הסיוט של חיינו

הטרגדיה שלהם היא הפחד של כל הורה לילדים קטנים. בבוקר הם נפרדו מפעוט בריא ושמח, הפקידו את היקר להם בידי מטפלת או גננת, ואחר הצהריים מצאו אותו מפוחד, פגוע בנפשו, ולעיתים גם בגופו. עולמם התנפץ לאלפי רסיסים. למען הילד הם עטו חזות אמיצה, חיבקו, הרגיעו, נשבעו שלעולם לא יפקירו אותו שוב לגורלו. 

כעשרה מקרי התעללות בפעוטות עד גיל שלוש התפרסמו בשנה האחרונה. מרמת גן עד נס ציונה, מפתח תקווה עד חיפה. כלי התקשורת התמלאו בסרטונים מחרידים של פעוטות המוטחים בכוח אל הקרקע, נדחפים באכזריות אל קיר, נחנקים מחיתול שהונח על פניהם, מטולטלים עד כאב, בוכים מסטירת לחי מצלצלת, או עומדים מבוהלים מול קללות וצעקות מחרישות אוזניים. לפני כשבוע נעצרה בעלת גן בראש העין, כרמל מעודה (25), בחשד שהתעללה בפעוטות פיזית ונפשית. באחד הסרטונים שהוצגו בבית המשפט נראה פעוט המחויב לאכול את הקיא של עצמו; באחר, הוכרח ילד לעמוד בפינה במשך ארבע שעות ללא תזוזה.

השיא היה במאי 2018, בהריגתה של הפעוטה יסמין וינטה בת השנה בידי הסייעת אינה סקיבנקו, בגן בפתח תקווה. סקיבנקו הודתה בהריגה בהסדר טיעון; הפרקליטות מבקשת להטיל עליה 20 שנות מאסר.

כעשרה מקרי התעללות בפעוטות עד גיל שלוש התפרסמו בשנה האחרונה // צילום מתוך מצלמות האבטחה

השאלות הקשות שהתעוררו מאז לגבי הכשרת המטפלות הולידו שני חוקים חדשים, שייכנסו לתוקף בתחילת ספטמבר: חוק הפיקוח על מעונות היום - שעל פיו, כל גן עם שבעה פעוטות ויותר יחויב ברישיון הפעלה, ועובדיו יעברו בדיקת עבר פלילי על ידי משרד הרווחה; וחוק התקנת מצלמות - שקובע כי מעון שיתקין מצלמה במהלך שנת הלימודים הבאה, יקבל סבסוד מהמדינה. בספטמבר 2020 תהפוך התקנת המצלמות לחובה. מתוך כחצי מיליון ילדים, רק כ־100 אלף ישהו בשנה הקרובה במסגרות שנמצאות תחת פיקוח של משרד העבודה והרווחה, כמו ויצו ונעמת. השאר ייכנסו לאחת מתוך אלפי מסגרות פרטיות לגיל הרך, שאינן נמצאות תחת שום פיקוח.

ארבעה זוגות הורים, שילדיהם נפגעו מצד גננות או מטפלות, חושפים את שעבר עליהם מרגע שגילו את ההתעללות. האימה המשתקת, ייסורי המצפון, ההלקאה העצמית וההתמודדות עם החרדות של ילדיהם.

"האשמתי את עצמי"

בדיוק לפני חודש וחצי היטלטל עולמם של חן וליאור דנינו, זוג צעיר והורים לפעוטה בת שנה וחצי, השוהה מדי יום במעון בשכונת נוף ים בהרצליה. אם לילד אחר הגיעה במפתיע לבקר אותו, וכדי לא להפריע לגננות, הציצה במוניטור של מצלמות האבטחה הנמצאות בחדרה של מנהלת המקום. היא נחרדה לשמוע קולות של בכי ולגלות כי אחת המטפלות נוהגת באלימות כלפי הפעוטות. מסרטונים שבידי ההורים עולה כי המטפלת הטיחה שניים מהם אל המזרן וכיסתה בחוזקה את ראשה של אחת מהתינוקות בחיתול. 

המטפלת פוטרה עוד באותו יום על ידי בעלת הגן, ולמחרת נעצרה על ידי המשטרה ונשלחה לחמישה ימי מעצר בית. צו איסור פרסום הוצא על שמה. למרות שנגד בעלת המקום לא היו חשדות להתעללות, רבים מההורים סירבו לשלוח למעון את ילדיהם, והיא נאלצה לסגור את המקום.

בניגוד להורים אחרים, שהעדיפו להישאר עם הילדים בבית או חיפשו להם גן אחר, החליטו חן (28) וליאור (27) להקים בביתם גן חלופי, שבו לומדת בתם עם עוד שלושה ילדים מהמעון הקודם. חן הניח בצד את עבודתו כאיש עסקים, וכיום הוא נמצא בבית עם הגננת והסייעת שהוא מעסיק.

בכניסה לחצר עולה ניחוח של צמחי התבלין, והשביל מוביל לרחבת עץ גדולה, הנמצאת בחזית הבית. בריכה כחולה עם מעט מים מונחת בצד, ולידה כדורים בשלל גדלים וצבעים. אחריהם פינת ישיבה מוצלת, ובמרכזה שולחן לבן קטן וארבעה כיסאות ילדים מפלסטיק. הספות בסלון הבית הוזזו הצידה, ואת מקומן תפסו משטחי פעילות וכיסאות להאכלת ילדים. ליד הטלוויזיה הונחו ארגזי פלסטיק שקופים ובתוכם משחקי קופסה, צעצועים ופאזלים. 

בתם המתוקה של חן וליאור פוסעת בגן המאולתר בתלבושת צהובה, ושיערה הזהוב נע מצד לצד. היא מתיישבת על כיסא ובידה יוגורט אפרסק, וכשאמה מבקשת להאכיל אותה, מסרבת הפעוטה ומתעקשת לאכול לבד. מחצית מהיוגורט נוזלת אל חולצתה, השאר מרוח על פניה המחייכות. 

"היא עצמאית ועקשנית", אומר חן. "אולי זה מה שעזר לה בסופו של דבר. כשצופים בסרטים ממצלמות האבטחה, מבחינים שהמטפלת מטיחה אותה על המזרן, ואחר כך עוטפת את הראש שלה בחיתול ומצמידה אותו חזק. הילדה לא מוותרת ומסירה אותו, אבל הגננת שוב מכסה את הראש שלה ונשכבת צמוד אליה. בסרטון אחר רואים שהיא זורקת עליה מזרן ופוגעת לה בראש, אבל הילדה לא בוכה. פייטרית של אבא". 

חן שמר על בתו הבכורה בעשר עיניים, מהרגע שנולדה. "אני בן של שוטר, מכיר את הסיפורים הקשים", הוא אומר, "חששתי בדיוק מהדברים האלה. זו הסיבה שהכנסנו אותה לפעוטון רק כשהיתה כמעט בת שנה. עשינו המון בירורים לפני שרשמנו אותה. בדיוק אז בן של חבר שלנו עבר התעללות בגן שבו נהרגה יסמין וינטה.

"התנאי המרכזי שלי היה מצלמות אבטחה וגישה חופשית לתיעוד. מההתחלה עשיתי ביקורי פתע בגן, לפעמים הצצתי בשקט מהצד. אפילו אבא שלי היה עובר שם עם הניידת ונכנס מדי פעם לבדוק שהכל תקין.

"ואז, ב־17 במאי סיפרה לי אמא בגן שהיא שמעה את הבת שלי בוכה וראתה את המטפלת מטיחה אותה על המזרן".

"היא עצמאית ועקשנית. אולי זה מה שעזר לה בסופו של דבר". חן דנינו ובתו // צילומים: אריק סולטן

הדמעות זולגות מעיניה של ליאור, הנמצאת בחודש השלישי להריונה. "הלכנו לצפות במצלמות והייתי בהיסטריה כשראיתי איך היא נזרקת אל הקרקע, הזדעזעתי.

"באותו לילה ראיתי בפעם הראשונה את חן בוכה. לא הצלחתי להירדם. האשמתי את עצמי, ושאלתי איך לא שמנו לב למרות שהיינו קפדניים. קרן האור היחידה היתה המזל שתפסנו את זה בזמן". 

חן: "בהתחלה ריחמתי על בעלת הגן. היא לא התעללה, אבל כנראה שלא ידעה איך לנהל את המטפלת שלה. היא השאירה צוות ללא פיקוח.

"לא מזמן גילינו שהיא גבתה עוד תשלום חודשי עבור הגן, למרות שהילדים כבר לא שם, ורתחתי. הפסקתי לרחם עליה וניתקתי מגע. מעכשיו התקשורת בינינו תהיה באמצעות עורכי דין".

היכן תלמד הבת שלכם בשנה הבאה?

"בינתיים רשמנו אותה, עם עוד ילדים, לגן של חב"ד, למרות שאנחנו לא דתיים. עשינו להם תחקיר ביטחוני וראינו שיש שם מספיק סייעות. הרי זו אחת הסיבות להתעללויות: העבודה האינטנסיבית שוחקת את הגננות והסייעות והופכת אותן לעצבניות.

"איבדנו אמון באנשים. קשה לתאר את חוסר הביטחון שאנחנו מרגישים היום. בכל לילה, רגע לפני שאני נרדם, אני רואה מול העיניים איך מטיחים את הילדה הקטנה שלי על מזרן ועוטפים לה את הראש. היא היתה יכולה להיחנק ולמות". 

ליאור: "אני כמעט לא ישנה בלילות. קמה אליה כל הזמן ובודקת שהיא נושמת. לפעמים אני שמה מזרן על הרצפה וישנה איתה בחדר. אני שמחה שהיא קיבלה בחזרה את הביטחון, אנחנו לא. העובדה שמישהו מסוגל להתנהג לילדים באגרסיביות כזאת מדירה שינה מעיניי".

שיקום ארוך

ב־28 במאי 2018, במהלך ארוחת הערב, הבינו לילך ואביהו יעיש כי בנם נפל כנראה קורבן להתעללות בגן "הקטנטנים של יעל" ברמת גן, שבו שהה. הוא היה אז בן שנה ותשעה חודשים.

"ראיתי שטפי דם גדולים ואדומים בין האצבעות שלו", אומרת האם לילך (36). "זה היה מקום לא שגרתי לפציעה, כאילו מישהו מעך לו את האצבעות. שבועיים לפני כן הוא חזר חבול פעמיים. פעם אחת עם פצע ליד העין, ופעם אחרת עם סימנים אדומים על הזרוע, שנראים כמו אחיזה של אצבעות.

"בכל המקרים התקשרתי לבעלת הגן, יעל סבתו, אבל היא אמרה שאולי הוא שיחק עם הדיסקיות, אולי עם הגלילים, אולי מעד על משחק. אחר כך שלחה אותי לבדוק שאין לו בעיה בדם. רעדתי בכל הגוף, הרגשתי שמשהו לא תקין שם". 

בעלה, אביהו (39), צילם את אצבעותיו של הפעוט ושלח את התמונות לסבתו. "מבחינתי, זה היה קו פרשת המים", הוא אומר. "אמרתי לה בטלפון שלא הגיוני שהסייעות לא יכולות להסביר מה בדיוק קרה לילד. טענתי שהיא צריכה לעשות בדק בית בקרב הצוות, והודעתי שאני בא למחרת לקחת את הציוד שלו ויתרת הצ'קים, כי הילד לא חוזר לשם יותר".

למחרת, לאחר לילה ללא שינה, הגישו השניים תלונה במשטרה, שבעקבותיה נפתחה תיבת פנדורה. השוטרים גילו כי בגן מותקנות מצלמות אבטחה וצפו בסרטונים שתיעדו את התנהלות הגננת, סיגל אלקיים־וייס, ושתיים מהסייעות.

"ראיתי שטפי דם גדולים ואדומים בין האצבעות שלו". לילך ואביהו יעיש, עם בנם

כתב האישום, שהוגש על ידי פרקליטות מחוז ת"א נגד השלוש ונגד סבתו, מתאר מסכת של אלימות כלפי 19 ילדים, שכללה דחיפות, משיכות, טלטולים, הצמדת חיתולים לפני הילדים והטחות של פעוטות. על פי כתב האישום, ב־23 במאי, בעת הכנת הפעוטות לשינה, תקפה סיגל את בנם של לילך ואביהו כשאחזה בידו בחוזקה וגררה אותו על הרצפה. למחרת היא שוב אחזה בידו בחוזקה והושיבה אותו בכוח על הרצפה.

אלקיים־וייס ושתי הסייעות מואשמות בשני סעיפי תקיפה. סבתו אינה מואשמת בהתעללות אלא בהפרת חובת דיווח, בנימוק שהיתה מודעת לאווירת האלימות בגן ולחלק ממעשי התקיפה. משפטן אמור היה להיפתח החודש, אולם הצדדים נשלחו להליך של גישור. 

"קשה להימנע מלחשוב מה קרה בימים שבהם התיעוד מהמצלמות כבר נמחק", זולגות הדמעות מעיניה של לילך. "יש לנו שלושה ילדים, וגם האמצעית בת השמונה היתה בגן הזה שנתיים וחצי. אין לי מושג אם היא חוותה אלימות, אני רק יכולה לומר שבאותם ימים היא היתה מתעוררת בלילות בצרחות וסבלה מהתקפי זעם בלתי ברורים". 

גם הבן הגיב כך?

"הילד היה עדין בהתחלה, אבל אחרי חצי שנה בגן הוא פתאום התחיל לנגוח באחיות שלו. לפעמים היה מטיח את הראש שלו בקיר. הוא היה מתעורר באמצע הלילה בבכי ומשתולל בכל פעם שהחלפתי לו חיתול. הייתי בטוחה שהילד השתגע". 

אביהו: "חודש לפני שהפרשה התפוצצה, שמנו לב שבכל פעם שאנחנו מאכילים אותו, הוא נותן לעצמו מכות בראש. לא חשבנו על אלימות בגן, אבל משהו לא הסתדר לנו. שקלנו להעביר אותו לגן אחר".

באמצע הראיון, בשעת לילה מאוחרת, נשמע קול בכי מחדרו של הילד, היום בן שנתיים ותשעה חודשים. לילך קופצת ממקומה ומביאה לסלון ילד מלאכי עם שיער בהיר ובפיג'מה לבנה שעליה ציורי חיות. עיניו הירוקות ממצמצות באור החזק, וראשו טמון בצווארה של אמו כשחיוך מתוק מתפשט על שפתיו. 

"הוא עדיין מתעורר בבכי כל לילה, ואנחנו לוקחים אותו למיטה שלנו", אומרת לילך בקול רועד. "בעבר לא הרשיתי לו. כשהוא נרדם לידנו, אני בוכה".

אביהו: "כשגילינו על ההתעללות, משהו בי נשבר. הייתי הולך כל יום לעבודה, סוגר את הדלת ופשוט בוכה. איך אומרים לילד שעוד לא מלאו לו שנתיים שאתה מתנצל?

"לא אשכח איך שבועיים אחרי שהפרשה התפוצצה, כששאלתי אותו מה הגננת עשתה לו, הוא היכה בראשו ואמר: 'סיגי מכה, סיגי מכה'. הייתי בהלם. זו היתה הפעם הראשונה שהוא אמר מה עבר עליו. אחרי הגשת כתב האישום, כשהסרטונים התחילו להתפרסם בתקשורת, הבנתי שצוות הגן התייחס לבן שלי ולילדים האחרים כמו חיות". 

חודש לאחר הטראומה, בעקבות המלצה של פסיכולוגית ילדים, הכניסו לילך ואביהו את בנם לגן חדש. "עשינו את זה בלב כבד, כשכולנו תחת טראומה", אומרת לילך. "בהתחלה הילד היה מסויג, עם התפרצויות אלימות. הגננת הזמינה מדריכה ממכון אדלר, ששוחחה איתנו ואמרה שלילד יש תסמינים של פוסט טראומה. לפעמים הוא נתן כאפות לילדים, ולא היה מסוגל לשבת במקום אחד או להתרכז.

"הצוות חיבק והרגיע אותו עם המון אהבה. כשהוא לא נרדם בצהריים, ליטפו לו את היד. כשהיה עצבני, נתנו לו לשבת על כיסא נדנדה. אף אחד לא צרח עליו. 

"בהתחלה עשיתי ביקורי פתע בגן, וראיתי שהילד פעיל ומשחק עם אחרים. השינוי היה איטי, אבל קבוע. פתאום הוא שמח ללכת לגן.

"רק עם החיתולים היה סיפור. הוא צרח והשתולל, ואי אפשר היה לשים אותו על שידת החתלה, כנראה בגלל טראומה שעבר. גם אני וגם הצוות היינו מחליפים לו חיתול על ספה, בזמן שאנחנו מצחיקים אותו. לכל פעולה נתַנו קונוטציה חיובית, ודאגנו למחוק זיכרונות רעים.

"למשל, כשראיתי אותו מכה בראשו בזמן האוכל, הייתי לוקחת לו את היד, מלטפת אותה ומסיחה את דעתו. זה עבר אחרי כמה חודשים. לפעמים, כשמישהו מרים קול, הוא עדיין נבהל ורץ אלינו. השיקום שלו הוא תהליך ארוך, ואנחנו מודעים לזה". 

כשהפרשה התגלתה, חשבת לעזוב את העבודה? 

"זה עלה המון פעמים בשיחות ביני לבין אביהו. בחרנו לעבור לעיר אחרת, כדי לתת לילד התחלה חדשה, מקום שייצר לו זיכרונות טובים. מעבר לזה, היה גם פחד שהוא ייתקל ברחוב באחת הנאשמות. 

"גם לי יש את הפחד הזה, וכל הזמן אני דרוכה. עד היום נמנעתי מלעבור ליד הבית של יעל או קרוב לחנות שבה היא עובדת היום. לפעמים אני רואה את בעלה של סיגל מחכה לאוטובוס, ואפילו זה גורם לחרדות. סיגל היתה קונה בעבר בסופר שקרוב לבית שלנו, אז הפסקתי ללכת לשם, עד ששמעתי שהיא כבר לא באה יותר. 

"הבת של אחת הסייעות לומדת בשכבה עם הבת שלי. מדי פעם אני רואה את בעלה בא לאסוף אותה, ואני חוששת לפגוש בה, כי בטח לא אתאפק, אתעמת איתה ואבכה. זה כאילו שאנחנו באזור סכנה. ההתחדשות המשפחתית תקרה רק רחוק מכאן".

אביהו: "לי עדיין יש לי סיוטים בלילות, ואני מתעורר בבהלה ולא יודע אם זה חלום או מציאות. אני שומע את הבן שלי צועק, מושיט אליו יד, ולא יכול לעזור".

תגיעו לדיונים בבית המשפט?

לילך: "אני אבוא. זו הדרך שלי להיאבק. יש בי רצון לדעת כל פרט ולראות את כל הסרטונים. חשוב לי לחוות את מה שהבן שלי עבר, כאילו אני חולקת איתו את הטראומה".

אביהו: "בשביל מה לראות את מה שאני לא יודע? זה רק יכאיב לי. אני רוצה להתנתק מהטראומה, והעזיבה של רמת גן היא חלק מזה. התעללות בילדים הפכה למכת מדינה, ומטריד אותי שכל אדם יכול לפתוח מעון פרטי, גם אם אין לו הכשרה. חייבים לעצור את זה". 

"לא מאמינה במצלמות"

ענת דייגי (35) מתל אביב, העומדת בראש קבוצת "הורות למען אחריות מלידה", היא בין הפעילים החברתיים שלוחמים למען פיקוח על מעונות לגיל הרך. בנה דוידי נפטר בפברואר 2017 בגיל שמונה חודשים, ביומו הראשון בפעוטון. החקירה המשטרתית נסגרה בקביעה שכנראה מדובר במוות בעריסה. שנה אחר כך היא ילדה בן נוסף, וכיום היא בהיריון שלישי. 

"אכן, כל אחד יכול לפתוח פעוטון פרטי, גם אם הוא עבריין או גננת מתעללת", היא אומרת. "אמנם המדינה חוקקה את חוק הפיקוח, אבל הוא מתרכז בפעוטונים של שבעה ילדים ומעלה. מה יקרה אם עבריין לשעבר יפתח בביתו מעון לשישה ילדים? 

"כמו שיש במדינה תקנים ברורים לבנייה, לתרופות ולצעצועים, צריך גם בתחום הגנים תקנות ברורות. למשל, לדאוג שלכל צוות הגן יהיה רישיון, לקבוע מה תהיה רמת ההכשרה של הצוות, כמה גננות וסייעות יהיו בזמן נתון, מהו המרחב המינימלי לילד. אסור לתת להורים את מלאכת הפיקוח, כי כשיש מצוקת גנים, הם לא יתעקשו על מצלמות. זה תפקידה של המדינה". 

עד כמה את מאמינה בהרתעה של המצלמות? 

"לא מאמינה בהן בכלל. הרי יסמין וינטה נהרגה מול המצלמות. זהו אמצעי חקירה לאחר מעשה. הבעיה שאני מזהה היא כוח אדם. זה מתחיל בכך שחופשת הלידה בישראל קצרה לעומת מדינות רבות ושיעור הפריון גבוה, וזה מוביל לביקוש גדול למטפלות. הן נשחקות עם הזמן, לא זוכות לשכר ראוי, וכך נוצר משבר.

"הפתרון הוא להאריך את חופשת הלידה ובתשלום מלא. כך אימהות יישארו בבית עם הילדים, לא יכרעו תחת עומס כלכלי, ואפשר יהיה להעלות את רמת המטפלות. היום, כל מי שיש לה דופק יכולה לעבוד עם ילדים".

ענת דייגי (משמאל). "הפתרון הוא להאריך את חופשת הלידה ובתשלום מלא" // צילום: קוקו

ביום ראשון הקרוב, צפויות להתקיים הפגנות בירושלים, חיפה ותל אביב, ובהן שוב ימחו ההורים נגד התעללות של מטפלות וגננות בילדים. 

"הילדה שורדת"

בכתב האישום שהוגש נגד צוות "הקטנטנים של יעל" בולטת פעוטה אחת, אז בת שנה וחצי, שנראה כי הפכה לשק החבטות של נשות הצוות. חוקרי המשטרה כינו אותה "הלוחמת". היא עדינה ורזה, שיערה שחור כפחם, עיניה ענקיות ויוקדות, והחברותיות שלה לא מרמזת במאום על הטראומה שחוותה.

על פי כתב האישום, במאי 2018 תקפה אלקיים־וייס את הילדה מספר פעמים, הניחה עליה חיתול, דחפה את ראשה בחוזקה והדפה אותה לעבר הקיר. אחת הסצנות קורעת לב במיוחד, כשבשעת ההאכלה זחלה הפעוטה לעבר אלקיים־וייס וביקשה לאכול. הגננת, כך נטען, משכה אותה בתגובה בחוזקה וכיסתה את ראשה בחיתול למשך דקה. כשהתינוקת בכתה, הסירה את החיתול, סימנה לה להיות בשקט והצמידה אותו שוב לראשה.

"הילדה היא שורדת", אומרת האם, ל' (30). "היא נולדה פגה, במשקל 900 גרם, ולמרות שהרופאים היו סקפטיים, החזיקה מעמד. בגלל זה נשארתי איתה שנה בבית. שלחתי אותה לגן בלב כבד". 

לבעלה, ב' (30), היה ברור שהתינוקת תגיע לגן של יעל סבתו. "אמא שלי הכירה אותה, והיינו בטוחים שנקבל יחס VIP", הוא אומר. "אבל אחרי כמה חודשים, הילדה סירבה להיכנס לגן. בכל בוקר נדבקה אלי למכנסיים ולא רצתה לעזוב. הגננת והסייעות אמרו לי שזה פינוק, ובגלל שאני אבא טרי, האמנתי להן".

ל': "עד אז היא היתה ילדה חייכנית, ופתאום התחילה לדפוק את הראש ברצפה וסירבה ללכת לישון בלול. לא ידענו מה לעשות איתה. גם בגן וגם במרכז להתפתחות הילד אמרו לנו שהיא כנראה מחפשת תשומת לב.

"בשלב מסוים, היא התחילה להכניס את האצבעות לפיה ולהקיא את מה שאכלה", עולות דמעות בעיניה של ל'. "היינו בהלם. איך ילדה בת פחות משנתיים מפתחת תופעות של בולימיה? גם הרופא לא הבין מה זה וייחס את ההתנהגות לפינוק. אני מעריכה שהיא רצתה לאותת לנו שמשהו לא בסדר. באותם ימים כולם דיברו על יסמין וינטה, אבל לרגע לא חשבנו שזה נוגע גם בנו".

בליל 14 ביוני, עם סיום החקירה הסמויה, התקשרו החוקרים להורים וביקשו שיבואו לעדות במשטרת מרחב דן, משום שבתם עברה התעללות בגן.

"כל הנסיעה בכינו", נשנק קולו של ב'. "בתחנה ראינו את בעלה של סיגל, והיינו בשוק. לרגע לא שיערנו שמדובר בה. גם בחדר החקירות בכינו. החוקר סיפר לנו מה יש בסרטונים, אבל סירב להראות לנו אותם, ואמר שהילדה פייטרית. כשחזרנו, לקחנו אותה למיטה שלנו וחיבקנו אותה".

בעודו מדבר, נכנסת הפעוטה לסלון. היא עולה על האופניים הקטנים ועושה אינספור סיבובים. כשאמה מכינה לה בקבוק לפני השינה ושופכת לתוכו את תרכובת המזון, עומדת הפעוטה על קצות האצבעות ופוקדת: "עכשיו מים, עכשיו מים", ורק אז פורשת לחדרה.

"כל התופעות המוזרות שהיו לה נעלמו זמן קצר אחרי שהוצאנו אותה מהגן", אומר ב'. "הלכנו לפסיכולוגית ילדים ולמדנו כיצד להתנהל איתה במקרה ששוב תקיא או תטיח עצמה על הרצפה. היא סירבה מאז לישון במיטת לול, ונאלצנו להחליף אותה, ועד היום מתעוררת בבכי בלילות ללא סיבה.

"קראנו את כתב האישום ובכינו". ב'

"הטראומה לא עוברת ולא תעבור לעולם, במיוחד כשמדי פעם אנחנו נתקלים בסייעת, שעובדת היום בסופרמרקט קרוב לבית. כל מפגש כזה מחזיר אותנו לאחור, אבל אנחנו מתעלמים ממנה, כאילו היא אוויר. הדרך שלנו להילחם בזה היא לא להיכנע. לא ניתן לנאשמות פרס ולא נעזוב את העיר. כאן נגדל גם את הילדים הבאים שלנו. 

"אני מתנחם בעובדה שהילדה כנראה לא תזכור כלום כשתגדל, אבל חושש שהיא תפתח בעיות התנהגות. אין יום שאני לא חושב על מה שעברה. המראה שלה מבקשת אוכל ונתקלת באלימות, שובר אותי כל פעם מחדש. קראנו את כתב האישום ובכינו. יכלו לחנוק לנו אותה שם".

ל': "כתב האישום הוא חלום בלהות, וייסורי המצפון לא עוזבים אותנו. איך לא ידענו? איך לא ראינו? חשבתי שמכשפות יש רק באגדות, עכשיו אני יודעת שהן גם עובדות בגני ילדים. אנחנו שוקלים להגיש נגד הנאשמות תביעת נזיקין בסיום ההליך הפלילי". 

היו מחשבות לא להכניס יותר את הילדה לגן?

ב': "אין הורה שלא שוקל את זה. התייעצנו עם פסיכולוגית, והיא אמרה שחשוב להכניס אותה למסגרת, כדי שהרצף לא ייקטע". 

הסנגור של יעל סבתו, עו"ד שרון נהרי, מסר: "יעל סבתו היא הבעלים של הגן, ולא יכלה לצפות את שנעשה על ידי הנאשמות האחרות. הנכדה שלה למדה בגן זה, ולו היה לה אבק של חשד, מובן שהיתה מדווחת על כך למשטרה. מאז, הגן סגור עד לבירור סופי של העניין. אין לה אלא להצטער על שקרה לקטינים, אולם המעשים אירעו שלא בידיעתה". 

הסנגור של סיגל אלקיים־וייס, עו"ד נס בן נתן, מסר: "קיים פער גדול בין האמור בכתב האישום לבין חומר הראיות. האישומים המתוארים מוגזמים ואינם מייצגים את המציאות. אכן אירעו אירועים מצערים שאינם הולמים מצד הנאשמת, והיא לקחה עליהם אחריות כבר בחקירה". 

ההורים לא רצו להאמין

כשאיילת (37) מתל אביב החליטה לחשוף את פרשת ההתעללות בבתה ב"גן מתוק" בגבעתיים, הדבר האחרון שהיא ציפתה לו הוא הכתף הקרה שקיבלה ממרבית ההורים.

"כתבתי בקבוצת הווטסאפ שהילדה שלי, שהיתה אז בת שנתיים וחצי, הגיעה הביתה כבר פעמיים עם סימן כחול על הלחי וסיפרה שהגננת נתנה לה מכה", היא אומרת בשקט. "במקום לגלות אמפתיה, יצאו נגדי. הופתעתי. הרי גם הילדים שלהם נמצאים שם.

"לא היה קל לקרוא את ההודעות התומכות בגננת, אבל לי היה ברור שהבת שלי לא חוזרת לשם יותר. רק אמא אחת כתבה לי: 'אם את כל כך לחוצה, לכי לבדוק את המצלמות במעגל סגור שמותקנות בגן'". 

יומיים אחר כך, ב־5 ביוני 2018, הגיעה איילת אל הגן וביקשה לצפות בהקלטות שתיעדו במשך שבועיים את התנהלות הגננת, אביבה דהן, והסייעות.

"פתאום ראיתי על המסך את הבת שלי בוכה", קולה רועד. "הרצתי את ההקלטה לאחור, ובאותו רגע, הנשמה שלי כאילו יצאה מהגוף. רואים את הילדה יושבת עם הילדים סביב שולחן האוכל ומתופפת עם הכפית על הצלחת, ואז ניגשת אליה אביבה, לוקחת את הצלחת ונותנת לה שלוש מכות בראש.

"אחר כך היא משכה אותה בכוח מהכיסא, דחפה אותה, משכה לה באוזן והשליכה אותה אל המזרן. במשך חמש דקות הילדה לא הפסיקה לבכות מול העיניים שלי". 

למרות תמיכתם של שאר ההורים בגננת, הגישו איילת ובן זוגה תלונה במשטרה. כשהחומר ממצלמות האבטחה הוחרם, התברר כי היקף ההתעללות רחב בהרבה, וכי 15 ילדים נפגעו מהגננת ומהסייעות.

באוקטובר 2018 הוגש נגד דהן ושתיים מהסייעות כתב אישום, שבו נטען כי הגננת השליטה בגן אווירה של טרור. היא והסייעות מואשמות כי תקפו פעוטות בני שנה וחצי עד שלוש במכות, דחיפות, צביטות ובעיטות. זמן קצר אחר כך הוחלט להאשים גם את אחת ממנהלות הגן באי עמידה בחובת דיווח.

"במשך חמש דקות הילדה לא הפסיקה לבכות מול העיניים שלי". איילת

"עד היום אני מרגישה את התוצאות על הבת שלי", אומרת איילת, אם לפעוט נוסף בן שנה ושלושה חודשים. "אנחנו עדיין בטיפול אצל עובדת סוציאלית, ולמרות שהילדה כבר בת שלוש וחצי, הגמילה שלה מחיתולים עדיין לא הושלמה סופית. אין לי מושג אם זה נובע מחיפוש תשומת לב או מטראומה.

"בחודשים הראשונים לאחר ההתעללות היו לבת שלי רגשות אשמה נוראיים. היא כל הזמן אמרה שהיא רוצה לבקש סליחה מאביבה, כדי שלא תכעס עליה. שוחחתי איתה בעדינות, ולקח זמן עד שהבינה שאביבה היא זו שצריכה להתנצל בפניה".

שאר ההורים הודו לך על חשיפת ההתעללות? 

"לא ממש. נדמה לי שלמרות שהם הבינו שעשיתי דבר נכון, הם רוצים לשכוח ולעבור הלאה. אין לי כמעט קשר איתם היום. רוב ההורים בחרו להעביר את הילדים שלהם לגן שבו אין מצלמות. אני לא הייתי מסוגלת, למרות שרציתי שהילדה תישאר עם החברים שלה. התעקשתי על גן עם מצלמות אבטחה שמשדרות אונליין, דרך אפליקציה בנייד.

"מאז, גם כשאני בעבודה, הטלפון מונח מולי, ואני צופה בבת שלי בעיקר בשעות ההאכלה וההשכבה. יש לי אפילו תוכנה שמקליטה כל מה שמופיע במסך, עד כדי כך עמוקה הטראומה שחווינו כמשפחה".

לבת של איילת, עם הלחיים העגלגלות והשיער הגולש, לא היה קל בגן החדש. בשבועות הראשונים שהו איתה הוריה במקום. "היו מחשבות להשאיר אותה בבית, אבל בן הזוג שלי התנגד.

"בדיעבד, הוא צדק. חינוך ביתי הוא לא דרך להתמודדות נכונה. ילד בן 3 צריך להיות בסביבה של ילדים כמוהו, עם סדר יום מוגדר ועם תכנים חינוכיים. עכשיו טוב לה, ויש לה חברים חדשים שהיא מאוד אוהבת". 

עו"ד אלון אייזנברג, סנגורה של אביבה דהן, מסר בתגובה: "אביבה דהן התנצלה ולקחה אחריות עוד לפני שהוגשה תלונה למשטרה. היא מצטערת על המעשים מכל ליבה".

משתדלים לשמור על שגרה

את בת-אל ודורון רוגוב אין צורך להציג. פניהם וסיפורם המטלטל מילאו את הרשתות החברתיות והתקשורת בחודש וחצי האחרונים. הורים צעירים ואמיצים עם פעוט חייכן בעל עיני שקד צוחקות, שחגג זה עתה שנה. המקרה שלהם שונה משאר ההורים משום שהבן לא הלך לגן, אלא נשאר עם המטפלת בבית.

הכל החל בסרטון תמים, שצילמה ב-15 במאי אמה של בת-אל, המתגוררת אף היא בנס ציונה, ובביתה שהה הילד כל בוקר עם המטפלת, ציפי דוד. "רואים את הילד מתעורר משינה כשהוא מבוהל ובוחן את הסביבה", משחזר דורון (31). "בדקתי באפליקציה בנייד את מצלמות האבטחה וראיתי שציפי מניחה את הילד בצורה אלימה על משטח פעילות ומושכת לו בידיים. זה הספיק לי. שלחתי את הסרטון לבת-אל בלי לצפות עד הסוף. צלצלתי אליה בדמעות ואמרתי שציפי לא תעבוד איתנו יותר".

בת-אל: "את הסרטון ראיתי במלואו רק כשהגעתי לאמא שלי כדי לאסוף את הילד. הזדעזעתי. רואים שציפי נותנת לו שתי סטירות לחי מצלצלות, שנשמעות בבירור, ואחר כך משאירה אותו מוזנח על הספה. לא האמנתי שזה רק קצה הקרחון".

לאחר שהתעמתו עם המטפלת בביתה, נסעו בני הזוג למשטרת רחובות. עוד באותו ערב נעצרה דוד.

"היינו כל כך מסוחררים ומבוהלים, ששכחנו שיש עוד חומר", אומרת בת-אל (30). "המצלמה מתעדת במקטעים של רבע שעה, ולכן היו עוד כמעט 20 סרטונים, החל משבע וחצי בבוקר ועד 13:00, כשהיא הולכת.

"התיישבתי בלילה לבד מול המחשב, כי דורון לא היה מסוגל, ושנייה אחר שנייה ראיתי איך לבן שלי לא היו עשר דקות של שקט. הוא בכה כמעט חמש שעות".

התיעוד המחריד שבו צפתה בת-אל מהווה בסיס להגשת כתב האישום המזעזע שהגישה פרקליטות מחוז מרכז. דוד מואשמת כי צעקה על הילד, הזיזה אותו ממקום למקום בחוזקה ויצאה החוצה לעשן כשהיא משאירה אותו לבדו. כשבכה, סטרה על פניו והטיחה אותו על הספה. בהמשך, כך נטען, השכיבה את הילד בעוצמה על השטיח, שוב צעקה עליו והזיזה אותו ברגליה. בסביבות השעה 12:00 בכה הילד שוב כשדוד האכילה אותו במהירות. משלא נרגע, עמדה מאחוריו, תפסה בראשו, הצמידה מגבת לפניו וחנקה אותו למספר שניות, בעת שרגליו מפרפרות באוויר. דוד מואשמת בהתעללות בקטין או בחסר ישע.

בת-אל ודורון, שניהם אנשי הייטק, עדיין שוהים עם הילד בבית, וטרם שבו לעבודתם. "אנחנו משתדלים לשמור על שגרה, במקביל לבדיקות רפואיות, כי מצאו אצל הילד פריקה חלקית בכתף", מספרת בת-אל. "הוא מסרב לישון במיטה שלו, אז פיזרנו עבורו מזרונים על הרצפה בחדר שלו, עליהם הוא ישן, וכל לילה הוא מתעורר בבכי.

"היינו כל כך מסוחררים ומבוהלים". בת-אל ודורון רגב // צילום: אריק סולטן

"יש גם רגרסיה בהתפתחות שלו. הוא אומר פחות מילים ולא קורא לי 'אמא', אולי בגלל שלא הייתי שם בשבילו כשבכה. חוץ מזה הוא נבהל מדיבורים בטונים גבוהים, ובמקומות הומי אדם תופס אותי בחוזקה. כדי לא להעלות אצלו זיכרונות קשים, שינינו את מראה הסלון בבית של אמא שלי וזרקנו את העגלה ששימשה אותו שם". 

דורון: "בספטמבר הילד ייכנס לגן שמנהלת חברה שלנו, וגם הילדים הבאים יהיו במעון עם מצלמות. לכל גן נעשה ביקורי פתע. אני ממליץ על זה לכל הורה".

עו"ד ירון פורר, סנגורה של ציפורה דוד, מסר בתגובה: "מרשתי לוקחת אחריות על עיקר הטענות. כתב האישום מדבר על מקרים פיזיים שקרו ביום אחד, כשבאותה תקופה היתה במשבר נפשי עקב נסיבות אישיות קשות. היא הביעה התנצלות פומבית כששפניה גלויות, בקולה ובשמה. צריך לזכור שמדובר בנאשמת בת 65, ללא עבר פלילי, שטיפלה בילדים רבים ללא דופי. לראיה, למעט אותו יום, אין עדויות על התעללות פיזית בימים אחרים.  בלי להקל ראש בכעס של הורי הקטין, גם לנאשמת יש זכויות, ולא יעלה על הדעת שגורמים אנונימיים יפורסמו ברשת תמונות של בנותיה ונכדיה ויקיימו הפגנה מול הכתובת שבה היא נתונה במעצר בית. המפקחים שלה לא צריכים לסבול".

למצות את הדין

עומר להט (37) מחולון הוא אב לשלושה ילדים, ששניים מהם חוו התעללות בגן כשהיו בני ארבע וחצי ושנתיים וחצי.

זו היתה תקופת מבצע צוק איתן, קיץ 2014, והידיעה על בעלת גן, גננת וחמש סייעות שנעצרו בחשד לתקיפת ילדים, נדחקה לטובת הדיווחים הביטחוניים. בצר להם פתחו עומר וחברו, איתמר סולומון, עמוד פייסבוק בשם "צדק לילדים", שהפך לפלטפורמה להתייעצות הורים, ולוחם למיצוי הדין עם מטפלות מורשעות.

עומר להט // צילום: קוקו

במקרה האישי שלו, המאבק כשל: שבע נשות הצוות הגיעו להסדרי טיעון, שבמסגרתם נדונו הגננת ובעלת הגן לשבעה חודשי מאסר. בפועל, הן ריצו ארבעה חודשים. הסייעות נשלחו לעבודות שירות קצרות או שנידונו למאסר על תנאי. 

"סייעת שדורכת על ראש של ילד, ואז בקושי נענשת, זה נורא", הוא מתרעם. "במקום להיות מורשעות בתקיפת קטין על ידי אחראי, עבירה שהעונש עליה נע בן שבע לתשע שנים, הן הורשעו בתקיפת אדם את חברו. ממתי הבנים שלי חברים של גננת בת יותר מ־60?

"הסדרי הטיעון האלה מעוותים את המציאות. אני תוהה אם זה היה נראה אחרת אם בן של שופט או שר היה חווה התעללות בילד שלו".

tala@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו