אחרי הראיון של שר המשפטים הנכנס אמיר אוחנה בערוץ 12 שלשום, שבמהלכו מתח ביקורת על בג"ץ וציין כי הוא ערוך לאפשרות שבפרקליטות המדינה יתפרו לו תיק - מיהרו חברי האופוזיציה לתקוף את אוחנה ואמרו כי דבריו מעודדים אנרכיה ואנטי־דמוקרטיה.
אתמול הצטרפו למבקרים גם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות והיועמ"ש אביחי מנדלבליט, שפצחו במתקפה חריפה משלהם נגד אוחנה ואמרו כי דבריו הם חסרי אחריות, וכי הם רואים זאת בחומרה.
אוחנה לא צריך היה המחשה טובה יותר מזאת כדי לקבל הצדקה לטענותיו. העובדה שנשיאת העליון והיועץ המשפטי לממשלה מרשים לעצמם לנזוף בשר הממונה, היא בראש ובראשונה זו שממוטטת את סדרי השלטון.
כי כבר מזמן רואה הרשות השופטת את עצמה כרשות העליונה מבין הרשויות. עזבו אותם מאיזונים ובלמים. יש אמת מוסרית אחת ויחידה והם, השופטים, אלה שאוחזים בה. לכן תחושת השליחות והמחויבות שלהם להנחיל את השקפת עולמם, תוך זלזול מופגן במי שלא אוחז בה, הוליכה אותם לדרך החתחתים המשובשת שהובילה אותם עד הלום.
לא תמיד זה היה כך. גם אחרי המהפכה החוקתית של אהרן ברק נותרו בבית המשפט חילוקי דעות. היו אקטיביסטים ואלה שממש לא. אולם מה שמעזים שופטי בית המשפט העליון היום, לא היו חולמים גדולי מהפכני בית המשפט של אז לעשות.
לקח הרבה זמן מאותה מהפכה נפסדת מתחילת שנות ה־90, ועד שבית המשפט העז לפסול חוק של הכנסת. אחרי הסיפוח הזוחל שהתרחש בעשורים שחלפו, בית המשפט כבר החל לפסול חוקים כלאחר יד.
לא ירחק היום שבו חוקי הכנסת יהפכו להמלצה בלבד - בדומה להחלטות ועדת הבחירות המרכזית, שמוחלפות ומתהפכות בבג"ץ כאילו לא היו קיימות מעולם. אפילו חוק יסוד עומד היום תחת ביקורת שיפוטית שרירה וקיימת.
בית המשפט, המבסס חלק גדול מהחלטותיו על חוקה שאינה קיימת, בטענה שחוקי היסוד הם מעין חוקה, מעז לדון בחוקיותו של חוק יסוד ולא זורק את העותרים מכל המדרגות - וכל זאת מבלי לשים לב שהוא כורת בכך את הענף שעליו הוא יושב.
עזבו אותם מאיזונים ובלמים. מנדלבליט וחיות // צילום ארכיון: הרצי שפירא
ולמה להם לא לעשות זאת? הרי במשך עשרות שנים איש לא נגע בסמכויות שצברו ונטלו לעצמם, לא הגבילם, והס היה מלבקרם. מלבד דתיים־לאומיים וחרדים, שחלקים מהם כבר זמן רב חשים שבג"ץ לא מייצג את ערכיהם, ולא באמת מעניק להם את הגנת המיעוט ברגעי האמת, איש לא התעניין בנושא, מה שאפשר לאהרן ברק ולממשיכי דרכו לאנוס את מערכות המדינה באין מפריע.
בשנים האחרונות, כשהנטל השיפוטי הפך לכבד מנשוא, החלו לפעול גם אנשי הליכוד, ואיתם אפילו אנשי כולנו, שהפכו באחרונה בשלים לבצע שינויים מתבקשים ולהחזיר את הסדר הדמוקרטי על כנו.
לא ברור מה יכול אוחנה לעשות בזמן ממשלת מעבר, וגם ממש לא בטוח שלכל תוכניותיו יזכה לגיבוי מצד ראש הממשלה. אבל עצם זה שלראשונה שר משפטים מעז לדבר על הצורך בשינוי, זה כבר חידוש גדול. איילת שקד פתחה פתח מסוים בזמן כהונתה. הגיע הזמן להפוך זאת לשער גדול, ולא להסס לעבור דרכו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו