מערכת הבריאות לא יכולה לחכות לבחירות. בשבועות האחרונים המערכת על סף רתיחה. שביתת אחיות ואחים, שביתה של עובדי המעבדות, איתור תקציבים ומינוי ועדה לסל הקרוב על מנת לספק תרופות חדשות בחודש ינואר. בינתיים, המסדרונות בבתי החולים עדיין מאוכלסים בחולים, ומעבר לפינה, ב־2020, ממתין משא ומתן על הסכמי שכר חדשים עם הרופאים והרופאות. ולמרות כל אלו, הדיון במערכת הבחירות הנוכחית מתמקד בעיקר בחיבורים ובאסטרטגיות ולא ב"ביטחון הבריאותי" של כולנו.
חודש וחצי לפני הבחירות - כינסנו כמה גורמים בעמדות שונות במערכת הבריאות שמבקשים לנער את הציבור המנומנם, שלעולם לא יוצא להפגין על נושאים הקשורים לבריאות; ולא פחות - את המפלגות האדישות, על מנת להאיר את הבעיות הרבות שבמערכת.
בזמן שיחתנו מתנהל דיון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בבקשת המדינה להפסיק את שביתת האחיות. השביתה הופסקה - אך מחאת האחיות, שדורשות פחות מטלות, פחות "זמן מחשב" ויותר זמן לחולים - תימשך.
"הגזמנו עם המחשב", מודה פרופ' חזי לוי, מנהל בית החולים ברזילי באשקלון. "הפרנו את שיווי המשקל הזה בין האחות ליד המיטה לבין האחות מול צג המחשב שצריכה לדווח על מדדים. אני מזדהה עם הצעקה שלהן. התקדמנו הרבה בשנים האחרונות בתחומים של שימור האיכות ובטיחות החולה, טיפול בזיהומים ומדדי האיכות. זה הכניס לנו המון נהלים ועבודת מחשב, שמצד אחד מיטיבים עם החולה בהיבט של איכות ובטיחות, ומצד שני מטילים מעמסה אדירה".
ד"ר זאב פלדמן, יו"ר ארגון רופאי המדינה, מ"מ יו"ר הר"י ומנהל היחידה לנוירוכירורגיה ילדים בשיבא: "האחיות לא נאבקות במקום הרופאים. הן נאבקות יחד עם הרופאים. אנחנו במאבק מתמשך ותמידי. האחיות בנקודת הזמן הזו זועקות את מה שאנחנו אומרים המון זמן. היחס בין החולה והצוות רפואי הוא לא יחס תקין. האוכלוסייה של ישראל גדלה. החולים מורכבים יותר ומצד שני זמן השהייה שלהם בבית חולים מתקצר. נוספו מטלות נוספות.
"אם אתה לא ממלא את התיק הרפואי באופן ממוחשב באים אליך בטענות. לתיק יש ערך גדול - לא הולכים ניירות לאיבוד, יש תיעוד. מצד שני, בדקו בארה"ב מהם גורמי התסכול והשחיקה הכי גדולים של הצוות הרפואי והתברר שזה התיק הרפואי הממוחשב.
פרופ' לוי: "תחשבי למשל על הפעולה הנורא פשוטה - אחות שמביאה תרופות לחולה. כמה פשוט וטבעי. על זה גדלנו כולנו. כשנפרק היום את התהליך הזה - אתם לא מתארים לכם כמה בקרות בדרך, כמה מחשבים בדרך. מרחב הטעות הצטמצם מאוד אמנם, אבל הפכנו את האחיות לטכנוקרטיות".
הילי וולך, מייסדת עמותת "מפרקים צעירים" המסייעת לחולי דלקות מפרקים, וחולה בדלקת מפרקים שגרונית: "מטופל שנמצא באשפוז יום לצורך טיפול ביולוגי מרגיש את העיכוב שיש במתן תרופה. תרופה שאתה אמור לקבל בתוך שלוש שעות ברוטו, עם כל הביורוקרטיה שמסביב, מתקבלת בתוך חמש שעות. הוא שוכב שם ופשוט מחכה. מחכה שייגמר הרישום. האחיות גם מתנצלות בפניו, זה מתסכל אותן".
"כשמנסים לשרוד אין רגש"
העומס על האחיות משפיע, כאמור, על השירות שמקבלים החולים, רובד שעליו מנסים לעבוד בבתי החולים, כפי שמסביר פרופ' לוי: "כמנהל בית חולים אני מדבר עם הצוות שלי גם על שירות. אני עושה סדנאות ומברר - 'למה לא חייכת? למה לא סיפרת על המחלה ועל המשך הטיפול?' תהפוך את החולה לשותף. ואתה אומר - לעזאזל, מה אתה מבקש מהם? אבל הם באמת נופלים מהרגליים. אז הוסיפו שתי מיטות, נתנו שני תקנים. המסדרון עדיין גדוש. מה זה חולה במסדרון? גועל נפש, מביך ומעציב. אני לא התרגלתי לראות את האישה הזקנה זרוקה במסדרון. אישה שגידלה ילדים, עבדה, סלע של המשפחה, עכשיו היא זקנה רועדת עם חלוק במסדרון, בקושי יכולה לאכול. ואתה אומר 'בשביל זה אנחנו מקיימים פה רפואה ציבורית?'"
"הפכנו את האחיות לטכנוקרטיות". שביתה במרכז הרפואי זיו // צילום: איל מרגולין/ג'יני
ד"ר עומר אניס, מתמחה באורולוגיה בבית החולים שיבא ונציגת המתמחים בארגון רופאי המדינה: "לאלמנט הרגשי אין מקום במערכת הבריאות שמנסה להתעסק בהישרדות. פחד של חולה, תחושות של חולה, להסביר לחולה. זה מותרות. להסביר לחולה זה משהו שאני כמעט לא מוצאת לו מקום. אלו לוחות הזמנים של המערכת. אין הסברים לחולה".
מה הצעד הראשון שתמליצו לשר הבריאות הבא לעשות כדי לשפר באופן משמעותי את המערכת?
ד"ר חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בהסתדרות הרפואית, ראש מסלול בריאות הסביבה בבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה: "כדי להגן על הגבול צריך להשקיע מיליארדים, אז משקיעים מיליארדים. למה אין את החשיבה הזו בתחום הבריאות? היה ניסיון שכשל למנות מנכ"ל מחוץ למערכת הבריאות. כשיש חשיבה שהיא כלכלית, שלא מציבה את בריאות האדם והציבור במרכז - אז זו התוצאה.
"מה שראינו בשביתה זו גם התגובה הפבלובית הכוחנית (ההחלטה על קיצוץ בשכר האחיות שהשתתפו בעיצומים; מ.י.ב.א) שהיא גם סימפטום. במקום להבין את שורש הבעיה ולפתור יחד עם האחיות והרופאים, מנסים לפתור בכוח ולדפוק על המסמר עם פטיש עוד יותר חזק. זה לא יעבוד".
"שיטת זרימת הכסף במערכת הבריאות לקויה וצריך לשנות אותה מחר בבוקר", מוסיף ד"ר פלדמן. "לא ייתכן שכל המערכת בשיטת התקצוב הנוכחי גומרת כל שנה ב־5-4 מיליארד שקלים גירעון. היום אנחנו חיים עם יחס מיטות מביש. צריך עוד בתי חולים חדשים בצפון ובדרום. צריך להוסיף מיטות לבתי החולים הקיימים, ורק לאחרונה ליצמן הכניס בפעם הראשונה את הדרישה הזו במו"מ קואליציוני".
"הציבור הבריא אדיש"
היושבים מסביב לשולחן מגיעים עם סיפורים קורעי לב שמבטאים את המצב הקשה של מערכת הבריאות, והשמיכה התקציבית הקצרה שהופכת את החולים לכלי משחק בין קופות החולים לבתי החולים.
ד"ר פלדמן מספר שבדק ילד והפנה אותו לבצע בדיקה דחופה של קרקעית העין, לאבחון לחץ מוגבר בגולגולת במסגרת קופת החולים. "אתמול האבא מתקשר אם אני יכול לעזור. למתי הוא קיבל תור לבדיקה של נוירואופתלמולוג בשניידר? ב־8.7, לא עכשיו, ב־2020. אני יכול לאשפז את הילד בבית חולים שלא לצורך בשביל הבדיקה. זה מה שקורה בחדרי המיון.
"נותנים שש דקות למפגש רופא־חולה. החולים מתלוננים שהרופא לא מרים עיניים מהמחשב. ובשש דקות צריך להיכנס, להתפשט, להתלבש, לתת מרשמים. צריך להעלות את הזמן של מפגש רופא־חולה ל־15 דקות. זה הזמן הבסיסי".
וולך: "אנחנו אומרים לחולים שלנו, מייד כשאתם יוצאים תקבעו את התור הבא, גם אם אתם לא צריכים. מקסימום תבטלו, כי אין תורים. זמן המתנה ממוצע לראומטולוג הוא בסביבות חצי שנה. הנזק שנגרם בהמתנה לאדם עם כאבים במפרקים הופך לעומס כלכלי על המדינה. לא רואים את זה, כי הביטוח הלאומי משלם את הנכות.
"הראייה של המערכת היא לטווח קצר. יש תרופות חדשות שכדאי לתת אותן מייד כי הן מקצרות את הסבל של החולה, אבל לא נותנים אותן כי קודם מנסים את הדברים הזולים יותר. ניסינו לזעזע לפני הבחירות הקודמות את המערכת - אבל הציבור אדיש, בעיקר הציבור הבריא".
למה אנחנו לא רואים הפגנות של חולים במחאה על מצב המערכת?
ד"ר פלדמן: "ארגוני החולים לצערי לא מביאים 80 אלף איש לכיכר רבין כמו הלהט"בים או 100 אלף איש כמו הדרוזים. אפילו ההפגנה האחרונה שלא מאשרים מסיבות בטבע הביאה לכיכר אלפי אנשים כמחאה. מערכת הבריאות היא לא משהו שמוציא אנשים לרחוב. וכשפוליטיקאים לא רואים אנשים ברחוב - זה לא בראש סדר העדיפות שלהם".
"נושא הבריאות לא מופיע במצע של שום מפלגה". ליצמן בביה"ח אסף הרופא
ד"ר לוין: "לצערנו, אנשים שמים לב לבריאות רק כשהם מאבדים אותה. מצד אחד יש הזנחה פושעת של מערכת הרפואה הציבורית שפוגעת בכולנו והמצב הוא קטסטרופלי. מהצד השני, אותם צעדים שניתן לנקוט כדי למנוע תחלואה - לדאוג שהתזונה שלנו תהיה יותר בריאה, לצמצם את נזקי העישון - גם אותם לא עושים, לעיתים בגלל שיקולים זרים שאינם לטובת הציבור. יש לנו חזון לחוקק 'חוק זכויות הבריא'. החולים נפגעים עוד לפני שהם מגיעים לבית החולים, גם כשהם בריאים הם לא מקבלים את השירותים הבסיסיים שהם זכאים להם".
ד"ר אניס: "כשמטופל מגיע ופוגש את המערכת הזו, האשם הוא מי שאתה רואה. הרבה פעמים אני אומרת לחולים - 'אנחנו באותו צד'. שנינו קורבנות של המערכת. וכשאתם אומרים למה החולים לא יוצאים נגד, אני יכולה לדמיין שהם יוצאים נגדי אבל לא יוצאים איתי באותה מטרה".
"גם לשטוף ידיים אין זמן"
אני שואלת את המומחים איזו עצה היו נותנים לאדם שצריך להיכנס לבית חולים לניתוח או אשפוז - ובאופן טבעי חושש מסיבוכים למיניהם, מזיהומים או מחוסר יחס. "קשה לתת עצה. גם אנחנו מפחדים", אומר ד"ר לוי. "כל הארץ מדברת על אותם 5,000 חולים שמתים מזיהומים. זה לא תלוי בחולה.
"בית החולים צריך להיות עם תשתיות נכונות יותר. אין מספיק זמן להיגיינת ידיים, אין מספיק צוות שיהיה מופקד על חולה עם זיהום, או שאין מספיק מקום לבודד אותו. לזה אני רוצה את הכסף. ברור לי שמשרד הבריאות לא יקנה לי בדיקות מיפוי כמו PET-CT או MRI. אני אביא את זה מתרומות. התרחיש של מדינת ישראל קובע שאזרחים וחיילים שייפצעו יבואו אלי. כמנהל בית חולים קרוב לעזה, עלי להביא תרומות כדי להתמודד עם תרחיש כזה".
וולך: "אם יש לחולה אפשרות לא להתאשפז, אז ודאי שלא. מסוכן היום להיות בבית חולים וגם הרופאים אומרים את זה, בוודאי לחולה מורכב. אם אתה חייב להגיע, תגיע לפחות עם שני אנשים שידברו מול המערכת. קח אוויר ותדע שזה ייקח זמן. חשוב גם לבוא מוכן עם הרקע הרפואי שלך. חוק זכויות החולה כמעט לא מיושם היום".
ד"ר לוין: "אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. למטופל יש עכשיו את הזכות בבחירות להשפיע ולבחור במי שידאג לבריאותו, ולשים את הבריאות, ולא מתוך מליצה, במקום הראשון בסדר היום הציבורי".
וולך: "זה לא במצע של שום מפלגה. במצע הבחירות של הליכוד, המפלגה הגדולה בישראל, לא מופיע נושא הבריאות".
ד"ר פלדמן: "החולה מהמסדרון בנהריה בימי ברק עברה לחדר אוכל בימי ביבי. צריך להקים את המשרד לביטחון בריאות כי אם נצמיד את המילה ביטחון לבריאות - אולי העם והממשלה יתייחסו לזה אחרת. הביטחון הבריאותי של תושבי ישראל לא קיים. ברגע האמת החולה שמגיע לבית חולים אומר היום תודה אם יש לו מקום במסדרון ליד השירותים. חברה נבחנת בעוצמת תמיכתה בחלקיה החלשים. המדינה שלנו כשלה".
בעוד כמה חודשים יתחיל מו"מ על שכר הרופאים. מה צפוי לנו? דרישות לתוספת שכר או שבדומה להסכם הקודם - יהיו גם פתרונות פונקציונליים כמו מענקים לרופאים לפריפריה?
ד"ר אניס: "אם יש פה גוף, משרד האוצר, שמנסה לייצר תחושה ציבורית שאנחנו מחפשים העלאת משכורת פרטנית צריך להבהיר - זה לא מה שאנחנו מחפשים. אנחנו מחפשים שיפור של תנאי העבודה שלנו בתוך המערכת.
"אני עובדת עם חמישה מתמחים נוסף עלי, ככה עבדו לפני 50 שנה וככה נראה מה שהמטופל מקבל. בעלי הפך להיות רופא בכיר־צעיר. הנטו שלו הוא כרגע 10,000 שקלים לחודש. אני עובדת שבתות, לילות וחגים כדי לאפשר למשק להתקיים. המטפלת שלנו מקבלת אותו סכום לשעות הרבה יותר סבירות.
"המעבר העצוב בין להיות מתמחה לבכיר־צעיר הוא לא מפתה. קשה לנו לרצות להישאר במערכת, בארץ. אנחנו חושבים לצאת מהארץ ואני אומרת את זה בעצב רב. אני לא מהאנשים שמדברים נגד המדינה הזו. אבל קשה לנו לשרוד. תראי את האוטו שבו אני נוהגת, את הבית שבו אני גרה. אנחנו לא שואפים לעושר, אלא להתקיים.
"ביום העבודה שלי אני סופר וומן, ולא מבחירה. אתמול הייתי הרופאה, האחות והמנקה. כל יום שלי הוא התמודדות עם עומס עבודה בלתי סביר שהיה נפתר אם היו איתי עוד אנשים שהיו עושים את אותה עבודה".
"כשהחשיבה היא כלכלית בלבד, זו התוצאה". עומס בביה"ח רמב"ם // צילום: מישל דוט קום
פרופ' לוי: "יש לי בן שלומד שנה רביעית רפואה. הוא יודע כמה אני גאה בו. אבל אני יודע מה מחכה לו. אם אני חושב מה אני רוצה מהשר הבא - בואו תיתנו מקום לרפואה הציבורית - לגדל בה אנשים שירצו להישאר בה".
ד"ר פלדמן: "בריחת מוחות של רופאים מישראל היא קריטית. יש היום בארה"ב 3,800 רופאים ישראלים. אנחנו המדינה הרביעית בעולם שמספקת רופאים לארה"ב. אבל במדינות האחרות יש עשרות מיליוני תושבים. אנחנו עולם גלובלי, ולכן תנאי העבודה בישראל זה העיקר. אתה לא יכול לעבוד במערכת באי ספיקה מוחלטת וליהנות מזה.
"הסכם הרופאים הבא הוא הזדמנות לעשות רפורמה משמעותית, מבנית ומהותית במערכת הבריאות. זה לא הולך להיות רק הסכם שכר. ההסתדרות הרפואית הראתה במאבק הקודם שהיא פועלת בראייה לאומית ובניגוד לצרכים הפוליטיים הפנימיים, וזה גרם לשסע עמוק בתוך ציבור הרופאים.
"גרמנו לזה ש־2,000 רופאים שינו את מסלול חייהם והלכו למקצועות במצוקה ולפריפריה. אנחנו עוסקים בבריאות הציבור, ואנחנו מקווים שבצד השני יהיה לנו פרטנר לעשות את הרפורמות הנדרשות, ולא יסתכלו על הכל דרך החור בגרוש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו