חודשיים אחרי האירוויזיון בתל אביב, נדמה שקובי מרימי הספיק לשכוח את המקום ה־23 שאליו הגיע, את ההיסטריה הכללית סביב התחרות ואת הזיופים של מדונה. מרימי נמצא כבר בדבר הבא: חזרות למחזה "אביב מתעורר" שיעלה בתחילת אוגוסט בהבימה בבימויו של משה קפטן.
המחזה, שנכתב בסוף המאה ה־19 על ידי המחזאי הגרמני פרנק וודקינד, מגולל את סיפורם של חבורת תלמידי בית ספר שמגלים לראשונה את מיניותם, ומנהלים דיאלוג מורכב עם הממסד ועם הוריהם. שלוש הדמויות המרכזיות במחזה הן וונדלה, מלכיור ומוריץ, שמסתבכים בענייני אהבה, מיניות והיריון לא רצוי.
לעיבוד הנוכחי אחראים משה קפטן ושחר פנקס. למוזיקה המקורית אחראי המוזיקאי אוהד חיטמן, ובהצגה משחקים, מלבד מרימי, גם עמית פרקש, נדיר אלדד, רוני דלומי, הילה שלו, רותם קינן, שפי מרציאנו, רותי לנדאו, דוית גביש, גיל פרנק, רובי פורת שובל, מיקי פלג, דב רייזר, רוברטו פולק ועוד.
"המחזה נכתב ב־1890 והוצג כעבור עשר שנים בברלין", מספר קפטן. "זה היה מחזה שהקדים את זמנו והציג ביקורת כלפי החברה השמרנית. המחזה מציג מערכות יחסים מורכבות מאוד של נערים ונערות בני 14. הוא זכה לגרסה מוזיקלית גם כמחזמר, גרסה שעלתה בניו יורק וגם בישראל, אבל אנחנו מציגים את המחזה, לא את המחזמר, למרות שתהיה פה מוזיקה מקורית. לא מרבים להעלות את 'אביב מתעורר', זה לא מחזה קל או נגיש - וזו הגשמת חלום".
קןבי מרימי מגלם בהצגה את ארנסט. לדברי קפטן, מדובר בדמות "שלא מבינה את הזהות המינית שלה, לא מבינה מה עובר עליה. זו דמות שהקדימה את זמנה. דרך הדמות הזאת יש במחזה התייחסות לשאלה של זהות מינית, וזה נכתב הרבה לפני שהיה אפשר לדבר על דברים כאלה. בימים שבהם שרים בממשלה מתבטאים בנושא זהות מינית ומשבחים את טיפולי ההמרה - נראה לי שאין מתאים יותר מאשר לדבר ולשיר על זה בתיאטרון הלאומי".
מרימי נראה נרגש לגמרי מההזדמנות. "זה מדהים, זה חלום", הוא אומר. "סיימתי ללמוד בסטודיו של ניסן נתיב לפני שנתיים, וזה כיף לקחת חלק בהצגה המהממת הזאת עם הקאסט המהמם הזה, עם קפטן הבמאי, שאני לומד ממנו כל כך הרבה. אני גר ממש ליד הבימה אז עכשיו אני קרוב לעבודה (צוחק)".
ספר על הדמות שאתה מגלם.
"אני מגלם בחור מופנם, רגיש, עדין, שלא יודע לשים במילים את הרגשות שלו. הוא מרגיש דברים שבאותה התקופה לא דיברו עליהם. הוא אולי נמשך לבחורה, אולי לגבר, אף פעם לא דיברו איתו על זה, הוא לא ידע שדבר כזה יכול לקרות, אז הוא נשאר אדיש לחיים שלו ולא חי אותם".
מופנם, עדין, רגיש. קצת מזכיר את קווי האופי שלך?
"ודאי שיש קווים מקבילים, אבל בסופו של דבר זה תיאטרון וזו דמות. אני לא ילד גרמני בן 14 (צוחק) אבל צריך למצוא איך אתה מתחבר לסיפור כולו. כמו שקפטן אמר, זה רלוונטי מאוד להיום ולמה שקורה במדינה עכשיו. אני מקווה שיבואו כמה שיותר צעירים לראות את ההצגה החשובה הזאת".