חודשיים לפתיחת הקלפיות נראה כי מערכת בחירות 2019 ב' מתחילה לקבל צורה, אם כי עדיין רב הנסתר על הגלוי. בסוף השבוע הבא ייסגרו הרשימות והרבה סימני שאלה יתחלפו לנקודות וסימני קריאה, אבל עדיין ולמרות זאת, מדובר אחרי הכל במשחק של הפוליטיקאים עם עצמם. בבחירות הדבר הקובע הוא האינטראקציה עם הציבור. עדיין לא היה תקדים למערכת בחירות חוזרת בהפרש כה קטן, ולא מן הנמנע שכל הקמפיינים וכל ההערכות המוקדמות יקרסו ברגע האמת.
הליכוד מגיע לבחירות אלה מאותגר מאי פעם. בכל סקר אין לימין רוב בכנסת על מנת להבטיח את המשך כהונתו של נתניהו. נראה שבליכוד טרם מצאו את האנטי וירוס המתאים כדי להתמודד עם הבאג ששמו אביגדור ליברמן, המשמש גנב המנדטים המושלם מהימין לשמאל. אם לא ישלוף נתניהו שפן מתוחכם בקרוב, יצליח ליברמן היכן שיאיר לפיד ואחרים כשלו – לקחת קולות מהימין ולהעבירם לצד השני.
קמפיין הליכוד מתמקד בניסיונו העשיר של נתניהו לעומת חדלונם של האחרים. זה יעיל על מנת להדגיש את יתרונותיו על פני חסרונם, אולם אין די בכך כדי להניע אנשים לקלפיות. צריכה להיות סיבה טובה באמת על מנת להניע מיליונים לאתרי ההצבעה, חודשים ספורים אחרי שכבר היו שם ומימשו את זכותם. ואם לא די בזה, אחרי עשר וחצי שנות כהונת נתניהו ברצף, קשה לראות סיבה טובה מדוע יגיעו נאמניו ותומכיו להצביע, שהרי התחושה שמה שהיה הוא שיהיה - חזקה מאי פעם. כל כך התרגלו לשלטונו ארוך השנים ויהיה קשה לשכנע אותם שיש סיכוי שהבחירות האלה יסתיימו אחרת, כלומר באובדן השלטון.
בצד השני, בכחול לבן, מתנהל הקמפיין בעצלתיים. בשמאל קם מלך חדש שהופך את הקמפיין הנגטיבי המתוכנן שלהם נגד נתניהו לסרט מנומנם ועייף, ולמעשה נטל מהם את הבכורה מבחינת חריפות המסר. למזלם, למרות הצלחתו לפמפם את המסר התוקפני מעל כל במה ולכבוש את סדר היום, בסקרים ההצלחה נראית גלויה מעט פחות. אהוד ברק, שחשב לכבוש את המחנה כולו, ואף לעמוד בראשו, מתקרב לרגע ההכרעה אם להתחבר במחיר זול במיוחד למפלגה קיימת שתישא אותו על כפיה, או לפרוש, שוב, מהחיים הפוליטיים, לסכם את הקאמבק הקצר בתולדות המדינה ולהותיר אחריו פעם נוספת שובל של מוכים, חבולים וממורמרים שהלכו איתו וכרכו את גורלם בגורלו, כאילו לא עשה זאת כבר אינספור פעמים בעבר.
ראשי רשימת כחול לבן // צילום: אבישג שאר-ישוב
עמיר פרץ, שהתחבר עם אורלי לוי לקראת סוף השבוע, העביר מסר חד לאנשי מחנה השמאל, כי פניו ימינה. כפי שעשה, כך הוא משוכנע, בבחירות 2006, כשלקח קולות לנתניהו והותיר אותו עם 12 מנדטים, כך גם כעת בכוונתו לרכז מאמצים להביא קולות מהימין. בשמאל תקפו את פרץ על המהלך, גם במרצ וגם בסביבתו של ברק, אולם אם תוכניתו תצליח יהיו אלה אותם אנשים שיעמדו בתור להודות לו על כך שהביא בכוחות עצמו גוש חוסם של 61 מנדטים נגד שלטון נתניהו. אם ייכשל, תמיד תישאר לו האופציה להצטרף לממשלה ובעוד שנתיים להיות מועמד ריאלי לתפקיד הנשיאות.
הרב פרץ גם הוא תלוי על בלימה, כאשר באיחוד מפלגות הימין לא חדל הקמפיין הקורא להדחתו ולהצבתה של איילת שקד בראש הרשימה. בינתיים הרב פרץ מחזיק מעמד, אבל השבוע ובשבוע הבא עשויים להתרחש דברים שלא בטוח יניעו את עגלת הימין לכיוון הרצוי מבחינתו.