אין אלטרנטיבה

סופות הטורנדו שמפניהן התריעו החזאים לא מנעו מעשרות תומכי מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" להתכנס ביום ראשון האחרון בכיכר השוק הישנה של העיר ברנדנבורג, במרחק כשעת נסיעה מברלין. "במזרח זורחת השמש" מבטיחות להן כרזות הבחירות של המפלגה הימנית, הלאומנית, הפופוליסטית - שיריביה מאשימים אותה בהיותה ימנית קיצונית, גזענית ובעלת נוסטלגיה לרייך השלישי. במציאות שנוצרה בגרמניה בשנים האחרונות, אנשי "אלטרנטיבה" לא סומכים יותר על מידע שמופץ בתקשורת, גם כשהוא נוגע למזג האוויר. הסערה שלהם תגיע במועד אחר: ב־1 בספטמבר.

ביום זה, יום השנה ה־80 לתחילתה של מלחמת העולם השנייה, ייערכו בשתיים ממדינות המחוז של גרמניה - ברנדנבורג וסקסוניה - בחירות, שהשפעתן על עתיד הפוליטיקה הגרמנית עשויה להיות דרמטית. לפי כל הסקרים, צפויה מפלגת ה"אלטרנטיבה" - שהוקמה רק לפני שש שנים במחאה על החלטת הקנצלרית אנגלה מרקל להעניק סיוע פיננסי ליוון כדי להציל את היורו, והקצינה את עמדותיה עם "משבר הפליטים" שפרץ שנתיים לאחר מכן - להפוך למפלגה הראשונה בגודלה בפרלמנט של ברנדנבורג והשנייה בגודלה בזה של סקסוניה.

גם בבחירות, שיתקיימו באוקטובר במדינת המחוז טורינגיה, צפויה "אלטרנטיבה" לנצח. אם יתאמתו התחזיות הללו, גרמניה תעמוד בפני רעידת אדמה פוליטית, שתתרחש במועד סמלי ביותר: שלושים שנה לאחר נפילת חומת ברלין.

ברנדנבורג, סקסוניה וטורינגיה הן שלוש מחמש מדינות המחוז שהיו בעבר חלק מגרמניה המזרחית, הקומוניסטית. רבים מתושביהן חוו את ההתקוממות נגד המשטר הקומוניסטי, שהתעצמה בקיץ לפני שלושה עשורים והובילה להפלתו.

הדורות הצעירים גדלו על זיכרונות מאותה תקופה היסטורית, שזכתה בגרמנית לכינוי המרכך "Wende", תפנית. שמה הנפוץ האחר הוא "מהפכת השלום". אלו הן גם הסיסמאות שאימצה לעצמה "אלטרנטיבה" במערכת הבחירות הנוכחית, שאמורה להפוך אותה לכוח הפוליטי הגדול ביותר בחלקים נרחבים של מזרח גרמניה לשעבר: השלטים בכיכר השוק בברנדנבורג ובחוצותיה מבשרים על בוא "התפנית, הדור השני" ו"הגל הכחול" (צבעה של ה"אלטרנטיבה"), וקוראים למצביעים "לעשות היסטוריה" ולמזרח "להתעורר ולהתקומם". 

עלוני המפלגה, המחולקים בין העוברים ושבים, קובעים: "רצינו חופש וקיבלנו הגירה המונית, מערכת חינוך כאוטית, זקנה בעוני וטירוף מגדרי - השלימו את התפנית". על חולצות, הנמכרות ב־20 יורו, מודפס הכיתוב: "מועדון ציידי מרקל". על כרזה מתחת לבימת הנואמים מופיע דיוקנו של הקנצלר הסוציאל־דמוקרטי האגדי, וילי ברנדט, ממתנגדי הנאצים ומיוזמי מדיניות הפתיחות כלפי הגוש הקומוניסטי, ואחת מאמירותיו הידועות: "להעז לדרוש יותר דמוקרטיה". 

דובי הקרח מול הבוחרים

הדוברים בעצרת הבחירות, ובהם אלכסנדר גאולנד - אחד משני יושבי הראש של "אלטרנטיבה" ובכיר נציגיה בבונדסטאג, מוסיפים בנאומיהם נופך מהפכני לבחירות הקרבות, כשהם משווים בין הקונצנזוס שנוצר בין כל שאר "המפלגות הישנות" נגד "אלטרנטיבה" ועמדותיה הלאומיות, לבין "החזית הלאומית" של מפלגות המשטר הקומוניסטי.

"נציגי האינטרסים של המהגרים ושל דובי הקרח, ולא של בוחריהם", מכנה גאולנד, בעברו חבר מפלגת הנוצרים־דמוקרטים של מרקל, את שאר המפלגות, ותוהה מה קרה למפלגת השלטון מאז בחרו בה בהמוניהם המזרח־גרמנים לאחר נפילת חומת ברלין.

"דרשתם חופש וחלק מכם נלחם למען השגתו", מטיף גאולנד בן ה־78, שנמלט לפני 60 שנה ממזרח גרמניה למערבה. "המערב הפך אתכם לאזרחים מדרגה שנייה, בת של כומר הפכה את השמרנים למפלגה סוציאל־דמוקרטית ירוקה, ובריסל (מושב האיחוד האירופי; א"ב) החליפה את מוסקבה. הזכות להיות חופשי היא הזכות להיות גרמני. הישארו חופשיים וגרמנים". לפני כשנה עורר גאולנד סערה רבתי, כשכינה את 12 שנות המשטר הנאצי "לשלשת ציפורים ב־2,000 שנות היסטוריה גרמנית", ועמד על זכותם של הגרמנים להיות גאים בהישגיו של הצבא הגרמני בשתי מלחמות העולם.

הבושה של "האגף"

לפני שנתיים זעזעה "אלטרנטיבה" את אמות הסיפים של הפוליטיקה הגרמנית, כשהפכה בן לילה למפלגה השלישית בגודלה בבונדסטאג - הפרלמנט הגרמני. אחרי מלחמת העולם השנייה התקבעה בגרמניה האקסיומה שלפיה לא תגיע לבונדסטאג מפלגה ימנית יותר מהשמרנים. ואכן, במשך עשרות שנים לא הצליחו מפלגות הקיצון הימניות להגיע לבית הנבחרים הפדרלי בשל אחוז החסימה הגבוה (5%).

"אלטרנטיבה", המציגה את עצמה כחלופה שמרנית ל"מרקליזם" - מדיניות הקנצלרית מרקל להסטת השמרנות לכיוון מרכז־שמאל, ניפצה את תקרת הזכוכית הזו. מתחילת דרכה היתה "אלטרנטיבה" שעטנז של ליברלים, שמרנים מאוכזבי מרקל ולאומנים - חלקם בעלי זיקה לזרמים ניאו־נאציים. המתחים הפנימיים בין הזרמים השונים גרמו כבר לפילוגים, שכמעט שהביאו להיעלמותה של המפלגה. אך "משבר הפליטים" החזיר אותה לחיים והזניק אותה קדימה.

כעת, דווקא כשראשי "אלטרנטיבה" בטוחים שתוצאות הבחירות הקרובות יחייבו את השמרנים לנטוש את החרם הקולקטיבי שהטילו כל "המפלגות הישנות" על מפלגת הימין החדשה, מאיים פילוג חדש על שורותיה. העימות הוא בין מחנה השמרנים־ליברלים לבין "האגף", המחנה הלאומני בהנהגת ראש המפלגה בטורינגיה, ביורן הקה, שעורר ביקורת עזה בהתבטאויות קיצוניות כדרישתו לשינוי מוחלט של תרבות הזיכרון הגרמנית. הוא גם קרא לאנדרטת השואה בברלין "אנדרטת בושה".

הקה, בדומה לגאולנד, נזהרים שלא להתבטא באופן שיאפשר את העמדתם לדין, אך הם משדרים לציבור בוחריהם מסר ברור: הגיע הזמן לדיון אחר, פטריוטי, על העבר הגרמני. באוקטובר צפוי הקה להוליך את מפלגתו לניצחון בטורינגיה.

חותמת הכשר יהודית

אנדראס קאלבּיץ, ראש רשימת "אלטרנטיבה" לפרלמנט המחוזי של ברנדנבורג, מייצג בביוגרפיה האישית שלו את הבעייתיות שרבים בגרמניה מייחסים למפלגת הימין האולטרה־שמרנית. הוא התחיל את הקריירה הפוליטית שלו בשורות "צעירי השמרנים", אך מהר מאוד פנה ימינה יותר והיה מקורב לגורמי קיצון, ובכללם גם ניאו־נאצים.

לפני חודשים ספורים נחשפו צילומים שלו במחנה של ארגון ניאו־נאצי. כיום הוא נחשב לאחד ממנהיגי "האגף". קאלבּיץ מכחיש שהזרם הזה הוא בעל נטיות ניאו־נאציות וטוען שמדובר ב"ימין לאומני". הוא דוחה את הטענות שהיתה לו "קריירה" בימין הקיצוני, אך מודה שעשה טעויות מסוימות בעברו. "שירתתי 12 שנים בצבא הגרמני", הוא אומר, "לו היו מזהים קרבה ביני לימין הקיצוני לא היו משאירים אותי בצבא כל כך הרבה זמן.

"הביקורת כלפינו אינו מוצדקת", הוא אומר ל"ישראל השבוע", "אם נרכיב את הממשלה המחוזית הבאה אנחנו לא מתכוונים לסגור אתרי הנצחה לקורבנות הנאצים או לפגוע בזיכרון פשעיהם של הנאצים. יהודים יוכלו לחיות בגרמניה לפי דתם ומסורתיהם. הנהגת הקהילה היהודית טוענת שהאיום האנטישמי הגדול ביותר הוא מצד הימין הקיצוני, אבל בדיעבד יהודים מותקפים בגרמניה על ידי מוסלמים.

"אנחנו נגד כל סוג של אנטישמיות. יש יהודים ב'אלטרנטיבה'. אני תומך בפעולותיהם ומפלגתי תומכת בזכות ישראל להתקיים כמדינה יהודית. אין ב'אלטרנטיבה' נטיות להפחית מחשיבות העבר. היחס לישראל יישאר מיוחד בגלל ההיסטוריה. כל ניסיון להתכחש לכך אינו רציני. אנחנו רוצים לשמור על הגבולות שלנו ולדעת בדיוק מי נכנס אלינו, כמו בישראל".

מרווין, סטודנט יהודי להוראה, בן 25, חובש כיפה, הותקף לפני כחודש בתחנת הרכבת הראשית של פוטסדאם, בירת ברנדנבורג, על ידי סורי צעיר, שהיכה אותו, ירק בפניו וקרא לעברו בגרמנית "יהודי מלוכלך". התקיפה הזו לא זכתה לחשיפה תקשורתית רבה, לא רק בגלל שתקיפת יהודים הפכה לעניין שגרתי בגרמניה, אלא גם מאחר שמרווין חבר בקבוצת "יהודים באלטרנטיבה" - קבוצה המאתגרת את ההאשמות האנטישמיות והימין הקיצוני כלפי "אלטרנטיבה".

דו"ח האנטישמיות בברנדנבורג, שפורסם לפני שבוע, אמנם קובע שרוב התקריות האנטישמיות במדינת המחוז בוצעו על ידי פעילי ימין קיצוני, אך מרווין חווה את המציאות האחרת: "כחובש כיפה, זו לא היתה הפעם הראשונה שקיללו אותי או ירקו לעברי. אלו תמיד היו ערבים. הצטרפתי לאלטרנטיבה כי אני חושב שהמצב הזה צריך להשתנות.

"מצער מאוד שיהודים לא יכולים יותר לחיות בבטחה בגרמניה. עם ימנים קיצונים מעולם לא נתקלתי בבעיות. כמובן שזה נורא שהם קיימים - אבל הם מסתכלים עליך עקום, לא תוקפים אותך. הערבים והמוסלמים הם הסכנה הגדולה. הממשלה והרשויות לא עושות דבר נגדם. 'אלטרנטיבה׳ היא היחידה שעומדת לצד היהודים ולצד ישראל".

ומה דעתו על טענת ראש הקהילה היהודית בגרמניה, יוזף שוסטר, ש"האלטרנטיבה" היא "חברה מזויפת", שמחפשת חותמת הכשר יהודית כדי להסתיר את הזרמים הבעייתיים שבה? "הנהגת הקהילה היהודית מנותקת מהמציאות היומיומית שלנו", אומר מרווין, "שוסטר תומך בממשלה ולכן מחזק את הטענה הרשמית שהימין הקיצוני הוא האיום הרציני ביותר. אבל הוא לא יודע על מה הוא מדבר, שיחבוש כיפה לראשו וילך לטייל בברלין. הנהגת הקהילה היהודית לא מייצגת יותר את מה שהיהודים בגרמניה מרגישים. אם 'אלטרנטיבה' תגיע לשלטון, אוכל לחיות בחופשיות כיהודי. אם זה לא יקרה, אני ורבים אחרים חושבים לעזוב".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו