בספרו האוטוביוגרפי "אני דייגו של העם", הטיב לתאר דייגו מראדונה את היריבות הספורטיבית בין ברזיל למולדתו ארגנטינה. במילותיו החופשיות מתאר מספר 10 את הרגעים שלפני שמינית גמר מונדיאל 1990, משחק שעד ליום זה הוא מפגש הנוקאאוט היחיד בין השתיים בגביע העולמי.
"לילה לפני המשחק התקשרתי לקארקה, שהיה חבר שלי בנאפולי, וסיפרתי לו שהקרסול שלי במצב נוראי ושאשחק עם זריקה. אחר כך הודעתי לו שאברך אותו בכניסה לאצטדיון, אבל שלאחר מכן אני מגיע כדי להרוג אותם. הוא, שהיה פנומן אמיתי, הקשיב להכול וענה לי בשקט: "טודו בום, דייגו. לך לנוח".
מראדונה, כידוע, אכן נח. יש שאומרים שהוא נח במשך 80 דקות כדי שתהיה לו האנרגיה לרגע אחד של גאונות, שבו השתחרר באלגנטיות משני שומרים ברזילאים ובישל לקלאודיו קאניג'ה את שער הניצחון של האלביסלסטה. "זה היה אחד הרגעים המאושרים בחיי", תיאר דייגו את תחושותיו אחרי ה־0:1 בטורינו.
"אפילו שהיו לי שם חברים, אני תמיד מעדיף שברזיל תסבול ולא המדינה שלי! הם מוכרים לעולם שרק הם יודעים לשחק ז'וגו בוניטו, אבל זה שטויות! גם אנחנו יודעים, פשוט אנחנו לא יודעים למכור. אצלם תמיד הכל בסדר, טודו בום, ואצלנו לא. הם שמחים ואנחנו עצורים. שלא תטעו, אני אוהב את סגנון החיים של הברזילאים, אבל הדבר שאני הכי אוהב זה לנצח אותם בכדורגל".
דרך הפסקה הזאת בעמוד 179 אפשר להבין את הלך הרוח לפני חצי גמר הקופה אמריקה בין ברזיל לארגנטינה, שיערך הלילה בבלו הוריזונטה (03:30). מי שציפה לקבל ניצוצות, התכתשויות, עקיצות ולחימה פסיכולוגית בין השכנות שנמצאות במלחמת כדורגל בת 105 שנים, התאכזב לגלות שבקרב השחקנים שורר בעיקר כבוד הדדי והערכה.
וויליאן מחכה לנבחרת ארגנטינה. מלחמת הכדורגל כבר בפתח // צילום: רויטרס
תיאגו סילבה, למשל, בחר להגדיר את יריבו לאו מסי "כשחקן הטוב ביותר בהיסטוריה מאלה שאני ראיתי" יומיים לפני המפגש הגדול. סרחיו אגווארו, לעומתו, תיאר את המשחק "כאירוע מרגש שירתק את כל העולם".
איפה הרעל? השנאה? הזלזול? זה שמור כרגע לאוהדים. הם אלה שמחזיקים את האש בוערת עם רפרטואר שירים מכובד כמו "דייגו צ'או" ששרו אוהדי ברזיל במונדיאל ברוסיה ו"ברזיל, תגידי לי איך זה מרגיש שאבא שלך נמצא בבית", שחיברו הארגנטינאים במסע אל הגמר ב־2014 על אדמת יריבתם השנואה.
אם ב־1990 היה מראדונה אחד ממעטים שמתחזק חברות עם ברזילאים, היום כולם אחים. אגווארו ואוטמנדי של ז'סוס, אדרסון ופרננדיניו; מסי של ארתור, קוטיניו ודני אלבס; טגליאפיקו של נרס; די מאריה של מרקיניו וסילבה; אלכס סנדרו של דיבאלה, והרשימה עוד ארוכה. לכן, כמו שעשה מראדונה לפני 28 שנה, עליהם לשמור על איפוק, עד לשריקת הפתיחה.
כי ברגע שזאת תישמע, כל החומות ייפלו. לתוך הקלחת נכנסים ענייני תרבות, שפה, זהות, כבוד, יוקרה – כל האלמנטים שיוצרים את אחת מיריבויות הכדורגל החמות בעולם. משחק כדורגל שהפחד להפסיד בו גדול מהרצון לנצח. זאת הסיבה שההיסטוריה מלאה במפגשים שזכו לכינויים מעולמות הלחימה.
ישנו "קרב הבאראקס" ב־1925, 2:2 אלים שהכתיר את ארגנטינה לאלופת היבשת. אחרי אותו משחק לא נפגשו הנבחרות למשחק רשמי במשך 11 שנים. ב־1937 התקיים "משחק הבושה", אותו נטשה ברזיל בטענה לקיפוח מצד השופטים, כאשר בשנות ה־40 התאפיינו המפגשים באלימות ובעבירות ברוטליות שהובילו לפציעות קשות.
"ברזילאי בוכה? אושר"
אם עד אז ארגנטינה - אורוגוואי היה הקלאסיקו היבשתי, המתח שהוליד מפגש בין ברזיל לארגנטינה הכתיר קלאסיקו חדש. "אין אושר גדול יותר מאשר לראות ברזילאים בוכים", הגדיר זאת בלם ארגנטינה בעבר אוסקר רוג'רי. "מעטים הדברים שמספקים אותי יותר מאשר לנצח את ארגנטינה" אמר פליפה, בלמה לשעבר של ברזיל.
כמתבקש, המפגשים הגדולים היו על הבמה הגדולה. בגביע העולמי ב־1978 נפרדו השתיים ב־0:0 קשוח שהוגדר כ"קרב של רוסאריו", לאחריו ארגנטינה הביסה 0:6 את פרו במשחק שהשתיקה יפה לו והוביל להדחתה של ברזיל.
ב־1982 השיגו הסלסאו נקמה עם ניצחון 1:3, שאת סיומו ראה מראדונה מהספסל אחרי שהורחק בכרטיס אדום ישיר. לאחר הניצחון ב־1990, במשחק שבו בישל דייגו לקאניג'ה, הודה מספר 10 שארגנטינה שתלה "מים קדושים" בבקבוק השתייה שקיבל לידיו ברנקו הברזילאי.
נבחרת ארגנטינה באימון המסכם. מעט מים עכורים עברו בין הנבחרות בעשור האחרון // צילום: אי-פי
כל משחק הוליד אנקדוטה והעצים את היריבות, שבשנים האחרונות נוטה לצד הברזילאי. ניצחונות במשחקי הגמר של הקופה אמריקה ב־2004 וב־2007 השאירו את האלביסלסטה ללא תואר בינלאומי מאז 1993, כאשר גם בגמר גביע הקונפדרציות של 2005 היו הברזילאים אלה שחגגו עם 1:4 קל במיוחד.
באופן יחסי, מעט מים עכורים עברו בין הנבחרות בעשור האחרון. הגמר ב־2007 היה המפגש האחרון בטורניר גדול, כאשר ב־12 השנים האחרונות התנקזו המפגשים למוקדמות מונדיאל ומפגשי "ידידות". במקביל, השחקנים התערבבו אחד עם השני בקבוצות האירופיות, והגלובליות של המשחק הובילה לכך שבברזיל, רחמנא ליצלן, יש מעריצים של מסי. כמה מהם הגיעו השבוע לאימון האלביסלסטה ושרו בקולי קולות את ההמנון הארגנטיני. היינו כחולמים?! מי שחיפש בשנים האלה דם רע בין השכנות, מצא אותו דווקא במשחקי המועדונים בליברטדורס ובסודאמריקנה. שם הקבוצה מייצגת מדינה ואין כמעט חברים.
הלילה, עושה רושם, עטרה תחזור ליושנה. המעמד: חצי גמר קופה אמריקה. המיקום: המגרש שבו ספגה ברזיל את השביעייה מול גרמניה ב־2014. הבצורת: 26 שנה ללא תואר ארגנטיני ו־12 שברזיל לא חגגה (לא כולל קונפדרציות) מבטיחים שחצי הגמר הזה יכנס להיסטוריה.
טיטה.יצליח לעצור את מסי? // צילום: אי-פי
כי הלילה, החברויות יפנו את מקומן לטובת משחק שטומן בחובו כל כך הרבה עבור השתיים. לא רק צעד לעבר הגביע, גם אפשרות להתרברבות טובה. "כולנו יודעים מה המשמעות של משחק כזה מול ברזיל", אמר מסי, שיקווה לכתוב באוטוביוגרפיה שלו על היום שבו הרגיש מה זה לנצח את ברזיל, בחצי גמר, אצלה בבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו