יוגב אוחיון לא היה הבחירה הראשונה של הפועל חולון. ראשי הקבוצה העדיפו שבר טימור ישוחרר מהפועל ירושלים ויחתום אצלם על חוזה לטווח ארוך.
על הנייר נראה כי ההעדפות של חולון היו מוצדקות. טימור בן 27 ויכול לתת עוד כמה עונות טובות, בעוד שאוחיון כבר חגג יום הולדת 32 ונמצא כבר מעבר לשיאו. נוסף על כך, אם הגארד הצעיר יותר היה מגיע, הסגולים יכולים היו לסמן "וי" קטן־גדול על האדומים במסגרת היריבות שנוצרה בשנים האחרונות. כעת הם מקבלים את השחקן שנחשב לפחות טוב מבין השניים.
למרות כל מה שכתבנו, יכול מאוד להיות שהמהלך יתברר בדיעבד כמוצלח מבחינת חולון. טימור הוא יותר סקנד גארד מאשר רכז, ובמעמד שבו הוא נמצא ייתכן שהיה מגיע כשחקן בחמישייה וגם דורך על המשבצת של הקפטן שלומי הרוש. לעומתו, אוחיון הוא רכז טבעי ועכשיו שרון דרוקר יוכל לדרוש שני זרים איכותיים בעמדות 1 ו־2 ויעלה את אוחיון והרוש (ועוד ישראלי צעיר) מהספסל.
דרוקר ידוע ביכולות הסקאוטינג שלו וכבר הנחית בישראל לא מעט זרים טובים. אם גם הפעם הוא יפגע עם שחקני הרכש, ייתכן שהסגולים ייצאו בסופו של דבר עם קו אחורי טוב יותר ובעיקר מאוזן.
אוחיון ופניני. חוזרים לשתף פעולה // צילום: אלן שיבר
גם עבור אוחיון נדמה שמדובר במהלך מוצלח. סביר להניח שאם היינו שואלים את השחקן בתחילת הקיץ הוא היה מעדיף להישאר בירושלים, במיוחד לנוכח האמון ודקות המשחק שקיבל בחצי השני של העונה מעודד קטש, אבל בנקודת הזמן הנוכחית נראה כי מבחינה אישית הוא עשה מהלך נכון.
בבירה הוא אמור היה להיות החמישי בהיררכיה בקו האחורי (אחרי שלושה גארדים זרים ותמיר בלאט), ואילו בחולון הוא אמור להיות שלישי בחשיבותו, ובאופן טבעי כמות הדקות שיקבל תהיה גבוהה יותר. המפעל האירופי נשאר אותו דבר וגם כלכלית מדובר בהצעה הטובה ביותר שיכול היה להשיג.
לסיכום, אם ביממה לאחר העסקה התחושות הן של ברירת מחדל (גם מצד האוהדים), ייתכן מאוד שבסופה של עונה כל הצדדים ייצאו מרוצים. וכבר אמרו חז"ל במסכת ברכות "כל מה שעושה הקב"ה, הכל לטובה".
