"אין לנו מושג למה היא הפכה את הילדים שלנו לשק חבטות"

זה התחיל כטפטוף, והפך למבול של ממש. שוב הורים לילדים קטנים מתמודדים עם הסיוט הנורא מכולם. השבוע נעצרה גננת מירושלים בחשד שטלטלה את אחד התינוקות וגרמה לדימום במוחו. לפני שבוע זו היתה גננת מעפולה, שצבטה כנראה את אחת הילדות.

אולם הפרשה שהצליחה להוציא עשרות אלפי הורים להפגנות ברחבי הארץ היתה קשורה לגננת כרמל מעודה מראש העין. כתב האישום שהוגש נגדה השבוע מגולל גיהינום עלי אדמות, שחוו 11 מתוך 19 ילדי המעון, שנושא את השם "בייבי לאב".

מעודה מואשמת כי ישבה עליהם, הניפה אותם באוויר, הטיחה את גופם השברירי אל הרצפה, טלטלה אותם, העמידה פעוטות בפינה למשך שעות, הצליפה בהם בחיתול, סטרה להם ומשכה בראשם, תוך שהיא חוסמת את אפם ופיהם. היא מואשמת גם כי פעמיים קשרה מאחור את ידיו של פעוט בן שנתיים, וכי הכריחה ילד בן 3 לאכול את תכולת הצלחת שלתוכה הקיא. 

את ההאשמות החמורות, בגין התעללות ותקיפת חסרי ישע, מלווים סרטונים קשים לצפייה, שתיעדו במשך 19 ימים את הנעשה בבית הזוועות. הלב נשבר לרסיסים כשרואים את הפעוט הקשור נופל מהספה ובמשך דקות ארוכות שוכב על הרצפה, חסר אונים. 

ההורים מראש העין החליטו לא להסתגר בכאבם ויצאו למלחמת חורמה בגננת שמוטטה את הקרקע מתחת לרגליהם. למחרת הגשת כתב האישום הפגשנו 12 מהם לשיחה נוקבת וכואבת על ההתמודדות עם הילדים הפגועים, על ההחלטה לצאת למאבק למיצוי הדין עם הגננת ועל הכוונה להוביל לשינוי חקיקה בנושא החינוך לגיל הרך. 

• • •

כרמל מעודה (25), המתגוררת בבית הוריה בראש העין, פתחה את הפעוטון לפני כחמש שנים, בקומה העליונה של הבית. בגן הועסקו סייעות, חלקן עזבו לאחר תקופות קצרות. אחת מהן סיפרה לחברתה על המעשים, וזו התריעה בפניה שאם לא תדווח על הגננת, תעשה זאת היא. 

החברה פנתה למשטרת ראש העין ב־19 ביוני. יומיים אחר כך, ביום שישי אחר הצהריים, נעצרה הגננת, וסרטוני מצלמות האבטחה הוחרמו.

"כששמעתי על המעצר, לא האמנתי שזו כרמל", אומרת ניקול דניאל חג'בי (34), אם לשני פעוטות בני שנתיים ושנה, שהיו שניהם בגן. "הייתי בטוחה שמדובר בעלילה. היינו מיודדות ושתינו כל שבוע קפה ביחד. היא היתה מוכרת בעיר ועשתה בייביסיטר לחצי מהתושבים כאן לפני שפתחה את הגן.

"התקשרתי לחלק מההורים, ואפילו הצעתי שנאסוף כסף כדי לסייע לה בהגנה משפטית. אני ורון, בעלי, קיווינו שהמעשים לא נוגעים אלינו.

"ביום ראשון החלטנו לנסוע ביוזמתנו לתחנת המשטרה. הכניסו אותנו לחדר החקירות, ושאלו אם אני אמא של א'. באותו רגע הרגשתי שחטפתי אגרוף בבטן. איך הם יודעים מה שמו של הבן הבכור שלי? ואז התחילו להציג סרטונים, ורון בכה. אני השתדלתי להישאר חזקה, למרות שהבן שלי 'מככב' שם". 

ההורים בבית המשפט. "חשוב לנו שיהיה כאן משפט תקדימי, בלי עסקאות טיעון מביכות" // צילום: קוקו

כתב האישום, המציין את הילדים לפי סדר האלפבית, מגולל את מסכת הייסורים שעברו שני בניה של ניקול, במיוחד א', ילד מתוק עם עיניים חומות ענקיות וחיוך כובש. מעודה, כך נטען, הרימה אותו כשהיא מושכת בידו ומטיחה אותו על הרצפה, שילבה את ידיו לאחור, היכתה אותו על אפו עד שבכה ומשכה באוזנו. היא אחזה בכוח בפניו, היטתה את ראשו לאחור, סטרה לו, צבטה אותו סמוך למפשעה, הצליפה בו במגבת ומשכה אותו מכיסא עד שנפל על ראשו.

א' הוא גם הילד שזרועותיו נקשרו זו לזו מאחורי גבו. למרות שצרח מכאבים, נפל אל הרצפה והתפתל, שחררה מעודה את ידיו רק לאחר 38 דקות. למחרת חזרה הקשירה על עצמה. א', כך צוין, הסתובב בגן כשהוא בוכה, ולאחר 35 דקות התירה את הקשר אחת הילדות, בת 3 וחצי.

"אין לי מושג למה היא הפכה את הבן שלי לשק חבטות", נקוות הדמעות בעיניה של ניקול. "הוא ילד שקט ועצמאי, מעולם לא מציק". 

גם בנה הקטן, ב', היה על פי כתב האישום קורבן לפגיעות של מעודה. היא מואשמת כי הרימה אותו באמצעות משיכה של זרועו, התיישבה עליו כשהוא שוכב על הרצפה בוכה, והטיחה את ראשו כמה פעמים בתוך העריסה. 

במקביל לניקול ורון, זומנו גם שאר ההורים לתחנת המשטרה. בהם מוריה ואהרון קואליו, שבנם הקטן ט', בן שנה ותשעה חודשים, שהה בגן של מעודה בשנה האחרונה.

"ט' נולד עם פגם גופני, והכליה השמאלית שלו לא מתפקדת", אומר אהרון (33). "הכנסנו אותו לגן פרטי, בתקווה שבמקום קטן ולא המוני הוא יקבל יחס אישי. הוא עבר שני ניתוחים, אסור לו לאכול אוכל עם מלח, והיה חשוב לנו שהוא יהיה תחת השגחה.

"כרמל נתנה לנו ביטחון שהוא בידיים טובות. אמנם פעם או פעמיים ראינו עליו סימנים כחולים, אבל חשבנו שזה כי הוא קצת שובב". 

כרמל מעודה. "העונש צריך להיות מרתיע"

מוריה (31), הנמצאת בהיריון מתקדם, היא אמא רגועה. גם כשראתה את בנה מדמם מהאף בסוף אחד הימים בגן, היא האמינה למעודה, שאמרה כי השרב והיובש באוויר גרמו לכך.

"אני לחוץ יותר ממנה", ממשיך אהרון. "כשהילד לעס אוכל, הוציא אותו מהפה והכניס שוב, משהו לא הסתדר לי. ביקשתי ממוריה למצוא לו גן חדש לשנה הבאה.

"ביום שישי שבו כרמל נעצרה, הלכתי לאסוף את הילד. הוא היה עסוק בסידור צעצועים בקופסה במקום לרוץ אלי, והתנגד כשניגשתי לקחת אותו. רק כשכרמל אישרה לו, הוא בא אלי. הייתי בשוק. הבן שלי התנהג כמו חיה מאולפת".

קשה שלא להתכווץ במקום כשקוראים את האישומים המתארים את יחסה של מעודה לט'. היא משכה בכוח את ראשו לאחור ודחפה בחוזקה את הכיסא שעליו ישב, עד שבטנו נמחצה כנגד השולחן. למחרת, העמידה אותו ואת א' בשילוב ידיים במשך 43 דקות, בלי לאפשר להם להישען או להיתמך במשהו. 

"התעקשתי לראות את הסרטונים", מוריה ממררת בבכי. "רציתי להבין באיזה סיטואציות הוא היה. מה אם כרמל היתה שוברת לו צלע או פוגעת לו בכליה שמתפקדת? לא הבנתי מאיפה מגיעה האכזריות הזאת, כשהיא תופסת לו חזק בפנים ומועכת אותם עד שהוא בוכה. איך ילד כזה מצליח עדיין לקום כל בוקר עם אנרגיות חיוביות וחיוך על הפנים?" 

• • •

המפגש עם ההורים נפגעי "בייבי לאב" מתקיים בביתה של ניקול. הנשים ניגשות יחד למטבח ומסדרות חטיפים ועוגיות על צלחות, כמה מהאבות יוצאים לעשן במרפסת. כולם מדברים על נושא אחד בלבד.

למרות הקולות הרמים, שני בניה של ניקול אינם מתעוררים משנתם. "אחרי מה שעברו, אין להם אומץ להתלונן או לבכות", היא אומרת. 

ההורים מתקבצים בסלון, וקשה לפספס את הקשר הקרוב ביניהם, שנבנה מתוך כאב ושותפות גורל. דוק של עצב נסוך על עיניהם, גם כשהם צוחקים מבדיחה שחורה.

על הספה יושבת יעל טולצ'ינסקי (31) הנשואה לאלכס, שנשאר בבית עם בתם התינוקת ה', בת השנה וחצי. לידה יושבים טליה ולידור יהוד (44), הוריו של ז', שמציין עכשיו שנה. מולם, אודליה בן יוסף (28), שבתה ד' בת השנתיים היתה בגן של מעודה, ובעלה עדיאל נותר בבית עם הילדים. נאור קהלני (28) הגיע לבדו, כי אשתו 

בת אל נשארה גם היא בבית עם ילדיהם הקטנים, בהם ג' בת השנתיים, המופיעה אף היא בכתב האישום כמה וכמה פעמים. 

הפגנת הורי הילדים נגד מעודה. "זאת לא רק המחאה שלנו" // צילום: גדעון מרקוביץ'

רועי (32) ומורן (32) הם הוריה של י' בת השנתיים, ששהתה ב"בייבי לאב" מאז היתה בת שישה חודשים. בעוד רועי מוחצן ומשדר חוסן, מורן השברירית מכונסת בעצמה. הזוג החריג מעט הוא יוסי (29) ונופר (30) חברה, שבתם בת ה־3 וחצי מופיעה באחד הסרטונים, אולם אינה מופיעה בכתב האישום. יוסי הוא אחד ממארגני המחאה, וביחד עם ניקול הם משמשים דבק של כל הקבוצה.

"אני מכירה את כרמל מאז הייתי בת 12", אומרת נופר בשקט. "למרות שאני גדולה ממנה בחמש שנים, יצאנו יחד לבילויים והסתובבנו עם אותם חברים. היום אני גרה קרוב לבית שלה, וזה היה הכי טבעי בשבילי שהבת שלי תלמד אצלה.

"בזמן האחרון הרגשתי שיש פער בדרך שבה אנחנו רואות את חינוך הילדים. במיוחד לא אהבתי כשראיתי שהיא מעמידה ילדים בפינה. היה ברור לי שאת הילד הקטן שלנו, בן שמונה חודשים, אני לא רושמת אליה". 

בעלה של נופר, יוסי, מספר שהתנהגותה של בתו שונה מזו של בני גילה. "הילדה שלי היא חיילת. כמו רובוטית מתוכנתת", נשמע הכאב בקולו. "לפעמים היא עומדת מול הטלוויזיה בידיים משולבות ובגב זקוף, ולא זזה, כאילו העמידו אותה בשלשות. בעבר צחקנו עליה וקראנו לה 'סובייטית', אבל היום אנחנו בוכים. 

"כשהפרשה התפוצצה הייתי בטוח שהיא בין הנפגעים, וביקשתי מהחוקרים לראות את הסרטון שבו היא מופיעה. ראיתי את א' מסתובב כשהידיים שלו קשורות לאחור ומתחנן לכרמל שתשחרר אותו. הבת שלי היתה כל הזמן סביבו.

"אחרי חצי שעה בערך היא הסתכלה מסביב, וכשהבינה שאף אחד לא רואה, שחררה את הקשרים של החבל. איזו גאווה. היא פייטרית ואמיצה. עמדה מול הרוע כמו גיבורה.

"מאז שהפרשה התפוצצה לפני שלושה שבועות, חלמתי פעמיים על הסרטון הזה. בכל פעם התעוררתי בבהלה. לראות את הילד קשור בצורה כזאת זה מזעזע. בשבוע הבא אנחנו מתחילים טיפול משפחתי ונחשוב ביחד על דרכים לטפל בבת שלנו. אין תיעוד שהיא נפגעה פיזית, אבל אין ספק שצריך לטפל בנפש שלה". 

ראיתם פעם סימנים אדומים על הגוף שלה?

יוסי: "מדי פעם, אבל מי חושב שמדובר בגננת מתעללת? אלה ילדים קטנים שכל הזמן נופלים". 

מעודה קושרת את ידיו של אחד הילדים 

טליה, אמו של ז', אומרת שנלחצה כשהבחינה בחבלות על גופו של בנה. "בפברואר ראיתי שריטות על היד שלו, וחודש אחרי היה לו סימן שנראה כמו כווייה. כמה שבועות אחר כך היו סימנים של מכות במצח.

"לכל דבר היו לכרמל הסברים. עקיצה, אלרגיה, ילד חבט בו. זה לא הסתדר לנו, וקיבלנו החלטה להוציא אותו מהגן". 

ז' מופיע פעם אחת בכתב האישום: על פי המתואר, הגננת הכניסה לפיו בקבוק, כשראשו צמוד לרצפה, והחזיקה אותו כך במשך ארבע דקות, אף שהשתולל והתנגד.

אודליה הבחינה לראשונה בצביטה בבטנה של הבת ד' לפני כחודש. "הילדה שהתה בתופת", רועד קולה. "כששאלתי אותה מה קרה, היא ענתה: 'איה, כרמל. גן לא טוב. בוכים'.

"אני חושבת שבאותו רגע החסרתי פעימה. למחרת בבוקר שאלתי את כרמל מה גרם לסימן על הבטן של הילדה, והיא טענה שאולי זו כווייה מהתנור בגן. האמנתי לה, ולא לבת שלי. זה אוכל אותי".

מעודה מואשמת כי בעת הארוחה היא נטלה את הכיסא של ד' והעמידה את הילדה בידיים שלובות. הפעוטה עמדה כך יותר מרבע שעה, ואז ניגשה אליה מעודה, אחזה בידיה ובלחיה, והיטתה את ראשה לאחור בחוזקה למשך דקה ארוכה. במקרה אחר נאלצה ד' לאכול בעמידה, לאחר שהכיסא נלקח ממנה.

• • •

כתב האישום מתייחס לימים שבין 27 במאי ל־20 ביוני. ההתעללות של הגננת נמשכה כמעט בכל יום. בין האישומים החמורים בולטת גם ג', פעוטה בת שנתיים, בתם של נאור ובת אל. על פי הנטען, היא נדרשה באחד הימים לעמוד בגן בידיים משולבות, בעת ששאר הילדים ישבו מסביב ושיחקו. לאחר כ־40 דקות התעייפה, התיישבה על הרצפה, אולם מעודה הורתה לה להמשיך ולעמוד בידיים שלובות.

למחרת, בעת שישבה ליד שולחן, גררה אותה הגננת במפתיע והשאירה אותה לבדה במסדרון חשוך במשך ארבע דקות. בכתב האישום מתואר כיצד היכתה הגננת בפניה בעת שאכלה ארוחת בוקר, דחפה את ראשה של ג' לצלחת ומשכה אותה מהכיסא שעליו ישבה. 

ב־12 ביוני נראה היה כי מעודה החריפה את התייחסותה לג'. היא העמידה אותה כשפניה לקיר וידיה שלובות לאורך כמעט שעתיים. אחרי כשעה ורבע, כשהפעוטה התעייפה וניסתה לנוע ממקומה, החזירה אותה מעודה למקומה. 

"אני מכיר את כרמל מילדות, והלכתי לא פעם להתפלל בבית הכנסת הקטן שיש להם בדירה", אומר נאור. "אני מודה שלא ראיתי סימן מקדים, אבל היה מוזר לראות ילדה קטנה כל כך משלבת כל הזמן ידיים ואוכלת בעמידה.

"בכל פעם שהחזרתי אותה מהגן, היא היתה יושבת באוטו בשקט, ורק כשדלת הבית נפתחה, היתה פורצת בבכי במשך דקות ארוכות. היינו בטוחים שמשהו לא בסדר איתה, כי כששאלנו על הגן היא תמיד ענתה במילה אחת: 'כיף'. היום אני חושב שהיא פשוט היתה מבועתת ולא העזה לבכות כשכרמל בסביבה. 

"למדתי מה עבר עליה רק כשנפתחה תיבת הפנדורה. הילדה היתה תחת משטר של פחד. כשצפיתי בסרטונים, לא הצלחתי לשלוט בעצמי. כמעט שברתי את השולחן בחדר החקירות מרוב כעס. צרחתי שם כמו משוגע".

מה קרה לילדה מאז חשיפת הפרשה?

"לפני שבועיים הכנסנו אותה לגן אחר, והיא כבר מבינה שלא תחזור לגן הישן. סצנות הבכי בכניסה לבית נפסקו".

למה הכנסתם אותה מהר כל כך למקום חדש? 

"התייעצנו עם אנשי חינוך ופסיכולוגים, והובהר לנו שאנחנו חייבים לשמור איתה על רצף ולתקן את החוויה הקשה שעברה". 

ביתה של מעודה, שבו נמצא גם הגן, עולה באש. "אולי זאת קארמה" // צילום: כבאות והצלה 

כשנאור מסיים את דבריו, מספר לידור שגם הבן שלו משלב ידיים מייד כשמושיבים אותו על כיסא. "אנחנו לא שונים מכם", מצטרפת יעל, אמא של ה'. "בהתחלה צחקנו מזה. היום ברור שזה נובע ממשטר של טרור". 

התיאורים הקשורים ל־ה' מעוררים פלצות. מעודה, כך נטען, הטיחה אותה בספה עד שבכתה, הצליפה בראשה במגבת, התיישבה על גופה הקטן ומתחה את ראשה לאחור למשך שניות ארוכות, עד שהיא נשארה באותו מצב גם לאחר שהגננת עזבה אותה. 

מחריד לראות בסרטונים כיצד מרימה מעודה את הפעוטה, כשהיא אוחזת בידה וברגלה, משעינה את גבה על דופן הלול ומטלטלת אותה מצד לצד. לאחר מכן, כך נטען, הטיחה אותה פנימה, כשראשה מופנה כלפי מטה ונחבט במזרן. 

פניה של יעל, צעירה חייכנית ונמרצת, מתעוותות בכאב כשהיא מספרת על תחושותיה. "כרמל התנהגה לבת שלי כמו שק ירקות. היא העיפה עליה מזרנים, דרכה עליה, היכתה אותה במגבת. אני עדיין מנסה לעכל איך הילדה עדיין הלכה לחבק אותה בבוקר.

"הילדים בגן לא בכו כשהביאו אותם בבוקר. לא ברחו ולא נצמדו לרגל. זו תופעה פסיכולוגית שצריכה להיבדק. ראיתי בסרטונים איך כרמל נותנת מכה לא', ואחר כך מנשקת אותו. אלה מסרים שכנראה בלבלו את הילדים. אולי חשבו שככה נראית אהבה. הם התנהגו כמו חיות קרקס מאולפות". 

למורן, אמא של י' בת השנתיים, קשה לשמוע את התיאורים, וגופה רועד. ראשה מונח על כתפו של בעלה רועי, והדמעות לא מפסיקות לזלוג מעיניה. בניגוד ליעל, היא מסרבת לצפות בסיוט שעברה בתה או לקרוא את כתב האישום. הפעוטה מופיעה רק באישום אחד, אולם תיאור המעשים מצמית. בעת שישבה על הרצפה, כך נטען, אחזה כרמל בידה, סובבה אותה לאחור, הרימה אותה וגררה אותה בצורה כזאת, למרות בכיה.

"כמנהל מכירות אני בדרך כלל עומד מייד על טיבם של אנשים, ולא ברור איך לא קלטתי את כרמל", אומר רועי. "היא בוגרת לימודי חינוך, מחזיקה בתואר, ולא שיערתי שאני נכנס לסצנה מתוך תיקים באפלה.

"אף אחד מההורים כאן לא ישכח לעולם את כיסא ההאכלה האדום עם המחיצה באמצע. זה חוזר אלינו כמו חלום בלהות. כדי להעניש ילדים היא הכניסה את שתי הרגליים שלהם לצד אחד, בלי שיוכלו לזוז. זה הכיסא של השטן". 

אף שלא חשדה בדבר, מורן נהגה להפתיע את מעודה בביקורים בגן ללא הודעה מוקדמת. "שמעתי ילדים בוכים, אבל באיזה גן אין ילדים בוכים?" היא כמעט לוחשת. "כששאלתי את כרמל למה ילד עומד בפינה, היא אמרה שזה עונש קצר, כדי שיחשוב על מה שעשה. 

"ביום שנודע לי שהיא נעצרה, צרחתי. רציתי לחשוב שמדובר בעלילה. אחר כך נזכרתי שבכל פעם שהייתי באה לקחת את הילדה מהגן, היא לא ניגשה אלי עד שלא קיבלה אישור מכרמל. גם את רועי זה שיגע.

"עכשיו דברים מתבהרים. לא סתם הילדה דופקת בלילה את הראש בכרית. זו תופעה שקיימת אצל כמה ילדים כאן". 

מוריה מביטה במורן ומספרת לה שראתה סרטון שבו מופיעה בתה, אולם הוא לא מופיע בכתב האישום. "הבת שלכם עמדה על כיסא, ואז כרמל הגיעה, דחפה את הכיסא, והילדה נפלה מלמעלה על הראש".

מורן פורצת בבכי, ורועי מחבק אותה. "מעולם לא התמוטטתי כמו אחרי המעצר של כרמל", הוא אומר. "ירדתי בבוקר למטבח כדי לשתות מים, ופשוט התעלפתי. מה שחוו הילדים צרב לי את הלב. לדעתי חלק מהם מתנהגים כמו עם הלם קרב". 

• • •

הפגנת ההורים ברחבי הארץ, בתחילת השבוע, היתה חסר תקדים בהיקפה. עשרות אלפים גדשו את הרחובות ב־26 ערים שונות, מעפולה ועד באר שבע. מועד להפגנה נוספת כבר נקבע, 27 ביולי, בכיכר רבין בתל אביב. על הארגון שוקדים בעיקר ניקול ויוסי. יוסי עזב את עבודתו ומתעקש להשאיר את בתו בבית עד לתחילת השנה הבאה.

"אם לא אתרכז במחאה, אקרוס", אומרת ניקול בקול רועד. "אני מקווה שהקבוצה שלנו, של ההורים מראש העין, תהפוך לנושאת הדגל בכל הקשור להתעללות בילדים. זאת לא רק המחאה שלנו, אבל היא הטריגר, וצריך לשמר אותו. חשוב להמשיך למנף את הנושא, כי גורלם של הילדים עד גיל 3 הוא הפקר". 

מה גרם לכל כך הרבה הורים לצאת להפגנה שאורגנה בעקבות ההתעללות של כרמל מעודה? 

אודליה: "לדעתי זו אי הוודאות. הורים מפנימים שזה יכול לקרות בכל מקום ובכל בית, גם בלי סימנים מקדימים". 

נאור: "נראה לי שלהורים פשוט נמאס. הגיעו מים עד נפש. אם צריך, אני מוכן להפגין כל שבוע". 

ניקול: "בעיניי אלה השיטתיות והרוע. כתב האישום מתייחס ל־19 ימים, כך שכרמל לא יכולה להגיד שהיא קמה ביום רע. מעבר לזה, יש עלייה במספר המקרים של תקיפות ילדים בידי גננות ומטפלות. כמעט אין שבוע שבו לא נחשפת פרשה חדשה". 

יוסי: "ההורים לא מאמינים עוד לגננות ולסייעות. לילדים יש זכות להיות בגן בלי לפחד שמישהו יתקוף אותם". 

בעוד כמה שבועות ייכנסו לתוקף חוק הפיקוח וחוק המצלמות. זה לא מספיק?

יוסי: "יש לנו כמה מטרות, אחת מהן היא שינוי חוק הפיקוח במתכונתו הנוכחית. זה חוק שטחי, בלי תקנות, וגם כך הוא ייושם רק על גנים שבהם שבעה ילדים ומעלה. מה יקרה עם שישה ילדים? האם שישה ילדים שיעברו התעללות זה בסדר?" 

ניקול: "אחד התנאים בחוק הוא היעדר עבר פלילי. אם כך, כרמל מעודה, ועוד הרבה גננות מתעללות, עומדות בתנאים. מישהו במדינה צריך להיכנס בעובי הקורה, ולא משנה אם קוראים לו משרד הרווחה, החינוך או האוצר. מצידי שיקימו משרד ממשלתי לגיל הרך. אתם דוחקים בנו לצאת לעבודה ולא נותנים חופשת לידה נורמלית, אז לפחות תדאגו לילדים.

"הפיקוח חייב להיות הדוק יותר, כולל ביקורות פתע. למה לא לשים את כל הגנים לפעוטות מגיל שלושה חודשים בפיקוח של הרשויות המקומיות והמשרדים הממשלתיים, כמו שקורה בגנים עירוניים?" 

בעניין חוק המצלמות, הדעות שלהם חלוקות. "חובה שיהיו מצלמות אונליין בכל הגנים", אומרת טליה. "לא להסתפק בצילומים במעגל סגור. צריך לאפשר להורים לצפות בילדים שלהם מתי שירצו". 

מורן מסכימה, אבל ניקול מתנגדת. "לא כל הורה יסכים שהורים אחרים יצפו בילד שלו כשהוא חוטף צעצוע מילד אחר. זה ייצור מריבות. ומה יקרה אם גננת תתעלם לרגע מילד? הרי תוך דקה ההורים יתקשרו וישגעו אותה". 

יוסי: "גם בעיניי זה לא ריאלי, וחבל להילחם על משהו שלא נשיג".

רועי: "יש פתרון ביניים. אולי צריך לשקול מצלמות אונליין, שגורם שלישי יצפה בהן, לא ההורים. כמו שעושות חברות אבטחה". 

יוסי: "קשה לי להאמין שהמדינה תקצה תקציב לרעיון כזה".

מה הצעד הבא שלכם?

יוסי: "החל מהשבוע הבא אנחנו מתחילים בסבב שיחות בין חברי כנסת. נלך לשרים ונבקש לשנות חקיקה. נציף את הרעיונות בתקשורת ודרך עמוד פייסבוק שפתחנו, שנקרא 'נפגעי בייבי לאב - כרמל מעודה'.

"עם זאת, חשוב לי שיהיה ברור שהפרויקט שלנו הוא קודם כל כרמל מעודה. היא ראש הנחש, וצריך לוודא שתיכנס לכלא לתקופה ארוכה. לא עבודות שירות, לא מאסר על תנאי, ולא כמה חודשי מאסר בפועל. חשוב לנו שיהיה כאן משפט תקדימי, בלי עסקאות טיעון מביכות".

מה יספק אותך?

יוסי: "בכתב האישום מוזכרים 11 ילדים, אז שנה על כל אחד מהם. העונש צריך להיות מרתיע, אחרת אין לו שום השפעה. גננות וסייעות צריכות להפנים שאם הן שחוקות - שיעזבו, כי האופציה האחרת מפחידה יותר.

"משטרת ראש העין עשתה כאן חקירה מדהימה. הם התנהלו במקצועיות ורגישות, ולא הייתי רוצה לראות את בית המשפט הורס את זה". 

יעל: "אני סקפטית. אם היא תקבל שש שנים, זה יהיה הישג". 

יוסי: "בעיניי שש שנים זה נמוך. אנחנו פועלים גם מול הפרקליטות, בעזרת עו"ד בנימין מלכא, כדי שיוגשו כתבי אישום גם נגד עדי ראייה למעשים. לפי הסרטונים, היו שם סייעות וקרובי משפחה של כרמל. צריך להאשים אותם לפחות בהפרת חובת דיווח". 

איך הרגשתם כשאביה של כרמל, מרדכי, טען ששריפת הבית שלהם נבעה מההסתה של ההורים? 

נאור: "כשהפגנו מול הבית שלה, יום לפני כן, היו חילופי דברים לא נעימים עם המשפחה. אבל משם ועד להצתה המרחק הוא גדול". 

ניקול: "אנחנו מגנים אלימות. לא שלחנו אף אחד, ואין לנו קשר לצעיר שנעצר בחשד להצתה".

יוסי: "אנחנו עסוקים בחבישת הפצעים שלנו ובשמירת נושא ההתעללות על סדר היום הציבורי. האמת, אני לא מזיל דמעה על שריפת הבית. אפילו חייכתי. בבית הזה הבת שלי סבלה שנתיים". 

נופר: "אנחנו מתגוררים ממש ליד כרמל, ומאז שהמעשים נחשפו אני עושה מעקף ולא עוברת שם עם האוטו, כדי לא לראות את המשפחה. מאז שהבית נשרף, עברתי כמה פעמים וראיתי איך הגן שבו התעללו בילדים נכחד". 

יוסי: "אולי זאת קארמה". 

רועי: "השריפה כילתה את בית הזוועות". 

מישהו מכם מכיר את החשוד בהצתה?

אודליה: "הוא לא קשור אלינו, והמאבק שלנו הוא לא הבית השרוף. אנחנו נלחמים על דברים משמעותיים". 

יעל: "אהיה ישירה ולא אתייפייף. אם אי פעם אראה את מי שאחראי להצתה, אגיד לו תודה. רק עצוב לי שהוא הרס את החיים שלו בשבילנו". 

ניקול: "חששתי שהשריפה תגרום לנו נזק תדמיתי, שהשיח יעבור מהקורבנות, הילדים, לכרמל מעודה. לשמחתי זה לא קרה. אני לא חושבת שצריך אלימות כדי להילחם באלימות. גם לא צריך לחסום כבישים כדי להביע מחאה". 

מה חשבתם כששמעתם שאביה של כרמל ביקש מהמשטרה להפעיל שוב את הגן?

יוסי: "זה מראה לך שאנחנו מתעסקים עם אנשים לא רגילים. מזל שהמשטרה סירבה. הרי בסרטונים רואים בני משפחה מסתובבים בגן ולכאורה לא מונעים את הפשע, אז לא מגיע להם פרס". 

אתם מכירים את חושפת הפרשה?

יוסי: "אין לנו מושג מי היא ומה שמה, אבל אנחנו מכנים אותה 'המלאך שלנו'. שמענו שהיא הגיעה להפגנה, ואנחנו מחכים לדעת את שמה כדי להודות לה. היא הצילה את הילדים שלנו". 

מה יקרה אם כרמל מעודה תחליט לטעון לאי שפיות?

רועי: "היא לא יכולה. יש לנו הוכחות על התנהגות עקבית שלה. אדם לא שפוי לא מצליח לערבב ככה 19 זוגות הורים. חוץ מזה, בגן היה ילד שהוא קרוב משפחה שלה, אז איך היא תסביר שהוא היחיד שלא נפגע? זה סימן שידעה היטב מה היא עושה". 

תהיו כאן כדי להילחם גם בעוד חצי שנה?

יעל: "אנחנו לא לבד. יש איתנו הורים נוספים, שילדיהם חוו התעללות. אנחנו מתגבשים לגוש עוצמתי אחד". 

ניקול: "המאבק הוא של כל הציבור הישראלי, וחשוב שההורים יפנימו שהם לא יכולים לדעת מתי הילד נפגע. לא תמיד רואים עליו סימנים. ככל שנתאחד, כך ההשפעה שלנו תהיה רבה יותר. ואולי באמת נצליח לגרום לשינוי".

• • •

סנגורה של כרמל מעודה מטעם הסנגוריה הציבורית, עו"ד גיא עין צבי, מסר בתגובה: "אנו נמצאים בשלבים ראשונים של ההליך המשפטי, וטרם קיבלנו את חומרי החקירה. אנו סבורים כי יש לבחון את התנהלות המשטרה, שהפיצה את הסרטונים שהובילו להקצנה ולסיכון חיי אדם. תמוה מאוד שהמשטרה בוחרת לנהל את ההליך הפלילי בכיכר העיר, תוך הפרה לכאורה של הנחיות היועץ המשפטי לממשלה".

ממשטרת ישראל נמסר: "בחקירת הפרשה הרימה משטרת ישראל מסך מעל מסכת חמורה של חשדות לעבירות קשות נגד פעוטות חסרי ישע. צר לנו שבעיני הסנגוריה הציבורית אין כל ערך לאינטרס הציבורי הרחב, לזכות הציבור לדעת, להגנה על אינטרסים של קורבנות עבירה, למניעת פשיעה, להרתעת עבריינים, להגברת מודעות של אזרחים ולחיזוק נורמות הציות לחוק.

"תיעוד חלקי ומטושטש הופץ רק לאחר סיום החקירה, ולאחר שהוגשה נגד הנאשמת הצהרת תובע בדבר כוונת הפרקליטות להגיש כתב אישום. לעולם לא נדע כמה פעוטות ניצלו מפגיעה פיזית בעקבות חשיפת המקרה.

"משטרת ישראל תמשיך לאכוף את החוק בנחישות, להילחם ולמנוע פשיעה בכלל ופגיעה בחסרי ישע בפרט, וכן לדווח לציבור כדין, גם כאשר הדבר אינו נוח לסנגור של חשוד או נאשם בפלילים". 

tala@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו