ההחלטה של ממשלת פולין, לפני כשנה וחצי, לממן בכספי ציבור את שיקום בית הקברות היהודי של ורשה הפתיעה רבים. במיוחד לאור ההחלטה להשקיע סכום משמעותי של כ-100 מיליון שקלים, לפחות, בפרויקט המסובך ולאור העובדה שהפרויקט אושר במהירות מפתיעה וברוב גדול בבית המחוקקים הפולני.
מספר חודשים לאחר מכן פרץ המשבר סביב "חוק השואה" הפולני, שביקש להעמיד לדין ולכלוא אלה הטוענים כי לפולין הייתה אחריות על פשעי מלחמה שבוצעו במהלך הכיבוש הנאצי. למרות זאת, עבודות השיקום נמשכות ללא הפרעה.
פעולות השיקום בבית הקברות המרשים הן מטפורה טובה ליחסי ישראלי-פולין: מדובר בסוגיה מסובכת הדורשת נחישות לצד רגישות מירבית על רקע ההקשרים ההיסטוריים העמוקים והחשובים.
בביקור עיתונאים שקיימו במהלך השבוע האחרון בוורשה, אשר אורגן על ידי "מועדון העיתונאים ירושלים" (jps), "הקרן למורשת תרבותית" הפולנית ומועדון העיתונאים הפולני, נחשפנו לפרויקט השיקום המרשים ובמקביל ניתן היה להתרשם שהמתיחות והרגישות בין ירושלים וורשה עדיין קיימים.
"סבך של 4,000 עצים": אתגר שיקום בית הקברות היהודי
העץ החורק, אחד מני רבים, בבית הקברות ממחיש במידה רבה את אחת הבעיות הדחופות של אתר היסטורי ומיוחד זה. במרחק צעדים בודדים משני קברי האחים של יותר מ-30 אלף קורבנות שואה, (עדיין) ניצב עץ סדוק שצפוי לקרוס בתקופה הקרובה, ולבטח לא ישרוד את החורף הבא, אלא אם הוא יכרת לפני כן.
היער הצפוף (כ-4000 עצים) בו שוכן בית הקברות של ורשה הוא האויב המרכזי של עבודות השיקום הנרחבות המתנהלות במקום. הזנחה של עשרות שנים, שהחלה עם הפלישה הנאצית ונמשכה במהלך השלטון הקומוניסטי, גרמה לצמיחה בלתי מבוקרת של העצים. חלקם מתו עם הזמן והחלו לקרוס, בין השאר, בגלל שהם קרובים מדיי זה לזה. מצב זה מגביר גם את החשש מפני קריסת שרשרת שלהם. לדברי ד"ר מיכאל לשצ'קובסקי, המרכז את פעולות השיקום מטעם ה"הקרן למורשת תרבותית", סכנה סביבתית זאת גרמה לניפוצן של עשרות מצבות ומסכנת את שלמותן של רבות אחרות, יותר מגנבים או מפגעים אחרים.
סבך של אלפי עצים העלולים לקרוס מאיים על שימור בית הקברות //צילום: אלי לאון
יחד עם זאת כריתת העצים מחייבת מחשבה ותכנון לאור השיקולים ההלכתיים והעובדה שגם עקירה יזומה עלולה לגרום לקריסה של עץ או מספר עצים בסביבה הקרובה ולהוביל לחילול הקברים. כמו כן, כריתה שרירותית עלולה להשפיע על כיווני הרוחות ולכן העובדים במקום מנסים להימנע מיצירת מסדרונות אוויר חדשים שישפיעו לרעה על איזון האקולוגי העדין.
לצד ההזנחה, בית הקברות חולל ונבזז על ידי הנאצים. לכן עבודות השיקום מתמקדות גם בניקוי ותיקון מצבות, בהשבת מצבות אחרות למקומן, בפינוי העלים והצמחייה שנערמו במקום - מבלי לחלל את הקברים.
כיום אין כמעט יהודים המתגוררים דרך קבע בפולין אך בית הקברות, שבבעלות הקהילה היהודית של ורשה, נחשב לאחד הגדולים והחשובים בעולם.
בעבר המצב היה שונה בהרבה. בית קברות של ורשה החל לפעול ב-1806 באותה עת הקהילה היהודית בפולין הייתה הגדולה בעולם. רבים מיהודי פולין, שהחלו להתיישב במדינה לקראת סוף ימי הביניים, חיפשו מקום מבטחים על רקע הרדיפות ומסעות צלב במערב אירופה של אותה תקופה. לצד תקופות של השתלבות וסבלנות דתית כלפיהם, ככל שהקהילה גדלה והתרחבה, יהודי המדינה נפלו קורבן לפוגרומים ותקיפות על רקע אנטישמי. אך האסון הגדול ביותר התרחש בעקבות הפלישה הנאצית בספטמבר 1939.
בתקופת הכיבוש הנאצי יותר מ-3 מיליון יהודים פולנים נרצחו בשיטתיות אכזרית במחנות ההשמדה שהוקמו ברחבי המדינה, הבולט בינהם היה אושוויץ. בנוסף אליהם נרצחו גם יהודים שהועברו בכפייה מרחבי אירופה.
המאבק על התודעה: פולין רואה בעצמה "הקורבן"
ממשלת פולין פועלת בשנים האחרונות לעצב מחדש את התודעה העולמית בנוגע תקופת לכיבוש הנאצי של פולין. השימוש במונח "מחנות השמדה פולניים", כולל על ידי נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובאמה, עורר זעם ואכזבה בחוגים נרחבים במדינה ובשדרה הפוליטית.
מנקודת מבטה של פולין היא הייתה קורבן כפול: תחילה של הכיבוש הנאצי במהלך מלחמת העולם השניה, ומייד לאחר מכן של המשטר הקומוניסטי בעידן המלחמה הקרה. והיא אינה נושאת באחריות לשואה. מבחינתם של הפולנים, רק לאחר השחרור מהמשטר הקומוניסטי, ב-1989, הם התפנו לנסח את המורשת הלאומית שלהם, בפיגור של 45 שנים אחרי שאר העולם.
על רקע זה, ממשלת פולין הנוכחית, הנשלטת על ידי מפלגת "חוק וצדק" הימנית, כועסת ואינה מוכנה להפגין גמישות גם כלפי ישראל בכל הנוגע למה שהם רואים כעיוות ההיסטוריה.
בנוסף ל"חוק השואה" הפולני, שבוטל בעקבות הביקורת הבינלאומית, הפולנים מסרבים לפצות את ניצולי השואה היהודים של פולין או צאצאיהם. לפני כחודשיים ראש ממשלת פולין, מטאוש מורבייצקי, הכעיס רבים כשצוטט אומר כי מהלך שכזה יהווה "ניצחון להיטלר לאחר מותו".
סגן ראש ממשלת פולין, פיוטר גלינסקי, המכהן גם כשר התרבות והמורשת הלאומית, נתן ביטוי לעמדה זאת במהלך ראיון שהעניק למשלחת של עיתונאים ישראלים כאשר אמר בין השאר כי "קורבן אינו צריך לפצות קורבן". הוא גינה גילויי אנטישמיות בפולין והגדיר אותה כ"טיפשית" אך גם הביע כעס על ביטויי "אנטי-פולניות" מקרב ישראלים.
"רעיון משוגע": 100 מיליון שקלים לשיקום בית הקברות
במסגרת מאמציה לעדכן את התודעה העולמית לגביה, פולין משקיעה בשנים האחרונות בחיזוק המורשת הלאומית ובהצגת המאורעות ההיסטוריים כפי שהתרחשו מנקודת מבטה. מאמץ זה כולל גם השקעה במורשת היהודית-פולנית ובקשר ההיסטורי העמוק בין המדינות.
שיקום בתי הקברות היהודים ברחבי המדינה הוא חלק ממאמץ זה. השר גלינסקי התייחס גם להחלטה המפתיעה להשקיע כמאה מיליון שקלים בשיקום בית הקברות של ורשה. "הסכמתי כנראה בגלל שזה היה רעיון טוב. כנראה בגלל שהכרתי את המקום ובקרתי בו מספר פעמים שנים לפני שהייתי פעיל בפוליטיקה".
השר גלינסקי הסביר גם כי לשצ'קובסקי טען בפניו שיש סיכוי להשיג את מימון "ואני יכול לומר שלקחתי סיכון. זה סוג של רעיון משוגע. להוציא אותו לפועל בתוך מספר שבועות. לשכנע את כל המפלגות הפוליטיות, את יריבי, במהלך תקופה של מתיחות ענקית בפוליטיקה הפולנית. היינו אז אויבים, לא יריבים, והצלחנו להתגבר על כך".
אך בעוד שמאמץ השיקום של בית הקברות בוורשה ממומן באמצעות כספי ציבור, הפרויקט הזה לא היה יוצא לפועל ללא המסירות המרשימה של הארגון הלא ממשלתי, "הקרן למורשת תרבותית", של נשיאה, מיכאל לשצ'קובסקי העומד גם בראש הפרויקט ופעילים מסורים נוספים בקרן. מדובר בפולנים יפי נפש, במובן הטוב של המונח, שפעלו בנושא מאז 2015, לפני העברת המימון הציבורי והיו מעורבים בניסוח החוק שאפשר אותו
יש להדגיש כי אין מדובר בפרויקט יהודי. הקהילה היהודית של ורשה, שבבעלותה בית הקברות, אישרה ל"קרן למורשת תרבותית" לבצע את פעולות השיקום. בעקבות זאת רבים מפעילה הפכו למומחים לקבורה יהודית למרות שאינם יהודים. בין המתנדבים הרבים שמסייעים בחלק ממטלות השיקום ישנם גם פוליטיקאים עירוניים ותושבי העיר. חלקם התגייסו למאמץ בעקבות התארגנות ברשתות החברתיות.
על פי הערכות בבית הקברות, שגודלו כ- 335 דונמים, קבורים כרבע מיליון יהודים ויש בו כ-80 אלף מצבות. רבות מהן מחייבות שיקום המתבצע על ידי אנשים מקצוע העובדים במקום מדיי יום.
למרות שמדובר בבית קברות, זהו מקום מאוד חי. עשיר בהיסטוריה, עם מגוון רחב מאוד של מצבות. חלקן מושקעות ובעלות ערך אומנותי ואחרות פשוטות וחסרות אופי.
חשיבותו של בית הקברות אינה נובעת רק מגודלו אלא גם בגלל מגוון הקבורים: פעילים פוליטיים, לוחמי גטאות ואמנים מהוללים. בית הקברות גם מאכלס משת"פ של המשטר הנאצי הקבור לא רחוק מפעילי מחתרת ולוחמים בצבא הפולני, בנקאים עשירים ויהודים פחות מוכרים, שכל אחד ואחת מהן היו עולם ומלוא, כולל עשרות אלפי קורבנות שואה ואלה שהתגוררו בגטו ורשה, שבית הקברות היה בתחומו, .
בין הדמויות המוכרות הקבורות במקום ניתן למצוא מנהיגים דתיים רבים, את הסופר, י"ל פרץ (שנפטר ב-1915), יוצר שפת האספרנטו, השפה המתוכננת הנפוצה בעולם, אליעזר לודוויג זמנהוף (נפטר ב-1917), שחקנית התיאטרון, אסתר רחל קמינסקה ואחרים.
קברו של י.ל. פרץ בבית הקברות היהודי בוורשה // צילום: אלי לאון
היער בו שוכן בית הקברות יכול גם לשמש כאתר צילום מצוין לסרט אימה. במקום ניתן למצוא בונקר ששימש כמקום מסתור במהלך השואה. הבונקר גודר לאחר שמנהלי בית הקברות הופתעו לראות מבקרים הנכנסים למחבוא זה ללא חשש ובהתלהבות מפתיעה.
לצד עבודות השיקום ישנן גם חלקות קבורה פעילות וגם נבנה אתר הנצחה לזכר לוחמים יהודים לעצמאות פולין. אתר זה אמור להיחנך לקראת סוף השנה.
כאמור, אין מדובר בפרויקט יהודי שכן ה"קרן למורשת תרבותית" פועלת לשקם קברים פולניים במדינות שכנות כמו אוקראינה ואפילו פועלים בצרפת. עם זאת הוא כולל גם את כ-1200 בתי הקברות היהודיים ברחבי פולין. זה שבוורשה הוא המוכר ביניהם אך ישנם מאות אחרים הפרוסים בכל שטחה של פולין. כולם קטנים בהרבה ופחות מרשימים אך מחייבים טיפול.
לשצ'קובסקי מסביר כי מעמדם של כ-400 מהם אינו ברור לאור הקושי לאתר את בעלי המקום. 25 אחוזים נוספים מנוהלים על ידי הקהילות היהודיות בפולין ואחרים מנוהלים על ידי רשויות מקומיות. לשצ'קובסקי השאפתני פועל להסדיר את מעמדם של כל בתי הקברות היהודים וגם לנסות שקם אותם.
הכותב היה אורח של מועדון העיתונאים ירושלים, "הקרן למורשת תרבותית" הפולנית ושל press club polska, מועדון העיתונאים הפולני
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו