הדבר הבטוח היחיד לגבי העתיד זה שתהיינה הפתעות. זה לא שמעון פרס, זו אמרת כנף של אחדים מוותיקי המודיעין. ב־9 באפריל, נוכח הניצחון של הימין, שנתפס כקואליציה אחת, כגוש אחד, בראשותו של נתניהו - היה נראה כמובן מאליו שלא תהיה בעיה להרכיב ממשלה וכי הפעם גם נתניהו יוכל למנות את בכירי הליכוד לתיקים הגדולים. זאת כי אין לסיעות הימין האחרות אופציה אלטרנטיבית, אף אחת לא לשון מאזניים.
אבל אז התברר שגם אחרי מערכת הבחירות המדהימה שעברנו, יכולה להתרחש תופעה שלא זכורה כמוה בעבר: שמנהיג סיעת ימין (לכאורה) יחבל בהקמת קואליציה מובהקת של הימין.
מה מריץ את ליברמן? שני כיווני מחשבה מאוד כלליים הם אלה: ליברמן הוא קודם כל איש עסקים, והפוליטיקה היא נגזרת של עולם העסקים מבחינתו. אבל מה המניע העסקי? עובדה ששני אנשי עסקים ממקורביו אצו רצו מווינה ומלונדון כדי לנסות לשכנע את הקליינט לכבות את עצמו ולאפשר הקמת ממשלה. אחד מהם הוא כמובן מרטין שלאף.
כיוון אחר הוא שליברמן היה במצב של מלכוד וללא מוצא. הנושא החשוב שעליו רץ היה הנושא הביטחוני והעימות מול חמאס. הוא לא יכול להתכחש לכך. בכהונתו כשר ביטחון נרשמה תקופה טובה יחסית, אך אינתיפאדת הגדר אילצה אותו לבסוף להתפטר כשהוא עצמו, כמו גם הציבור, חשים שנכשל.
אפשר לצאת מנקודת מבט קונספירטיבית ולטעון, שבמינויו כשר הביטחון נתניהו יצר עבור ליברמן את התנאים לכישלון. אבל אין דבר כזה; ליברמן קיבל הזדמנות, דומה מאוד להזדמנות לא אטרקטיבית שקיבל בנימין נתניהו מידי ראש הממשלה אריאל שרון ב־2003, כשר האוצר. כך שליברמן הפיל את הכדור, נתפס כחסר השפעה, ואף כמי שנכשל.
הקואליציה שלא הורכבה מתה, תחי הקואליציה הבאה. זהו מצב מדכדך ציבורית, אבל לא נותר אלא להסתכל על הצד המואר של החיים. מה יש לחפש בצד האפל?
נתניהו תמיד טעון אנרגיה לקראת כל אתגר. הוא אופטימי, כי הוא פסימי. הוא אף פעם לא מופתע. הליכוד שהוא מכין לקראת הבחירות הבאות ייראה טוב יותר, ובמסגרת המחוזקת לקראת סבב בחירות נוסף מעמדו של נתניהו יהיה חזק יותר.
אם תוכנית הצירוף של איילת שקד תתממש זה חיזוק משמעותי, וכך גם כחלון - לבדו הוא הגיע לסוף הדרך, אך בליכוד הוא יכול להיות מכפיל כוח ואולי גם בעמדת יורש לנתניהו. גדעון סער, לעומתו, נחלש בצירוף החדש.
בחוץ, על המדרכה, מוטלים להם כ־260 אלף קולות ימין, שהתבזבזו בסיבוב הקודם. סביר שיתחלקו בין המפלגות, גם אם תהיינה פחות סיעות בגוש; ציבור הבוחרים הימני, למוד האכזבה מתעלולי מנהיגיו בחודשיים האחרונים, עשוי בהחלט להעדיף הפעם הצבעה בטוחה שתעבור את אחוז החסימה - קרי הליכוד.
מנגד, הפיצוץ של ליברמן מוציא אותו כנראה מגוש הימין. אם הוא חושב על איזשהו עתיד פוליטי, הוא נקלע עתה למסלול של ציפי לבני. ייתכן שהמאגר האזרחי האנטי־חרדי, שנזנח ע"י יאיר לפיד, יעבור בחלקו לישראל ביתנו. בהבדל אחד: יאיר לפיד הוא אחד הפוליטיקאים שעיצב באופן שלילי את המפה הפוליטית בישראל. הוא אחראי יותר מכל אחד להטלת הטאבו במפלגות המרכז והשמאל על נתניהו. אבל הגוף הפוליטי שיצר, יש עתיד, הוא אמין ובעל תוכן אידיאולוגי כזה או אחר.
כל מי שישקול בסיבוב הבא להצביע למרכז החילוני־לאומי ישאל את עצמו אם ליברמן הוא כתובת אמינה. בצד החיובי, באם סבב בחירות נוסף יחזיר את נתניהו להרכבת הממשלה, בסבירות גבוהה מאוד שליברמן לא יהיה אצלו שר הביטחון. במערכת הזאת דרושה אישיות שתהיה מסוגלת להתמודד עם הרפורמות הדרושות בצה"ל ולשלוט בשאר המערכות במשרד. זה לא חייב להיות דווקא אלוף במילואים או רמטכ"ל לשעבר.
עתיד כחול לבן מתערפל במידה מסוימת. למודי לקח סבב הבחירות האחרון, יש סבירות שבוחרי שמאל ומרכז יחפשו השקעה טובה יותר באופוזיציה; זה אומר שמפלגתם של גנץ ולפיד עלולה להיחלש לטובת מפלגות האופוזיציה המסורתיות, העבודה ומרצ, שיש להן כוח אש אופוזיציוני אנטי־ימני חזק ואמין יותר.
מחפשים טרמפ לגולן
יאיר גולן מככב בבורסה לבחירות הבאות. בינתיים, הוא מתבטא בסקפטיות לגבי מפלגת העבודה
ואם מדברים על אופוזיציה טבעית, השם החם הוא של האלוף (מיל') יאיר גולן. ביום שבו עמד כדור הארץ מלכת פגשתי את גולן בביתו. השאלה הראשונה שלי היתה אם הוא רץ להנהגת מפלגת העבודה. "ראיתי שאני מועמד של העבודה", הוא אמר. "לא הצעתי את עצמי. אף אחד לא הציע לי. זאת ביצה שלא נולדה".
ובכל זאת, רץ סקר או שאלון לגבי מועמדים לראשות העבודה, שכולל גם את שמו לצד מועמדים אחרים. הוא צחק כשהראה לי את זה על צג הסמארטפון. זה לא על דעתו, אבל ברור שיש איזה אסטרטג שבודק את הקרקע בעבודה בלי להתייעץ עם גולן.
האלוף במיל' חם על כניסה לפעילות ציבורית, קו נטוי פוליטית. הוא סבור שחוק הצינון הוא שחיתות. בפגישה עימו הוא יצר רושם שהוא לא מוצא כרגע את הפלטפורמה למידותיו, כי הוא כופר בחלוקה של ימין ושמאל.
גולן התבטא בסקפטיות לגבי מפלגת העבודה. "יכול להיות שמפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי", אמר. אבל במסגרות הקיימות הוא לא נראה כמי שישתלב בכחול לבן. הוא גדל במשפחה מפא"יניקת קלאסית, שורשית, הוא מפוכח לחלוטין בנושא השלום עם שכנינו וכבר שנים הוא חי עם הסיסמה "העם עם הגולן". "אף סנטימטר אי אפשר למסור שם", הוא אומר.
בספינה מול גלי החרם
פרופ' מלווין אוליבר הגיע לחיפה לקבל אות הוקרה על פעילותו נגד החרם שנקט הקולג' בנשיאותו
ביום שלישי הוענק באוניברסיטת חיפה אות הוקרה מיוחד לפרופ' מלווין אוליבר, על "עוז רוח וידידות". פרופ' אוליבר הוא נשיא קולג' קטן ואיכותי בקליפורניה בשם פיצר. לפני שבועות אחדים הוא עמד במרכז סערה בעולם האקדמי. מועצת הקולג' (ארגון הסגל האקדמי) החליטה לנתק את כל הקשרים האקדמיים עם ישראל ברוב של 68 כנגד 25. פרופ' אוליבר נהג בניגוד למה שנשיאי קולג'ים ואוניברסיטאות עושים בדרך כלל, וניצל את סמכותו כנשיא להטיל וטו על ההחלטה.
האירוע לא זכה לכותרות אך הוא משמעותי ביותר. אוליבר כמובן הוחרם לזמן קצר בעצמו על ידי הסטודנטים מארגון למען צדק בפלשתין. בדרך כלל, הנוהל הוא שהנשיאים וראשי האוניברסיטאות מתכופפים מול הרוח האנטי־ישראלית שמנשבת בחלק מהקמפוסים.
מימין: פרופ' מלווין אוליבר, נשיא מכללת פיצ'ר; משמאל: פרופ' רון רובין, נשיא אוניברסיטת חיפה; "הפלשתינים בנו טיעון שהשחורים סבלו בצורה דומה כמוהם" // צילום: אוניברסיטת חיפה
אוליבר קיבל את אות ההוקרה מידיו של נשיא אוניברסיטת חיפה פרופ' רון רובין, שציין את אומץ ליבו כ"אינטלקטואל אמיתי שהערכים הדמוקרטיים והחופש האקדמי עומדים לנגד עיניו".
פגשתי אותו במסדרון ליד מוזיאון הכט באוניברסיטה, ושאלתי על האווירה הפוליטית אצלו בקולג', שאיתה הוא צריך להתמודד.
"יש בקולג' כמה ארגונים שהם חלק מה־SJP ותומכי BDS. הם תומכי זכויות הפלשתינים וממשיכים להעלות בכל הזדמנות עוד ועוד נושאים הקשורים למצב. זה מוביל בדרך כלל למחלוקות ולעימותים", הוא אמר. "פיצר קולג' ידוע כמקום ברמת מעורבות פוליטית גבוהה מאוד. זה גורם ליותר ויותר מתח, והפעילות הופכת ליותר מיליטנטית".
איך זה משפיע על סטודנטים יהודים שלומדים שם?
"זה יוצר חרדה בקרב סטודנטים יהודים. הם לא מרגישים נוח באווירה הזאת, כי התחושה מבחינת חלקם היא בלתי נסבלת. חלק אחר יודעים להתעלם ומכבים מכשירים. הפעילות הפרו־פלשתינית מנוהלת על ידי כ־30 או 40 סטודנטים שעושים הרבה רעש".
אתה אישית, בעברך, עסקת בפעילות מחאה?
"הייתי מעורב בפעילות אנטי־מלחמתית בימי וייטנאם, ובפעילות לשוויון זכויות. הפעילות היום בקמפוס היא לגיטימית, כמובן, אלא שלפעמים הסטודנטים עוברים את הגבול. ישנו העניין של 'חומת האפרטהייד' - הם לא שואלים אף אחד מראש ולא מבקשים אישור. הם מופיעים עם זה בקמפוס, ומציגים לוח גדול עם הרבה אינפורמציה כדי להציג בצורה כזאת את סבל הפלשתינים. זה אירוע שהם עוברים איתו ממקום למקום. כשיהודים רואים את זה - הם לא אוהבים את זה. היה מקרה שבתגובה, סטודנט אחד הניף דגל ישראל. ביקשנו ממנו שיוריד אותו. כי צריך לקבל על כך אישור. אבל באותה מידה, גם SJP לא ביקשו או קיבלו אישור לפעילות שלהם".
מה דעתך על השימוש שהם ואחרים עושים במושג אפרטהייד כלפי ישראל?
"אני חושב שזה מצב מורכב. הפעילים הפרו־פלשתינים משתמשים במילה אפרטהייד ומראים דמיון והקבלות לדרום אפריקה. זאת לא השוואה מוצלחת. אני לא משתמש במילה הזאת לגבי ישראל".
באופן כללי, מה מצב קשרי האקדמיה בין מוסדות בישראל למוסדות מקבילים בארה"ב?
"למעשה, היחסים בין המוסדות האקדמיים בישראל לארה"ב הם חזקים. בצד הישראלי - המוסדות האקדמיים חזקים ברפואה, הנדסה וטכנולוגיה, והקשרים בתחומים האלה יוצרים הזדמנויות לדיאלוגים. הבעיה היא בקולג'ים של מדעי הרוח (LIBERAL ARTS). הקולג'ים האלה הפכו למאוד פוליטיים. הם עושים את עיקר הרעש. בתחום המדעי קיימים קשרים חזקים, וזה לא משתנה".
מדברים על בעיות של חופש ביטוי באוניברסיטאות כיום באמריקה. אתה נתקל בכך?
"באוניברסיטת קליירמונט (שפיצר קולג' הוא חלק מרשת הקולג'ים שלה) מקדמים את חופש הביטוי. אבל יש מצבים שקבוצות עוברות את הגבול. כאשר צד מסוים מרגיש שמדכאים אותו. או שמשתיקים אותו; שמונעים בצורה אגרסיבית את היכולת להשמיע את קולך".
האם זו בעיה שלאומנים מקרב הקהילה האפרו־אמריקנית הפכו לאורך שנים ארוכות לאנטי־ישראלים?
"לא. אני רואה מצב שהפלשתינים עשו עבודה יותר טובה בארה"ב - הם בנו טיעון שנקלט טוב בקרב האפרו-אמריקנים; שהשחורים סבלו בצורה דומה כמו הפלשתינים. זה הפך למסר חזק. רבים לא מבינים את הגיאו־פוליטיקה שבמסגרתה מתרחש הסכסוך הישראלי־פלשתיני. קשה להסביר את ההקשר האזורי. זאת תהיה השקעה טובה ליצור קשר עם קהילות של אפרו־אמריקנים".
לגבי הישיבה שבה עברה ההחלטה להחרים את ישראל, אומר פרופ' אוליבר: "כולם ידעו מראש מה יצביעו. כשנכנסו לישיבה, אמרו: זה יעבור חלק". ומכיוון ששום דיון לא מביא לשינוי עמדות, לא נותר לאוליבר אלא להפעיל את סמכותו. "לא פותרים אי־צדק בעשיית אי־צדק אחר", אמר בנאומו בטקס. "אני פשוט לא יכולתי לתת לזה לקרות. אדם צריך למלא תפקיד בעולם, אני ממלא את תפקידי על ידי עמידה איתנה על עקרונות שאני מאמין בהם. אוניברסיטת חיפה היא מקום פתוח ומקבל וככזה, כל ניסיון להחרים אותה חוטא למטרה".
מה חשים כנשיא לאור כל הפעלתנות הפוליטית?
"זו קודם כל סטייה מהעבודה העיקרית. אבל לפעמים - זה תופס את כל תשומת הלב. למרות כל המשברים השגנו השנה את מה שרצינו. זו היתה שנה מוצלחת".
לעליית טראמפ השפעה על מה שקורה בקמפוסים?
"טראמפ מחריף מאוד את הבעיות. הפתיל בקמפוסים התקצר מאוד. נוצר מצב מוזר; רוב הנערים בקולג' גדלו בעולם שהם מכירים רק נשיא אחד, את ברק אובאמה. פתאום הגיע נשיא שהוא הקוטב הנגדי, אחד כמו טראמפ. זה גורם לזעזוע לסטודנטים שלנו. כל הפורמט של הפעילות הפוליטית פועל תחת ההשפעה של טראמפ".
וכיצד מנווטים את הספינה בגלים הללו?
"לפעמים אתה מרגיש שיש מרד ומשתלטים לך על הספינה. לפעמים אתה פועל כנשיא שפותח אפשרויות, מאפשר לדברים לקרות; ולפעמים אתה נאלץ להיות האיש הרע. הפעם - הטלתי וטו. הקשרים האקדמיים של פיצר עם מוסדות ישראליים התחילו בראשית שנות ה־90. היו סטודנטים שניצלו את זה. אני רוצה ליצור עוד מסלולים לעבודה וקשר עם האוניברסיטאות בישראל, ולא רק עם אוניברסיטת חיפה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו