לא קלים חייו של מנצח טורניר הגברים בווימבלדון. אחרי שבילה כמה דקות פחות מחמש שעות בקרב אימתנים מול רוג'ר פדרר, שבסיומו יצא מנצח בפעם החמישית מהטורניר היוקרתי ובפעם ה־16 בטורניר גרנד סלאם, נובאק ג'וקוביץ' לא חזר לסוויטה לבירה קרה ליד הבר במלון, ואף לא לזמן איכות עם בנו בן ה־4. הוא נחנט בחליפת טוקסידו ונלקח לארוחת הערב של "מועדון כל־אנגליה לטניס וקרוקט", שם היה עליו לסעוד עם חברי המועדון - חלקם אלופי עבר - וחלקם סתם אריסטוקרטיה אנגלית.
באותו מעמד קיבל ג'וקוביץ' העתק של גביע הטורניר - הגביע המקורי נשאר במועדון - שיוצג בארון זכוכית במסעדה שלו בבלגרד. על הבמה ענה לכמה שאלות קלישאתיות. אבל דווקא כשהתבקש לומר כמה מילים על אלופת הנשים החדשה, סימונה האלפ מרומניה, סיים עם טאץ' ג'וקוביצ'י אופייני. "יפה לראות איך מדינות קטנות, רומניה וסרביה, מדינות שכנות, שולטות בעולם הטניס", אמר. זאת, אחרי שניהל קרב אימתנים על הדשא מול פדרר, וקרב תדמיתי מול ענף שלם שהיה מעדיף נרטיב אחר.
ג'וקוביץ' הוא לא רק אמן חד־פעמי של המשחק, אלא גם ספורטאי מתוחכם שידע ללמד את האנגלים שיעורים באנדרסטייטמנט. את "האבל" על הפסדו, שנרשם בבולטות באצטדיון המרכזי, הוא ציין בחגיגות מתונות, כשטעם ולעס מהדשא של ווימבלדון. בזמן שעבור רוב העולם ג'וקוביץ' היה השבוע האיש שקלקל את הסיפור הקלאסי של פדרר, הוא המשיך במשימתו הרגילה, וסחב על גבו את תקוותיה של סרביה.
התחבא מהפצצות בגיל 12
"אני מאוד גאה בנולה (כינויו של ג'וקוביץ')", אומר לי בשיחה מבלגרד דימיטריה ווינוב - תסריטאי סרבי ידוע ואוהד ספורט שצריך ללכת לגמילה. "אין לי אשליות שהוא משנה את תדמיתה של סרביה. זו נקבעת על ידי תקשורת בינלאומית שצריכה להצדיק בדיעבד את הצד שלקחו המעצמות במלחמת הבלקן. אבל הוא לעולם לא נוטש את העמדה הסרבית כשהוא נשאל לגבי עניינים כאלו. היו לו הזדמנויות בתחילת הקריירה לעבור לייצג מדינות אחרות ולעשות לעצמו חיים נוחים יותר מבחינת תדמית ופרסום".
סרביה היא עדיין מדינה מנודה במידה רבה באירופה, ולא תמיד קל לייצג אותה. להבדיל משכנותיה ליוגוסלביה לשעבר, האיחוד האירופי עדיין לא מעוניין לצרפה לשורותיו. העידן שבו עולה ג'וקוביץ', כתבה אנה מיטריץ', עיתונאית סרבית־אמריקנית מפורסמת, הוא עידן שבו הסרבים המפורסמים ביותר בעולם הם פושעי מלחמה.
"מוניקה סלש (בצילום) היתה טניסאית יוגוסלבית ייחודית, אבל נובאק הוא קפיצת מדרגה" // צילום: גטי אימג'ס
בתחילת דרכו, ג'וקוביץ' נחשב לשטותניק של עולם הספורט. הוא שר בטקס הפתיחה של האירוויזיון כשזה נערך בסרביה, השתתף בתצוגות אופנה לתחתוני גברים מאוד קטנים, ופעם נקשר לכנף מטוס קל לצילומי פרסומת - משימה שספורטאי סביר מטיל על כפיל.
אבל הוא גם הביע דעות פוליטיות שהיו לא פופולריות בעליל. בעיקר במסר שנוי מאוד במחלוקת כשגיבה את המפגינים שתמכו בריבונות סרביה על קוסובו בזמן מהומות מול שגרירויות זרות בבלגרד. כשהדר שפיגל או ה־BBC שלחו כתבים לסרביה, סיפר להם ג'וקוביץ' על יום ההולדת ה־12 שלו, כשהוא התחבא מהפצצות המעצמות. אלו היו אמירות שנויות במחלוקת. ב־2014 כבר דיבר עבור ארצו בעניין קונצנזואלי יותר - כשגינה את הסיקור התקשורתי הדל של כלי התקשורת בעולם לאסון השיטפונות בסרביה.
מנגד, ג'וקוביץ' גם יודע להיות גורם ממתן. בגמר גביע העולם בכדורגל תמך בנבחרת קרואטיה מול צרפת - למרות שלא צפה במשחק כי היה עסוק בעניין קטן, ניצחון בגמר ווימבלדון אשתקד. פעם, לאחר ניצחון בטורניר בקנדה, הוצג בטעות כקרואטי - טעות שבימים כתיקונם יכולה ליצור מהומה גדולה. הוא צחק ואמר "אי אפשר להבדיל בינינו". לפעמים בבדיחות יש תבונה.
ספורטאי שמשנה פרדיגמות
התועלת העיקרית של ג'וקוביץ' לסרביה היא שהוא מוכר לעולם נורמליות. באחד מנאומי הניצחון השנה ציין שבילדותו היה בונה לעצמו את גביע האליפות של ווימבלדון מחומרים שונים. לקהל המערבי הוא מוכר את עצמו כ"עוד ילד שאהב טניס", אבל ילדותו לא באמת היתה דומה לזו של יריביו. רפאל נדאל גדל במיורקה התיירותית, ודודו, שהיה מאמן נבחרת גביע דיוויס של ספרד, אימן אותו, ודודו האחר היה כדורגלן מפורסם בברצלונה. יריבו הגדול פדרר גדל בשווייץ - כוכב לכת שונה לחלוטין מסרביה. ג'וקוביץ' לא יציין את החובות - ובצידם איומי רצח - שאליהם נקלעה משפחתו בגלל הלוואות שנלקחו כדי לממן את קריירת הטניס שלו.
עם זאת, במושגים סרביים מצבה של משפחת ג'וקוביץ' היה טוב. הוריו לימדו סקי ביום וניהלו פיצרייה בלילה, בעיירת התיירות קופאניק שבדרום המדינה. הוא נשלח לתקופות ארוכות לגור אצל סבו. כל זאת, כאמור, בתקופת מלחמה.
ג'וקוביץ' שינה את חיי הספורט בסרביה. "טניס, למרות התדמית האליטיסטית, היה ענף אהוב גם ביוגוסלביה", מבהיר ווינוב, "מוניקה סלש היתה כמובן טניסאית ייחודית ביותר; אבל אפילו לפניה היה טניס וכפרים רבים בסרביה התחרו על הכבוד בכך שהקימו את 'מגרש הטניס הראשון', עם סיפורים כמו 'המלך פעם עצר פה לשחק'".
מה ההבדל של הישגיו של ג'וקוביץ' לעומת הישגים ספורטיביים אחרים של סרביה (ויש לא מעט כאלה)? "היו לנו כדורידנים, כדורסלנים וכדורגלנים היסטוריים מבחינה בינלאומית", אומר ווינוב, "אבל נובאק הוא קפיצת מדרגה. הוא ספורטאי שמשנה פרדיגמות. אנחנו יכולים לדבר על ספורטאי שלנו כטוב בעולם. זה גרם לאוהדים סרבים להישבות לחלוטין במשחק. הם יודעים בעל פה את שיטת דירוג הטניס ומנתחים משחק טוב מכל אוהד בעולם".
אם מה שג'וקוביץ' עושה לסרביה הוא ברור, ווינוב מצביע על מה סרביה עושה עבור "נולה". "הצורך לייצג אותנו בתוך עשור מאוד בעייתי בהיסטוריה שלנו, הפך אותו לבוגר, דינמי ובעיקר קשוח". סרביה היא חלק מכוחו.
ווינוב צודק, ולא בגלל קלישאות ממוחזרות של "לשחק עבור הדגל". במסיבת העיתונאים בלונדון, אחרי הגמר, סיפר ג'וקוביץ' כיצד הכין עצמו מנטלית מראש למצב שאליו הוא די רגיל - שהקהל לא יתמוך בו בגמר טורניר גרנד סלאם. זה קשור כמובן גם לדמותו האהודה של פדרר - אבל גם לכך שלטניס, בלשון המעטה, יש לא פעם בעיה לקלוט את מי שלא הגיע מתוך האוכלוסייה המזוהה עם הענף. תשאלו את סרינה וויליאמס. עם זאת, ג'וקוביץ' הוא מי שבא מוכן מנטלית וחסין לקשיים. ואולי גם שמתם לב: הוא לא מי שמוותר.
כן, מנטליות היא מטבע קשה מאוד בספורט. סופרסטאר גלובלי אהוב זה נחמד, אבל אין כמו גיבור מקומי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו