורף, כשתצטרך להביא אנרגיות לעוד משחק ולעוד אימון? זה לא מה שהתרגלת במכבי ת"א, בוויטוריה ובהפועל ירושלים מול אולמות מלאים וקרבות על תארים.
"המטרה היא אותה מטרה – להצליח. ברור שהמטרות של אשדוד הן לא המטרות של מכבי ת"א ושל הפועל ירושלים, כולם מבינים את זה. המטרה היא להגיע למקום השמיני, ורק בזה אני מתרכז. כל הדברים שהזכרת אולי מעוררים נוסטלגיה והתרגשות, אבל אני שם אותם בצד ועושה הכל כדי להצליח עם אשדוד. אולי זה האתגר הכי גדול שהיה לי בחיים".
במהלך הקיץ היו כאלה שכבר קראו לך לפרוש. מה הרגשת?
"לא הזיז לי. הם יכולים לדבר עד מחר. הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אני לא צריך להוכיח כלום לאף אחד, רק לעצמי".
אליהו בזמנים טובים יותר בהפועל ירושלים. "באתי כדי להביא הישגים" // צילום: אלן שיבר
כאמור, ביוני האחרון סיים אליהו שש עונות בהפועל ירושלים, רובן מוצלחות מאוד, האחרונות קצת פחות. עכשיו הוא מתפנה לסכם את התקופה. "היו תקופות טובות יותר והיו תקופות טובות פחות. בכללי, אני לוקח איתי חוויה מדהימה עם קהל מדהים. עכשיו אני ממשיך הלאה".
בהפועל ירושלים לא בדיוק הסתירו את העובדה שהעונה החולפת לא הלכה חלק. את הצד שלך לא שמענו.
"בשנה האחרונה דברים פחות הסתדרו מקצועית, וזה השליך גם על דברים אחרים. זה קרה לי עוד כמה פעמים במהלך הקריירה. אם לא היה כואב לי שאני לא משחק או שאני לא מספיק טוב - הייתי פורש. כל עוד יש לי את האש ואני מתרגז, אז זה בסדר. אם הייתי מפתח אדישות - זה הדבר הכי גרוע שיכול היה לי לקרות לי ולספורטאי בכלל".
האירוע המדובר קרה בחודש ינואר השנה, כשמאמן הפועל ירושלים עודד קטש השעה את אליהו מאימוני הקבוצה בעקבות עימות ביניהם. פרטי האירוע דלפו לתקשורת וגרמו אי נעימות רבה. "אני יכול להגיד שהציגו את מה שהיה בצורה דרמטית יותר ממה שקרה באמת", הוא מספר, "למדתי שאי אפשר להסביר לכולם שאין לך אחות. היה מספיק עבורי להסביר לקרובים שלי את הסיטואציה ושהם יבינו מה באמת היה. כל השאר יזכרו שהיה משהו, אבל לא יזכרו מה".
אליהו. בהפועל ירושלים הייתי חלק מפאזל" // צילום: אלן שיבר
"הגוף כבר לא מה שהיה"
ב־2006 נבחר אליהו במקום ה־44 בסיבוב השני בדראפט האן.בי.אי, ולמרות כמה ניסיונות - לא הצליח להגיע לליגה הטובה בעולם.
האן.בי.אי נהייתה הרבה יותר גלובלית. צעירים מאירופה מגיעים לשם בקלות יתרה. יכול להיות שבתקופה הנוכחית, עם היכולת של אז, היית מצליח להגשים את החלום?
"ניסיתי פעמיים להגיע לאן.בי.אי וזה לא צלח. פשוט המשכתי הלאה. לא הייתי משנה משהו בדרך שלי".
למרות שהוא כבר בשלהי הקריירה ככדורסלן, כשאני מתחיל לדבר איתו על המצב בכדורסל הישראלי ועל עתיד השחקנים הצעירים, אליהו נדרך ומשמיע ביטויים לא פשוטים.
"המתכונת הנוכחית של ארבעה זרים על המגרש ושחלק מהקבוצות מביאות 6-5 זרים - גזר דין מוות לשחקן הישראלי הצעיר, פשוט גזר דין מוות. אין הגדרה אחרת. זה משהו שיעלים את השחקן הישראלי הצעיר תוך כמה שנים, אלא אם כן הוא כוכב כמו דני אבדיה. זה חבל מאוד".
מה לדעתך הפתרון?
"שימשיכו עם החוק הרוסי, או שיגבילו את מספר הזרים ולא יתנו לקבוצות להביא 7-6 זרים ושארבעה מהם בכל זמן נתון על המגרש. יש גם לא מעט מתאזרחים, אז מתי הישראלים ישחקו?".
יכול להיות שהעונה הקרובה היא האחרונה בקריירה שלך?
"יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. זה תלוי בהרבה דברים. אני מתחיל את העונה ה־17, הגוף שלי כבר לא כמו שהיה בצעירותי ואני צריך לשמור עליו. אם אסיים את העונה בריא, אעשה את החושבים שלי. כרגע אני באמת לא יודע".
