"מוקדם מדי לדבר על תארים"

צילום: אודי ציטיאט // ויטור. "כבר לא חושב על הפציעות"

ספורט

מיגל ויטור צפה השבוע מהצד בחבריו במשחק גביע הטוטו מול בית"ר ירושלים. הפורטוגלי של הפועל ב"ש מחלים מזעזוע מוח, אולי האזור היחיד שבו עדיין לא נפגע מאז נחת בישראל. שלוש פעמים הוא קרע את הרצועה הצולבת, והיו גם קרע בשריר, מתיחות וחבלות, אבל מה שהחזיר אותו לאחור היה דווקא הפציעה של מיכאל אוחנה, עד העונה שעברה חברו בב"ש.

"הלב שלי יצא אליו. זה רגע עצוב", הוא הודה בראיון פתיחת עונה ל"ישראל היום", "באותו הרגע שהוא נפל, הבנתי שמדובר בפציעה ברצועה הצולבת. תבין, אני מכיר את מיכאל מצוין, זו פציעה שנייה שלו בברך. עשינו את הניתוח הקודם באותו זמן ועברנו יחד את כל תהליך השיקום. היו לנו יחד שעות קשות, אבל גם חיזקנו זה את זה, ועכשיו הוא שוב נפצע. זה רגע טרגי, אבל הוא ילד חזק, מדהים וצעיר, אז אני מאמין שזו תהיה הפציעה האחרונה שלו והוא יחזור כמו גדול".

דיברת איתו מאז?

"דיברתי איתו אישית וביקשתי ממנו להיות חזק. אמרתי לו שאני כאן בשבילו בכל מה שיצטרך, אבל גם בקבוצה שלו בית"ר עוזרים לו מאוד והבטיחו לעמוד מאחוריו".

אתה פותח עונה רביעית בישראל אחרי לא מעט פציעות, איך ההרגשה?

"טוב מאוד לחזר. סוף סוף עשיתי הכנה בלי בעיות. הרגשתי מעולה מול קייראט עד הפציעה בראש. עד שחזרתי אז הגיע כדור לראש. זה מוזר, כאילו הכל קורה לי. הפציעה האחרונה היתה מזל רע".

מה היה הכי קשה בחודשים האחרונים?

"לראות את החברים שלי משחקים ולשבת בצד. זאת תקופה של שבעה־שמונה חודשים, שבה אתה יושב בחוץ, עובד בחדר הכושר והם משחקים. אתה מתגעגע למשחק, להרגשה, ובעיקר בעונה שעברה, כי כמעט כולה הייתי בחוץ. אתה רוצה לעזור וזה בלתי אפשרי. כשנפצעתי, ידעתי מייד שזו הרצועה הצולבת, וזו הרגשה איומה, הכל שחור. אבל אחרי שעובר קצת זמן, אתה עושה 'קליק' בראש וחושב אחרת. עשיתי את זה שלוש פעמים. חשבתי לעצמי, 'זה העתיד שלי, העתיד של המשפחה שלי, הפרנסה שלי, אסור לי לוותר', וכך עשיתי".

איך אתה מרגיש עכשיו מבחינה פיזית?

"בראש אני כבר לא חושב על הפציעות ועל הדשא אני מרגיש טוב את הגוף. לפני שהגעתי לישראל לא היו לי פציעות. ביוון היו לי יותר ממאה משחקים בלי שום פציעה, אבל ברגע שאתה נפצע בברך פעם אחת ואז באה עוד אחת ועוד אחת, זה נורא. אני מאמין שזה מאחוריי".

אוחנה על הדשא. "זה רגע עצוב" // צילום: אלן שיבר

"מצפים מאיתנו להיות במאבק האליפות הסוף"

לקראת סוף העונה שעברה התכנסה הנהלת הפועל ב"ש לאחת מישיבות בניית הסגל. שמו של מיגל ויטור עלה על השולחן. בגיל 30 ואחרי שלוש פציעות קשות, קרע בשריר ואינספור שעות שיקום - השאלה היתה כיצד הוא ישוב, אם בכלל.

הרשמים של הצוות הרפואי היו שהפורטוגלי עשוי לחזור לקראת סיום העונה. בסופו של דבר, הוחלט לראות כיצד הוא חוזר ואז לקבל החלטה. ויטור חזר כמו גדול, כבש שער ניצחון מול מכבי נתניה ופתח בהרכב בכמה משחקים. עדיין היה לו קשה מבחינה גופנית, אבל ההחלטה היתה להמשיך איתו גם העונה. "זה לא מובן מאליו, יש מועדונים שלא היו עומדים כך מאחוריי", אומר ויטור בהתרגשות, "יש לי רק דברים טובים להגיד על המועדון, על אלונה, ברק, אסי, החברים לקבוצה. אני מעריך מאוד את מה שהם עשו בסיטואציה הזו".

מי היה האיש הכי קרוב אליך בחודשים הללו?

"לוקאש בורטניק הפיזיותרפיסט. הוא עבד איתי בצורה קרובה. עכשיו הוא חזר לפולין ועובד בלגיה ורשה. הוא חווה את התסכול שלי ושמע את הכל מקרוב. הוא נתן לי ביטחון שיהיה בסדר. לפעמים אתה עושה שני אימונים בלי הקבוצה ורק הוא איתך, סופג את כל מה שעובר עליך. אשתי והילדים היו שם, כמובן. כשמשהו לא הולך בעבודה, אתה בא הביתה, רואה אותם ושוכח מהכאב".

זו כבר לא הקבוצה הנוצצת מהעבר.

"זה נכון שהרבה שחקנים התחלפו ולא פשוט להתחבר יחד, אבל ראינו שכל השחקנים שהגיעו ראויים להיות כאן. תהיה כאן קבוצה חזקה עם אופי שיהיה קשה לשחק מולה. לא תמיד אפשר שתהיה הקבוצה הכי מבריקה, ולכן צריך לחפות על זה באופי. לשום קבוצה לא יהיה קל נגדנו השנה, אני מבטיח".

הקהל רוצה תארים.

"עכשיו מוקדם מדי לדבר על תארים. צריך לעבוד בכל משחק, לנצח, ואז ניאבק על האליפות. זכינו בשלוש אליפויות, אז כמובן כולם מצפים מאיתנו להיות שם עד הסוף".

יש לכם יותר מ־70 אחוזי הצלחה כשאתה משחק.

"כמה אנשים אמרו לי את זה. אני שמח שכאשר אני משחק הקבוצה מצליחה, אבל אנחנו קבוצה, ולא רק אני. תן לי רק להיות בריא, השאר יהיה בסדר".

עד מתי תישאר בהפועל ב"ש?

"אני בן 30 ומקווה שיהיו לי לפחות עוד חמש עונות טובות ברמות הגבוהות. אני מרגיש שהגוף שלי מסוגל לכך. אני צעיר והעתיד עוד לפניי. אני מקווה שהעתיד שלי יהיה כאן. השנים שלי כאן היו נפלאות, הילדים שלי יודעים עברית מצוין. הבת שלי לאורה כבר בכיתה ב', השנייה לאונור בכיתה א', והן כותבות בעברית ומדברות מצוין. המשפחה שלי מרגישה ישראלית, וכשלמשפחה שלך קל, אז לך הרבה יותר קל".

ויטור באימון הפתיחה. "תן לי רק להיות בריא, השאר יהיה בסדר" // צילום: אודי ציטיאט

מה שונה בב"ש מכל מקום אחר שהיית בו בקריירה?

"בכל הערים שהייתי יש 2-3 מועדונים חזקים, וכאן בב"ש יש רק מועדון אחד חזק. כולם מכירים אותך ברחוב ואתה מרגיש את זה. מחבקים אותך, מדברים, מצטלמים. כשאנחנו מנצחים קבוצה טובה באירופה, אינטר למשל, אז בכל אירופה שומעים עלינו. לדעתי בכל אירופה יודעים מי הפועל ב"ש, וזה הישג גדול".

אתם בפלייאוף הליגה האירופית, יש לדעתך סיכוי לעלות לבתים?

"אני מאמין שאנחנו יכולים לעלות, אחרת עדיף לא לנסוע. עברנו שלושה שלבים קשים, התחלנו מוקדם, לא היתה לנו חופשה, אז לפחות אם נשיג את שלב הבתים זה יכפר על הכל. אנחנו רחוקים רק שני משחקים משלב הבתים ונעשה את הכי טוב שאפשר כדי לעבור".

בארץ לא נותנים לכם סיכוי רב.

"פיינורד הם הפייבוריטים, הם קבוצה חזקה, אבל בכדורגל הוכחנו שהכל אפשרי. זה שהם טובים על הנייר לא מנצח להם את המשחק. כששיחקנו נגד אינטר אמרו לנו במטוס רק להפסיד בתוצאה מכובדת, וחזרנו משם עם ניצחון. אנחנו מקצוענים ורוצים לנצח כל משחק".

ומה עם הליגה? אתם מקווים לא לסיים שוב בפער של יותר מ־30 נקודות מהאלופה?

"אני מקווה שלא. אם להיות כנה, אנחנו רוצים להיות קרובים ולהילחם על האליפות עד הסוף. מכבי ת"א יהיו טובים, מכבי חיפה כמובן ובית"ר ירושלים שקנו הרבה שחקנים. אני חושב שהליגה השנה תהיה תחרותית יותר וחזקה יותר".